אור ברסלב
קהלת משה ספר במדבר › פרשת ואתחנן

קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה

ספר במדבר · פרשת ואתחנן

פרשת דברים

ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר י"ל עפ"י מה שאמר הה"ק אאמו"ר זצלה"ה פיה"כ אעברה נא דלכאורה תיבת נא כמיותר. ופי' כי הנה מרע"ה צפה ברוח קדשו כי לעת הגאולה שלימה ינהגם הוא לא"י לכן ביקש אעברה נא וגו' ר"ל עתה אעבור מיד וע"ש באורך. וכזה נוכל לרמז תיכף ומיד בפתח דבריו ואתחנן אל ה' בעת ההוא. ההוא מורה על הנסתר הוא קץ הגאולה אשר נסתר מעין כל ור"ל הלא יבא העת ההוא כנ"ל ואני אוליך אותם לכן בקשתי אשר מיד בעת ההוא עתה לאמר אוכל לאמר דברי תפלתי ויהי' לרצון אמרי פי:

א"י ואתחנן אל ה' וגו'. כי הנה כתיב בגאולה העתידה להיות במהרה בימינו ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר וגו' כי הנה בעו"ה עתה בגלות אשר יד הרשעים הולכות ורמה ויושבים שלווים ושקטים אין מחסור ועם קודש ישראל דווים סחופים ומדולדלים אזי כביכול מגרעות נותן בכבודו ית' באמור הן עם ה' אנחנו ושמו נקרא עלינו ומדוע מצאונו כל זאת אשר לגודל השעבוד והדחק רבים אומרים שוא עבוד אלהים ואי' כבודו ית'. אבל כאשר יפקח ה' עיני שרי מעלה שיראו גודל חשיבות ישראל ומעלתם כלם ינטלו וינשאו את היהודים ואז ונגלה כבוד ה' כי אלהי ישראל הוא ומלכותו בכל משלה. וכזה נוכל לרמז בתפלת משה ועתה יגדל נא כח ה' וגו' כי יש כ"ח עתים. י"ד עתים לטובה מיד ימין ויש י"ד שמאל להיפך. וחילה משה שיגדל נא כח ה' שיתגברו י"ד עתותי הטובה ויד שמאל יוכלל בימין ויהי' כח ה' כ"ח עתותי הוי' ורחמים. ובזה יגדל כבוד ה' מעל לגבול ישראל. וזהו ואתחנן אל ה' ר"ל שתחנוני אינם להנאתי ולצורך עצמי אלא אל ה' בעבור כבוד הנוגע להוי"ה שיתגדל כבודו והוא בעת ההוא. לאותם שהולכים בעת של ההוא. של הש"י הנסתר מכל רעיון. לאמר יובא בם התפארות וכל טוב וכאמור והבן:

אתה החילות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך. יבואר דהנה איתא בזוהר הק' באורייתא אסתכל קוב"ה וברא עלמא ולהבין מה זה הי' הצורך לנתינת התורה הלא מצינו באברהם שקיים התורה עד שלא ניתנה ואפילו עירובי תבשילין וכן יצחק ויעקב. אמנם בהיות כי לאו כל אדם זוכה לכך ומי ידמה ומי ישוה אל האדם הגדול בענקים אשר לזאת אבינו אב הרחמים חשב עלינו מחשבות לבל ידח ממנו נדח ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו על ידה נוכל לעבדו ית' באמת. וז"א אתה החילות להראות את עבדך. א"ת רמז לכ"ב אתוון מאלף עד ת' אשר בם כלולה התוה"ק ובה החילות להראות את עבדך. ור"ל שעיקר העבדות יהא ע"י את היא התורה וכנ"ל. ולכן תן לנו את גדלך מדת החסד והאהבה. ואת ידך החזקה מדת היראה ללמוד בהם כי אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא אשר מי אל בשמים וגו'. דהנה כתיב כי כל בשמים ובארץ ומתרגמינן דאחיד בשמיא וארעא. כי הנה הגם שיש להש"י מלאכים ושרפים וחיות ואופני הקודש אשר לכל מלאך יש אלף פיות ולשונות מקלסים. מ"מ עיקר היחוד נעשה ע"י ישראל המיחדים העולמות מיחדים שמים וארץ להיות נשקו שמיא וארעא. וזהו כי כל בשמים ובארץ. ולזה נק' כל. כ"ל גי' נ' שפותח שער הנו"ן שער התשובה לכל באי עולם ומייחד עי"ז עלמא תתאה בעלמא עילאה וזהו אשר מי אל וגו' אשר מי הצדיק שפותח שער הנו"ן גי' מ"י הוא אל בשמים ובארץ יש לו כח לחבר שמים וארץ כנ"ל. ובזה אשר יעשה כמעשיך. היינו הרחמים והחסדים על ישראל. וכגבורותיך ר"ל להמשיך הגבורות והדינין על שונאי ה' והבן:

ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום. זאת ידוע דאמת הוא ראש תוך וסוף דהיינו אלף הוא ראש לכל האותיות מ' באמצעיתא של האותיות ת' הוא סוף האותיות. ולהבין זאת דהנה איתא בכמה מקומות דמדרגת האדם הצדיק היא גדולה במעלה מהמלאכים. כי מלאך הוא רק שליח מפני שאין לו כח לעשות מעצמו רק מה שנמסר לו מן השמים להיות שליח לזה הדבר. למשל כמו המלאך רפאל נקרא בשם זה ע"ש שממונה על הרפואות. עכ"ז אינו יכול מעצמו לרפאות לשום דבר רק מה שציוהו הש"י. אבל הצדיק יכול להמשיך כל הטובות לישראל בני חיי ומזוני ורפואות ועושר וכבוד ואריכת ימים וכל טוב מעצמו מהבוב"ה אף שלא נשתלח לזה. עכ"ז הוא ממשיך להם מאלופו של עולם ע"י התדבקו בפלא העליון. ולזה מרמז האל"ף ראש האותיות לאלופו של עולם פלא העליון כנ"ל. ובאיזה אופן הוא ממשיך להם כזה. ע"ז מרמז המ' עם ת' מאותיות אמ"ת. המ' מורה על מדת מלכות. ור"ל כי ממשיך להם כביכול מדת מלכותו ית' לת' שהוא סופא כל דרגין. דהיינו מלכותו ית' לישראל עפ"י הטבע. עי"ז יש לו להצדיק כח וממשלה זו שיתראה הש"י כביכול עפ"י הטבע לעשות כל הטובות לישראל וכמו שמבואר כ"ז באריכות בחיבורינו על תורה ובפירושינו על תהלים ע"ש. ובכן נבאר ע"נ הכתוב כאן שלפנינו ואתם הדבקים וגו' את"ם הוא אותיות אמ"ת וכנ"ל. היינו על ידי דביקות אותיות אמת שממשיך אלופו של עולם ומדת מלכותו לישראל עפ"י הטבע. והעיקר הוא על ידי שהצדיק תמיד דבוק בהבוב"ה בדביקות עליון עד שהוא ממש בטל במציאות. וזהו בה' אלהיכם כנ"ל. ועי"ז בא לו בכל יום חיות מחדש. וכדאיתא ברמב"ם. כי לכל דבר מחודש קדם לו ההעדר למשל כשזורעים גרעין חטה בלתי אפשר לצמוח כ"א בהיותו כלה ונרקב בארץ עד שהוא בטל במציאות. לזאת ע"י שהצדיק הוא דבוק בהבוב"ה עד שהוא ממש בטל במציאות בא לו בכל יום החיות שלו מחדש וממשיך לישראל כל השפעות טובות בני חיי ומזוני וכ"ט. וזהו חיים כולכם היום היינו שבכל יום יבא לכם החיות שלכם מחדש ותוכלו להמשיך כל הטובות לישראל בני חיי ומזוני אמן כי"ר:

כי מי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראינו אליו. לכאורה תיבת לו מיותר ומה חסר באומרו כי מי גוי גדול אשר אלהים קרובים אליו. ונ"ל דהנה ידוע דעיקר השראת אלהותו ית' הוא בפנימות בעולמות העליונים. הגם שבזה העולם ג"כ יש אנשים אשר חושקים תמיד לעבוד הש"י בתורה ומצות ומע"ט בדביקות הבורא ית' בכדי להשיג באפם מה עצם אלהותו ית' להתענג בתענוג עליון עת עבודתו בזה העולם. אמנם עיקר השראת אלהותו ית' הוא בעולם העליון אך יש צדיקי עליונים העולים במעלה העליונה אשר עליהם נאמר עולמך תראה בחייך שמתדבקים כ"כ בו ית' עד שמשיגים עוצם התענוג הגדול בעבודתם מעין עוה"ב וע"י גודל דביקותם משיגים באפם מה איזה השגה באלהותו ית' אף שהבוב"ה הוא א"ם ובלתי אפשרי להשיג אלהותו. עכ"ז הם גורמים בצדקתם להמשיך אלהותו יתברך לזה העולם הגשמי. וכמו שפירש אדמו"ר הה"ק מו"ה אלימלך זצלה"ה מה שאמחכז"ל אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוו כו' שלא ע"מ לקבל פרם. ר"ל שלא תהיו במדריגת אותן שאינם משיגים אלהותו ית' בזה העולם והם מקווים לתקות פרס בעוה"ב. אך הוו מאותן בני עלי' המשיגים תענוג העליון מעין עוה"ב בעבודתם בזה העולם ואינם מקווים עוד לשום תקות פרס לעוה"ב. כי נראה להם די בתענוג עבודתם אותו ית' בזה העולם, והנה ידוע דאין העולם חסר מן ל"ו צדיקים בכל דור ודור שהם במדריגה כנ"ל. ולזה מרמז הכתוב כאן מי גוי גדול אשר לו ר"ל שיש בכל דור ביניהם אותן הל"ו צדיקי עולם המשיגים עוצם אלהותו יתברך בזה העולם. ועי"ז אלהים קרובים אליו. ר"ל אעפ"י שאלהים מושיב יחידים ביתה וביתה הוא פנימיות העולמות כנודע. אעפי"כ הם גורמים בצדקתם להמשיך אלהותו ית' לזה העולם. וזהו אלהים קרובים אליו. ועוד זאת גורמים בצדקתם אף אותם שאינן במדריגה כ"כ כנ"ל. אך שהם עובדים תמיד להש"י ומקיימים מצותיו כל מה שיש ביכלתם כנ"ל. גם הם יוכלו על ידם לבא למדריגה גדולה להתדבקות הבוב"ה ולזה גמר אומר כה' אלהינו בכל קראינו אליו ר"ל אף אותן שלא היו במדריגה גדולה כ"כ יוכללו גם כן עמהם בקוראם אליו ית' בתפלתם בגודל הדביקות:

א"י כה' אלהינו בכל קראינו אליו. פי' כמו שה' אלהינו קורא אותנו עם סגולה ובכל לשון של חיבה. כמו כן נהי' גם אנחנו נדבק עצמינו אליו בגודל התשוקה והדביקות והבן:

א"י כי מי גוי גדול אשר לו אלהים וגו'. ולתרץ יתור תיבת לו. י"ל דהנה האות

ל' נכתב כ' כפופה למטה ואות ו' למעלה. כ"ו גי' הוי'. ולזה מרמז הל' מתיבת ל"ו. ור"ל כי מי גוי גדול כזה שתמיד דבוק בהוייתו ית' והוייתו ית' הוא תמיד לו. וע"כ אלהים קרובים אליו. ר"ל ע"י שתמיד דבוק עם הויתו יתברך ע"כ קרוב לו וקל בעיניו להמתיק תמיד הגבורות היוצאים משם אלהים להפכם לרחמים גדולים ע"י התדבקם בהויות עליון וגמר אומר כה' אלהינו בכל קראינו אליו. ר"ל עיקר המתקת הדינים הוא המרומזים בה' אלהינו ע"י שכל כוונת קריאתנו בתפלתינו הוא רק אליו ית"ש. ר"ל שאין אנו צועקים על הנוגע לנו רק עיקר כוונתינו לתקן בשורש עליון ועי"ז ממילא יתוקן למטה. וזהו בכל קראינו אליו והבן:

אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו. ידוע דדעת הוא לשון התחברות מלשון וידע אדם. וזהו כוונת הפסוק אתה הראת לדעת. להיות לכם התחברות ואחדות כי יהו' היינו אעפ"י שהוא בלי סוף וגבול המרומז בשם הוי' ב"ה עכ"ז הוא האלהים ר"ל בא בצמצום בהשם אלהים כי אלהים מורה על הצמצום. ע"ד דאיתא בנו"א על הפ' כי שמש ומגן ה' אלהים. כמו שהשמש מגודל בהירותו א"א להביט בו כ"א על ידי מגן. כמו כן כביכול השם הוי' ב"ה מגודל קדושתו בוודאי א"א לשום רעיון לתפוס בו מעוצם בהירותו. והאיך נוכל להתדבק בו. לזה בא בצמצום השם אלהי"ם גי' הטב"ע בכדי להיות קצת רעיון בלבות ב"א לתפוס בו. וזהו פי' ה' הוא האלהים ר"ל הטבע מזה נראית גודל חסדי הבוב"ה עלינו למען נוכל להתדבק בו. כמו כן גם אתם צריכים לדעת ולהתחבר בקל וחומר ב"ב של ק"ו אשר הבוב"ה רוצה בנו כ"כ שנוכל להתדבק בו אעפ"י שאין עוד מלבדו מכש"כ אתם קרוצי מחומר מהראוי להיות לכם התחברות וק"ל:

א"י אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו. יתבאר ע"פ מה שפי' הה"ק אאמו"ר זצלה"ה ותחת כי אהב את אבותיך שלאהבת האבות ויבחר בזרעו אחריו הגם שעושים המצות ולומדים בבחי' אחוריים מ"מ נתעלה הכל ע"י האבות ע"ש באורך. וזה אתה. א"ת רמז על התורה הכלולה בכ"ב אתוון מא' עד ת'. ה' רמז על ה' ספרים שבה שצריך לזה הדעת ואחז"ל כל ת"ח שאין בו דעת כו' ועיקר הדעת הוא התחברות והדביקות בו ית' כמאמר דוד המלך ע"ה לשלמה בנו ועתה דע את אלהי אביך ועבדהו וגו' ואמר אתה ר"ל בה הראת לדעת הראה לך שבקל תבוא אל הדעת ע"י מעשה אבות ירשו בנים. ואז תדעו כי ה' הגם שכל התורה שמותיו של הקב"ה הוי' הא"ס מ"מ הוא האלהים גימ' הטבע תוכל לבוא להשגה באפס מה ותדע כי אין עוד מלבדו והבן:

א"י "אתה "הראת "לדעת וגו'. ר"ת אה"ל גי' ל"ו רמז על הצדיקים אשר הם באהל של תורה יגלו את הדעת. דידוע במצרים היה הדעת בגלות ולכן אמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו כי ישראל היו עירום ועריה ולא יכלו להשיג הדעת עד כי שמע אלהים נאקת בני ישראל וידע אלהים והופיע עליהם בחי' הדעת ואז נשבר מטה הרשע והכהו בעשר מכות ואז פיו הודה ה' הצדיק ונתגלה הדעת נודע ה' משפט עשה. וזה אתה הראת לדעת שכבר נראית שתוכל לבוא לבחי' הדעת הגם שהיית עירום וערי' ומש"כ עתה ובזה תדע כי ה' הוא האלהים שהאלהים בעצמו שהי' עליך לדיין ושופט עתה תראה כי הכל הוא הוי' ורחמים וכדאי' בספרים במה שאמרו זה אלי והבן:

ותחת כי אהב וגו'. דהנה זה כלל גדול בעבדות השם להיות במדרגת הענוה. ותמיד צריך האדם לראות א"ע שהוא למטה ממדריגה שהוא בה. ולזה מרמז הכתוב כאן ותחת שתהי' תמיד מתחת דהיינו למטה ממדריגה שאתה בה וראי' לזה כי אתה רואה שאהב את אבותיך ועיקר אהבה הי' מפני שהתנהגו עצמם בגודל ענוה ונמיכת רוח כמו שמצינו שנתן גדולה לאברהם אבינו ואמר ואנכי עפר ואפר ע"כ ויבחר בזרעו אחריו שיהי' גם כן בגודל ענוה כמותם. ואז כשתהי' במדריגת ענוה יוכל להיות פירוש תיבת ותחת ר"ל שתהי' תחת שכינת כבודו ית"ש ממש אמן כי"ר:

שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלהיך וגו'. ובראשונות נאמר זכור ולא כתיב כאשר צוך ה' וגו'. והנראה כי הנה כתיב זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו בדיבור הוא התחברות ומלכות והנהגה. וידוע זכור לדכורא ושמור לנוקבא כי א"א להיות שום יחוד חיבור וזווג מבלי המשיך תחילה ממקור י"ג מכילן דרחמי וז"א שמור וזכור בדיבור היינו הדיבור והנהגה של אח"ד גימ' י"ג נאמרו. והנה אחד מתחלה הוא חד שהוא לשון חריפות אבל כשמתחבר אליו פל"א עליון אלופו של עולם נעשה אח"ד גי' י"ג מד"ר. ואות

א' ידוע צורתו י' לעילא ו' באמצע י' לתתא גי' כ"ו כמנין השם הוי' ב"ה אשר לזה הי' ראשית הבריאה אמנם לאשר לאו כל אדם זוכה לזה שיוכל להמשיך מהוי"ה לזה בראשית ברא אלהים "את "השמים "ואת "הארץ ר"ת השם אהו"ה גימטרי' י"ז כמנין הוי"ה במ"ק שיוכל להמשיך עכ"פ מטוב ה'. והנה בדברות הראשונות נאמר זכור לדכור שהיו בבחי' דכורא ולא הוצרך לומר כאשר צוך ה' שאז היו דבוקין בשורש עליון למעלה כי אז במעמד ה"ס פסקה זוהמתן כמו אדה"ר קודם החטא. אבל בדברות השניים אחר החטא נאמר שמור בחי' נוקבא שכבר הוצרכו לשמירה ואמר שמור את יום השבת ר"ל שתראה להיות נשמר ע"י הוי"ה כי שבת גימ' כ"ז הויות וכנ"ל. כאשר צוך ה' אלהיך כמו שההוי"ה שהוא א"ס צמצם עצמו כביכול לשם אלהי"ם גי' הטב"ע כדמצינו בכל מעשה בראשית ויאמר אלהי"ם ויברא אלהי"ם כדי שיוכל העולם לקבל אלהותו והבן היטב:

א"י שמור את יום השבת וגו'. דידוע כי יש שבת העליון ויש שבת התחתון וע"י שמירת שבת התחתון יוכל לבא לשמירת שבת העליון ולדבקה בו. אבל הצדיק האמיתי הדבוק תמיד יוכל להיות תמיד דבוק בשורש העליון ובשבת דלעילא בלי התעוררת מתתא. ולכן בראשונות נאמר זכור לדכורא הרומז על שבת העליון וכנ"ל. אבל בשניים נאמר שמור לנוקבא דצריכה שמירה להיות שומר וממתין את יום השבת ר"ל עם יום השבת דלתתא תוכל להמתין ולדבקה בשבת דלעילא כאשר צוך ה' אלהיך. הוא עפ"י מה שפי' הה"ק אאמו"ר זצלה"ה ויוצא משה את העם לקראת האלהים שראה משה שהש"י כביכול מצמצם עצמו מא"ס לסוף. אבל משה הוציא את העם לקראת האלהים. ר"ל שהוציאם מסוף והעלם לא"ס. וזה כאשר צוך. לפי הצוותא שלך והחיבור שאתה מעלה ומחבר עצמך אל הא"ס מן ה' אלהיך מצמצם עצמו כביכול מא"ס לסוף והלא הדברים ק"ו ומה הש"י שהוא א"ס מצמצם עצמו עליך מכש"כ וק"ו ב"ב של ק"ו שתתחזק אתה עצמך להעלות עצמך לא"ס והבן:

לך אמר להם שובו לכם לאהליכם. לכאורה תיבת להם למותר. והנראה דהנה ב"י במעמד הקדוש הזה אשר פסקה זוהמתן והשיגו ראשית החכמה בינה ודעת מי זה האיש אשר רצה לזוז מן ההר לילך ולשוב לביתו לגשמיות מול זה יצו ה' למשה עבדו רעיא מהימנא לך אמר להם דידוע צירוף אמ"ר מהזה"ק. אלף הוא פלא עליון רמז אל החכמה א"מ אם לבינה ר' ראשית הדעת. ולכן לך אמר להם תבוא בקרבם צירוף האמ"ר כנ"ל כיתד תקוע שלא תמוט ואז ממילא שובו לכם לאהליכם תוכלו לשוב איש לאהלו זו אשתו ולכל צרכיו הגשמיים ולא יופסק מן הבהירות:

א"י לך אמר להם וגו'. דהנה משה רבינו ע"ה הרע בעיניו על אמרם לו קרב אתה ושמע כמאמרו אינו דומה שומע מפי הרב וכו' ונאמר לו מפי הש"י לך אמר להם. אמר לשון התפארות כנודע שתביא בהם התפארות והארה. ואז שובו לכם הגם שתשובו לכם לכל צורכיכם הגשמיים מ"מ לאהליכם תוכלו להיות קבועים ודבוקים באהלה של תורה:

ושמעת ישראל ושמרת לעשות אשר ייטב לך ואשר תרבון מאוד וגו', ושמע"ת אותיות ש"ם ע"ת. כי יש באדם נפש רוח נשמה חי' וצריך לצרפם ולטהרם בצירוף אחר צירוף בליבון היטב עד אשר ראוין לאור העליון כמו החותם שחותמו שקוע א"א לקבעו בדפוס כוון לחקוק אותיות אם יהי' עליו החלודה וצריך לזקקו ולטהרו היטב ולהסיר החלודה אז יעשה חותם. כמובן לפעולת אדם בפרטי חלקי נשמתו אשר נופח בו. והנה ת' הוא פסיעה לבר שנעשה בזה פסיעה שניכר להיות בחי' בר ר"ל בן למקום. והגם שאנחנו לבר ובחוץ בעוה"ז מ"מ נוכל להשיג המדריגה להיות בנים למקום. עי"ן כזה גי' ה"פ הוי"ה גי' ק"ל הרמז שיהי' קל בעניני הגופניות ולא יתגשם בו להיות על ידו כמשא כבד כ"א קל בגופניות. ואז תזכה ושמרת יתפרש שתוכל לשמור עצמך מכל ענייני הגופניות לבל תתגשם בהם ותהי' נשמר מלעילא גם כן. ובזה תוכל לעשות הכל בדרך הישר כמו המסרגל ומשרטט שיוכל לעשות הכתיבה על ידם ביושר כן ע"י אשר תזכך נרנח"י שלך תוכל לעשות הכל על צד היושר ותוכל לעשות אשר ייטב לך שבכל מעשיך אשר תעשה תביא הארה מלשון בהטיבו את הנרות ועי"ז תזכה ואשר תרבון מאוד. שיתרבה ממונכם כסף וזהב עד בלי די כי מאד רמז על ממון כדכתיב ובכל מאודך ופירש"י ז"ל בכל ממונך והבן:

ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה וגו' לטוב לנו כל הימים לחיותינו כיום הזה. יבואר בהקדם הכ' אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמורו ודקדקנו על מה שכתוב הליכה בחקים ושמירה במצות. ונראה דהנה החקים רומזים לעולמות העליונים ע"ד הכתוב חוק וזמן נתן להם. והנה בעשיית המצות אנו ממשיכין הוויתו ית' לשרות על המצוה. כי מצוה הוא הוי"ה כנודע מ"צ בא"ת ב"ש י"ה ו"ה הוא כפשוטו. אבל בעשיית החוקים יכול לבוא למדריגה גדולה לעלות בעולמות העליונים. כי החקים הם רמז לעולמות העליונים כנ"ל וזהו מאמה"כ אם בחקותי תלכו ר"ל באם תרצו לבא למדריגה שתוכלו לעלות ללכת בעולמות העליונים אז ואת מצותי תשמרו. ר"ל שתראו להמשיך הוייתי עליכם. וזהו ג"כ מאמה"כ כאן ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה. ר"ל ע"י מצות ה' נוכל לבוא לעשיית החקים וכנ"ל. וזהו שגמר אומר לטוב לנו כל הימים ע"ד הכתוב ואברהם זקן בא בימים דהיינו שבא עם כל ימיו שתיקן בכל יום מימיו כל המוטל עליו לתקן וזהו ג"כ מאמה"כ כאן לטוב לנו כל הימים. פי' לטוב הוא לשון הארה ובהירות מלשון בהטיבו את הנרות ור"ל למען נוכל להאיר אותנו עם כל הימים שלנו. לחיותינו כלומר מה שהיינו חיים על האדמה. כיום הזה. ר"ל כאותו יום המיוחד בעת צאת הנשמה הקדושה ממקומה העליון לזה העולם בוודאי שבאותו היום מאירה בגודל ההארה. כמו כן נוכל להאיר אותנו עם כל ימינו. שהיינו בזה העולם ולעלות עמהם לעולם העליון:

א"י לטוב לנו. לנ"ו גי' אלהי"ם וטו"ב הוא הוי' במ"ק כנודע. ובשם הוי' במ"ק נמתק השם אלהים. וזהו לטוב לנו כל הימים שבל יהי' בהם ח"ו איזה דין והבן:

תוכן העניינים

קהלת משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה