קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות שבת· רבי נחום טרייביטש
פרק א · הלכה ו
כיצד הרי שצריך לראש עוף כו'. מסתימת דברי רבינו פה נראה דלא ס"ל כפי' הערוך כמ"ש הה"מ, כתב בשלטי גבורים ר"פ האורג ונראה לדברי רשב"א נמצינו למידן דאע"ג דקיימ"ל דפ"ר אסור היינו דוקא בשאותו מעשה דעביד הפ"ר אינו מתכוין ואינו עושה דבר היתר עמו אבל אם באותו הפ"ר שעושה עושה ג"כ דבר היתר עמו ומתכוין גם לדבר היתר אז אפילו עביד פ"ר ומכוין גם לו שרי. ובאמת כי קולא היא זו ואני כתבתי בחידושי דכל מעשה שאפשר לעשות זולת הפ"ר אז אפילו עבד אותו מעשה אפילו בפ"ר שרי כו' ועיין בר"ן שתמה מאוד על דברי הרשב"א. וראיתי בס' מרכבת המשנה שכתב בסברת רשב"א אינו אלא בצידת צבי דהצידה נעשית ממילא אח"כ ובשעת נעילת הדלת עדיין אינו עושה בידים הצידה לאפוקי מסוכרא דנזייתא דמיד נעשה האיסור סחיטה וסברא זו לא ברירא כ"ה ואפשר לומר דסברת רשב"א הגם דקיימ"ל פ"ר אסור היינו משום דהוי דומיא דמלאכת המשכן ושם כל המלאכות לא היה צורך אחר בהדה ובזה לא קשה עליה דהרשב"א ממילה בצרעת דלא כתב כן אלא גבי שבת משום דבעינן דומיא דמשכן משא"כ בשאר איסורים וכמו שמחלק הרא"ש לשיטת הערוך בין שבת לשאר איסורים אלא האי דמסוכרא דנזייתא לא נתיישב בסברא זו לשיטת הרשב"א דלא רצה לפרש כשיטת ר"ת משום דלמא מבטל ליה ומשום זה לא ניחא ליה בשיטת הערוך כמ"ש בחי' שם ובאמת הר"ן חלק על הרשב"א אע"ג דהביא סייעתא מהירושלמי דחיק עצמו לסתור ראייתו דאין הכוונה שיתכוין לצידת צבי כלל אע"ג דסמכה לזו תינוק כו' לא שיהיו דומות ממש כו' ע"ש:
ולדעתי נראה מדכייל הנך שלשה דינים בהדדי הדין עם הרשב"א דכוונת הירושלמי שמותר לכוין גם לצידת צבי אמנם זה ניחא לפי לשון השני במס' פסחים דף כ"ה ע"ב דפליגי אביי ורבא בל"א וקא מכוין ואליבא דר"י דאמר ל"ש מכוין ול"ש א"מ אפשר אסור וסובר אביי אליבא דר"י היכא דל"א אפילו מכוין מותר וא"כ לפי"ז אם אדם נועל את ביתו עבור דבר היתר הצריך לו אז מותר לר"י גם אם מתכוין ג"כ על האיסור דהוי כל"א ומכוין ולר"י ליכא חילוק בין מכוין לא"מ משא"כ אם לא צריך דבר היתר אז ודאי אסור כיון דהוא אפשר שלא יעשה כלל ואסור לו לעשות וא"כ י"ל דהירושלמי סובר כאביי בל"ב וא"כ שפיר קאמר דמותר והוי דומיא דאינך משא"כ לדידן דקיימ"ל כר"ש וא"כ מכוין בכ"מ אסור ודאי דליתא לדינו של הרשב"א. ואפשר דגם הרשב"א לא כתב לדינא אלא לפרש דברי הירושלמי ודלא כהר"ן שלא רצה לדחוק לומר דאינם דומים ודוק וזה ברור בפי' הירושלמי:
ולפ"ד אזדא לה קושיתו של שה"ג מה שהביא ראיה לסברתו מסברת הרשב"א דאדרבה כיון שאפשר לו לעשות בהיתר מדוע נתיר לו לעשות בענין דהוי פסיק רישיה וגוף הסברא שלו תלויה בפי' הסוגיא בזבחים דף צ"א. ובס' מרכבת המשנה רצה לייחס סברא זו לשיטת רבינו ואינו מוכרח: