קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות שבת· רבי נחום טרייביטש
פרק יא · הלכה ט
נפלה שעוה וכו' ומחק וכו'. עי' ב"ח סי' ש"מ ובשו"ת שבו"י חלק ב' סי' ד' דאין מחיקה בשעוה רק משום ממרח ולפ"ז להסיר שעוה מעל האותיות בענין שלא יגע בשעוה מותר והסכים עמו יד אהרן ובפנים מאירות ח"ב חלק עליו ועי' בס' מעיל צדקה סי' כ"ה ברכי יוסף סי' ש"מ:
ודע דמדברי רבינו פה שכתב ב' אותיות משמע דבכל ב' אותיות חייב וגרסי' בירושלמי תני בשם ר"י כתב ב' אותיות שוות והן שם חייב כגון שש תת וכו' ורבנן אמרי ב' אותיות בכ"מ אשכחית אמר קולת וחומרת ע"ד דר"י קולת וחומרת ע"ד דרבנן קולת ע"ד דר"י כ' ב' אותיות שוות והן שם ע"ד דר"י חייב וע"ד דרבנן פטור קולת ע"ד דרבנן ב' אותיות מ"מ אע"פ שאין שם ע"ד דרבנן חייב וע"ד דר"י פטור וא"כ רבינו פסק כרבנן דב' אותיות בכ"מ חייב ונתקשה בס' מרכבת המשנה דבהלכה י' כתב רבינו הכותב אות כפולה וכו' הוא שיטת ר"י ולמה פסק רבינו כחומרא של שניהם וא"ל דרבינו פסק כתנא דמתני' דקתני בין משם אחד בין מש"ש א"כ היה לו לרבינו לומר ג"כ א"א ג"כ חייב ובדברי רבינו לא משמע כן כמ"ש הה"מ ע"ש שהאריך בישובו. ואפשר לומר דלעולם דעת רבינו בסתמא דמתני' מיחייב בכ"ע מלבד בא"א דאאזרך דאמרי' בגמ' כאן דאיתא בגלטורא בעלמא בזה לא ס"ל לרבינו דמיירי מתני' דלא נעשית מחשבתו בזה ועי' בר"מ פי' מתני' ודו"ק היטב וגרסינן בגמ' דף ק"ד נתכוין כו' דוקא ב' זיינין בלא זיון אבל כתב ב' אותיות דלא בעי תגין חייב ואחרונים מתמיהים על דברי רבינו שלא הזכיר חילוק זה וכבר העיר בזה בש"ג וכתב דרבינו לטעמיה דס"ל דאם לא תייגן לא פסל ואינו מעכב א"כ מסתבר דבכל ענין חייב ומפרש בגמ' פי' אחר בהא דאמרי' שם ק"ה הא דבעי זיוני הא דלא בעו זיוני וכו' ע"ש גם הרב ז"ל תמה על רבינו שהשמיט להא דאמר רבא דמשני שם הא דתניא הגיה אות אחת כגון שנטלו לגגו של ד' ועשאו ר' דמילתא דרבא דלא כהלכתא דהא לענין ס"ת קיימ"ל בכה"ג לא מקרי כתיבה אלא חק תוכות ואם כתב ד' במקום ר' צריך לגרור כל הגג או הירך עי' בח"ר שכתב דמשמע דלא מקרי חק תוכות כשנטלו לגגו של ד' דאינו אלא כדיו שנפל ע"ג אות ומעבירו ויראה דהיה לפניו הגי' גגו במקום תגו ואפ"ה לא הוי כחק תוכות ודברי הרב ז"ל צ"ע ועי' עוד שם בש"ג. ולענ"ד נראה דהר"מ ז"ל מפרש הא דאמר רבא שנטלו לגגו של ד' אין פי' כמ"ש רש"י דאפי' רבנן מודים אלא דרבא מוקי להברייתא כר"א דאמר אחד על האריג חייב והא דדחק ליה לאוקמי כר"א משום דלשנא דהגיה אות אחד משמע אפי' לאחר שהגיה לא נשאר כ"א אות א' וכ"מ בח"ר שכתב על הא דמשני ר"א שם אפי' תימא רבנן לכאורה משמע דוקא להשלים את הספר אבל להשלים השם לא וכו' וקשה אמאי לא תנא רבותא יתירא אפי' אם הגיה אות א' אלא נראה דבזה לא מחייבי רבנן ועי' רי"ו שכתב גבי משרטט בבשרו דחייב ע"ש דף פ"ז והעתיקו בס' א"ר ורבינו בהלכה ט"ז כתב דפטור. גם על מה שכתב רבינו בהלכה י"ד הכותב בשמאלו כתב הא"ר שם דאפשר גם במוחק ע"מ לכתוב אפשר דהוי דוקא בימינו ויש הווייות רבות ומחלוקת בין הירושלמי והתוספתא עי' בא"ר סימן ש"מ ודו"ק היטב: