קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
בכורים · פרק ב משנה א
הרי אלו. חזר ואמר הרי אלו בתרומה ובבכורים, לומר מה שאין כן במעשר א"כ דר"ל שום אחד מאלו, ואי לא תני הכי הוה אמינא מה שאין כן במעשר לאו אכולהו קאי:
הרע"ב ד"ה ואסורים וכו' - ולא חומש. רש"י כתב בפרק הזהב (נג,א ד"ה ואסורים), דתניא משום סיפא מה שאין כן במעשר כלומר דאפילו
איסור לית ביה. ולא קשיא מה דהקשו התם התוס' (ד"ה ואסורים), דבפרק קמא דחלה ליכא לפירושי הכי, דאימא דאגב האי דהכא תנייא נמי התם, ועיין מה שכתבתי פרק קמא דחלה:
ד"ה מה שאין כן וכו' - היכא דאין לו וכו'. כגון פחות משוה פרוטה דאין תופס פדיונו ואין לו מעות אחרות שכבר חלל עליהן, שאם ישנן לו מחלל הפחות משוה פרוטה עליהם (וכדאמרינן בבבא מציעא דף נ"ב ונ"ג), ואז הוי דבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטיל. ולא הבנתי מה שכתב התי"ט ד"ה מה שאין כן במעשר בפי' הר"ב, עיין במשנה דלקמן, דמה שכתב הר"ב שנקרא שיש לו מתירים הואיל ויכול לאכלו בתערובתו, לא ידענא מאי שייטא למשנה זו אינו הפך ממה שכתב לקמן שנאמר זה אין לו מתירים וזה יש לו מתירים, ואדרבה יש לו מתירים דלקמן הוא בהשאלה, דסתם יש לו מתירים ר"ל לדבר האסור דיכול להיות מותר בפני עצמו, וכגון הנזכר לעיל דיכול לחלל הפחות משוה פרוטה על מעות הראשון, וכן כל דבר שיש לו מתירים שבתלמוד: