קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות שבת· רבי נחום טרייביטש
פרק א · הלכה ה
גורר אדם. עיין הה"מ דגירסת הספרים בין גדולים ובין קטנים מותר וזה שסתם רבינו. והכ"מ הביא דברי הרמ"ך שכתב דבגדולים ד"ה אסור דדמי לפסיק רישיה ועיין בס' זרע יעקב מס' שבת מ"א ע"ב בתוס' ד"ה ל"ש אלא להפשיר ולי נראה דאותן הגרסאות י"ל במה דפליגי. התוס' כתבו במס' שבת מ"א ובמס' יומא ל"ד דגם לר"י דסבר דבר שאינו מתכוין אסור גבי שבת אינו אסור אלא מדרבנן והרב פ"י כתב דכ"ז לגירסת התוס' אבל לגירסת רש"י י"ל דס"ל לר"י הוי איסור תורה ועיין מ"ש לקמן פי"א ה"ד ובת"י יומא מקשה מאי מקשה תלמודא פסחים י"א מ"ש גבי קרוד דלא גזור ומאי קושיא הא שם לא יכול למגזר כיון דדבר שאינו מתכוין גם לר"י אינו אלא מדרבנן. ואפשר לתלות הדבר בזה דאמרינן במס' ביצה כ"ג ע"ב תרי תנאי אליבא דר"י ופירש"י ח"ס העגלה נמי כשאר כלים דעושה חריץ שפעמים שאין האופן מתגלגל ואידך סבר ל"ש. ולכאורה קשה במאי פליגי וכי יפלגו במציאות א"ו דפליגי בזה למ"ד דהעגלה נמי כשאר כלים משום דלפעמים הוא גורר וחופר סובר דדבר שאינו מתכוין הוא איסור תורה וא"כ צריכין למיחש להכי דלמא עביד חריץ הגם דל"ש ומ"ד דעגלה מותר סובר דדשא"מ אינו אלא מדרבנן ובמלתא דל"ש לא גזרו רבנן ועפי"ז נתיישב היטב קושית התוס' וגם מה שהעיר במל"מ אי ר"י ס"ל דשא"מ גם בדרבנן או לא יש לתלות במ"ש. וגם רבינו סובר כשיטת התוס' דדשא"מ לר"י אינו רק מדרבנן ומש"ה בדרבנן פסק להקל כגירסא שלפנינו:
ועיין ברש"י כריתות דף י"ט בד"ה מבעיא ליה כו' וא"ק א"כ דר"א א"ל דר"נ האי בה דדריש ר"א פרט למתעסק כו' ונ"ל דר"א ל"ל דר"נ דדריש ממ"ח אסרה תורה כו' אבל ר"י דדריש אשר חטא בה עד שיודע איהו א"ל דר"נ מלאכת מחשבת ע"כ. הרי דסובר רש"י דבגוף דין מלאכת מחשבת אסרה תורה יש בזה פלוגתא א"כ דשא"מ אי אסור מה"ת או לא תליא בפלוגתא זו. ולפ"ד נתיישב מה שהקשה מהרש"א בתוס' כתובות דף ה' ע"ב בד"ה מהו לבעול במ"ש א"נ ידע לה ובעי היכא הלכתא א"כ מה דקאמר בגמרא שם את"ל הלכה כר"י מקלקל הוא אכתי מאי קא מ"ל ע"כ מתקן דאל"כ הך ברייתא כמאן ולפ"ד מיושב דהנה בתוס' שם ד"ה הלכה כר"י מקלקל הוא כתב אע"ג דפטור אבל אסור הכא מותר לכתחילה משום דאיכא תרתי וסברת התוס' עולה שפיר אם דשא"מ אינו אסור כ"א מדרבנן אבל אי אסור מה"ת א"כ מאיזה טעם יהיה מותר לכתחילה ושפיר קא מבעיא ליה דהך ברייתא מצי לאוקמי כתנא דסובר דדשא"מ אסור מה"ת ושפיר לא שרינן לכתחילה גם אם מקלקל הוא. מיהו התוס' שבת ע"ב סנהדרין ס"ב חלקו על רש"י דממלאכת מחשבת שמעינן דמתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר דפטור דלא נעשית מחשבתו אבל נתכוין לחתוך התלוש וחתך מחובר דמיירי שחתך אותו דבר שרצה לחתוך ונמצא שהיה מחובר דנתקיימה מחשבתו אלא שלא היה יודע שהוא מחובר ואיצטריך בה והשתא לכ"ע איצטריך דרשה דמלאכת מחשבת ודרשה דבה ולשיטתם צ"ל כמ"ש דפליגי תנאי אליבא דר"י גופיה ודו"ק: