אור ברסלב
קובץ אמונה מעשית תרגילים באמונה

קובץ אמונה מעשית

תרגילים באמונה

תשובות על החידות באמונה

בעל אמונה לא כועס כשלא נעשה רצונו, גם שביקש פעמיים ושלושה - עשר ועשרים.

חסר כף למרק – לא צועק "אין כף", אלא להיפך, אומר תודה רבה על הצלחת מרק, ומבקש כף, כי כשאין כף זה מהשמים, ובוחנים אותו כיצד יגיב.

כשמבקש לברוח מאנשים זו זכותו, ויעשה השתדלות, ואם נתפס באמצע או דופקים על פתח ביתו, זה מהשמים שרוצים שיפתח ויעזור להם או ישמע אותם.

כשלא מגיע למאן דהו עזרה, שלא יעזור, ובשמים רוצים שיגיד להם – אין אפשרות.

כל פרט בהלכה, למשל, לקום לעשות נט"י כדי לברך, לקרוא ק"ש כשהוא עייף, שכח לברך על המחיה או ברה"מ וחוזר למקומו כשהוא בבית, בודאי שלא יברך והוא שוכב על מיטתו, הזכירו את שמו לעלות לתורה ועולה בשמחה גם אם מאוד לא רוצה כעת, מכח ההלכה שכך הדין, כך הדין - זה רצון ה', ומכח שהוא בעל אמונה – קם ועושה כן בשמחה.

רצה לשבת למעלה במקום מכובד יותר, ודוקא הושיבוהו למטה או להיפך, לכוון שזה מהשמים לטובה, וגם אם הזיזו אותו מכסא לכסא, יכוון שזה גלות וגלות מכפרת עוון (ברכות נו סע"א) לטובתו. (פלא יועץ גלות)

"עבדו עליו", רימו אותו, זלזלו וגזלו ואין עם מי לדבר, אין צורך כעת בהשתדלות, אין טעם לכך, רק להתחזק באמונה, שזהו רצון השי"ת, ותו לא.

גבאי בית הכנסת מצער את הציבור, או רב בית הכנסת מקפיד מאוד, והציבור בלחץ, לא נורא, העיקר שישנה תורה ויראה, וישנה עלייה רוחנית, וישנה עבודת ה' , זה מצויין. הבעיות הגשמיות זה מהשמים ולהתפלל, ואם זה מפריע ברוחניות וישנה אפשרות, תעשה השתדלות ותלך למקום אחר.

בעל אמונה משבח את כולם: פתחו עוד ת"ת, עוד כשרות בד"ץ, עוד חנות, עוד בית כנסת, עוד בית מדרש, עוד גמ"ח לעזרה, שמח ומודה להשי"ת, ומפרסם את כולם לטובה. (חזו"א אמונה ובטחון)

בעל אמונה: העיקר אצלו כבוד שמים, ואם יש לו מבנה גדול והרבה חדרים לת"ת ויש מקום, מוכן לתת לאחרים לפתוח משהו נוסף, והכל עפ"י דעת תורה ואשריו, הוא רואה את השי"ת.

בעל אמונה: שמח לעזור בשידוכין, בכיוון תלמידים, בחיזוק לצריכים חיזוק, יוסיף דעת ויוסיף כבוד שמים.

בעל אמונה: לא מסביר עפ"י השכל, "לא רצו אותי כי אני דתי, כי אני ספרדי, אשכנזי, כי אני שמן, כי אני נראה פשוט", אלא כי זה רצון השי"ת.

בעל אמונה: קיבל משאלה מסויימת, מודה קודם להשי"ת הרבה, ואח"כ לאותו פלוני, מעט.

בעל אמונה: מזיזים אותו, לא רוצים, ביטלו את הכנס והפגישה, לא מתייחסים לבקשתו, הוא זז וממשיך הלאה ולא כועס, כי רואה בזה את השי"ת. (עירובין יג: וברכות סג.)

המאמין והמשתדל: האמונה עיקרית וההשתדלות טפלה, ויצליח, המשתדל ומאמין, להיפך, ואין ברכה בהשתדלות.

בעל אמונה כבה לו החשמל בליל שב"ק, והכל חושך, ויש אורחים, לא עצוב ולא כלום, שמח לקיים את רצון השי"ת, (כמובן משתדל בימי החול לתקן הבעיה).

הזמין אורח והלך האורח למקום אחר, כי שם לחצו, לא מקפיד, העיקר שהאורח טוב לו. (אמונה ובטחון לחזו"א)

לא חכמה להזמין אורח עשיר ומכובד, בן של רב גדול, אלא גם פשוט שבפשוטים, וזה יותר מצוה, ממש לש"ש, ובעל אמונה יעשה כן בשמחה.

בעל אמונה עושה תרגילים באמונה לעצמו בשמחה, מטבע שרצה להוציא מכיסו ויצא מטבע אחר, וכן צרור מפתחות מכניס לדלת מפתח ומצפה מהשי"ת לראות באיזה מפתח יפתח, הראשון השני או העשירי, וכן יש בכיסו עט אדום וכחול ושחור, וכשצריך תוחב ידו בכיסו לראות מה רוצה השי"ת, איזה עט יוצא לו, ואיש כזה דבוק באמונה בהשי"ת תמיד, ועיין בגמרא ערכין ט"ז סע"ב.

בעל אמונה בפגישה ולא כיבדוהו אפילו בכוס מים, מרגיש שזה מהשי"ת, ויש להם מדות טובות.

בעל אמונה שומע קושי' חזקה על דעה מסויימת או איש מסויים, מנסה ליישב ולהמתיק, כאילו זה קשור לבנו או לאחיו, ועל אחת כמה וכמה שלא פוסל דעות שונות שאינם כהשקפתו, ואדרבה מקדש בכך שם שמים.

בעל אמונה: גם אם הוא בעל יסורים, שמח בשמחת אחרים כאילו זה שלו.

בעל אמונה: גם משמח אחרים שלא יהיו שבורים ורצוצים, ויתחזקו באמונה גם כשהוא שבור ורצוץ, בעל אמונה צהלתו בפניו ואבלו בליבו. (חובת הלבבות שער הפרישות פרק ד')

בתי הכסא בבית הכנסת תפוסים כולם, ועאכ"ו בבית, מהשמים רוצים שתמתין.

בעל אמונה הוא בעל סבלנות, ומחכה בתור אפילו זמן רב, זה מהשמים.

מזמין מונית דחוף, אין מונית, תפוסות כולן ואין באזור, בשמים רוצים שתתעכב ולא תיסע, ולא תכעס.

מתקשר למספר מסויים, ותפוס זמן רב, אין קו, מהשמים לא חיברו לו את הקו.

בעל אמונה פותח ספר ולא נפתח בקלות, ולא מוצא המקום, מחייך ומתפלל וממשיך באמונתו.

בעל אמונה ברמזור אדום רואה את השי"ת שעוצר אותו, גם הולך רגל עומד בשמחה ברמזור אדום דקה אחת, דקה של אמונה בעמידה, ועיין בספר ע"ה דף עו.

בעל אמונה באמת, שעדיין לא נשוי, מגיע לשמחות של אחרים, שמח ורוקד, וכן כשעדיין אין לו ילדים מגיע לשמחות ולברית מילה של אחרים, וכשמברכים אותו שיזכה להיות חתן, שיזכה להיות אבי הבן, לא נפגע ולא נעלב, ואדרבה עונה אמן ומצפה לישועת ה', (ועיין רמב"ן עה"ת, בראשית) (יח,טו)

בעל אמונה תמיד עונה אמן.

סובב ידיך כרצונך, ותחשוב ותרגיש שהקב"ה מזיז לך את הידים, וכן בנשימה, וכן בהליכה, וכן בדיבור וכן בעיניים ובשכל. (ועיין נידה ל.)

בזמן הסעודה מגישים קערה עם אוכל, בעל אמונה לא נותן עיניו לברור חלק יפה לעצמו, אלא לוקח מן הבא לידו, ומושיט ידו במה שלפניו בלבד. (בא"ח בהר בחוקותי הלכה ז)

אירוע מסויים, שולחן עם אורחים, שתיה בשולחן, לא מכין ולא מוזג לכוסו, רק כשירצה לשתות, כי מאמין מה שהגיע לו מהשמים ישאר עבורו. (עיין עוד תורה תהא אמונתי עמ' 38)

האשה נקתה הבית היטב, ובאים אח"כ הילדים ומטנפים ומלכלכים, לא כועסת ולא רוטנת. נכון לבקש מהם לשמור וליזהר, אבל במציאות הכל מהשמים.

בן למשפחה שנעשה שובב, נושר, קשה הבנה, בעיה בנפש או בגוף וכיו"ב, זה מהשמים, להאמין שיש כאן נשמה גבוהה בגוף קשה, שמהשמים הטילו את התפקיד על הורים יקרים אלו, שליחות מהשמים להשתדל עבור בן או בת כאלה.

מעוברת שהפילה או מת בלידה, זה מהשמים תיקון לנשמה זאת שצריך היה לבוא לעולם הזה כדי לזכות לג"ע ותו לא, ואשרי אותם ההורים שזכו לעשות תיקון זה. (רבינו הגר"י זילברשטיין שליט"א בספר תורת היולדת)

אתה מאוד אוהב ונהנה לשמוע את ראובן כשהוא חזן, והגבאי הי"ו הזמין דוקא את שמעון, זה מהשמים, אל תצטער, אל תכנס לעצבות, תתפלל עוד יותר בכוונה, ותאמין באמונה שלמה שמהשמים רוצים כעת ששמעון יהיה חזן, ואתה תשמע היטב דוקא את שמעון, ואם כך רוצים בשמים, אז בודאי גם אתה תחליט לאהבו ולהנות משמעון כמו מראובן.

כשאתה נוסע ברכב, ופלוני מבקש להצטרף ולעשות איתו חסד, נכון שהיית מעדיף לנסוע לבד, אבל אם זה לא מפריע, כי המשפחה לא נוסעת, עפ"י ההלכה יש עליך חובה לעשות חסד, תעשה זאת בשמחה, ותאמין באמונה שלימה, שמהשמים רוצים שתסיע אותו, ותרגיל באמונה זה יעזור לך לנסיעה טובה ובטוחה. בעל אמונה מבטל רצונו תמיד לפני השי"ת, כמובן שאם יש לו ענין וצורך מיוחד לנסוע יחידי ולהיות עם עצמו, שיעשה כן, וגם זה מהשמים, העיקר שישקול הענין ב"שקל הקודש".

בעל אמונה תמיד בוחן את עצמו, מה עיקר ומה טפל אצלו, ועל מה מוציא רוב זמנו, על גשמיות או רוחניות, "קבלה מעשית" אצלו זה "אמונה מעשית" וזו הקבלה האמיתית, אמונה שלמה. (איש מצליח הקדוש הי"ד בספר אשכבתיה דרבי דף ד)

בעל אמונה: דואג תמיד לאחרים, לטובת התלמיד בת"ת, ולא משנה באיזה ת"ת, לסייע ולעזור שיצליח בת"ת או בישיבה לתפארת בישראל.

בעל אמונה: מקיים את הפסוק "ומבשרך לא תתעלם", ודואג תמיד למשפחתו, לקרוביו, לקהילה שנמצא בה, אבל מכח האמונה, עוזר ומסייע כפי כוחו לכל נצרך ונזקק בסבר פנים יפות, ואפילו מטבע קטן, או מלה טובה, כל אחד והצינור שלו מהשמים. (ועיין כתובות נב:)

כל אומן שונא בן אומנותו (בראשית רבה פרשה יט) ואין אדם אוהב את בן אומנותו, אבל החכם אוהב בן אומנותו, וכן הקב"ה אוהב בן אומנותו (בראשית רבה פרשה לב) בעל אמונה הוא החכם, ויודע שהכל מהשמים, והעיקר שיתרבה כבוד שמים, ומשבח את כולם, מעודד ומחזק, תומך ומסייע ומתרים ותורם מכוחו ומכספו, ומעודד לפתוח עוד ישיבה, עוד בית כנסת, ועוד שיעור תורה, ואשריו, ולהיפך להיפך רח"ל, והוא בכלל כת שונאי ה', רח"ל. (ועיין רבינו יונה בשערי תשובה שער ב אות יא)

"טוב לחסות בה' מבטוח באדם" (תהילים קיח) ואותו אדם שסומכים עליו, הוא בסכנה, כי נהפך להיות כעת ע"ז, ועצה טובה לעשיר, גביר, בעל תפקיד בכיר וכיו"ב, לומר למקבלים אל תסמוך עלי, רק על השי"ת, תתפלל לה' שיתן לי כוח לעזור לכם, שלא יהיה בבחינת "משענת קנה" ח"ו. (ועיין פרש"י יחזקאל פרק כט פסוק ו')

בעל אמונה, מנצל את העונש מהשי"ת לחיזוק באמונה, לדוגמא נעקץ ע"י יתוש, או זבוב טורדן זמן רב, להרגיש מהשמים שלחו אותו להציק לי, והעונש נהפך למוסר באמונה, וכן משה רבינו נענש להיות לוי ולא כהן, וניצל עונש זה לשאת ארונו של יוסף (פרשת בשלח, וזבחים קב.), וכן קוצר רוח ועבודה קשה, ניתן לנצל את זה לאמונה שבזכות העבודה הקשה, עבדו רד"ו שנים, והקב"ה חישב את הק"ץ, קושי השעבוד השלים הענין, ולא היו צריכים להיות בקוצר רוח.

הסבא מנוברדוק היה אומר, תפילה זה עפ"י הטבע, תרופה שהצילה זה נס, נורא ואיום.

כל מה שעובר עלינו יום יום, זה תרגיל באמונה, אם מבינים שזה מהשמים, מצויין, השגנו את המטרה הדרושה, וכשאין מחשבת אמונה, זה סתם בזבוז, קושי, צער, עצבנות, וכשלא מתרגמים את זה לאמונה, סתם סובלים וחבל, ולכן יאה עניותא לישראל (חגיגה ח:) שעי"ז נעשה עניו ושפל (רבנו חננאל שם), כל בעיה שלא תהיה, לחשוב מיד מה השי"ת רוצה ממני, ואיפה צריך לתקן, מחשבה ראשונה שזה מהשמים לטובתי, ואח"כ חשבון מה לתקן.

"מודים אנחנו לך שאתה הוא ה' אלוקינו וכו' " כלומר, מודים להשי"ת שהוא אלוקינו המשגיח ומחייה אותנו, ואנחנו לא בידי מלך בשר ודם שהוא שוכח, ועצבני, וניתן לשינויים חיצוניים, אלא רק בידי השי"ת, אין שכחה, אין טעות, ויש רק תועלת, והכל לטובתנו בלבד, ותודה רבה לה' על הכל, וכך באמת צריכים להרגיש תמיד, כמה טוב שאנחנו בידי השי"ת בלבד.

"ותאמר שרי אל אברם וכו' עצרני ה' מלדת" (פרשת לך לך) יש כאן חיזוק באמונה, אין סיבות רפואיות ולא כלום, אלא רק עצרני ה', נכון שיש עיכוב כזה וכזה, אבל כל העיכובים מהשי"ת וזהו היסוד, שהכל מהשמים, כזאת אמונה קיבלנו ירושה מאמא שלנו שרה ע"ה.

עפ"י דברי המהרש"א (ר"ה ג:) שהכל בידי שמים, וכשאתה צריך עזרה מפלוני ומדבר איתו, תחשוב שאתה מדבר עם השי"ת שהכל ממנו, ולפ"ז גם להפך, אם פלוני מדבר איתך, ומטריח יותר מדי בטלפון או פנים מול פנים, תתפלל לה' באמצע ואפילו במחשבה, ותזכה לישועות, תתפלל וה' איתך, ותזהר שלא לפגוע בו זה מסוכן, בעל אמונה לא פוגע באנשים.

תמיד תדבר באופן שיתרבה כבוד שמים, לפני הסעודה להזכיר למשפחה לקום ליטול ידים ולא סתם לבוא לאכול, וכן לומר ק"ש ולישון ולא סתם ללכת לישון, וכן בתורה משה רבינו אומר: "דרך שלשת ימים וכו' וזבחנו לה' אלוקינו", וכן שלח את עמי "ויעבדוני", ולא סתם שלח עמי, וכן אאע"ה בעקידה אמר "ונשתחוה ונשובה אליכם", ולא סתם שלושת ימים נלכה עד כה ונשובה אליכם, להראות ולפרסם תמיד כבוד שמים, ומעשה ביהודי תורני אחד שנעל חנותו לתפילת מנחה, ולא סתם הניח פתק על החנות "תכף אשוב", אלא פתק עם כבוד שמים "הלכתי להתפלל מנחה", והבן.

הפסוק אומר: "אתה על תירא עבדי יעקב נאם ה' כי אתך אני" (ירמיה מו, כח), ועיין פרש"י ומלבי"ם, ומסקנת הדברים מי שדבוק באמונה, גם אם נכנס עם מינים ורשעים בעל כורחו, השי"ת ישגיח עליו לטובה.

קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף (סוטה ב.) ובתוספות שאנץ שם מבואר, אותם המים שהטביעו המצרים הצילו את ישראל, כך זיווגו של אדם, אברהם מתאים לשרה, יצחק לרבקה, יעקב ללאה, ולא אחר, ולא אחרת, וכשיחשוב כך ויבין שהשדכן שלו זה השי"ת, אז באמת יזכו לבית עם ברכת ה'.

פרשת בא, ויצא מעם פרעה בחורי אף, ולא מובן כיצד משה רבנו כעס ונפגע מפרעה הרשע, מהשוטה הזה, ומפורש ברש"י על שאמר לו אל תוסף וכו', ויש כמה תירוצים וכולם מגומגמים, ומשה רבנו איש האמונה (משה רבינו בגימטריה תרי"ג) נפגע? היתכן? וצ"ע כעת.

"הרחמן הוא ישתבח בשמים ובארץ", כן הנוסח בברכת המזון, וצ"ע וכי בשמים חסר כבוד שמים, ומפורש בפסוק: "וצבא השמים לך משתחוים" (נחמיה פרק ט), וכאן בארץ יש בעיה למחוסרי אמונה שאינם רואים כבוד שמים, וצ"ע.

"המלך הטוב והמטיב לכל" כן הנוסח בברכת המזון, וצ"ע מה נתוסף במלה המטיב, על המלך הטוב, המלך הטוב הוא טוב לכולם כמ"ש "טוב ה' לכל" ואיזה מעלה יש באמירת "והמטיב", וצ"ל, שבאמת זה היינו הך, וזה כפל לשון לספר על טובות השי"ת, ובגמרא (ברכות מח:) כתוב, הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה, וניתן לומר כן גם במילת "הטוב", אלא לחזק את כבוד השי"ת עלינו ולספר רובי טובותיו, נאמר כן, וכן במודים אנחנו לך, "הטוב כי לא כלו רחמיך" ומרחמים כאלה יוצא עוד, "המרחם כי לא תמו וכו' " וכ"ז לכבוד השי"ת במלים רבות, כמו "ועל כולם יתברך ויתרומם ויתנשא..." וכו'.

"ויעש אברהם משתה גדול" (פרשת וירא) ופרש"י שהיו בסעודה אנשים גדולים, שם ועבר ואבימלך, וזה פשוט, דאל"כ מה שייך לשבח אוכל, ולומר משתה גדול, וכי יש מעלה באוכל, וכן והדרת פני זקן, אין הכוונה בגיל זקנה, אלא "זה קנה חכמה", הגיל לא קובע, יתכן אדם בגיל 100 שנה והוא מסכן גדול, מלא עבירות, ואין לו כלום (ועיין קידושין לב:), וכן וירח את ריח בגדיו (פרשת תולדות), מה הריח יצחק בבגדי יעקב, ופרש"י ריח גן עדן, שלא יתכן ריח אחר של סתם בושם וכיו"ב, הכל מצוות ומעשים טובים, וזה נורא למתבונן.

אמונה זה כח, ע"י אמונה נקשר להשי"ת ומקבל שפע מלמעלה, לדוגמא, קבלת תענית, כשקבל על עצמו להתענות, מקבל כח מהשי"ת, וכן מצוה לש"ש, וכל מה שיעשה לש"ש ירגיש סיעתא דשמיא גדול מאוד, וכן ברית מילה בן 8 ימים, זה מסוכן, והמצוה שציווה השי"ת מביא כח, וכן תענית בכיפור זה מסוכן, 25 שעות ללא אכילה ללא שתיה, וכל היום תפילות וסליחות להשי"ת, אלא זה מצוה שציוה השי"ת, הוא מקבל כח מהשמים לחיים טובים.

אל תיתן עצות להשי"ת, תבקש ברכה והצלחה ומהשמים מסדרים הכל, למשל, יש הערב חתונה ויורד גשם חזק כל היום (כמו חורף תשע"ב), אל תתפלל ואל תבקש שבחתונה לא ירד גשם, אלא תתפלל שתהיה הצלחה בחתונה על הצד הטוב ביותר, ובפרט שהחתונה בצניעות ובקדושה, וגם אם יורד שלג זה לא נורא, העיקר שתהיה ברכה והצלחה בחתונה, לחיים טובים, ומרומז בפסוק, "ה' יגמור בעדי" (תהילים קלח) וכן הפסוק "לאל גומר עלי" (תהילים נז), כלומר השי"ת גומר את הסיפור לחיים טובים.

בעל אמונה מרגיש תמיד שויתי ה' לנגדי תמיד, וזה עוזר מאוד להתגבר על מידת הכעס הקשה, שהפסוק אומר "כעס בחיק כסילים ינוח", נמצא שהכועס הוא כסיל, וזה חולי, ומביא שכחה (פסחים סו:) ואפילו על צורך מצוה, אסור לכעוס (יבי"א ח"ט דף קפ), וה"ז כאילו עע"ז, נורא ואיום, והקושי בזה כי הכעס בא באופן פתאומי, כשמטרידים או מעליבים ונפגעים, ויש התפרצות של כעס כעין שוגג ממש, ומהו הפתרון? זה כמו כלב נובח בחצר, שיתכן להבהל באופן מסוכן, אבל כאשר מתכוננים לכך ויודעים שיש כאן כלב נובח, מתכוננים ולא נבהלים, כך בעל אמונה, מרגיש תמיד שויתי ה', ומתכונן תמיד וחושב שאסור לי לכעוס ולא לצעוק שזה סגולה נגד כעס (הרמב"ן באיגרת), וכשמעמיק להתבונן שמהשמים שלחו לי ניסיון זה, מקבלים כוח להתגבר.

בעל אמונה אוהב את השי"ת תמיד, וזה לא כבוד לומר אני אוהב אוכל, אוכל לא אוהבים, אוכל אוכלים, אוהבים את השי"ת, את התורה, לאהוב כל יהודי, ומכאן לבעל אמונה, שלא אוהב לשבח את עצמו, ולעולם לא יאמר, הכח שלי, השכל שלי, הפה שלי, אלא להיפך, השכל שהשי"ת נתן לי, וכן הכח והפה שהשי"ת נתן לי, ולעולם לא יאמר "איך אני", אלא "איך השי"ת" ישתבח שמו לעד.

בעל אמונה מתבייש תמיד מהשי"ת, "בושת פנים לג"ע", המתבייש בעבירות מוחלין לו (ברכות יב:), לא צומות ולא כלום, רק עמל תורה ולהתבייש מעוונות, וכן הנביא יחזקאל (פרק מ"ג פסוק יא) "ויכלמו מעונותיהם", ופרש"י שעי"ז יתוקן , ויזכו לביהמ"ק, בושה נובעת מירא"ש, וכפרש"י (ס"פ יתרו) ובעל אמונה זוכה לקיים את דברי חובות הלבבות שאומר על החסיד שמתבייש מבוראו לפחד מזולתו.

בעל אמונה לא בוכה, הכל מהשמים לטובה, ואין לבכות על חלב שנשפך, רק מה שניתן לשנות ע"י תפילה זה מצויין לבכות, וכן דהע"ה שמת בנו קם וסך ורחץ, וכן בעל אמונה, לא בדכאון ולא בעצבות ולא בכעס.

הטבע בגימטריה אלוקים, מה שברא השי"ת בטבע, ה"ז בריא וחזק ומועיל, ומה שעושים יצרני המזון למיניהם, זה לא טבעי, וכן המצוות שציווה אותנו השי"ת, זה מתאים עפ"י הטבע לגוף שלנו, ועיין בגמרא (ע"ז לא:) גויים חביל גופיהו וארס לא מזיקם כי זה טבע גופם, משא"כ עם ישראל, ועיין (יבי"א ח"ח דף תצב) למרן שליט"א שהזקוק לתרומת דם עדיף אם אפשר של ישראל כשר, ע"ש.

בעל אמונה ובעל בטחון, אשריו ואשרי חלקו, אמונה על העבר שהכל מהשמים לטובה, ובטחון על העתיד, שסומך על השי"ת שהכל לטובה, גם אם יש קשיים ובעיות, זה לטובה, בטחון בהשי"ת, אין הכוונה בוטח שיהיה טוב, אלא בוטח בהשי"ת מה שיהיה, גם אם רע זה מהשמים לטובה ומקבל באהבה, וכשאפשר להשתדל ולפעול, לעשות מאמץ לתקן לתועלת, ואפילו להתמודד לתפקיד תורני, כמו ראש ישיבה, או רב ראשי או תפקיד ציבורי, להשתדל כפי כוחו עפ"י ההלכה, וכאשר אין מה לעשות, יש להאמין באמונה שלמה שזה מהשמים שפלוני יהיה בתפקיד זה, ולא מקפיד ולא כועס, ולא מקנא, ולא עצוב, אלא מתפלל שלא תצא תקלה, ולא יהיה חילול ה', ושבעל תפקיד זה לא יעשה לנו צרות ובעיות, צריך להתפלל על כך תמיד. ועיין יבי"א (ח"ט עמוד תמ') שרשאים להתמודד בתפקיד תורני כמו רב ראשי, להציל מה שניתן להציל, וכיום שיש כח פוליטי, כוחני וכו' עדיף לשתוק, ולהתפלל תמיד שנזכה לקדש ש"ש באמת. גם מה שקונה לעצמו ומשפחתו, מה שלא צריך לא קונה, גם אם זה במבצע ובזול, ואפילו לפני לידת אשתו לא קונים צורכי התינוק, להרגיש בעצמם להיות תלויים תמיד בחסדי השי"ת, ומי יודע מה ילד יום (יבמות סג:), ומקיים הפסוק "אשרי אדם מפחד תמיד" (משלי כח), וכשמגיע הזמן, וכפי הצורך, מרגיש בעצמו שמהשמים דוחפים אותו לקנות ולעשות כפי הצורך.

בעל אמונה מפחד תמיד ולא בוטח בעצמו לא בנכסיו ולא בכוחו, וזה פחד חיובי. כי יתכן שיש עבירות ומידת הדין, וניתן להינזק מהשמים ח"ו, ועליו נאמר "אשרי אדם מפחד תמיד" (משלי כח), גם יראת שמים זה פחד מהשי"ת וזה פחד חיובי. כתוב בסידור: "ועל הצדיקים, ועל פליטת בית סופריהם", כלומר הצלת תשב"ר, יש סכנות ויש להתפלל ולהזהר, פלוני שכח ילד בהסעה, אלמוני שכח תינוק באוטו, תלמיד נתקע בדלת במכונית ונפצע, וכן הלאה, מי שמפחד מהשי"ת מתפלל תמיד, ומי שמאמין בהשי"ת לא מפחד מאנשים, אבל מפחד מעבירות, ובשמים שמחים לראות שאינו סומך על כוחו ועושרו ונכסיו, כמו אותו עשיר שהיה בוכה תמיד כשמבקש "פרנסה טובה", ושיבחוהו חכמים, וכן בברכת רפאינו, להיות בריא תמיד, ויש לפחד ולהיזהר ולאהוב כל יהודי ולהתפלל לרפואה שלמה, צא ולמד מה קרה בעולם, העשיר העצום משה סבא ז"ל, והמפורסם אדמונד ספרא ז"ל, והיו תומכי תורה באמת, והצדיק המפורסם מבאר שבע זיע"א, ואוי לנו מיום הדין, ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר.

עיין בגמרא (יומא סט:) שהנביאים פחדו לומר על השי"ת "האל הגדול הגבור והנורא", כי יש גלות וצרות ודוחק נורא, ולא מרגישים את כוחו של השי"ת ע"ש, ומכאן למד רבינו הסטייפלר זיע"א בספרו המתוק ברכת פרץ (פרשת עקב) שמשבחים את השי"ת צריך להרגיש כן, את השבחים שזה אמת באופן ממשי ממש, אחרת, השבחים שלך לא מדויקים, וזה עומק המשנה אין מנחמין וכו' בשעה שמתו וכו', וכן אין מרצין וכו' בשעת כעסו, כי כעת הראש לא פעיל ולא זמין להבין חשבונות שמים, ואין כאן נחמה והבנה כו"ע, ולפ"ז כל המהות של התפילה זה אמונה, שמתפללים ומבקשים מהשי"ת, כי מאמינים בו בלבד, כל יכול, וזה כבוד שמים באמת. (ועיין פרש"י עירובין מג רע"ב בד"ה עבדים הן)

תפילת אלקי נצור וכו', מקורה בגמרא (ברכות יז.) והקשר בין נפשי לעפר וכו', וסמיך ליה פתח ליבי, וסמיך ליה כל הקמים, אלא מי שזכה להיות עפר בחייו (סוטה ה.) זוכה לתורה כמו "במדבר סיני" אם אתה לא מדבר תזכה להר סיני, לתורה, ואח"כ מבקשים על אנשים רעים שלא יבואו לנצל את כוונתך להיות עפר, כמו שביקש דהע"ה (שמואל ב טו, לא) סכל נא עצת אחיתופל, ומכאן שבעל אמונה מרוויח מכל הכיוונים, לומר ונפשי לעפר וכו', זה לא עונש כדי לזכות לתורה ולעוה"ב, אלא להיפך זה זכות ועוצמה וכוח לדעת שעניני העולם הזה הבל הבלים, אין להם המשך ונצחיות כלל, ובעל אמונה, ענווה וצניעות, האדם הבריא בעולם.

עיין בגמרא (סנהדרין נב.) מתי ימותו וכו', ושמעתי פירוש נפלא, חוץ מהפירוש של הסטייפלר זיע"א שהיה לנדב ואביהוא חסרון בענווה ולכן נענשו מיד כי אין כאן לשארית נחלתו (ברכת פרץ פרשת אחרי), עוד בה, אם יש לכם כוח להנהיג, תעשו ותצליחו, למה להמתין, גשמיות בידי שמים, רוחניות בידיים שלנו, לעשות מיד בהכנעה וענוה וכולם יעריכו וישבחו, בלי רושם של תפקיד, משרה, שררה, משכורת, תעשה לכבוד של השי"ת, וזה הטעות של קורח, תעשה ותקדש ש"ש בלי לפגוע במשה ואהרון ואשריך, ומה שאמר משה רבנו לקורח "ובקשתם גם כהונה" אין הכוונה שזה יותר מעלה, אלא הכוונה למה לכם לבקש דבר נוסף, תעשו לש"ש עבודת ה' וקידוש ה', ויתכן שזה יותר מכהונה, ולמה לכם תפקיד כזה - מתוק מדבש לבעל אמונה.

בעל אמונה, מקדש תמיד ש"ש, ומשמח את השי"ת, ולכן יוסף הצדיק שאמר לשר המשקים "הזכרתני והוצאתני" זה פגיעה בכבוד שמים, כאילו פרעה קובע, וכן משה רבינו בסלע שאמר "נוציא לכם מים", מלה אחת לא במקום, כל הכבוד לה', רק להשי"ת, כבוד מגיע לכל יהודי, אבל כל הכבוד להשי"ת בלבד והפסוק שאומר "יען אשר לא האמנתם בי להקדישני" כלומר לשמחני, לשמח את השי"ת במעשיו, וכידוע מהרמח"ל בספר מסילת ישרים שהקב"ה שמח בזה, כשאתה מתפלל על הגלות ועל ירושלים שיהיה עילוי לכבודו יתברך. (מסילת ישרים פרק יט)

בעל אמונה, אך ורק מקדש שם שמים, ולא מתלונן לעולם, כי באמת אסור להגיד, אני עושה מצוות, למה לא הולך לי, ויתכן שזה לאו מהתורה ממש, והפסוק צועק ואומר "לא תנסו את ה' " (ס"פ ואתחנן ורמב"ן שם), מותר לעורר אחרים לקיים מצוות ויזכו לברכה והצלחה וכו', אבל כשלא הולך ושואלים למה ולמה, זה מסוכן, זה נגד האמונה והתורה, וצריך לומר גזירה מהשמים, ולהמשיך להתחזק ולצפות לישועת ה', וכמו שאמר רבינו הסטייפלר זיע"א, גם לצרות ויסורים יש סוף.

בעל אמונה, שעברו עליו כאבים ועצבנות, ורוגז ולחץ, מתגבר על הכל, כי מאמין שהכל מהשמים, וכשישן ה"ז ישן עם השכינה, כי עבר עליו "יום של אמונה" ואמר נעשה ונשמע, אבל להיפך חי בעצבים, מחלוקת, קללות, לחץ נורא, ולבסוף הולך לישון עם עבודה זרה, ולא מרוויח כלום בעצבים ובצעקות שלו.

בעל אמונה לומד מכל דבר ומכל אדם, שהרי הכל מהשמים, וכשפתאום הגיע איש מסוים, ודיבר וצעק וגרם לשינוי במצב, כי רואים שהוא מדבר לענין, ולא סתם שוטה וחסר דעת, אז משנים את הכל בגללו ומרגישים שמהשמים שלחו אותו, בדיוק ברגע זה, למשל, רצו לעשות התרת נדוי לחכם אחד, ופתאום הגיע רבי שמואל בר נחמני שלא היה שם זמן רב, וטען טענה חזקה, והבינו שמהשמים לא מסכימים להתרה (מועד קטן יז.), וכן רבא שהיה גבאי צדקה, ועני ביקש לאכול ולא היה, ובאותו רגע הגיע אחותו שלא נתראו שנים רבות, והביאה דוקא אוכל שביקש אותו עני, והבינו כולם שזה מהשמים דווקא עבורו (כתובות סז:), וכן מצינו בגמרא (מנחות פח:) על רבי חייא שהגיע מבבל לארץ בקודש לתרץ ק"ו של רבנו הקדוש ע"ש, ומכאן שהכל מהשמים לטובה בלבד, ומכאן שלעולם אל תתבייש במשפחה שלך, אם אביך עם הארץ, או חמיך איש פשוט, לא להתבייש בהם, להתבייש רק מעבירות ולשמוח במצוות, ולכן אין להתבייש כשמקבלים סל שבת או קמחא דפסחא וכיו"ב, או באזכרה כשעושים סעודה ונשאר אוכל רב, קח הביתה אם נותנים מהמשפחה, ותלך בין כולם ותאמר להם שלום מבלי להתבייש, לא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד, כלומר שיהיו לנו בנים עם תורה ויראה, ושלא ניכשל בעבירה, כי בזה בלבד יש להתבייש, רח"ל. ומכאן כשבא לבית הכנסת עני או חתן, בעל משפחה, וכן חולה הזקוק לעזרה, לתמוך ולתרום כמה שאפשר, ואפילו שקל אחד, העיקר שלא להקפיד ולא לזלזל, כי מהשמים שלחו אותו.

"כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם" (תהילים קטו) ופירש במצודות, שיש כאן קללה של דהע"ה למי שעושה פסלים, וגם למי שבוטח ומאמין בהם, שגם הוא יהיה בבחינת פה להם ולא ידברו, וכו', ומכאן שיש ליזהר על כל שיבוש באמונה ה"ז כמו ע"ז ויש עליו קללה של דהע"ה.

"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" ולמה לא כתוב "וידבר ה' אל משה" ועיין רמב"ן, ויתכן לבאר שיש כאן רמז שמצוות האמונה היא מצוה כללית, עולמית, על כל העולם, שיש מצוה וחובה להאמין "יש בורא לעולם", וממילא חומש בראשית נכתב גם כמצווה לגויים, והרי אמונה זה אחד משבע מצוות בני נח (סנהדרין נו סע"א) ועיין במדרש רבה (ס"פ שמות) שבזמן שישראל היו במצרים כבר היה כתוב כל חומש בראשית, ע"ש, אמונה כל העולם חייב בזה.

"ונפשי כעפר לכל תהיה" לא העפר העליון שמרגיש שדורכים עליו, אלא מטר בעומק האדמה שלא מרגיש כלום שדורכים מלמעלה, ואפילו משאיות, רכבות וטנקים לא מרגישים בעומק כזה, וזה מתאים למידת ההשתוות של חובות הלבבות. (שער יחוד המעשה פ"ה) (מפי ידידי ואהובי הר"ר דוד חדידה הי"ו)

חכמה בינה ודעת, דעת זה עיון, לשון עיניים, שרואה ומבין ומדייק על כל אות ואות בתורה ובגמרא, ולזה אמרו (נדרים מא.) דעת קנית מה חסרת, ורש"י מוסיף (פרשת כי תשא לא,ג) דעת זה רוח הקודש, ועיון אמיתי דומה לרוח הקודש שזה כמו נבואה, להבין ולדייק, ורבנו הגדול הר"ר משה הלוי זיע"א בספריו היקרים מנו"א ותפל"מ וברכ"ה, כתב באחת ההקדמות שבאמת עיון זה רוח הקודש שמכוון לאמת ממש, כמו רוח הקודש, ומכאן לבעל אמונה שמכוון בתפילה בעיון באמת, דעת קנית, ואז יודע מה רצון השי"ת ממנו, ומה שרואה בעיניו כל היום, מעיין וחושב מה רוצה השי"ת בזה, כי אמונה זה כעין רוח הקודש, שמרגיש את השגחת השי"ת עליו תמיד, ומכאן לאמונה מעשית כל רגע, וידעת היום זה אמונה וידיעה בשכל, וצריך להגיע לדרגה של "והשבות אל לבבך" להרגיש בלב, כל הזמן וכל רגע, דבקות בהשי"ת בבחינת "כי אתה עימדי", כאשר הוא נושם, יושב, עומד, הולך, מדבר, כותב, לומד, נוסע, אוכל ושותה מרגיש את השי"ת העושה לו כל אלה, ואז יזכה באמת לקרבת ה' יותר ויותר, וה"ז פשוט, אם השי"ת ציוה על כך, להגיע לפסוק של "והשבות אל לבבך" שזה עיון שבלב אז בודאי ניתן להגיע לכך, כמו באמצע השינה, יעירו אותו וישאלו מה אכל היום, יהיה לו קשה לענות מיד, אבל אם ישאלו שמו ומשפחתו וכתובת ביתו, יענה מיד, כי זה בנשמה שלו, בתוך תוכו, כך האמונה זה בטבע שלנו ובדם שלנו לעולמים, והבן.

בעל אמונה חושב תמיד מה השי"ת רוצה ממני, ולא מה אני רוצה.

"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" (תהילים פרק קז,א ופרק קיח פסוק א ופסוק כט, ופרק קלו פסוק א), ורש"י לא מפרש ולא כלום, וכפשוטו "כי טוב" כלומר כי הוא הטוב, ומעשיו שעושה טובים, ולעולם חסדו קיים עלינו. ועיין ירושלמי (פ"ב דברכות ה"ד) שצריך להתיז "סמך" של "חסדו", להדגיש ולהבין את חסד ה', ע"ש, ויש לפרש עוד שלפעמים הטוב שנתן לנו השי"ת הוא לוקח מאיתנו, וחסדו ממשיך שנים רבות, ועיין פירוש רשב"ם (פסחים קיח.) שהשי"ת גובה חובתו של אדם בטובתו, ומשמע שהכוונה, שהטוב שהשפיע עלינו השי"ת לוקח אותו, וממשיכים לחיות ולהסתדר וממשיך הטובה זמן רב, ואין יותר נזקים, כי פרע חובו, למשל, הפסיד כסף או ניזוק ממונו, ועי"ז הגזירה נתבטלה וממשיך לחיות שנים רבות, ושנים רבות אלו הם חסד עולמי שממשיך לחיות, בזכות מה שלקחו ממנו, ומכאן לקשיים שיש בחיים שצריך לשמוח ולהרגיש שזה חסד להמשיך לחיות בזכות כך, שהגזירה נחה על הנזק שעבר עליו, ואין לערער ואין להרהר כו"ע, ועיין בגמרא (ברכות נה:) לאדם טוב מראין חלום רע, כדי שידאג ולא יחטא, ושיכפר לו עצבונו, כמו דהע"ה שכל ימיו לא ראה חלום טוב, ע"ש, ומשמע שגם חלום רע זה כפרת עוונות ממש, ועאכ"ו כאשר ניזוק בעניין מסויים, והוא חי וקיים שזה חסד ה', ומכאן שאם קמת בבוקר ואתה חי, תגיד תודה רבה, שאר ההטבות זה מתנה מהשי"ת. (בונוס בלע"ז)

"מודה אני לפניך", "מודים אנחנו לך", מה ההבדל, יש מודים שזה הודאה להשי"ת על הכל, וזה הלשון מודים אנחנו לך, כלומר אומרים כן להשי"ת, אני מודה לך על הכל, אבל מודה אני לפניך, אין זה לשון הודאה, אלא לשון הודעה, פרסום והסכמה, ולכן כתוב לפניך, כלומר אני מפרסם לפני השי"ת שהנשמה שחזרה אלי הבוקר זה רק על ידו, וכן כשמברכים "ברוך אתה ה' " לא מברכים את השי"ת, אלא מפרסמים שהשי"ת מקור הברכות העולמי, כך מודה אני, כלומר מודה ומתוודה לפרסם ולשבח שהכל בזכות השי"ת, מודה ומתוודה לשון וידוי, והבן.

בספר הנפלא אוצרות התורה (פרשת וישלח) מביא בשם רבינו הבעש"ט זיע"א שבטחון בהשי"ת יש לו כח והוא חזק יותר מתפילה, ובזה פירש את הגמרא (ברכות י.) אפילו חרב חדה וכו'. ומכאן על עוצמת הבטחון, כ"כ סומך ובוטח בהשי"ת וחושב עליו תמיד, עד שלא מבקש כלום, איזה כח עצום ורם יש לאמונה ובטחון, והלואי שנזכה לכך.

בעל אמונה דואג תמיד לייפות את ביתו לטובת אישתו וילדיו ולא לטובת הרואים והאורחים, עדיף להשקיע בחדר שינה ריהוט מתאים לתועלת בני הזוג, וכן לייפות חדר ילדים, מיטות טובות, שלחן וכסאות, מאוור, מזגן, ארון בגדים, ארון ספרים, מקום לקלטות לשמוע שירים ולשמוח בבית, בעל אמונה לא עושה חובות לייפות את הסלון ולעשות רושם בפני האורחים, כי העיקר אצלו חינוך הילדים ועבודת ה', ואפילו יקנה ריהוט מצויין יד שניה, להקל על עצמו, מבלי לעשות רושם בפני האורחים, כי הוא בעל אמונה, ולא בעל כבוד ולא בעל הבית.

בעל אמונה: קלה לו שמירת העיניים, ולא מרגיש צורך להיות סקרן ולדעת מה קורה, מי נכנס ומי יצא, תמיד הוא בבחינת שייף עייל שייף נפיק (סנהדרין פח:), ובפרט ברחוב יודע לשמור על העיניים, כי מה שמגיע לו הנאות בעולם הזה, וידיעות מה קורה בעולם, יגיע אליו בהיתר ולא באיסור, ואשריו.

בעל אמונה מרגיש בתפילה שהוא מדבר עם השי"ת, מלך מלכי המלכים, ורואים עליו כובד ראש ורצינות, הכנה נפשית, ישוב הדעת, שמחה בתפילה ובעבודת ה', יודע כיצד לשבת בפסוקי דזימרה, וכמש"כ רבינו יונה בספר היראה: וכשיושב להתפלל, לא יסמוך לאחריו, כלומר יושב עם גב זקוף שלא יהיה כיושב בדרך היסבה, ["אל תבוא בית מרזח" (ירמיה טז) ופרש"י בית משתה] ולא יהיה נוטה לצדדין, דרך גאוה, אלא ישב וראשו כפוף, שלא ירא פני היושב נגדו חוץ לארבע אמותיו, ושני אציליו על עצם הירך מקום חיבורו לגוף מכאן ומכאן, ושתי ידיו תחת לבושו הימנית על השמאלית כנגד טבורו, ואל יפשוט רגליו, אך יהיו שוקיו על עומדן, למען תהיה יותר ברעדה וביראה ע"ש, ורבינו יונה חי לפני 700 שנה, ודבריו כפסק הלכה, וכנראה שלהרגיש את השי"ת, צורת הישיבה בתפילה מוכיחה על כך, וזו הטהרה וההכנה הרצויה ביותר למבינים, וכן הזוה"ק (פרשת בלק דף קצה ב') מאריך על סדר התפילה, בפסו"ד להתנהג עבד, בקריאת שמע למות על קידוש ה', בעמידה כמו עני שאין לו כלום, בשמע קולנו להיות חסיד, להתוודות ולבקש גם על כלל ישראל, ע"ש, והובא כ"ז למעשה בספר כף החיים (סימן קיט ס"ק ג) ע"ש, הנהגות אלו ותנועות כאלו, ומחשבות עמוקות בסדר התפילה, מתאים מאוד לבעל אמונה שמרגיש באמונה מעשית את השי"ת.

בעל אמונה: נראה תמים, עדין, עניו, שפל, צנוע, ותרן, חייכן, עפר ואפר, בטל ומבוטל, יודע להיות "משוגע" וכנתבאר לעיל, חושש תמיד: "יתכן שלא מגיע לו", אבל כשמגיע כבוד שמים או אדם במצוקה, או בעיה למשפחה, וכן חתן וכלה וכיו"ב, מזדרז בעוצמה ובעזות דקדושה לפעול ולעשות עפ"י ההלכה ובהוראת חכם, מה שצריך, ומוכן גם להתבזות לכבוד השי"ת. לדוגמא לבקש מעשיר "מכובד" או ראש עירייה, מנכ"ל חברה, יו"ר מועצה, ראש עמותה, וכל מיני ראשים למיניהם, המגיעים לאירוע דתי תורני, או בפני גדולי ישראל שיכסו את ראשם כדת, ועאכ"ו מי שמזיק, מטריד, מפריע, ומשתולל, נכון שהכל מהשמים, ואין קשר בין המזיק לניזק, אבל כשניתן להוכיחו על מעשיו יש לעשות כן, וכן מתח בין חברים, ויתכן מחשבת כף חובה, יש לשאול ולעורר ולקבל תשובות נכונות כדי להרגיע את האווירה, ואת המצב הכללי, לחיים טובים ולשלום, וראיה ממשה רבנו ע"ה, עם כל הענווה שלו ועם כל אהבת ישראל שהיו בו, כאשר עשו את העגל, שבר את הלוחות, ובשמים שבחו אותו על כך (שבת פז.) ובתורה נשתבח משה רבנו על כך, כי הפסוק האחרון בתורה "לעיני כל ישראל" פרש"י ששבר את הלוחות לעיניהם, ע"ש, ומכאן לבעל אמונה, עם כל המעלות שלו במדות טובות מכח האמונה, יודע מתי לצעוק, להתעקש, "לעמוד על שלו" כדי לקדש ש"ש, וכאשר מרבה תורה, קדושה ואמונה, יודע לשבור את כוחות הטומאה, ומרבה כבוד שמים תמיד לחיים טובים.

בעל אמונה: חושד ברשעים תמיד, ונזהר מדיבוריהם ומעשיהם. מיסודות האמונה שלא להאמין לאנשים כי הכל הפוך מהאמונה התמימה והצרופה, כאשר אדם משבח את עצמו ואת כוחו, בעל אמונה לא יכול לשמוע, ועאכ"ו ספרי סיפורים המוציאים לאור, סיפורים שלא מוסיפים אמונה ויראה, גם אותות ומופתים על צדיקים, יש לבדוק עת אמיתותם ואת עומק כוונתם. סיפורים על גדולי ישראל, כיצד עמלו ויגעו בתורה בדוחק ובעניות, ועל הנהגותיהם הקדושות, זה מצוין, וכאשר הסופרים והכותבים אינם בני תורה אז בודאי שאין טעם לקרוא בהם, וחבל על ארון הספרים בבית להכניס בו סיפורים כאלה שהם דברי ליצנות ודברי הבאי, ואין בהם טעם וריח, ועאכ"ו סיפורים בעיתונות הכללית ופרשנות פוליטית בעניני היום שהכל נגד האמונה, וכאשר מבארים הכל עפ"י השכל, ה"ז נגד האמונה ממש, ואפילו סרטים שעשו על השואה אסור לראותם, כי כאשר מראים יהודי חרדי עם זקן מת בפולין ברעב, בגיטו, בארצות אירופה, ה"ז מעורר שאלות באמונה, וחבל שלא מראים את הסרט של הר"ר מרדכי נויגרשל שליט"א, על השואה, אשר מראה בדיוק אמת לאמיתה, על פי האמונה הצרופה, את כל עניני השואה הקשים, קדושי השואה, קידשו ש"ש במיתתם, וניצולי השואה מהשמים נשארו בחיים כדי לקדש ש"ש בחייהם, וכאשר לא מבינים חשבונות שמים, יש להתנהג כמו דהע"ה שכותב בספר תהילים (פרק עג) "ואני בער לא אדע בהמות הייתי עמך" ומסיים שם "עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם" כעת בעולם העשיה זה עולם של אמונה בלבד, בלי ידיעה ובלי הבנה, להיות בהמה ו"משוגע" אחרי השי"ת, ורבינו הגדול הרמב"ם (פ"ב מהלכות ע"ז) מלמד אותנו, ספרים רבים חיברו עע"ז, וציונו השי"ת שלא לקרוא בהם, ומחשבה של אפיקורוס לע"ז, ואסור לספר עמהן ולהתקרב אליהן, ע"ש דברים נוראים, ויה"ר שנזכה לקיים את הפסוק "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" או"א.

תוכן העניינים

קובץ אמונה מעשית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה