תשובות על החידות באמונה
1. חלק ראשון באמונה "יש בורא לעולם" כלומר יש בעל הבית שברא ועשה את הכל, יש מאין והכל שלו, והחלק השני שהוא מנהיג את העולם כולו יום יום, שעה שעה רגע רגע, וכל מה שעובר עלינו, פרנסה, עבודה, משפחה, הצלחה, בריאות, שלום בית, בנים בנות, חתן כלה, הכל משמים, וזה התחדש ביציאת מצרים - השגחה פרטית, יהודי יוצא ממצרים, יהודי עובר ביבשה בתוך הים, וכן 10 המכות, יציאת מצרים מעל הטבע, כך השגחה פרטית מעל הטבע.
2. שמעון צריך להודות יותר, כי השי"ת הציל את שניהם, אבל ראובן ניזוק והוכה ונפצע, ושמעון בהשגחה פרטית בריא ושלם, וזהו נס גדול יותר, שהכל נעשה בשלמות זהו נס גדול. כשיש צער ונזק והפסד בדרך, זה נס עם יסורים. (האלשיך הקדוש בספר תורת משה פרשת צו), ומכאן מי שנבהל וניצול, הגיע לפחד מוות וניצול, סבל יסורים וניצול, סימן שבשמים רוצים לנערו ולהרע לו שהתעורר.
3. לבהמה, כי אדם יש לו אמונה ויודע ומבין ומאמין שהכל מהשמים, ויש לו קשר עם השי"ת, בהמה אין לה דעת והסבל שלה יותר קשה. (יבי"א ח"ט דף מט)
4. אין קשר בין המחלה למיתה, יש חולים חיים 90 שנה, ויש בריאים מתים פתאום ע"י דום לב וכיו"ב, ומפורש בגמרא (קידושין עא:) רוב חולים לחיים.
5. בודאי שזה מהשמים, אם לא היתה גזירה מהשמים לא היה מצליח להכותו, ומפורש בתורה (פרשת משפטים) והכה איש את רעהו באבן או באגרוף, רק שבתו יתן ורפא ירפא, ומפורש בגמרא (ב"ק פה.) "מכאן שניתן רשות לרופא לרפא", ופרש"י ולא אמרינן "רחמנא מחי ואיהו מסי", ע"ש, ומכאן שגם אבן ואגרוף ע"י אחרים זה נקרא "רחמנא מחי" כלומר "השי"ת הכהו", ומכאן שהכל מהשמים. אפילו כישופים אין להם כח להזיק בלי השגחה מלמעלה, ואם השי"ת חפץ בו לא תופס הכישוף, ואם זה תופס זה מהשמים וחייבים לקבל. (רש"י סנהדרין סז:) ברור שזה קשור לאמונה, כי מהשמים כיוונו וסיעו לדהע"ה שהאבן תפגע בדיוק במצחו במקום קטן כזה שאין עליו מגן ולא שריון ולא כלום, ועיין בזוה"ק (עקב דף רע"ב, א) על דהע"ה שלקח חמשה חלוקי אבנים מן הנחל שהם כנגד הפסוק "שמע ישראל", ע"ש. ויש פרוש נוסף שהאבן עשתה חור במגן ופגע במצחו, ובודאי שזה מהשמים שנעשה כן.
6. ההבדל פשוט, "אדנות" זה אדון הכל, "אלקים" תקיף בעל הכוחות (אור"ח סימן ה) תקיף זה חזק, וכי אדון הכל זה לא חזק, אלא אדון הכל זה השלב הראשון, תקיף זה השלב השני באמונה, חזק - שמשגיח על כל או"א ממש, מה שמתאים לו ומה תיקונו בעוה"ז, ומפורש כן בחידושי הרשב"א. (חידושי האגדות ברכות ו:)
7. כי אין קשר בין המזיק לניזק, בין המכה למוכה, בין המקלל למקולל, יש בחירה בידי האדם לעשות טוב או רע, ויש שכר ועונש, אבל המקבל את הנזק והמכה, יש עליו דין בשמים וכשמחליטים למעלה בשמים שמגיע לו, זה פוגע בו, בהשגחה פרטית, וכמו שאמר דהע"ה "כי אמר לו ה' " (שמואל ב טז), ולכן פרעה נענש שאסור לו לבחור ברע ולהזיק לאחרים. (ועיין רמב"ם הלכות תשובה ספ"ו). וכן הפסוק בקהלת "אלוקים יבקש את נרדף" אפילו צדיק רודף רשע, בשמים עוזרים לרשע, כי צדיק צריך להסתדר עם כולם, ולא להזיק לעולם. (עיין קהלת פרק ג' פס' טו וילקוט שמעוני שם)
8. עיין אור החיים הקדוש (פרשת וישב), שאין בחירה לבעלי חיים, אדם הוא בוחר להזיק ולהטיב, אבל בהמה אין לה דעה, אבל אין זה אומר שהבהמה תזיק בלי השגחת השי"ת, כי הרי יש על האדם השגחה מהשמים, ולא יתכן שבהמה תזיק ותטרוף כשלא נגזר מלמעלה שפלוני ינזק על ידה, ועאכ"ו אדם שיש לו בחירה, עכ"ז לא יתכן שיזיק לאחרים בלי השגחה מלמעלה. (ועיין בספר על"ה דף רכח)
9. לשון נקיה חשוב מאוד (פסחים ג:), בעל אמונה, כ"כ אוהב את השי"ת, שלא יכול להוציא מפיו, מלים שאין בהם כבוד לה', וכמו שפרש"י עה"פ כי "קללת אלקים תלוי" (בפרשת כי תצא) ועדיף לומר מלים של אמונה כמו משה רבנו אומר לפרעה, למען תדע, כי לה' הארץ, כי אין כה' אלוקינו, ופרעה "להיפך", ואין להקשות מדהע"ה בספר תהילים (פרק יד) "אמר נבל בליבו אין אלוקים..." ופרש"י על טיטוס ונבוכדנצר, ע"ש, כי אנחנו הקטנים בעניותינו צריכים עד כמה שאפשר לומר הכל בלשון חיובי להרבות כבוד שמים תמיד. וכמה צורם לשמוע כשבעל משפחה אומר "אני מפרנס יחיד" כאשר השי"ת זן את כל העולם, ויתכן שבזכות אישתו וילדיו יש לו פרנסה מהשמים, ו"לשון חכמים מרפא". (כתובות קג.)
10. לאכול מצה, יין, מרור היסבה, זה קל ונעים וטוב, אבל לקיים את המצוה של חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, וזה במובן החומרי והרוחני, בגוף תשתה יין ותעשה היסבה כמבואר ברמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז' הלכה ו - ז, אבל במובן הרוחני לצאת ממצרים, כלומר לצאת מהטומאה, מההשכלה, מהתועבה של מצרים ולהתקרב לאמונה בדרגות גבוהות של השגחה פרטית, (וראה להלן תרגילי אמונה) זה העבודה הגדולה בליל פסח הקדוש, וכך כל שנה עולה ומתעלה עוד באמונה ובדביקות בהשי"ת, ואשריו.
11. כפשוטו, כמו שפרש"י השי"ת הוציא אותנו ממצרים על מנת שהוא אלוקים שלנו בלבד, ואין זולתו, והמשנ"ב בביאה"ל (בסימן סא) מביא בשם ספר יסוד ושורש העבודה שצריך לכוון ולהרגיש באופן מעשי, שהשי"ת משגיח עלינו בהשגחה פרטית כל רגע ורגע בחיים, ובזה משלים את מ"ע מה"ת של זכירת מצרים בשלמות, שממצוה זו למדנו השגחה פרטית וכנ"ל. כמו "עשה לך רב" תעשה אותו רב עליך, וכמו שאמר יוסף הצדיק "את האלוקים אני ירא".
12. עצם ההשתדלות הרי זה לא העיקר, ההשתדלות מוכרח ולא מועיל, וכדברי הרמב"ן (פרשת וישב) הגזירה אמת, והחריצות שקר, ועושים השתדלות למעט בענין שלא יראה כמו נס, וכשעשה השתדלות קצת ה"ז מספיק, וכמובן שזה תלוי בדרגה של אותו בעל אמונה, ורבינו הבעש"ט הקדוש זיע"א, ההשתדלות שלו היתה לדפוק בחלון של העשיר וללכת מבלי להמתין, פלא פלאים, ובעל אמונה שהשתדל בענין, ויש לו ספק אם צריך להשתדל עוד או לא, שב ואל תעשה עדיף, וספק השתדלות לקולא, ויתאמץ עוד באמונה בהשי"ת, כל יכול, ושלום על ישראל.
13. היסוד של האמונה זה ידיעה, זה שכל, השכל מחייב שיש בורא לעולם, כמו ציור נפלא שרואים, והצייר לא שם, בודאי שהיה פה צייר חכם, וכאילו שראיתי אותו, כך השי"ת כאילו ראינו ממש, למעשה א"א לראות, "כי לא יראני האדם וחי" (פרשת כי תשא), אפילו משה רבינו אם היה מתקרב עוד קצת, היה מת, וידוע מהרמ"ע מפאנו זיע"א שסגר עצמו בחדר והתבודד בדביקות בה', והשמש שכח להקיצו עד שמת ויצאה נשמתו (עיין בהקדמה לספרו עשרה מאמרות), ומכיון שלפעמים רואים שקורים בעולם דברים משונים ומפחידים מאוד, ולא מבינים, לכן זה נקרא אמונה, שזה גזרה מהשמים, וה' גדול ולא צריך להבין (הרא"ם שך זיע"א בהקדמה לאבי עזרי) והאמונה חזקה מהידיעה, שאת האמונה א"א להבין, כי זה לא שכל ולא עיניים ולא אוזנים, ואז רצון השי"ת מתחזק בליבנו תמיד, לדוגמא, נסע בשבת ועשה תאונה ונהרג, זה ידיעה כי רואים את העבירה, וביום חול לא מבינים, זה אמונה, ולפעמים על הידיעה מקשים קושיות, שהוא היה אדם טוב, ותורם ותומך ויש לו זכויות וכו', ועל אמונה אין שאלות, גזירה מהשמים, קח סידור תאמר קדיש. וכמאמר החכם למאמין אין שאלות, ולהיפך, לא יעזרו תשובות.
14. השי"ת מבקש מאיתנו להתפלל, עבודה שבלב זו תפילה (תענית ב.), ועוד שע"י התפילה מראה את האמונה שהכל בידי השי"ת, סוד התפילה להתקרב אל ה', ומילוי הבקשות זה רק עפ"י גזרת חוכמתו יתברך, ולפעמים הבקשה מתקיימת אחרי שנים רבות. (הסטיפלר זיע"א בספר חיי עולם)
15. בגלל שלא מתפללים חזק, והאמונה רפויה, יש צרות שעי"ז מתעוררים לתפילה, וראיה מקריעת ים סוף שבגלל שלא התפללו, נבהלו מהמצרים שרדפו אחריהם, וכמש"כ רש"י (בפרשת בשלח) לקול הזה הייתי מתאוה, עי"ש, בעל אמונה שמתפלל הוא מרגיש עצמו עני, שכעת אין לו כלום, ותמיד יש לבקש מחדש על הפרנסה, בריאות משפחה. (ועיין בזוה"ק פרשת בלק דף קצה א.)
16. עד שירת הים עדיין לא היתה שלמות באמונה, כי לאחר כל מכה ומכה פרעה חזר בו, והמצרים נשארו בטעותם, ובמכת בכורות שפרעה צעק בלילה "קומו צאו" כמעט שהגיע השלמות באמונה, ופתאום השתגע פרעה ורדף אחריהם, ושוב היה בלבול על מלכות שמים, ורק בים סוף שהמצרים טבעו, ולא נשאר עד אחד, צעקו הנשארים והיהודים בשלמות "ה' ימלוך לעולם ועד", כך נגמר הסמינר של האמונה, ויתרבה כבוד שמים.
17. מצוות האמונה במציאות השי"ת, ומפורש בפסוק "שויתי ה' לנגדי תמיד" משמע תמיד, כמו לחם הפנים בביהמ"ק, לחם פנים לפני תמיד (פרשת תרומה), ושם צריך כל הזמן ממש, בשב"ק מסירים ומיד מכניסים את החדש (מנחות צט:) וכן בנ"ד (ועיין חכמת שלמה אור"ח סימן פה.) וכנראה שאמונה זו מצוה תמידית שקשורה למחשבה תמיד, ולא למצוות לימוד תורה, וכדלהלן.
18. גם מצוות אהבת ישראל, מפורשת בספר יסוד ושורש העבודה שזה מ"ע מה"ת כל רגע, וגם בבית הכסא, וכנראה שזה דומה למה שפסק מר"ן שליט"א (ביב"א ח"ו דף רלט) שמותר לקיים מצוות בלי ברכה במקום הטינופת, ע"ש, וזה גם קשור לאמונה, כי להגיע לאהבת ישראל באמת, רק בעל אמונה שמרגיש על עצמו כל רגע, הכל מהשמים והכל לטובה, ואין מי שיכול להרע לי כלל ועיקר בלי אישור והשגחה מלמעלה, יכול להגיע באמת לאהבת ישראל בשלמות, וכנראה שבבית הכסא לא יהיה לו משעמם, ויבדוק עצמו עם חבריו ומכריו, כיצד להרבות עם כולם אהבה ואחוה, בזכות האמונה. וא"ת, הרי זה לא קל לאהוב כל יהודי, ובפרט מי שציער והזיק, והשי"ת מצווה אותנו "לא תקום ולא תיטור", זה קשה, ובפרט לאהוב כמוך ממש, כיצד יתכן, והתירוץ הוא שזה קשור לאמונה, אם השי"ת ציוה אותנו על כך, סימן שאתה יכול, זה לא כמו צבא, שהמפקד יכול לטעות, ויוצאות תקלות, תורת ה', תורה של השי"ת, כל תרי"ג מצוות שבתורה, כל יהודי ויהודי יכול לקיים, כולל שמירת העיניים והלשון, קדושת המחשבה, מידות טובות, והשי"ת עוזר למתחילים להצליח, וגם האמונה שציוה אותנו השי"ת, כל אחד יכול וחייב להגיע לזה, וזה זכות גדולה לחיות כך, ועיין להלן תשובה 53, במקום הצומות וגלגולי שלג לקיים אהבת ישראל באמת, והישועה בדרך.
19. חידוש נפלא: לא בגלל שיצאנו ממצרים עושים ליל הסדר עם מצה מרור ויין וסדר ההגדה, אלא להיפך, בשמים רוצים שנשב לילה אחד במשך כל השנה ונדבר אך ורק על השי"ת, על אמונה, על השגחה פרטית עם דוגמאות מעשיות, שיש בהם כבוד שמים, ולכן נתן השי"ת חומר מתאים. לכך, נתן לנו את פרעה הרשע, עם עשר המכות וקריעת ים סוף, ומלחמת עמלק, כדי שיהיה לנו מה לספר בליל פסח. ומדויק בפסוק "בעבור זה" דהיינו, בשביל מצה מרור וסדר ההגדה שעושים בלילה זה, נתן ה' לי את יציאת מצרים והקשור אליו. ומכאן עד כמה חזק כח האמונה התמימה, וכמה יש שמחה בשמים שמדברים על השי"ת ועל ההנהגה בעולם הכללית והפרטית של השי"ת.
20. אפיקורוס חמור יותר מעע"ז, עע"ז מאמין בהשי"ת, כח עליון, בורא העולם, רק שדורש לו אמצעי להתקשר אליו, כי חושב שזה לא כבודו של השי"ת שהתייחס לקטנים כמונו, וזה טעותם, והפסוק צועק "המשפילי לראות בשמים ובארץ". ה' כזה גדול שגם בשמים לראות ולהשגיח זו השפלה בשבילו, ועכ"פ עע"ז טועים הם ויש להם אמצעי, וכמש"כ רבינו הרמב"ם (רפ"ק דע"ז) ע"ש, אבל אפיקורוס זה רשע מרושע, ועליו הפסוק צועק "אמר נבל בליבו..." (תהילים, יד), ואדם כזה שלא מאמין כלל חמור מעע"ז, (וכמבואר באבן עזרא פרשת יתרו), ומכאן למכשיר הטמא והמפלצת הנוראה הנקראת בלע"ז טלויזי'ה, שמסיתה נגד הדת והאמונה ויש בה ע"ז ג"ע ושפ"ד, שיש לברוח ממכשיר זה כבורח מן האש וכבורח מהנחש, וזה חמור יותר מצלב של הנוצרים, כי הם בבחינת אפיקורוס רח"ל, ואיך מסוגל בעל משפחה שזכה לינשא ולהקים משפחה עם בית גדול ויפה, ומכניס במרכז החדר הראשון את המכשיר המסוכן ביותר בעולם, ובספר "מבט גורלי" לאברך היקר והנחמד הר"ר אליהו כהן שליט"א, מביא שיש קרוב לחמישים עבירות רח"ל ע"י מכשיר זה, ע"ש, ומכאן לעיתונים הכלליים המפורסמים בעולם שדינם כנ"ל, כי אפיקורוס גרוע מעע"ז, ויש לדייק כן מהתפילה בשב"ק "ולא נתתו...לגויי הארצות" ואח"כ "ולא הנחלתו...לעובדי אלילים" ומכאן שגויי הארצות חמור יותר.(וכ"מ מפרש"י בס' שופטים פרק י' פס' וע"ש)
21. כלא זה לא עונש, יש אוכל ויש מים, ויכול לשבת ולעסוק בתורה, ואפילו במחשבה שחושב ד"ת שכרו גדול מהשמים, ומפורש בגמרא (עירובין נד.) "אל תקרי חרות אלא חירות", ומכאן שעסק התורה זה חירות, ורק מלקות זה כואב ומזיק לגוף, וכן ד' מיתות בי"ד, ובפרט לבעל אמונה שמאמין ומרגיש ויודע שהכל מהשמים, וכאשר מגבילים אותו בבית סגור, אין כאן עונש, תעסוק בתורה ואמונה, ואשריך.
22. בודאי שיש נס לרעה, עצם הענין שזה לא עפ"י הטבע, זה נס, גם כשרע מאוד, מהשמים השגיחו עליו לעשות לו צרות ויסורים, ואשריו מי שרואה נס חיובי של הצלה, ומסכן מי שרואה או עובר עליו נס שלילי ומצער מאוד, ומפורש בפסוק "ויתן ה' אותות ומופתים גדולים ורעים בפרעה ובכל ביתו לעינינו" (דברים ו, כב), ואומרים בשם רבינו הרב שך זיע"א, שיש היום צרות לא נורמליות, כי יש עבירות לא נורמליות, ובודאי שזה בבחינת ניסים ונפלאות להרע. ועיין פרש"י (מלכים א פרק א) שדהע"ה אמר לשלמה להרוג את שמעי בן גרא כי זה לטובתו כדי שיזכה לעולם הבא, ומכאן נס לרעה שהוא תמיד נס, ויש בו תוצאה טובה.
23. עוברי דרכים חושבים בעיקר להגיע למקום פלוני, ולכן כל הפרעה, עיכוב, פקק בכביש וכיו"ב, נכנסים הם ללחץ, כי רצונם להגיע למקום פלוני וזה העיקר. אבל הולכי דרכים, כל פסיעה ופסיעה של הליכה מרגישים בזה השגחת השי"ת, ואינם בלחץ כשיש עיכובים, מרגישים כל רגע שהשי"ת מוליך אותם, ואין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ולא כלום, וכמבואר כ"ז לרבנו הגרי"ח בספר בן יהוידע (ברכות ג.) ועיין בספר ע"ה דף עה. ומפורש בתהילים (פרק לז) "מה' מצעדי גבר כוננו" כלומר, בעל אמונה מרגיש שהשי"ת מכין לו את הדרך, ואת הכח ברגלים להתקדם כל פסיעה ופסיעה כמו שטיח אדום.
24. הרמב"ן (בפרשת וירא) מבאר שכאשר השי"ת מעניש את העולם, ה"ז מהשמים, והשכינה יורדת למטה, ואסור להסתכל בשכינה כמו שאסור להסתכל בכהנים שמברכים את העם (חגיגה טז.) וכן ליד מיטת חולה אסור לשבת, כי השי"ת עשה אותו חולה (שבת יב:) ומכאן ליסורים שעוברים על האדם שצריך לכוון שזה מהשמים לטובתו לכפרת עוונותיו, כמו שמצוות צריכות כוונה, גם יסורים צריכים כוונה, ואז יש תועלת ביסורים אלו, ובפרט אם יעשה עצמו נזוף כמנודה, לקבל דין שמים. (זוה"ק משפטים דף קז. )
25. אדרבא, להיפך, זהו כבוד שמים, ללמדנו שהשי"ת כזה גדול, אין סוף ב"ה, שאפילו לקטנים כמונו הוא יכול להתייחס, ולדעת מה מתאים לתיקון שלנו בדיוק, השי"ת כל יכול, וממילא אין שאלות, יש רק תשובות, גם אם הם אינן מובנות, עצם הענין שזה גזירה מהשמים, זו התשובה החזקה ביותר, לפני השי"ת לא צריך להבין, ואסור להבין, וא"א להבין, כמו בצבא שיש פעולה צבאית, על כור האטומי בעיראק, או מבצע ענטבה באוגדנא, מה התשובה שלהם, זה מבצע סודי, כלומר, שומעים שזה מבצע סודי ומקבלים באהבה, וכך אמונה מהשי"ת זה סודי, וזה התשובה החזקה על השאלה הפשוטה, וצריך להאמין ולשתוק ולכוון ולקבל עול מלכות שמים.
26. על השי"ת לא שואלים למה, "למה - יאמרו הגויים" (תהילים עט) וזו חוצפה לשאול למה, כי השי"ת גדול, אסב"ה, וכיצד נבין אותו, היום רופא גדול לא מנסים להבין אותו, ואתה מנסה לשאול למה על השי"ת, אלא ניתן לומר שזה מהשמים, תיקון או גלגול, גזירה משמים, בלי לרצות להבין למה בדיוק, ועל ידי חולי, או תאונה, או פיגוע, או שריפה, על ידי סיבה פלונית מותר להסביר, אבל למה, כי זה גזרה משמים. למשל, כשמשפחה שלמה נשרפה בקראון סמוך לבית, זו גזירה מהשמים, ויתכן שגם בבית היו נשרפים, וגם הבית היה נשרף, וכך במצב הקיים נשאר הבית, והם נשרפו - גזירה מהשמים, ולמעשה הם לא מסכנים, מסכן מי שמת בגיל מאה שנה, ועשה עבירות כל ימיו, והשאיר בנים סוררים, איך יגיע לעוה"ב, בידיים ריקות, ורימו אותו כל השנים, אבל הנפטר במיתה משונה, וכולו קדוש בתורה, והניח זרע קודש אינו מסכן, ואין צורך וזכות לשאול למה, כי זה מהשמים, וזה הכל. ומעשה שהיה בפועל אחד שנפל מהגג ונשרף מהזפת ומת, חודשיים אחרי חתונתו, וכולם צעקו: "למה למה", וכמובן שזו שאלה לא במקום, ובמשך השבעה הסבירו למשפחה מה זה השי"ת, כמה גדול הוא, אסב"ה, והבינו לבד מעצמם, שלא שייך לשאול למה, וזה מה שבעצם שענה השי"ת לאיוב כשדיבר איתו, והבין גדלות ה', וכבר לא היה צורך להבין למה (כמבואר בגמרא ב"ב טז.), גזירה מהשמים עונה על הכל, ועוד מעשה בילדה קטנה וחמודה שמתה פתאום, למשפחה מהציבור הכללי, ובשבעה אמר החכם ד"ת, וביאר על עקידת יצחק, על אאע"ה שלא שאל כלום, ועקד את בנו לשחיטה, אף שהשי"ת אמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע, ומכאן שלא שייך ולא מתאים לשאול למה, כי השי"ת בעל הבית וזכותו לעשות מה שרוצה, לקבל או לפטר, כפי חוכמתו יתברך, ואבי הבת הקשיב הבין, התחזק ואמר: "תודה רבה!!!" ומכאן בעל אמונה, אין לו רצונות, אלא רק לדעת מה רצון השי"ת, ותו לא.
27. בגמרא כתוב (ברכות י.) "אין צייר כאלוקינו", שהשי"ת צר צורה בתוך צורה, ומטיל בו נשמה, והוסיף הבעש"ט זיע"א, שאם צייר מצייר ציור נפלא שנראה מוחשי, ממש להפליא, מתי ניתן לגלות שהוא ציור בלבד, ע"י חוש המישוש כאשר ניגע בו, ונרגיש שזה ציור בלבד, והציור משקר עלינו בעיניים ולא במישוש הידיים, אבל השי"ת צייר עולמי מיוחד להפליא, שיכול לצייר אדם עם רמ"ח ושס"ה, ובא ועושה מה שעושה, והכל ציור, וצריך אתה להאמין שזה מהשמים לטובתך וזה נורא, פלוני מכה, מקלל, מזיק, ואתה מצווה לחשוב תמיד שזה מהשמים, וזה בעל אמונה להפליא המכבד את השי"ת.
28. בשביל להבין ולהאמין שהכל מהשמים בלבד, צריך להתנהג ממש כמו משוגע, מאן דהוא הכה, זלזל, העליב, הזיק, ושאר מרעין בישין, אסור לנקום ולנטור, וח"ו להקפיד עליו, אלא להאמין שהכל מהשמים, ממש להתנהג כמו משוגע, שכאשר יורקים עליו אומר שזה טיפות גשם, והבן. והוכחה מהפסוק (קהלת פרק י' פסוק א') "סכלות מעט", כפשוטו זה שלילי שאם עושה טעויות וטיפשות שיהיו מעט, אבל יש פירוש נוסף תהיה לכתחלה קצת סכל וטפש, ולא תראה את האנשים אלא את השי"ת, בקיצור לפני האנשים קצת משוגע, לא כועס ולא מגיב, לפני השי"ת תמים גדול ומקבל באהבה. והתוצאה: בעל אמונה, דבוק בהשי"ת ומנצח את כולם, וכך מבאר הגר"א את המשנה (פ"ו דאבות) מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, "במיעוט שיחה" כפשוטו שלא מדבר כי שיחה זה דבר שלילי, והגר"א פירש דבר חיובי כשלומד בשקידה עצומה, מידי פעם הפסקה קצרה של מיעוט שיחה כדי לאגור כוחות להמשך העבודה לכבוד השי"ת. וכידוע חזקיה ואסא המלך פחדו לצאת למלחמה ולנצח שלא יחשבו שכוחם חזק, וישכחו את השי"ת, (עיין מסילת ישרים) להיות משוגע פותר את הבעיה.
29. כפשוטו, זה גזירה מהשמים, ומפורשת בתפילת מוסף ראש השנה, "ועל המדינות בו יאמר איזו לרעב איזו לשבע", ועוד תירץ רבינו אברהם בן הרמב"ם בספר המספיק לעובדי ה' שרובו ככולו, ורוב העולם השי"ת זן ומפרנס, מביצי כנים עד קרני ראמים (שבת קז:) ויש מיעוט שמתים ברעב, ויש שנטרפים ע"י אחרים והכל בהשגחת השי"ת, כל יכול ישתבח שמו לעד, ועיין בספר ע"ה דף סח והלאה.
30. יסוד בזוה"ק (פרשת שלח לך דף קנט. ) יש דברים שאסור לשאול עליהם שאלות בבחינת "הנסתרות לה' אלוקינו", בחינה של גזירה מהשמים, ובעומק הענין, זה לא רק שאסור לשאול, אלא זה התירוץ, התירוץ הוא שלא שואלים, התירוץ הוא שלא צריך להבין כל דבר, יש אמונה בהשי"ת שהוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים בעולם, וכאן ההבדל בין בעל דיעה ובעל אמונה, בעל דעה מרגיש שכאילו יש כאן סתימת פיות, אסור לשאול ותשאר עם "קושיתך החזקה", אבל בעל אמונה מבין שאסור לשאול, כלומר לא רוצה לשאול, לא רוצה להבין, סומך על השי"ת בעיניים עצומות ומתנהג כמו בהמה לפני השי"ת, כמו דהע"ה שאמר על עצמו, "בהמות הייתי עמך" (תהילים עג) וכן בגמרא (חולין ה:) "עושין עצמן כבהמה", וכידוע מאותו תלמיד שמת ובא בחלום לרבו הרמב"ן, ואמר לו בשמים "אין שאלות" כנראה שבשמים מבינים במדויק, כי אין גוף ואין מגבלות ואין שאלות, ומפורש בגמרא (פסחים נ.) לעוה"ב גם על בשורות רעות יברכו הטוב והמטיב, ע"ש, ומכאן למסקנה שאסור לשאול, כמו פעולה צבאית שאומרים שזה משהו סודי, זו התשובה החזקה ביותר בעולם, כמו שאמונה חזקה מידיעת ה', ועיין תשובה 25, ע"ש. ועוד תירץ רבינו אוה"ח הקדוש (ס"פ בראשית) שהקב"ה כל יכול, אסב"ה, ויכול ברצונו לסלק עצמו מהענין וכביכול אומר "אני לא יודע" ומשאיר הבחירה בשלמות בידי האדם לפעול ולעשות, בבחינת זכותי שלא לדעת, ע"ש, ומכאן לחיזוק האמונה, שחובה קדושה וכבוד שמים עלינו תמיד, כאשר לא רוצים להבין ולדעת, אלא רק להמשיך ולהתחזק ולעשות מצוות ומעשים טובים. ופירוש נוסף בזוה"ק שיתכן לצאת ממנו מזרעו זרע קודש ברך ה', כמו בני בניו של המן סיסרא וסנחריב. (גיטין נז:)
31. זה באמת סותר, אבל זוהי מעלת אאע"ה לא שואל שאלות, אף שהשי"ת הבטיח לו, עושה הכל בשמחה ואהבה נגד השכל וההיגיון, כי אמונה זו התשובה, ואם השי"ת רוצה, ניתן לשחוט את יצחק כדין, ואח"כ לחתן אותו עם כלה נאה וחסודה ולהוליד את יעקב ושבטי יה, ועל השאלה וכי אפשר לישא אשה אחרי שימות, התירוץ כן, אם ה' רוצה, השי"ת כל יכול, ושלום על ישראל, לדוגמא, 5 ועוד 5 שווה 10, אם השי"ת רוצה זה שווה 12, אין שכל ואין כלום, יש רצון השי"ת בלבד, ועיין והבן לזרוק את השכל בזבל, כמו מצוות ברית מילה שזה סכנה בגיל 8 ימים, והמצוה ללא הרדמה מקומית, ולעשות חיתוך בעור, פריעה וקריעה בעור פנימי, וכן מציצת הדם, והתינוק זועק וצועק, וכן יום כיפור תענית 25 שעות, ה"ז קשה וגם סכנה, ומכיוון שציוה כך השי"ת אז יש לנו כח מהשמים לקיים באהבה ובשמחה ואין סכנה.
32. כאן רואים דבר גדול, שהאמונה חזקה מהידיעה, הנה משה נראה מת באוויר (שבת פט סע"א), וזה לא אמת, ומה שאמר משה רבנו "עד אשר נשוב אליכם" (ס"פ משפטים) זה אמת, משה רבינו נביא ה', ועליו נאמר בברכות ההפטרה "ודבר אחד מדבריך לא ישוב ריקם", ומכאן לתקשורת והסתה נגד הדת, אין לסמוך עליהם, גם כשרואים בשידור חי, כי משה אמת והתורה אמת וה' אלוקים אמת, והם בדאים, ורואים במציאות מי זוכה להקים בית נאמן בישראל, בית שיש בו שלום בית, אהבה, ילדים מוצלחים וכו', ומה שרואים בשידור חי זה שידור מת, זה לא אמת, ומכאן שלפעמים בעל אמונה לא צריך לעשות כלום, רק להתפלל ולהתחזק בתורה ולצפות לישועת ה', ומפורש בפסוק (ישעיה ח, י"ז) "וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו" וזה הכח של עם ישראל לחכות למשיח ולגאולה 2000 שנה ולא להתייאש, השלוה והשקט של האמונה והבטחון מביא כח עצום בלי סוף לחיים טובים.
33. בגמרא (ב"ק לח.) כתוב שבשעת צרה אסור לומר "מה אפשר לעשות" כי משמע מכאן שאם היה אפשר היה עושה כרצונו נגד רצון השי"ת, וזה דומה לגידוף כלפי מעלה, והט"ז (יור"ד ר"ס שעו) חיזק הענין שאסור לומר כן, ולפעמים כשקורה משהו חריג ומבהיל מאוד, יש צועקים - עולם אכזר, הוא בעל הבית עושה מה שרוצה, אין צדק בעולם, צדיקים סובלים, הטובים מסכנים, כל לשונות אלו נגד האמונה ומסוכנים, ועדיף לומר זה גזירה מהשמים ותו לא, ואחרי הכל השי"ת לוקח את מה שהוא נתן, כי הכל שלו, ואינו לוקח מאחרים, ואמר אחד הצדיקים, אם אאע"ה היה באמת עוקד ושוחט את יצחק, אז בודאי שהוא היה יושב גם שבעה ושלושים, כי המטרה בזה להכנע ולקבל באהבה את רצון השי"ת, ומעשה בשני חכמים שנשאלו אם השי"ת יתן לכם יום אחד לנהל ולהשגיח את העולם הזה מה תעשו, הראשון אמר שיעשה מיד מהפך עולמי, ירפא את כל החולים, יפקוד את כל העקרות, יעשיר את כולם, יוריד שפע לעולם וכו', ענה לו השני, אתה חכם לא בעל אמונה, כי מה שהשי"ת עושה זה הכי טוב שבעולם, בעל אמונה מרגיש שמחה גדולה דוקא לדעת ולקיים את הכל עפ"י רצון השי"ת בלבד (עיין בספר הנפלא בלבבי משכן אבנה), ומכאן לבעל אמונה, שאפילו הדיבור צריך שיהיה בו חיזוק לאמונה, וכ"ש הצער והיגון והקשיים בחיים, עם אמונה שלימה, שיש בה קידוש ה'.
34. רבינו המשגיח הגדול הגה"צ יחזקאל לוינשטיין זיע"א, לימד אותנו (אור יחזקאל, אלול) שהאמונה בהשי"ת היא היסוד למדות טובות, כשיודע ומבין ומרגיש השגחה פרטית שהכל מהשמים פחות כועס, פחות מקפיד, לא מקנא, חי בשמחה, פחות מסובך עם אנשים, כי רואה תמיד את השי"ת, ורבינו הקדוש הרמח"ל זיע"א (מסילת ישרים פי"א) שאם אנשים היו בעלי אמונה ויודעים אין אדם נוגע במוכן לחבירו (יומא לח.) לא היה קנאה בעולם כלל, חיזוק האמונה תרופה לשלום בית, למדות טובות, לאהבת ישראל באמת, לחיות בשמחה, ולזכות לכל הברכות שבתורה.
35. לא ולא, אדרבה להיפך יזכה להנאות חיוביות ומועילות המסייעות לו לעבוד את השי"ת, כי בשמים נגזר על האדם כמה יהנה בעוה"ז במשך השנה, תקציב שנתי לפרנסה, לבריאות, לכבוד, להנאות, ולשלום בית, וכשהוא מבזבז ההנאות על עבירות ח"ו, או על הבלי העוה"ז לא נשאר להנות, ולכן אין שלום בית, אין בנים מוצלחים, ואין כלום, וכאשר מתגבר על שמירת הלשון, העיניים, על הכעס והגאווה, ולא התפרק בעבירות, ועדיין יש לו מינון של הנאות המגיע לו, ואז יזכה באמת להנות בדברים תורניים ומועילים, אשתו מכבדת אותו, בניו אוהבי תורה ויראה, הפרנסה בשפע ובקלות, כלומר כדאי לקיים את הפסוק "בזעת אפיך תאכל לחם" על קיום התורה והמצוות ואז למשפחתו ולבניו אין צורך להזיע, זה יבוא בקלות ובשמחה.
36. אבן עזרא (פרשת שלח) תירץ שני תירוצים: א) הנשארים שלא טבעו ידעו ויכירו ויבינו את השי"ת טוב טוב, כי זה השפה שלהם ע"י עשר מכות מכירים את האמת, ב) תירוץ נוסף שהמצרים טובעים, רגע לפני שימותו יצעקו ויאמרו "יש בורא לעולם" וזה כבוד שמים, ויש כאן אמונה וידיעת ה', כי אצל השי"ת העונש אינו נקמה, אלא חינוך לחנך אותנו, והנה כאן קיבלו חינוך ויבינו שיש בעל הבית על העולם, אדון עולם אשר מלך, וזה עיקר תיקון העולם, ורבנו הרמב"ם (רפ"ק מהלכות תענית) מלמד אותנו, שעצם הידיעה שהצרות הפוקדות אותו והעיכובים והקשיים שזה מהשמים, זה הסגולה להינצל מצרות, ומכאן המעלה הגדולה והעצומה לומר תמיד "הכל מהשמים" ויש כאן כבוד שמים וישתנה לטובה בעזהי"ת.
37. פסוק של אמונה ושל הודעה חשובה, דהע"ה בספר תהילים (פרק ק) "דעו כי ה' הוא אלקים" כלומר, דעו לכם, הודעה חשובה, הודעה גדולה, השי"ת הוא האלקים, כלומר, אך ורק הוא המשגיח עליכם, ולדעת האבן עזרא, סיום הפסוק "עמו וצאן מרעיתו" חוזר על הרישא, וכאילו הפסוק אומר כך, תדעו אתם עמו וצאן מרעיתו שה' הוא אלקים, והבן, ומכאן הוכחה חזקה שצריך תמיד לעורר על אמונה, ולפעמים שיש מחלוקת, מריבה, ויכוחים, טענות וחילול ה', כיצד תרגיע את האווירה, ע"י צעקה של אמונה, לומר להם, חברים יקרים, מה קורה לנו, יש בורא לעולם, והכל מהשמים, להפסיק עם המחלוקות הפיגועים והעלבונות אחד נגד השני, וזה יכול לעזור, ויתכן סמך מכאן לדברי הרמב"ם בפיהמ"ש (סוף מסכת ברכות) שכותב: כי יקר בעיני ללמד עיקר מעיקרי הדת והאמונה יותר מכל אשר אלמדהו, ע"ש, ואם הרמב"ם הנשר הגדול היה חביב בעיניו, ואם בדור שלו היה צורך וחביבות ללמד על כך, מה נאמר בדורנו, שירדנו אלף אלפים מעלות אחורנית, ואם דהע"ה מעורר ומוסר לנו הודעה חשובה כזאת אז בודאי שגם הרמב"ם מרגיש שיש צורך בזה, ויתכן לעורר על מי שלא יודע בעל פה את י"ג עיקרי היהדות שכתב הרמב"ם (סנהדרין פרק חלק) ומי שלא מבין, ומי שלא חי כך באופן מעשי, שיש לו בעיה, ועיין בגמרא (סוטה מח סע"ב) אנשי אמונה שהן מאמינין בקב"ה, ופרש"י לוותר ממונם לנוי הדור מצוה, ולצדקה, ולהוצאות שבתות וימים טובים, גם בגמרא (שבת קיט:) מובא הפסוק של הנביא ירמיה שבשמים מחפשים אנשים שהם מבקשי אמונה, ע"ש, וכל ספר שומר אמונים הקדוש מיוסד על הפסוק הזה, כמבואר בהקדמה שם, אמונה חזקה – תשובה נכונה על כל השאלות.
38. אמונה, אאע"ה אבא שלנו, ומעת שבא אברהם אבינו בברית נהיינו ישראל, ובגויים לא יתחשבו, (הרמב"ן ס"פ אמור) ובטבע שלנו ובכח שלנו ובתורשה שלנו מאברהם אבינו, יש את כוח האמונה החזקה הזאת להכנס באש כדי לישרף ולא לעבוד ע"ז (רש"י ס"פ נח) ומבואר במשנה (ספ"ד דעדויות) האב זוכה לבן בנוי, בכח, בעושר, בחכמה ובשנים, והכח והחכמה להיות בעל אמונה טבוע בנו ואנחנו נקראים "מאמינים בני מאמינים". (שבת צז.)
39. גם אם צריך קצת השתדלות כל או"א לפי כוחו, אבל לענין חן וכבוד לא צריך שום השתדלות, יש אדם מתלבש מכובד ומפואר מאוד עם מור ואהלות עם כל ראשי בשמים, ובציבור לא אוהבים אותו, אין לו חן, אין לו כבוד, חן וכבוד לא צריך להשתדל, מי שמכבד את השי"ת ומרבה תמיד כבוד שמים, בשמים דואגים לו שיגיע לו הכבוד הראוי והנכון, והבורח מהכבוד, הכבוד רודף אחריו (עירובין יג:) וגם בבית, בביתו שלו מצוה להתנהג בהכנעה, בשפלות ובכבוד למשפחה, (ועיין בגמרא סנהדרין יד. , ומסכת כלה רבתי רפ"ה ורפ"ז, ומסכת דרך ארץ זוטא ספ"ג, ע"ש) ומי שמתגאה, גם אנשי ביתו לא סובלים אותו (סוטה מז:), המבקש כבוד הוא חולה נפש, והזוכה לתורה, בריא בנפש, ושונא כבוד חיצוני, ואין כבוד אלא תורה (ספ"ו דאבות), והלואי שנזכה לכך, וצריך להתפלל חזק על כך, אמונה ותפילה תאומי צביה.
40. נכון שמדינא, לא מקיים מ"ע מה"ת לקרוא את שמע, כי זה לא זמנה, אבל מ"ע מה"ת של אמונה בודאי שמקיים, כי זה מצווה תמידית כל רגע ורגע, והחכם עיניו בראשו, וחכם לב יקח מצוות, והוא יושב וקורא ק"ש לפני זמנה וזוכה לקיים מצוות של האמונה כאשר יכוון, ועיין בספר הקדוש חובות הלבבות בפתיחה לשער ה שיש בפרשה ראשונה עשרה עינינים כנגד עשרת הדברות, ע"ש, ובודאי שהמכוון בפרשה זו, זוכה ומזדכך ונעשה קדוש וטהור, וכשיקרא אותה בזמנה יקיים עוד מ"ע מה"ת של ק"ש, ואם יכוון בלילה של ערבית, ובבוקר של שחרית "בשכבך ובקומך" יקיים עוד מצוה ואשריו. ובקובץ קטן זה נפרש בעזהי"ת בלי נדר פרשה ראשונה של ק"ש, ויש לדייק כן משו"ע סימן ע סעיף א ע"ש.
41. ראשית להאמין שהכל מהשמים לטובה, אין עוד מלבדו, וכל העיכובים, המכשולים, העלבונות, הצרות, הבלבולים, הקשיים, הרעב, הצמא, חוסר שלוה, פחד, חרדה וחלומות מפחידים, הכל הכל הכל, אך ורק מהשי"ת. ואח"כ לומר וידוי ולעשות תשובה ולומר להשי"ת שמקבל באהבה דין שמים, ואם השי"ת לא רוצה, גם אני לא רוצה כלום, ולומר ולכוון שמוכן למות על קדושת שמו יתברך, ואח"כ יקבל על עצמו להתחזק ולהוסיף מעלה בעבודת השי"ת, ויוסיף להתחזק ע"י הקמיע התורני המודפס בקובץ קטן זה, ולה' הישועה.
42. באמת הכוונה שסומך על השי"ת בלבד, כלומר אך ורק על השי"ת, נכון שיש לו כסף ויש לו אנשים שעוזרים, ויש לו קשרים, ויש לו כוח, ויש לו נציגים בחלונות הגבוהים, עכ"ז בשמים מבקשים לראות עליו, שאינו סומך עליהם, ההשתדלות מוכרחת ואינה מועילה, אין עוד מלבדו, רק השי"ת בלבד, זה נקרא יקראוהו באמת, ומבואר בזוה"ק (חוקת דף קפג ב) כולם באים לביה"כ להתפלל, אבל מעטים הם שיודעים לעורר רחמי שמים, וזה הפירוש "באמת" מלים שהם אמת, ע"ש, וכנראה שההכנה לתפילה מבחינת האמונה בהשי"ת, ובחינת תיקון המידות והמעשים עפ"י ההלכה, הם המסייעים להתקשרות ודבקות בהשי"ת, ולהרגיש צדיק ה' ויקראוהו באמת, והישועה קרובה לחיים טובים, וכן בתפילה וטהר ליבנו לעבדך "באמת", כלומר טהרת הלב בעבודת השי"ת בשלמות וגם אם אנשים עוזרים, זה בגלל שהשי"ת נתן בליבם, וצריך שלמות להשי"ת בלבד.
43. רש"י מפרש שהפסוק מדבר על השי"ת, מי שחסיד ותמים וברור במעשיו, כך השי"ת מתנהג איתו, ומי שעקשן במעשיו ולא נכנע להשי"ת, גם השי"ת מתעקש איתו, בעל אמונה לומד מהאבות הקדושים שהיו חסידים ותמימים וברורים והשי"ת שמע תפילתם, ומפורש בגמרא (נדרים לב.) כל המתמים עצמו, הקב"ה מתמים עימו, שנאמר "עם חסיד תתחסד", ופרש"י "מתמם עימו" - כלומר להיות תמים לפני השי"ת בלי שאלות ובלי טענות, והסימנים לכך הענוה, הפשטות, השמחה במצוות, התחזקות באהבת ישראל עם כולם באמת, והישועה קרובה לחיים טובים ולשלום.
44. כמובן להיות בעל אמונה, שהרי חולי הנפש יכול להיות גם לאדם חכם שיש לו שגעונות, כמו מחפש כבוד, פרסום, הנאות, תאוות גופניות, רוצה בית גדול, ריהוט מיוחד, ולפעמים מגיע לחולי גדול עד שנקרא בעל נפש (כמו בעל גאוה, בעל לשה"ר) כלומר אדון לחולי הנפש הזה בגלל תאוות ורצונות שחושק בהם (ועיין פרש"י ורלב"ג ומלבי"ם, משלי כג,ב) ועי"ז מגיע לטמטום הלב ונעשה חולה (רש"י סנהדרין עה.) לדוגמא, קורח ביקש כהונה ויצא נגד משה רבינו, המרגלים פחדו על כבודם ודיברו נגד ארץ ישראל (מס"י פי"א), ובזמנינו כל פרסום בחוצות גורם לרצונות בנפש, ועי"ז עצבון ודכאון ויאוש, רח"ל, ונעשה ממש חולה פנימי קשה, בריא בנפש מסתפק במה שיש לו, וקונה רק כפי הצורך ואפילו יד שניה, ונמנע מהלוואות שזה היסוד לקלקול הבית, להמנע מפו"ר, ומלהקים בית עם ברכת ה'. כשיש אמונה אין רצונות, כי מאמין שהכל מהשמים, ומתמודד תמיד, אין רצון ואין צער, אין תשוקה ואין כאב לב, (רש"י ברכות לב:), אין אשליה ואין אכזבה. (עיין מלכים ב' ד, כח) המוותר על הרצונות, הוא רגוע, העוצם עיניו מלהביט בעולם הוא שמח, כשלא תרצה תהיה שלם יותר. וכמובן על הכעס, הקנאה והגאוה, בעל אמונה, מתקדם ומתגבר על הכל לאט לאט (מס"י פי"א), וע"ע בספר הנפלא "דע את עצמך" לבעל הספרים היקרים והנפלאים "בלבבי משכן אבנה".
45. אין יסורים בלי עוון (שבת נה.) ובשמים יודעים את הכתובת שלך, ואת המיטה שלך, וכמו אבא שמחפש את בנו ומצפה שיחזור אליו, כך השי"ת, ואם ע"י היסורין מתעורר לתשובה, ומתקדם ומתעלה, ה"ז כבר איש אחר, נכון שבשמים לא היו מרוצים ממנו, אבל כעת שהתקדם והתחזק בתורה ויראה, והבן חוזר לאבא, אין סיבה וצורך להעניש, ועיין רמב"ם (רפ"ק דתענית) שעצם הידיעה שזה מהשי"ת, כבר מרגיע את מידת הדין, ורש"י מפרש שתיקותא– שלא יבעט ביסורין הבאים עליו, ותפילה להשי"ת סגולה להצלחה לביטול היסורין. ובספר משלי (טז,ז) "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים איתו" ובילקוט שמעוני מפרש שם מי הם אויביו, לרבות מזיקי ביתו, פרעושים יתושים וזבובים, ע"ש, ולפ"ז צריך להרגיש שטירדות כאלה נשלחו מהשמים, ושיעשה וידוי ותשובה, ויודה להשי"ת בשלמות שהשי"ת שלח טרדות אלה, ה"ז סגולה שיסתלקו ויפסיקו להטרידו, כי ע"י התשובה ברגע זה הוא התעלה, והשי"ת רוצה את דרכו, ואין לחשוב שבגלל מזג האוויר הפירות מרקיבים ובאים יתושים וחרקים, כי זה נגד האמונה, כי גם פירות המרקיבים בגלל מעשיהם המקולקלים של בני האדם. (כמבואר בתדא"ז פ"ג, ואור יחזקאל אלול דף קטו)
46. מרור רמז ליסורין, לצרות, לבעיות ולקשיים בחיים, שהם דברים מרים, ובשמים מבקשים לראות שאתה לועס את המרור, את הצרות, לא מבקש לבלוע מהר, חושב ומעמיק שזה מהשמים, ועם כל הצער והכאב בשמים רוצים שאני אסבול, וכשהוא סובל ומקבל באהבה, מרגיע את מידת הדין וזה עיקר תיקון העולם, להרגיש ביטול גמור לרצון השי"ת. היו צדיקים וחסידים שבזמן תפילת העמידה היה להם גירוי ביד, בראש או ברגל, והיו מכוונים לסבול ממש ולא לזוז בתפילת העמידה, ומרגישים שעומדים לפני מלך ממ"ה הקב"ה באימה וביראה, וכמובן שזו מעלה גדולה וכח גדול וחזק. ועיין פרש"י (דניאל א, ד) שמפני אימת המלכות היו מתגברים על השחוק, השינה ומלצאת לבית הכסא, ע"ש, ועאכ"ו לפני השי"ת, ועיין לעיל (תשובה 25) כשיש יסורים וצרות בעולם, להרגיש שהשכינה נמצאת כאן עכשיו, ואין לבלוע המרור, ללעוס היטב ולכוון להיות נזוף כמנודה לקבל דין שמים. (זוה"ק משפטים דף קז,א), ויצפה לישועת ה' בקרוב. עצה נוספת שיש יסורים, חולאים וכאבים, בנוסף לאמונה, לכוון להמליך את השי"ת על אותו אבר שסובל ממנו, או על אותו עסק, אותו חפץ, עם ביטול גמור להשי"ת בענין זה (ועיין זוה"ק ס"פ האזינו), ויאיר עי"ז, ויתעוררו הרחמים, ויסתלקו הדינים, ויצפה לישועת ה'.
47. בודאי בין אדם לחברו, כשרואים בעולם רעידת אדמה, צונאמי וברק השורף, מבינים ומאמינים שזה מהשמים, ואין כאן מגע יד אדם. וכן כאשר החליק ונפל ונשברה רגלו, או נשפכו עליו מים חמים, ונשרפה ידו, לא מתרעם על כלום, ואם הוא בעל אמונה יבין מיד מה ה' רוצה ממנו. אבל כאשר ניזוק ע"י אחרים זהו הקושי, שהשכל אומר זה פלוני אלמוני, והאמונה זועקת זה מהשמים, ואין עוד מלבדו, וזו העבודה הקשה ביותר, וכדלעיל (תשובה 28), בשם רבינו הבעש"ט זיע"א שעוה"ז מלא ציורים, והכל מהשמים, ע"ש, ונראה עוד שגם "קדושים תהיו" זה קל יותר מתיקון המידות של בין אדם לחברו. מי שעובד על עצמו להתקדש, זוכה ומתעלה עד שיצה"ר של עריות מאוס בעיניו, וכמש"כ רבינו המסילת ישרים (סימן כו) שהקדושה תחילתה עבודה וסופה מתנה, אך בין אדם לחברו נורא ואיום, להסתבך עם אנשים ולראות בתוצאות ובהתנהגות אך ורק את השי"ת, זה עבודה עצומה, ועיין במדרש (ילקוט שמעוני שופטים ג) שהראשונים נתנסו ע"י הקב"ה ולא ע"י גויים, ע"ש, גם במהרש"א (ר"ה ג:) מבואר שאפי' הנביא נחמיה שביקש ממלך פרס רשות לבוא לארץ ישראל, לא התכוון לבקש מהמלך אלא מאלוקי השמים, ע"ש, וכן פירש הגר"א על אסתר מלכה שאמרה "איש צר ואויב" והצביעה על אחשורוש, (מגילה טז.) שבמחשבה הרגישה שהיא מדברת עם השי"ת, כי לב מלך ביד ה', ואין עוד מלבדו, והשגות כאלה באמונה הן הדרגות הגבוהות והקשות, וה' יזכנו לכך.
48. אחרי שלמדנו והננו שהכל מהשמים, ומפורש בגמרא (ב"ב צא:) "אפילו ריש גרגותא משמיא מוקמי ליה", ופירש הרשב"ם "שר הממונה על הבורות של המים", והוסיף המהרש"א מהו ביאור המילה "אפילו"? שבודאי תפקיד של מלכים גדולים מהשמים, ואפילו תפקידים פשוטים הכל בהשגחה, על השפלים איזה תפקיד, משרה, משכורת, בהשגחה מלמעלה, ומצינו שרים בממשלה, בלי מעמד פוליטי ובלי השכלה כללית שקיבלו תפקידים בכירים מאוד, וזה כולל יועצים, דוברים, מנכלי"ם, גזברים, ועדות למיניהם, כי הכל מהשמים בלבד. ולכן בעל אמונה צריך להרגיש טוב בכל מה שעובר עליו, לא רק שלא מקנא בתפקיד של אחרים כי זה מהשמים בלבד, גם אם יש לאותו תפקיד נהג צמוד, רכב חדש, שומר ראש ומשכורת גבוהה, זה מהשמים. וכשאתה מקנא או מהרהר מאיפה זה בא, כאילו אתה מהרהר על השי"ת, ובנוסף תשמח במה שנתן לך השי"ת, ותהיה בעל אמונה כל רגע ורגע עם דבקות בהשי"ת, ועדיף במקום תפקיד כזה, בנים יקרים וחביבים, שיש להם ירא"ש צמודה, וכל יום כחדשים בעבודת ה', ושומרי ראש עליהם שהם יהיו המנהיגים של הדור הבא, ואשריך שזכית לכך, גם אל תקנא בחתן, כלה, אבי הבן, ואירועים משמחים, תשמח עם כולם, ותברך את כולם, ותודה להשי"ת שיש שמחות, ובקרוב מהשמים ישמחו גם אותך לחיים טובים.
49. אאע"ה חיפש את האמת, את האמונה, את אדון העולם, וחיפש תמיד ביום ובלילה (רמב"ם רפ"ק דע"ז) וזכה שנגלה אליו ואמר לו אני בעל הבירה, ועיין בגמרא (סוטה י.) לפני שותי יין מצוי תמיד יין, ולפני עובדי אדמה מצויים תמיד ירקות, והוסיף בן יהוידע שם על שמשון הגבור שמהשמים נתנו לו הרבה כח לפוריות הגוף, ולכן גם בבית האסורים היה מצוי לו כן, ומכאן לבעל אמונה שמחפש את האמת ורואה כל פרט ופרט בהשגחה מהשמים, שמזמנים לו לראות כן, וכן הנביא (ירמיה פרק ה) מבטיח לנו, מי שמבקש אמונה, ה' סולח לו, ע"ש, וכן הפסוק (ישעיהו ו) "מלא כל הארץ כבודו" כלומר הוא ברא את הכל, והכל שלו וכל מה שאתה רואה, להרגיש שיש כאן אלוקות, כלומר יש כוח ורצון של השי"ת שעוה"ז התקיים תמיד, וכמו שהאריך בזה רבנו הגר"ח מוולוזין בספר נפש החיים, ע"ש, וקצת ראי' מדין טל ומטר שע"י אמירה 90 פעם, נקבע בזכרון לטובה, וכשמסתפק אינו חוזר, ועאכ"ו מי שתמיד חוזר על עצמו להיות בעל אמונה, שמסלק הספקות ורואה ההשגחה, ויגעת ומצאת "תאמין" – תזכה להיות מאמין גדול.
50. כוונת רבינו הבעש"ט הקדוש זיע"א, שבכל יהודי יש כוח וחוזק ואומץ מהשי"ת שמחיה אותו, ואומר לו גדל, כל הנשמה תהלל יה כל נשימה ונשימה תודה להשי"ת (מד"ר בראשית פי"ד) כמו דין "מעמיד" בסוכה, שהסכך בזכות הדפנות, ויש סברא שמעמיד פסול פוסל את הסוכה (סוכה כא:) ופרש"י שהדופן כמו הסכך, כך הקב"ה מעמיד את האדם לחיות ויש לו כוח מהשי"ת, וכשאתה הולך, מדבר, נושם, לומד ועוסק בענין מסויים, צריך להרגיש שיש לי כוח כעת מהשי"ת, וזה נקרא אלוקות, כלומר, כח מהשי"ת, ואם יהיה ח"ו פתאום אירוע מוחי או התקף לב לשניות מספר, הוא הולך לקבר או לשיתוק ח"ו, ומפורש גם בגמרא (תענית יא סע"א) "בקרבך קדוש", כלומר קדושה מהשי"ת בתוך האדם כל רגע וכל שניה בחיים, ולכן אמר הנביא מיכה (פרק ד' פס' ה') "כי כל העמים ילכו איש בשם אלוקיו ואנחנו נלך בשם אלוקינו לעולם ועד" ואומרים פסוק זה כל בוקר לפני שיר של יום. ותמוה כיצד הנביא נותן רשות לגויים ללכת לע"ז, הרי הם מצווים על האמונה, ולכן פרש"י בשם התרגום שהכוונה שהגויים ילכו לאבדון בגלל שלוקחים כח שמביא להם השי"ת ומשתמשים בו נגד רצונו, ועם ישראל קדושים דבוקים בהשי"ת לעולמים, וכך אמר דהע"ה על שמעי בן גרא כשקיללו, כי ה' אמר לו קלל את דוד (שמואל ב טז, י) כי אם יש כוח לשמעי לבוא ולצעוק ולקלל ולהשפיל את דוד, הרי קיבל את הכוח מהשי"ת, נמצא שזה מהשמים, ומכאן שיש חיות וכח וחיזוק מהשי"ת לכל או"א כל שעה וכל דקה וכל שניה, והבן. וראה עוד בספר על"ה במאמר הנפלא של רבינו הגדול נאמ"ן שליט"א דף יח ותהנה.
51. שמע ישראל זה כמו "הודעה חשובה" יש בורא לעולם, זה כללי לכל העולם, יש אלקים המנהיג הראשי, והוא אחד, ואין שניים, ואין עוד סיבות. להמליך את השי"ת למלך על כל העולם הכוונה שאני המאמין המוסר מודעה זו, מכוון ומודיע ומפרסם בזה שהכל מהשי"ת כל העולם כולו. השי"ת מלך גדול הפועל ועושה ויעשה כרצונו יתברך, וכשרואים רעידת אדמה בעולם, מלחמות, תאונות, שרפות, צונאמי ונזקים נוראים, זה מהשמים, וזה מראה שעשית את השי"ת מלך ושהוא עשה את הכל, ולכן כתוב אלוקינו שזה פסוק כללי עולמי לכל העולם, גם לעשות שם ותפארת למשה רבנו (רמב"ן דברים ו), מצות האמונה. אבל בפסוק "ואהבת", זה לשון אישי לכל או"א, לכן כתוב "אלוקיך" כמו "אביך", איזה שיקול גדול היה לך כשאביך צריך ענין מסוים, כך אלוקיך, שלימות עצומה ודבקות גדולה בהשי"ת, להרגיש קשר אישי, פרטי, פנימי, בדבקות אין סוף עם השי"ת. גם לרמז לישראל שזוכים להכנס לארץ הקודש ולקבל פני שכינה (זוה"ק יתרו עט, ב). כשרוצים לעורר לאמונה ולמצוות מקשרים באופן יחיד את כל או"א עם השי"ת ועם התורה, "ה' שועתי אליך ותרפאני" (תהלים ל) "ובתורתו יהגה" (תהלים א) נקראת על שמו (ע"ז יט.). (ועיין רד"ק שמואל א' טו,טו)
52. לפרש"י כל הקללות על הגויים שציערו הרבה את עם ישראל, ולדעת הרד"ק אלו קללות על הרשעים שגרמו מחלוקת ולשה"ר וחילול ה' עם שאול המלך, ויצא מכך נזק גדול לישראל וחילול ש"ש, וכמו שמסיים דהע"ה "יען אשר לא זכר עשות חסד", ומכאן למד במדרש רבה (פרשת נשא) שמי שלא עושה חסד יש עליו 24 קללות שאומר דהע"ה בפרק זה, וזה נורא ואיום למתבונן, ואיך שיהיה בעל אמונה לא מקלל, ומשאיר את הכל על השי"ת ומתחזק באמונה, גם בעל אמונה נזהר תמיד גם אם לפי ההלכה מותר לו, נכון שיש בעיות וקשיים וח"ה ולשה"ר, אבל צריך בי"ד לקבוע מה השכר ומה העונש, ובפועל זה לא נעשה, אז עדיף לבעל אמונה להתפלל שיתקדש שם שמים ויצפה לישועה.
53. מפרש רבינו אוה"ח הקדוש, לפעמים יש על האדם "דינים גדולים" שהתפילה כעת לא תעלה למעלה וצריך מסירות נפש, כמו להיכנס למים ממש לפני שיפתחו, ולהתעצם באמונה בכל ליבם, ועי"ז יתגברו הרחמים ויזכו לנס, ע"ש, ויתכן כיום לא צריך ים ולא להכנס לסכנה, לחפש מצוה מיוחדת ולעשותה בשלמות, כמו אהבת ישראל באמת, כמוך ממש, זה מסירות נפש, ורק בעל אמונה באמת מגיע להשגה כזאת, והישועה בדרך.
54. בודאי, יסוד האמונה הוא כבוד שמים, מלכות שמים, קידוש ש"ש בעולם, וכאשר יושב על הקרקע בתיקון חצות, ומתבודד על סדר יומו עם חשבון נפש נוקב, ובוכה ומצטער על ביהמ"ק, ועל כבוד שמים באמת, ולא מבקש כלום, אלא רק ביהמ"ק, קיבוץ גלויות, כבוד שמים ומלכות בית דוד, בודאי זה עושה רעש בשמים, ובודאי זה קשור לאמונה, וזה נקרא לדרוש את ציון (עיין סוכה מא.), והלוואי שתמיד נכוון במצוות, להקמת שכינתא מעפרא ולעילוי שכינת עוזנו.
55. לא, ואדרבה מראה בזה שהוא דורש את השי"ת תמיד, ומפורש בפסוק (ירמיה ט, כב) אל יתהלל חכם, גבור, עשיר וכו', "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי", ע"ש, ורבנו החפץ חיים זיע"א בספרו הקדוש שם עולם (פרק ז) מביא כן למעשה, ומש"כ הרמב"ם (ספ"ה מהלכות דעות) שבעל בית קונה בית ואח"כ נושא אישה, זה נכון לבעל דעה, אבל בן תורה שאין לו, ורוצה לישא אשה, להתקדש ולהתקדם ולבטוח בהשי"ת באמת, ה"ז בעל אמונה ולא בעל דעה ואשריו, והקב"ה ימציא לו, וכמש"כ הרמב"ם (סוף הלכות שמיטה ויובל). ועכ"ז נראה שבתפילת העמידה עדיף לעשות את הפיסוק כך: "ועל חסדך הגדול באמת" (כאן להפסיק) "נשעננו", לשבח את השי"ת שהחסד שלו גדול באמת, ולא לומר "באמת נשעננו", כי מי אמר שזה באמת כמו שרוצה השי"ת, והלואי שנזכה לך באמת, והבן.
56. כוונת רבינו הגר"ח מוולוזין זיע"א, לא סתם אמירה של אין עוד מלבדו, אלא מי שבאמת חי כך ומרגיש באופן מעשי שהשגחת השי"ת עליו מעל הטבע, ועבד על עצמו זמן רב להרגיש כל פעולה וכל בעיה וכל ענין שזה מהשי"ת, ולא רואה אנשים ולא כלום, איש כזה כאשר יתבונן בענין אין עוד מלבדו יזכה להיות בהשגחה פרטית מעולה ובטוחה מהשי"ת, בבחינת "רואה ואינו נראה", וכמש"כ רבינו זיע"א בנפש החיים (שער ג פרק יב) ע"ש, וזה מתאים מאוד לדברי החסיד רבינו יונה שפסק בספר שערי תשובה (שער ג' אות לב) שיש אזהרה בתורה "לא תירא מהם", וזה בשעת מלחמה, ורבינו יונה לומד דין זה בכל ענין, בכל צרה, בכל בעיה ובכל קושי שלא יהיה, שלא לפחד מבני אדם כלל, אלא להרגיש שהתיק הזה הוא רק בידי השי"ת בלבד, וידאג ויפחד מעוונותיו או מעבודת השי"ת שאינה כדין, כי זה העיקר, שכר ועונש תלוי בדין שמים בלבד, וזה נורא ואיום למתבונן, כמובן שיש פחד טבעי וכללי כמו שהאריך רבינו הסטייפלר בספר ברכת פרץ (פרשת שופטים) ע"ש, אבל היסוד לבעל האמונה שלא יבוא לידי פיזור הנפש או קוצר רוח, ועיין בגמרא (ע"ז ב:) שלמדו מהפסוק "ה' איש מלחמה" שהשי"ת עושה מלחמות, ובירושלמי (פ"ב בשבת ה"ו) "בשעה שישראל יוצאין למלחמה, בי"ד של מעלה יושבין עליהן, אם לנצוח, אם להנצח", ע"ש, וזה עומק דברי נפש החיים במחשבה של "אין עוד מלבדו". ובזה מובן כיצד יש עין הרע ע"י אנשים, הרי הכל מהשמים, אלא כאשר יש גאוה, שמשבח את עצמו ואת עסקיו ואת משפחתו, כאילו הכל בזכותו, ואז השי"ת מסיר השגחתו ממנו וניזוק ע"י עין הרע של אחרים, וכאשר הוא בעל אמונה, ומשבח את השי"ת, שהכל מהשמים לטובה, אז יש עליו השגחה, ואין עין הרע, על בעל אמונה לא שולטת עין הרע ולא כישופים.
57. השי"ת האבא הגדול אוהב אותנו תמיד, נכון שיראת שמים זה בידנו בעמל ויגיעה ומסירות, אבל מי שהתפלל ויבקש יראת שמים, בודאי שיתנו לו, ובודאי שהוא מעורר סניגוריה למעלה, כי תמיד מבקשים גשמיות, פרנסה, בריאות, שידוכים וכו', וכשמגיע יהודי ומבקש יראת שמים זה נפלא מאוד, ומפורש כן בגמרא (ע"ז ה.) על הפסוק "מי יתן והיה לבבם וכו' " שהיו צריכים לבקש יראת שמים, וכן במהרש"א שם מפורש כי ביד הקב"ה להטות לב האדם לטובה, וכן בפרש"י (מגילה כה.) שהיכולת בידו להכין לבבנו אליו. ובזה מובן הסברא שגם עבירות שנכשלנו בהם בשוגג זה מהשמים, נכון שצריך תשובה וחרטה וקבלות, אבל אם השי"ת היה רוצה, היה מטה ליבנו שנזהר ונזכר ולא נכשל, אז בודאי שצריך להתעורר על עצם הענין, שמהשמים לא סייעו בידי להמנע מעבירה, כי בשמים מקפידים עלי, אבל ברור שאין הכוונה שזה מהשמים והוא צדיק, הוא לא צדיק ולא כלום, הוא העיקר יודע שאסור להתייאש ובשמים חיפשו אחריו ותפסו אותו על חם, ויעשה תשובה ובשמים יקבלוהו באהבה, ומפורש בגמרא (ברכות יב:) כל העושה עבירה ומתבייש בה, מוחלין לו וכו', ע"ש.
58. בודאי בעל אמונה תמיד חולה אהבה על השי"ת, הרבה יותר מכבוד הוריו ומכבודו עצמו, בעל אמונה מוכן למות כל רגע ורגע לכבוד השי"ת, וכשעושה אירוע, מסיבה, חתן וכלה, לא שוכח את העיקר וזה כבוד שמים, וראיה מהגמרא (סנהדרין פט:) שהשטן קיטרג על אאע"ה שעשה משתה ליצחק, ולא עשה משהו מיוחד לכבוד השי"ת, ע"ש, וכאשר במסיבות ואירועים מקפידים על צניעות והפרדה למהדרין, מלצרים עם כיפות, מלצריות עם שער אסוף, ובגדים צנועים המתאימים לנשים להלכה, וכן מקפידים בהפסקה באוכל לומר ד"ת ולעורר על דברים שהזמן גרמן, ה"ז עושה רעש בשמים, כמו דהע"ה שהיה מכרכר בכל עוז לפני השי"ת, וזכה להיקראות חי וקיים, להיפך משאול שהקפיד על כבודו, ומיכל למדה מאביה לזלזל בדהע"ה ונענשה (סנהדרין כא.), וכן בעל אמונה מצניע מעשיו ולא מבקש כבוד ופרסום ולא כלום, ויודע שהכבוד האמיתי זה דבקות בה', ובנים עם ירא"ש, וכבוד שמים תמיד, בסיכום, גשמיות בידי השי"ת, רוחניות בידים שלנו, ואפילו רזה וצנום, וכן בעל בשר ושמן זה מהשי"ת, ישתבח שמו (תנחומא פרשת תצוה) ותמיד יש לחשוב, יש בורא לעולם, ואין על בורא עולם בעולם, וצריך להגיע לדרגה של נשיא שאין על גביו אלא ה' אלוקיו (הוריות ט.) והלוואי שנזכה לכך, ואשרינו.
59. תוסיף לעצמך שאלה ותשובה באמונה לקדש שם שמים, ונפרסם בהוצאה הבאה לזכות את הרבים, ואשריך.