קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה
ספר שמות · פרשת שמות
ואלה שמות ב"י הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו. להבין אומרו הבאים והדר באו. וכבר הרגישו בזה הקדמונים ובפרטות בזוה"ק. והנראה לנו בביאורו כי הנה זה אמת ויציב שהעמיד הש"י י"ב שבטי י"ה נגד י"ב צירופי הוי"ה ולהבין הענין על מה זה נראה כי הנה כתיב כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו וי"ל הפי' כך כי יעקב הגם שהם בעקבות ובשפלות כמו כעת בגלותינו שאנחנו נבזים ושפלים אעפ"כ בחר לו יה בוחרים לעצמם להיות דבוקים בהוי"ה כי בי"ה ה' בי"ה נכלל כל השם ורצונם תמיד להעלות ולנשא את הויתו ית'. ואמר לשון בחר כי זה עיקר תענוגו מעם קרובו ישראל שהם בבחירה ורצון. כי הגם שיש לו מלאכים כל מלאך יש לו אלף פיות ולשונות מקלסים מ"מ זאת היא העולה על כולנה עבודת ישראל מעולם התחתון שהם בבחירה ונוטים מדרך לא טוב אל דרך הטוב משא"כ המלאכים כידוע ועי"ז ישראל לסגולתו. ישראל הוא הבוב"ה ל"י רא"ש נוטלים לסגולתו להיות הוא ית' להם סגולה ואוצר נחמד ונעים ובזה מנשאים הויתו ית' ולזה מוכרח כי יהי' י"ב שבטי י"ה שהן אמת כי לא יוכלו כולם להעלות הוי"ה מ"מ א' מעיר מזכה כל העיר א' ממשפחה כו' והנה אם גם זה הא' לדרכו פנה הי' העולם מתמוטט לכן העמיד י"ב שבטי י"ה כ"א מעלה חלק הוי"ה. וז"ש רשב"י ראיתי בני עליה והמה מועטים. בני עלי"ה אותם שהם בונים עצמם להיות עליה דבוק תמיד למעלה ואם היו תמיד דבוקים בשרש העליון הי' עוה"ז נשכח מלוח לבם ולא היו מעלים כלל ישראל. לכן מוכרחים לצמצם עצמם ממדרגתם כדי להעלות כללות ישראל וז"א ראיתי בני עלי' כנ"ל והמ"ה מועטים והמ"ה אותיות מ"ה גי' אד"ם שהגם שהם בדמות דיוקן אדם העליון מ"מ מועטים הם ממעטים ומצמצמים עצמם בשביל שארית ישראל להעלותם ועיין בזוה"ק ע"פ ויישם בארון במצרים. וזהו ואלה שמות בנ"י המה הצדיקים הבני עלי' שבונים עצמם להיות בבחינת ישראל ל"י רא"ש. הבאים מצרימה שבאים תמיד אל מצרים התחתון כי יש ים המלכות העליונה ויש ים המלכות תתאה. והם ממעטין עצמם לים התחתון כדי את יעקב להעלות אותם שהם בבחי' יעקב בשפלות כנ"ל איש וביתו באו. ר"ל שלומדים מהבוב"ה שנקרא איש מלחמה שאמר אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. שהאנכי ירד עמך למצרים בכדי שאנכי אעלך שאצטרך להעלות האנכי ועי"ז גם עלה גם אתה תעלה. וז"א איש וביתו באו שהלא איש ה' איש מלחמה וכל ביתו באו למצרים בכדי שע"י יתעלה כלל ישראל. לכן גם המה דבוקים במדותיו לצמצם עצמם כדי להעלות כלל ישראל והבן:
א"י על דקדוק הנ"ל אשר כל מפרשי תורתינו שתו לב על אומרו תחלה הבאים ואח"כ באו. ונ"ל עפ"י פי' הכ' והחיות רצוא ושוב והחיות ירמז על הצדיקים שנק' בני אל חי והם יקראו בשם חיים הם תמיד רצוא ושוב שהגם שהם עומדים פה בעוה"ז ומתפללים או עוסקים בתורה מ"מ הם רצים ומתדבקים בשרשם בחי' החיים ואח"כ ושוב לעוה"ז ואינם משתהים פה ומיד רצוא לעולם העליון בלי הפסק. ולזה כתיב שמות בנ"י והי' די אם אמר שמות ישראל ובפרט שסיים את יעקב איש וגו' ולפי דברינו יבואר ע"נ כי הנה אחז"ל א"ת בניך אלא בוניך שהת"ח נק' בנאים שבונים שמים חדשים וארץ חדשה. וכמבואר בדברי מוח"ז הה"ק זצלה"ה בספרו נו"א שלכן הצדיק יכול לבטל איזה גז"ד על כי בורא עולם חדש ושם לא הי' הגז"ד ההוא יעו"ש בנועם דבריו. העולה מדבריו כי הצדיקים ע"י תורתם ותפלתם שנותנים שיר ושבחה להש"י בוראים עולמות חדשים למעלה ועי"ז ממשיכים שפע חדשה אל הארץ למטה), וזה בני ישראל. בני לשון בנין. ישראל אותיות א"ל שי"ר ר"ל ע"י השירות ותשבחות שמשוררים אל הבוב"ה בונים שמים וארץ חדשה ועושים שמות חדשים והם הנק' ישראל וכנ"ל ועליהם לא היה י לא יהי' גלות כללי כי כשמתפשטים מכל וכל מעניני העוה"ז אינם מרגישים בצער הגלות כי הם תמיד בבתי גוואי ושם הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומי אמנם הצדיק הולך ושוב לבתי בראי להצטער בגלות השכינה ולהתפלל על צרותיו. ולכן קורא אותם הבאים כפירש"י בפ' ויגש שלפי השעה קורא אותם הבאים אבל לא להשתקע שם אלא שמיד הם רצוא למעלה. וכמו שהי' באמת גם בגלות מצרים שבט לוי וכל אשר נתן צוארו בעבודת אדוני האדון ה' צבאות שמו לא נגע בו עול הגלות וכמדובר. אמנם גלותם הי' הבאים מצרימה שבאו בכ"פ להשתתף במצר ים החכמה להצטער בגלות השכינה ואמר את יעקב כדי להיות לעזר ולסעד את פשוטי העם המכונים בשם יעקב שלא ישתקעו שמה לזה איש וביתו באו. הש"י שנק' איש מלחמה וביתו הם המלאכים הקדושים כולם באו לעמוד לימין צדקם ולהיות בתומכי נפשם לבל ישתקעו בכור גלות מצרים להורות להם דרך ילכו בה להיות גם הם בנים למקום. וזהו ראוב"ן רא"ו ב"ן שכולם יראו ויעידו על כ"א מישראל שהוא בן למקום. ובמה יזכה נער את ארחו לבוא לזה. לכ"א שמעו"ן שמע לשון קיבוץ כמו וישמע שאול את העם. שיקבץ עצמו אל עולם הבינה שהוא התשובה המרומז בנ' מן שמעון נו"ן שערי בינה ועי"ז לוי זאת הפעם ילוה ויתדבק להבוב"ה ואז ויהוד"ה לשון הודי' יוכל להודות לפניו ית' שיוכל לעמוד לפניו ית' פב"פ לשאת ראש להודות ולהלל לפניו ית'. אבל באופן יששכ"ר וזבול"ן. שיהא בהם תמכין דאורייתא. וכמש"ה שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך ועיין ברש"י ז"ל שם. וכאשר בארנו בזה מאחז"ל מצוה בעידנא דעסיק בה מגינה ומצלא. תורה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה מגינה ומצלא. והפשוט כפשוטו ונוכל להעמיס עוד בפי' הגמ' בעידנא דעסיק בה דהיינו כשהת"ח עוסק בתורה מגינה על המחזיקו הגם שהמחזיק הוא תמיד בעידנא דלא עסיק בה כיששכר וזבולן. ולכן שמח זבולן בצאתך לפרקמטיא הגם כי אינך עסוק בתורה מ"מ ויששכר באהליך והוא עסוק בה ומגינה עלך ומצלא והבן כי נכון הוא. ובזה תזכה ובנימין. להיות בן הגובר וכובש הכל תחת הימין לאכפי' שמאלא תחות ימינא. ומ"מ דן. תהי' דן ושופט עצמך תמיד בכל עת ורגע ועכ"פ להיות ממארי דחשבנא בכל לילה ולילה אם על המשכב הוא וחשב עם קונהו וכל הפחות בכל עש"ק. ואם ימעט מהיות מזה לא יפחות מכל ער"ח ובפרט בימי השובבי"ם המסוגלים לזה לתקן כל אשר פגם. אז ונפתל"י תהי' נופת לי תהי' מתוק לי כנופת צופים. ובזה תזכה גד. לגדא ומזלא טבא. גם ואשר שתהיו מאושרים בעיני כל שכל צבא מעלה כלם יעידון ויגידון גם הסט"א יפקח ה' עיניהם ויעידו הכל כי מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ המיישרים אורחתם ולהם נאה ויאה להשפיע כל טוב אמן והבן מאוד:
ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד וגו'. יעיין בספר נו"א בדבריו הקדושים על דברי רש"י ז"ל שפירש על וישרצו שהיו יולדות ששה בכרס א'. שר"ל שעשו הולדה בששה קצוות המכונים בשם כרם שיהי' מתגדלים ע"י ע"ש. ודבריו הקדושים צריכים ביאור והנראה בהקדם בשם הה"ק אאמו"ר זצלל"ה שפי' הפלוגתא דאיתא על פירוש של שם שדי ח"א שאמר לעולמו די וח"א שיש די באלהותו לכל באי עולם ופירש הוא ז"ל בזה הם מחולקים אי מאמצעיתא נברא העולם או מן הקצוות נברא דמ"ד שאמר לעולמו די סבר דמאמצעיתא נברא העולם. וא"כ הי' יכול להתפשט עד בלי סוף. לזה הוכרח לומר לעולמו די שלא יתפשט עוד. ומ"ד שיש באלהותו די וכו' סבר דמן הקצוות נברא העולם ובלא"ה כשבא עד נקודה האמצעית עמד מלהתפשט עוד. ואין מהצורך לומר לעולמו די. וע"כ פירוש שם שדי שיש באלהותו די ע"כ ודפח"ח. ועפי"ז נוכל לפרש דברי אדמו"ר הה"ק מו"ה אלימלך זצלה"ה שעשו הולדה בששה קצוות שיהא מתגדלים ע"י. ר"ל שהם סברו כמ"ד מן הקצוות נברא ולא הי' מהצורך לומר לעולמו די וכנ"ל. וע"כ צריך לומר שדי שיש די באלהותו לכל באי עולם. ובזה שהמשיכו עליהם אלהותו ית' עשו הולדה בששה הקצוות שיהי' מתגדלים ע"י כנ"ל והבן. והנראה לערכינו ביאור הכתוב ובני ישראל פרו וישרצו וגו' עפ"י דרכו של הרה"ק מו"ה אלימלך זצללה"ה שפירש תיבת פרו מלשון פירות שהיו עושין פירות בהקדושה. ונ"ל ג"כ עד"ז ובאופן אחר קצת. דהנה ידוע למשל כשהאילן הגשמי הוא מושרש היטב בארץ אזי הוא מוציא פירות. משא"כ כשלא הושרש היטב בארץ. וכמו כן הוא באדם. הצי"ע שנק' בשם אילן כשהוא מושרש היטב בהמלכות שמים המכונה בשם ארץ כידוע הוא עושה ג"כ פירות ר"ל שמסגל מצות ומע"ט. וזהו ובני ישראל ר"ל הצדיקים הגדולים המכונים בשם ישראל. פרו. היו עושין פירות בקדושה. ובמה באו למדריגה זאת לז"א וישרצו כמו וישרשו כי ש' מתחלף באות צ' כנודע. ור"ל מחמת שהושרשו היטב בהמלכות שמים. ועל מה שפירש"י ז"ל שהיו יולדות ששה בכרס א'. נוכל לומר ג"כ עפ"י דרכו של הספר נו"א הנ"ל שהיו עושין הולדה בהו"ק. ור"ל דהנה הו"ק המה הד' רוחות ומעלה ומטה. וי"ל דהד' רוחות מרמזים לאות ד' ומעלה רמז לאות יו"ד ומטה רמז לאות ה' מפני שהעולם העליון נברא באות יו"ד והעוה"ז באות ה' והששה קצוות רמז לאות וי"ו. והם עשו היחוד והביאו האות ו' בהד' ונעשה ג"כ ה'. והם ב' ההי"ן ה' עילאה וה' תתאה. ואז נשלם השם הוי"ה ב"ה. וכ"ז גרמו הם בצדקתם שהיו מייחדים ומקשרים העולמות. העוה"ז בעולם העליון. ומעלים הה' תתאה לה' עילאה והביאו הכל לאחדות הבוב"ה. וזהו בכרס אחד. וירבו ר"ל אעפ"י שרבו בגשמיות ונתברכו בעשירות ובכל צרכי העוה"ז. אעפ"כ ויעצמו התחזקו א"ע בגודל הקדושה ג"כ. במאד. ר"ל בעשירות ע"ד שאחז"ל ובכל מאדך בכל ממונך. מא"ד אותיות אד"ם ר"ל שבא להם השפע מעולמות העליונים ומדיוקן אדם העליון והבן:
א"י פרו וישרצו. בהקדם בשם הה"ק אאמו"ר זצלל"ה פי' הכ' והחיות רצוא ושוב וגו'. י"ל דהכתוב מרמז להצדיק שיש לו ב' מיני חיות ר"ל דהוא חי בב' העולמות שבעוה"ז הוא חי בגודל הצדקות שלו והוא דבוק גם כן במחשבתו תמיד בעולמות העליונים. ועולה במחשבתו לפני הבורא ית"ש. ומלמד סניגוריא על בניו הנעימים לאמר אעפ"י שחטאו ח"ו באפס מה עכ"ז הלא בניך ידידך הם תרחם עליהם ותמחול להם. ובוודאי הש"י שומע תפלתו ומוחל להם ואז הוא בבחי' חי בעולם עליון ואח"כ הוא יורד במחשבתו לזה העולם ומוכיח לישראל שישובו להבורא ית"ש בתשובה שלימה. והם שומעין לו גם כן ושבים בתשובה שלימה והבוב"ה מתרצה לבניו ישראל הנעימים ומוחל להם בלב שלם והוא בבחי' חי בזה העולם גם כן. וזהו והחיות ב' מיני חיות כנ"ל ובזה זוכה הצדיק לבוא למדריגה זאת. לז"א רצוא על ידי שרץ ועולה במחשבתו בעולמות העליונים לפני הבורא ית"ש ומלמד זכות על בניו הנעימים. ובתוכחתו הישרה שהוכיחם החזירם בתשובה שלימה לפניו ית"ש ועי"ז הם נגשים להבוב"ה וזהו ושוב עכ"ל הטהור ולזה מרמז התיקונים רצוא בדגש ר"ל שרץ ועולה הצדיק במחשבתו לעולמות העליונים ומלמד זכות וחוזר ומוכיחם. ועי"ז מתרצה הבוב"ה ויכולים לגשת לו כנ"ל וזהו רצוא בדגש לשון הגשה שישראל נגשים להבוב"ה. ואז יכול להמשיך להם כל השפעות טובות. וזהו ושוב ברפה. או יש לומר בדרך זה על פי נוסחא השני' רצוא ברפה ושוב בדגש. ר"ל כשהצדיק רץ ועולה במחשבתו לפני הבוב"ה ומלמד זכות על בניו הנעימים. אז ברפה ר"ל שהוא מרפה תוקף הדינין וממתיקם לרחמים גמורים. ושוב בדגש ר"ל כשהוא שב למטה וחוזר ומוכיח לישראל ומחזירם בתשובה אז הדגש גורם שיהי' ישראל נגשים להבוב"ה וכנ"ל. וזהו ג"כ פי' הכ' ובני ישראל רמז להצדיקים המכונים בשם ישראל פרו ר"ל שעושין פירות בקדושה כנ"ל. ובמה זוכים לזה לז"א וישרצו רמז כנ"ל כי כשישראל מתרפים במלאכתם מלאכת הקודש ועבודתו ית' רפוי בידם ח"ו הם בבחי' שינה ודורמיטין. אבל כשהצדיק מעורר אותם בתוכחתו הישרה ומחזיקם לעבודתו ית' הם בבחי' תיר שהוא לשון ער שמתעוררים לעבודתו ית'. וזהו וישרצו לשון שריצה דבר הרוחש ומתנענע רמז כנ"ל שהצדיק זוכה עשות פירות בקדושה ע"י התעוררו כללות ישראל לעבודתו ית"ש. ופירש"י ז"ל שהיו יולדות ששה בכרס א'. ר"ל שהביאו ישראל לאחדות הבוב"ה כנ"ל. וגם י"ל דתיבת אח"ד גי' י"ג. ר"ל שהמשיכו עליהם גודל הרחמים מהי"ג מכילין דרחמי. וירבו ויעצמו וגו' נקדים לפרש המשנה באבות פ"ב רבי אומר איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושי' ר"ל שמביא במעשיו הטובים התפארות להבוב"ה שעשה את העולם. וזהו לעושי'. ותפארת לו מן האדם. ר"ל שהוא גם כן תפארת לזה ההולך בדרך הישר מזה. שע"י בא למדריגה גדולה להיות בדיוקן אדם העליון. וזהו מן האד"ם מלשון אדמה לעליון וזהו גם כן וירבו מלשון גדולה ור"ל שבאו למדריגה גדולה כנ"ל והבן:
א"י ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אותם. להבין מלת מאד מאד נראה כי הנה כתיב כי האדם עץ השדה שהוא דבוק בעץ החיים הנזרע בהשדה בחקל תפוחין קדישין והנה בשדה כשזורעין בו א"א לצמוח אם לא שתכלה הגרעין תחלה לאפס ואז יעלה ויצמח פרי. כמו כן האדם כשיתחזק במדת הענוה אז יעשה פרי. וזהו אומרי כי האדם עץ עושה פרי הגם שהוא בבחי' השדה בענוה כאפס ואין כגרעין השדה מ"מ ע"י הנשמה חלק אלוה ממעל שבקרבו הוא המחזיק אותו כאשר עינינו רואות כשהאדם ישן נתעורר ע"י קוסטא דחיותא דלעילא הנשאר בקרבו ע"י יוכל עשות פרי להשאר בחיותו. וזהו ובני ישראל אותם שהם בונים להיות בבחי' ל"י רא"ש פרו עושים פירות. וישרצו לשון ריצה שרצים לעולם העליון ע"ד שאה"כ והחיות רצוא ושוב. שהחיות שבאדם רצוא למעלה ושוב למטה ע"י החיות היא הנשמה שבקרבו המחזקת אותו. וזהו וישרצו הגם שהם רצים למעלה. וזהו שפירש"י ז"ל ששה בכרם א' ששה לשין ששון שהיו ששים ושמחים על שהיו בכרס א' ר"ל תיכף מבטן הי' לאחדותו ית'. או ר"ל בכרס האחדות והיו יכולים להשאר שם בכלות הנפש. ומ"מ וירבו מתרבים מאד ויעצמו אפילו בגופניות. במאד גי' מה ר"ל בדיוקן אדם או במאד מאד ב"פ מאד גי' צ' והוא ע"ד צדק צדק תרדוף למען תחי' וגו' שצדיק דלתתא ירדוף את צדיק דלעילא לדבקה בו ואז ממשיך ממנו הויתו. ותמלא הארץ אותם. אות"ם אותיו' או"ת "מלכות שבזה נתמלא כל הארץ כבוד מלכותו ית' והכל יעידון ויגידון כי מלכותו בכל משלה אמן והבן:
וייטב אלהים למילדות וירב העם ויעצמו מאוד. ולכאורה קשה מה זו סמיכה וירב העם והי' לו לכתוב וייטב אלהים למילדות ויעש להם בתים. וכבר עמדו בזה המפרשים. והנראה כי נודע דפרעה כפר בשם הוי"ה ואמר לא ידעתי את ה' ולא הי' שם גילוי שם הוי"ה ב"ה והנה היו ישראל צריכין לרחמים ולכן הש"י בחסדו הגדול ובטובו עלינו עשה שגם שם אלהים יסכים עלינו לרחמים. וזהו וייטב אלהים שגם שם אלהים הסכים להטיב ע"י המילדות ועי"ז וירב העם כי בהיות ח"ו הדינים אזי מונע הריבוי והטבה לא כן כאשר גם אלהים נמתק ע"י הטוב והיינו הוי"ה במ"ק גי' טו"ב שהגם שלא הי' הוי' בהתגלות צמצם כביכול עצמו למ"ק הוי"ה בגי' טו"ב ועי"ז וירב העם:
א"י וייטב אלהים וגו'. כי הנה ראשית הבריאה הי' עבור התורה הנדרשת בע' אנפין הנרמזים באותיות היט"ב כידוע וזהו וייטב אלהים שהובא הארה גם באלהים ע"י הטבע של התורה בשבעים אנפין דילה ועי"ז וירב העם דכ"מ שנכתב עם מורה על פשוטי עם. אבל העם מורה על המיוחדים שבעם עיני העדה שבא בהם התקרבות עי"ז ויעצמו מאוד ויעצמו לשון כעצמים בבטן המלאה שגם העוברים בבטן נתעצמו במאד מא"ד אותיות אד"ם להיות בדמות דיוקן אדם כאשר באמת בקי"ס גם העוברין שבמעי אמן אמרו שירה. ואח"כ אמר הטבה למילדות ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויה"י גי' א"ל שזה הי' מחסד אל עליהם שזכו ליראה זו. ולזה ויעש להם בתים ופירש"י ז"ל בתי כהונה ולוי' ומלכות. רומז על בחי' ג' האבות אברהם מדת החסד בחי' כהן. יצחק מדת הגבורה בחי' לוי יעקב מדת הת"ת בחי' מלכות ישראל אשר בך אתפאר שיצא מהם והבן:
ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים ופי' רש"י ז"ל כהונה לוי' ומלכות. להבין אומרו את האלהים בתוספת ה'. נראה דידוע כי ה"פ אלהים גי' ת"ל וצריך להמתיקם כידוע וזהו ויהי כי יראו המילדות את האלהים ר"ל ה"פ אלהים ופעלו ויעש להם בתים כהונה הוא החסד ולוי' הוא הגבורה. מלכות הוא התפארת להיו' הגבורה כלול בין שניהם ונמתק והבן:
א"י ויהי כי יראו וגו'. כי הנה המילדות ראו כי יש כמה ילדים הנולדים אשר באמת הי' ראויים להמיתם על בטן אמם כאשר אח"כ נבררו בשלשת ימי אפילה מ"מ הם לא רצו להמיתם אדרבה הם התפללו עליהם שיחזרו בתשובה. וזהו ויהי כי יראו המילדות על שהי' להם יראה עילאה. ולכן גם את האלהים הטפלים לאנשי אלהים הם הצדיקים התפללו עבורם. ויעש להם בתים כהונה שיעבדו במדת החסד ולוי' במדת הגבורה ומלכות שיקבלו כולם את עול מלכותו אמן:
א"י ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים. ופירש"י ז"ל בתי כהונה לוי' ומלכות. י"ל ע"ד הרמז דהנה כבר כתבנו במ"א שתיבת ויה"י גימ' א"ל ומורה על חסד כי יראו רמז לשם אדנ"י. שעיקר היראה הוא משם אדנ"י שמורה שהוא ית' אדון כל הארץ. את האלהים מורה על גבורה. ר"ל שהצדקניות ההן עשו היחוד בהג' שמות א"ל אדנ"י אלהי"ם. ולזה מדה כמדה. ויעש להם בתי כהונה נגד השם א"ל שהוא חסד וכהן מורה ג"כ על חסד. ולוי' נגד השם אלהים שמורה על גבורה. והלוי הוא ג"כ מבחי' גבורה כידוע. ומלכות כנגד השם אדנ"י מדת מלכות דינא דמלכותא דינא והבן:
א"י ויהי כי יראו המילדות את האלהים. דהנה לפעמים אדם מתיירא ואינו יודע ממי מתיירא אבל כאן נאמר בפירוש כי יראו המילדות את האלהים. ולכאורה תיבת את אך למותר ומה יחסר באומרו כי יראו המילדות האלהים. אך דר"ל שעיקר יראתם הי' מהאת אשר עם האלהים. ר"ל מהשכינה הקדושה שעם האלהים דהיינו יראת הרוממות בגין דאיהו רב ושליט דיש ג"כ אלהים בחי' דין ר"ל. והיא יראת עונש אבל כאן נאמר שעיקר יראתם הי' יראת הרוממות מהאת שעם האלהים וכמו שנאמר וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים. ולאפוקי האלהים שהוא דין. ולזה ויעש להם בתים בתי כהונה ולוי'. רמז לשם הוי' ב"ה כי בתיבת כהונ"ה יש ו"ה ובתיבת לוי"ה י"ה. והוא שם הרחמים שמורה לאהבה. ר"ל שממדת היראה הרוממת באו למדריגת אהבה. ומלכות הוא מדריגה הגדולה מכולם. וכמ"כ נזכה גם אנחנו לבוא למדת היראה הרוממות. ואז ממילא נבוא למדריגת אהבה. וכמו שאמר הה"ק מו"ה דוב בער זצללה"ה מ"מ דק"ק מעזריטש כשמגיע האדם למדת יראת הרוממות המכונה בשם אשה יראת ה' אז ממילא דרכו של איש הוא הבוב"ה המכונה בשם איש מלחמה לחזור אחר האשה. ואז גם אנחנו יעשה לנו הש"י בתי כהונה ר"ל שימשוך לנו גודל חסדיו המרובים. ובתי לוי' שנזכה לגודל הדביקות בהבוב"ה. כי לוי' הוא לשון דביקות וחיבור ע"ד הפעם ילוה אישי אלי. ומלכות שנזכה להמליך להבוב"ה בכללות ז' המדות מחסד עד מלכות, ואז ישלח לנו משיחנו במהרה בימינו אכי"ר:
וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה דהנה כתיב והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר ע"פ האדמה. כבר כתבתי מזה במ"א דהעיקר לבוא לכל המדריגות הוא מדת הענוה. וכל מה שהצדיק יגדל במדריגות הגדולות. בא יותר לשפלות ומדת אין. כי מחמת גודל השראת אלהותו ית' עליו הוא בטל ממש במציאו' ואינו חושב עצמו לכלום ולזה מכל המדריגות שהי' למרבע"ה לא נשתבח אלא במדת ענוה. וזהו מאה"כ וירא מלאך ה' אליו בלבת אש ר"ל בגודל התלהבות ובקדושה רבה. מתוך הסנה ר"ל מחמת גודל הענוה כי האות הראשון מתיבת סלה הוא ס' והנעלם ממנו הוא מ"ך והוא מרמז לענוה. ור"ל שעיקר ההתלהבות בגודל הקדושה בא לו ממדת הענוה וממנה זכה למראות גדולות מול זה תמה רעיא מהימנא קדישא על כללות ישראל מדוע לא יגיעו לגודל ההתלהבות בעבודת הבוב"ה ע"י הענוה. וז"א אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה כלומר הנה אנכי זכיתי לכל המראה הגדול הזה ע"י הענוה ומדוע לא יבער הסנה בכללות ישראל. ובזה מתורץ מה שדקדק אדמו"ר הה"ק מו"ה אלימלך זצללה"ה על שינוי הלשון מדוע לא יבער הסנה ולמעלה נאמר והסנה איננו אוכל והול"ל ג"כ כאן מדוע אינו נאכל הסנה. ולפי הנ"ל ניחא שעיקר תמיהת משה רבינו ע"ה הי' מדוע לא יבער לב כללות ישראל בגודל התלהבות לעבודת הש"י ע"י הסנה דהיינו ענוה כנ"ל מול זה השיב לו הש"י של נעליך מעל רגליך כלומר זהו בוודאי בלתי אפשרי שכל ישראל יגיעו למדריגת הצדיק שבדור ובפרט למדריגת משה רבינו ע"ה רבן של כל הנביאים. אך עכ"פ זאת עשה להם. של נעליך מעל רגליך. ר"ל הפשט לבוש הקטנה שבמדריגתך. כי נעל מרמז על לבוש ואולי יגיעו לקטנה שבמדריגה שלך. כי רגל מרמז לדבר תחתון וקטן. או י"ל רגל מרמז למדת היראה ע"ד עקב ענוה יראת ה'. ור"ל של נעליך הוא הלבוש כנ"ל. מעל רגליך ר"ל ממדת היראה שלך ואולי יגיעו עכ"פ למדריגת היראה שלך. גם י"ל נעל גי' ק"ן והוא רמז לשם אדנ"י שהוא קן להוי' כנודע. ור"ל של נעליך אולי יגיעו להשגה באפס מה בשם אדנ"י כי הויתו ית' הוא בלתי מושג. אבל מה שאתה מתמי' עליהם מדוע לא יבער הסנה. היינו מה שלא יתלהב לבם לבוא לגודל הקדושה והתלהבות לבוא למדריגתך. זהו בלתי אפשרי להם, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא. זאת הוא למעלה מערכם להגיע אליו והשי"ת יתן בלבינו אהבתו ויראתו שנזכה לעבדו ביראת ה' הרוממת אמן כי"ר:
א"י וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וגו', ועבנ"א. ואבאר ג"כ ע"פ דרכו דהנה במצרים היו בבחי' סנה כידוע וכן הורה לדורות והוא ע"פ אז"ל מקום שבע"ת עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד הענין הוא כי הבע"ת שהי' עד עתה כסנה בחמדות ותאוות הבלי הזמן ותענוגיו ומהתלהבות אש הזרה מהפך להתלהבות הקדושה עושה בזה תענוג גדול לא כן הצדיק לא יוכל עשות כזה כי הוא קדוש וטהור ומעולם לא תעלה בלבו מחשבה וחמדה כזו וזהו וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה. ר"ל שנתראה מלאך ה' אל הצדיק בלבת אש ר"ל בהתלהבות האש אשר מן הסנה הוא הבעל תשובה נתוסף הארה בהצדיק ע"ד שפי' הה"ק אאמו"ר זצלה"ה הכ' טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים שהטוב נתמעט אצל הצדיק על ידי הרשעים. אבל כששבים בתשובה נתוסף הארה אצל הצדיק. וירא והנה הסנה בוער באש שבאמת בוער באש ע"י הרהורי תשובה אבל הסנה איננו אוכל שאח"כ נופל מזה ושב לסורו וזה תמי' גדולה בעיני הצדיק. ויאמר אסורה נא ואראה וגו' מדוע לא יבער הסנה. ובאה התשובה אל הצדיק של נעליך נעל הוא קן ולבוש שתעשה לו לבושים להחזיקו שלא יפול. מעל רגליך שתעלהו מעלה על ידי השמות הנרמזים מספר רג"ל כנודע. ואל תתמה על החפץ כי יפול הנופל ממנו כי הן אמת כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא במעלה גבוה ורמה. אבל הוא לא זכה עדיין לזה המקום לכן בשוב רשע מדרכו צריך אתה ליחוד בידא דחייבא ולהחזיק בידו לבל יפול כ"א יעלה מעלה וטוב לנו אמן:
ויאמר ה' ראיתי את עני עמי וגו' וארד להצילו וגו'. ולהעלותו מן הארץ וגו'. ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגו' הדקדוקים רבו ועבנ"א. ונראה לבאר עוד דהנה הרמב"ם והרמב"ן ז"ל הקשו לשאול מדוע נענשו פרעה ונבוכדנצר ודומיהן על ששעבדו בישראל הלא מה' יצא הדבר ע"ש מה שתירצו. והנראה לנו להוסיף על דבריהם כי באמת אם היו עושים כמקיימים מצות המלך והיו עולים על לבם כי אנחנו בני אל חי זרע אמת והש"י נתן אותנו בידיהם והיו בוודאי חסים אזי לא היו ראוים לשום עונש כי היו שמים על לב כי אנחנו בניו והכל מתנהג על ידינו אפילו עולם העליון מתנהג על ידי עבודת ישראל אבל לבבם לא כן ידמה כ"א כחם ועוצם ידם פעל כל זאת ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיו לא יחפוצו וכופרים בו ית' ובתורתו ושבתם וקימתם על ה' ועל עמו להעבירנו מדתו ולהשכיחנו מחקי תורתו. וכמו שמצינו הראשון הוא פרעה ועמו ראשית הדברים התרו בו יוצרינו בני בכורי ישראל שעמי הם בכורי כל והם ראשית המחשבה ועיקר בריאת שמים וארץ וכל צבאם הארץ וכל אשר עלי' הכל עבור ישראל וכולכם חייבין בכבודם כמו האחים שמחויבים לכבד אחיהם הבכור דהוא שבק כח לכולם כידוע והכסיל באולתו פתח דבריו חשך ולא אור לאמר מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' וגו' עד אשר הכהו מחצית תשע ובעשירית נכנע מטה הרשע. וכן כל הדומים לו. ולכן ראויים הם לעונש וכהנה. וז"א למשה עבדו נאמן ביתו אל תתמה על החפץ כי אשלח אותך להכות כסיל שהגם כי מאתי נהי' להשתעבד בארץ לא להם מ"מ ראה ראיתי את עני עמי כלומר שראיתי עיקר העוני שמענים אותם הוא על שהם עמי ולא כמקיימים מצותי. וארד להצילו וגו' וארד הוא לשון רידוי וממשלה. כי כל עוד שהם בשפלות אינם יכולים להרים ראש אצלו ע"כ אתן להם רידוי וממשלה כאשר החל מיד במכות דם הישראל שותה מים והמצרי דם עד שהוכרח לקנות מן היהודים מים. להורות נתן כי אנחנו עמו והיוצא מפינו יעשה ואז אבוא להצילו ולהעלותו מן הארץ וגו' מ"ן ר"ת "מיין "נוקבין כי יש אור ישר ואור חוזר. אור ישר הוא השפע קודש בכל טוב היורד עלינו מאתו ית' ואור חוזר הוא המיין נוקבין אתערותא דלתתא כשרון מעשינו העולה לפניו. וז"א וארד וגו' שאתן להם ממשלה כנ"ל וכל טוב ועי"ז ולהעלותו מ"ן הארץ יעלה מיין נוקבין מן הארציות באומרם הלא ה' הטוב והמטיב לנו כל הטובות הללו א"כ מהראוי לעבדו ויחזרו בתשובה מחמת רב טוב לבית ישראל אשר גמלנו ה' כרחמיו וכרוב חסדיו. ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי. ועתה ר"ל בהיות ככה הנה הוא לשון שמחה שצעקת בני ישראל באה אלי וכמדובר. ואיתא במדרשים ובזוה"ק דומה דודי לצבי מה הצבי הזה כשהוא ישן קו בעינו אחת והשנית פתוחה כן הש"י בגלותינו הגם שנראה כמו ישן וכמש"ה עורה למה תישן וגו' מ"מ עין ה' חל יראיו להשגיח עלינו בעינא פקיחא חמלה וחנינה. וזהו "צעקת "בני "ישראל ר"ת צב"י לרמז על האמור ואז "באה "אלי ר"ת א"ב ירחם עלינו כרחם אב על בנים אמן והבן:
ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות. עפ"י הפשוט י"ל עפ"י מה דאיתא במד"ר שאל הש"י למשה ע"ה שהי' מסרב לילך בשליחות. א"ל ואת המטה הזה וגו' כלומר המטה עצמו יעשה האותות ע"ש. ועפ"י דרכם נוכל לפרש הכ' כי מרע"ה נקרא זה ע"ד הכ' כי זה משה האיש לז"א ואת המטה הזה ר"ל המטה בעצמו יוכל לעשות כל האותות שאתה משה עושה שנקרא זה:
א"י ואת המטה הזה תקח בידך וגו'. דהנה למעלה כתיב בי אדוני שלח נא ביד תשלח ויש לפרש שחלילה רעיא מהימנא קדישא הי' מסרב כ"כ נגד הש"י. אמנם כוונתו הי' מפני שארמ"צ היתה משוקעת מאד בגודל הקליפה וטומאה. לא הי' יכול לשלוח אל פרעה השליחות בשם הוי"ה ב"ה כי הוא קדוש ונורא וארץ הטמאה הלזו אינה ראוי' לשלוח אלי' בשם הוי"ה ית'. לזאת אמר הש"י למשה רבינו ע"ה השליחות רק בשם אדנ"י ומרע"ה לא היה רצונו בזה כי הוא הי' רועה נאמן לישראל וכל רצונו וחפצו הי' שיתגלה הש"י אליו בשם הוי"ה ב"ה שהוא שם הרחמים להראות גודל אהבתו לישראל. לז"א בי אדני ר"ל כשהשליחות הוא רק בשם אדנ"י שליחות כזה שלח נא ביד תשלח תוכל לשלוח ביד גואל אחר. מול זה השיב לו הש"י ואת המטה הזה תקח בידך כלומר אעפ"י שאין רצוני להתגלות לארץ הטמאה בשם הוי' ב"ה. עכ"ז תוכל להטות ולצמצם כביכול הוויתו ית' לבוא במספר קטן כמנין הז"ה. תקח בידך זאת תקח בכחך. אשר תעשה בו את האותות וכל המופתים בשמי הוי"ה ית' במ"ק כ"כ הי' מפייסו מפני שרצונו ית' הי' שילך מרע"ה בשליחותו להיות רועה הנאמן לישראל. ושמו מרמז גם כן למלאך מט"ט שר הפנים:
א"י ואת המטה הזה תקח בידך. קרוב לדרך הנ"ל דהנה מרע"ה נקרא ז"ה כנ"ל כי זה משה האיש. והבוב"ה נקרא ג"כ זה ע"ד זה אלי ואנוהו לזה ראוי ונכון להש"י ב"ה שנקרא זה אלי לשלוח את משה רבינו ע"ה שנקרא ג"כ זה בשליחותו. ע"כ אמר לו ואת המטה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות וכמו כן בעת הזאת בגלות המר הזה יראנו נפלאות ויעשה עמנו לטובה אות ויגאלינו במהרה גאולת עולם אכי"ר:
ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל. וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו. דלעיל מיני' כתיב ויעש האותת לעיני העם ר"ל לעיונית העם ר"ל נגד פנימיות העם היינו העם בה' הידועה המיוחדים שבעם כי עם סתמא הם פשוטי העם אבל העם בה' נוכל לרמוז על זקני ועיני העם ויאמן העם ויאמן לשון אמ"ן גי' צ"א זווג ויחוד שעשו יחוד ושמעו כי פקד ה' וגו' שנתנו שמועה באזני הכל כי פקד ה' וגו' פקד לשון חסרון שמה שבא ח"ו איזה פקידה וחסרון ח"ו הוא את בני ישראל כדי שעי"ז ישימו על לב הלא ה' הטוב מדרכו להטיב ומדוע באתנו כל זאת אין זה כ"א לבנות בחי' ישראל להיות ל"י רא"ש. וכי ראה את ענים וגו' וכביכול יראה עני"ם אותיות עני מלכות כי בכל צרתם לו צר כביכול וכמאה"כ האותי לא תיראו אם מפני לא תחילו שא"א לחול ולהזדעזע מפניו ית' כ"א לירא תחלה מאותיו' התורה וזהו האותי לא תיראו כשלא תיראו מהאותיו"ת אז מפני לא תחילו כי אורייתא וקוב"ה איהו חד וכל התורה שמותיו של הקוב"ה נמצא כולה חד. ולזה ויקדו וישתחוו ויקדו על בשורת הבנים שיהי' נבנים בבחי' ישראל. וכשבאו אל הענוה זכו אל היראה עקב ענוה יראת ה'. וזהו ויקדו הוא ההכנעה וענוה וכמו שת"א וכרעו. ואז וישתחוו וסגידו הוא היראה וע"י יראה זו נזדעזעו שונאיהם אחור ויחפרו ויבושו אחור ויכלמו חפצי רעתינו וירום קרן ישראל אמן: