קהלת משה (משה הכהן)· רבי משה הכהן מטשודנוב
חלק ו – חידושי ר' יצחק מהמבורג · ר' יצחק א
[זאת בשם הגאון מה"ו מאיר אב"ד דק"ק אוסטרא437]
ויצא438 רש"י:439 ואומר אני שנעקר הר המוריה, משם ובא לכאן וזו היא קפיצת הארץ, (ושנינו ב(שחיטת חולין440) [סנהדרין] שלשה קפצה להם הארץ ואחד מהם יעקב אבינו441), [ואומר אני שזו היא קפיצת הארץ דשנינו בשחיטת חולין442] איהו עד חרן אזל, וקרא מוכיח וילך חרנה, כד מטה לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי, יהיב דעתיה למהדר, וחזר עד בית אל, וקפצה לו הארץ443.
והקשה הגאון ר' יצחק הורוויץ מהמבורג שלשה קושיות:
א444. למה מראה (= מבאר) רש"י שזה הוא קפיצת הארץ היינו כשחזר מחרן להר המוריה, הלא איתא במדרש רבה, ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, בן יומו445, כמו היום יצאתי והיום באתי446, נמצא בהליכתו היתה לו קפיצת הארץ, ורש"י מפרש שזהו קפיצת הארץ שהיתה לו בחזירתו מחרן, ודלמא הגמרא סובר זאת הקפיצה שהיתה לו בהליכתו447.
ב. קושיא הב': כשבא יעקב לחרן ונזכר שהיה עובר דרך הר המוריה ולא התפלל, מן הסתם היה אומר עברתי במקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי וצריך אני לחזור, ורש"י כתב תיבה יתירה כי יעקב אמר "אפשר" שעברתי, מנא ליה לרש"י זה448?
ג. קושיא ג': דכתב רש"י: יהיב דעתיה למהדר, משמעות שהתישב יעקב אי לחזור אי לא, וגברה רצונו לחזור, מנא ליה לרש"י זה?
ותירץ הגאון הנ"ל: דאיתא בזוהר שיש שני מיני קפיצות,
חדא: שאדם הולך במהרה ונעשה קל ברגליו, כמו שדרשו על אברהם אבינו שנעשה כל פסיעה שלו ג' מילין כשרדף אחר המלכים, וזהו קפיצת האדם.
קפיצה הב': הוא שהאדם הולך כדרכו והארץ עם המקום שצריך לשם בא כנגדו וזהו קפיצת הארץ.
ומאי נפקא מיניה בין ב' קפיצות הנ"ל, הוא כך:
דאם אמרינן דיעקב נעשה קל ברגליו והלך במהרה, וחרן עמד במקומו, נמצא עבר דרך הר המוריה ולא התפלל שם, ואם אמרינן דחרן בא לכאן עם הארץ, נמצא לא היה יעקב בהר המוריה כי חרן בא לכאן.
והנה עוד יש נפקא מינה: אם יעקב בא לחרן קל ברגליו, נמצא כשרוצה לילך להר המוריה צריך לחזור, ואם אמרינן שבא חרן לכאן והר המוריה נשתייר על מקומו, נמצא כשרוצה לילך להר המוריה צריך לילך לפניו ולא לחזור לאחוריו.
והנה יעקב באמת כשהלך לחרן היה לו קפיצת אדם ועבר דרך הר המוריה לארץ, אבל הוא לא ידע וסבר שמא היה לו קפיצת הארץ וחרן בא לכאן, והר המוריה נשתייר במקומו, ולא היה יעקב בהר המוריה, לזה אמר יעקב אפשר שעברתי על מקום אבותי וכו'. יהיב דעתיה למהדר, כי לא ידע לילך או לפניו או לאחריו449, וכשחזר עד בית אל, וראה שהר המוריה בא לו כנגדו, הבין שהקפיצה הראשונים היתה קפיצת האדם, וזאת היא קפיצת הארץ450.
לזה אומר רש"י: "ואומר אני שזו היא קפיצת הארץ דשנינו בשחיטת חולין", כי ראשונה היתה קפיצת האדם451, ודוּק היטב.