אור ברסלב
קהלת משה (משה הכהן) חלק ו – חידושי ר' יצחק מהמבורג

קהלת משה (משה הכהן)· רבי משה הכהן מטשודנוב

חלק ו – חידושי ר' יצחק מהמבורג

חלק ה – חידושי הדרשן ר' משה כהן

ר' יצחק א

[זאת בשם הגאון מה"ו מאיר אב"ד דק"ק אוסטרא437]

ויצא438 רש"י:439 ואומר אני שנעקר הר המוריה, משם ובא לכאן וזו היא קפיצת הארץ, (ושנינו ב(שחיטת חולין440) [סנהדרין] שלשה קפצה להם הארץ ואחד מהם יעקב אבינו441), [ואומר אני שזו היא קפיצת הארץ דשנינו בשחיטת חולין442] איהו עד חרן אזל, וקרא מוכיח וילך חרנה, כד מטה לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי, יהיב דעתיה למהדר, וחזר עד בית אל, וקפצה לו הארץ443.

והקשה הגאון ר' יצחק הורוויץ מהמבורג שלשה קושיות:
א444. למה מראה (= מבאר) רש"י שזה הוא קפיצת הארץ היינו כשחזר מחרן להר המוריה, הלא איתא במדרש רבה, ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, בן יומו445, כמו היום יצאתי והיום באתי446, נמצא בהליכתו היתה לו קפיצת הארץ, ורש"י מפרש שזהו קפיצת הארץ שהיתה לו בחזירתו מחרן, ודלמא הגמרא סובר זאת הקפיצה שהיתה לו בהליכתו447.
ב. קושיא הב': כשבא יעקב לחרן ונזכר שהיה עובר דרך הר המוריה ולא התפלל, מן הסתם היה אומר עברתי במקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי וצריך אני לחזור, ורש"י כתב תיבה יתירה כי יעקב אמר "אפשר" שעברתי, מנא ליה לרש"י זה448?
ג. קושיא ג': דכתב רש"י: יהיב דעתיה למהדר, משמעות שהתישב יעקב אי לחזור אי לא, וגברה רצונו לחזור, מנא ליה לרש"י זה?

ותירץ הגאון הנ"ל: דאיתא בזוהר שיש שני מיני קפיצות,
חדא: שאדם הולך במהרה ונעשה קל ברגליו, כמו שדרשו על אברהם אבינו שנעשה כל פסיעה שלו ג' מילין כשרדף אחר המלכים, וזהו קפיצת האדם.
קפיצה הב': הוא שהאדם הולך כדרכו והארץ עם המקום שצריך לשם בא כנגדו וזהו קפיצת הארץ.

ומאי נפקא מיניה בין ב' קפיצות הנ"ל, הוא כך:
דאם אמרינן דיעקב נעשה קל ברגליו והלך במהרה, וחרן עמד במקומו, נמצא עבר דרך הר המוריה ולא התפלל שם, ואם אמרינן דחרן בא לכאן עם הארץ, נמצא לא היה יעקב בהר המוריה כי חרן בא לכאן.
והנה עוד יש נפקא מינה: אם יעקב בא לחרן קל ברגליו, נמצא כשרוצה לילך להר המוריה צריך לחזור, ואם אמרינן שבא חרן לכאן והר המוריה נשתייר על מקומו, נמצא כשרוצה לילך להר המוריה צריך לילך לפניו ולא לחזור לאחוריו.

והנה יעקב באמת כשהלך לחרן היה לו קפיצת אדם ועבר דרך הר המוריה לארץ, אבל הוא לא ידע וסבר שמא היה לו קפיצת הארץ וחרן בא לכאן, והר המוריה נשתייר במקומו, ולא היה יעקב בהר המוריה, לזה אמר יעקב אפשר שעברתי על מקום אבותי וכו'. יהיב דעתיה למהדר, כי לא ידע לילך או לפניו או לאחריו449, וכשחזר עד בית אל, וראה שהר המוריה בא לו כנגדו, הבין שהקפיצה הראשונים היתה קפיצת האדם, וזאת היא קפיצת הארץ450.

לזה אומר רש"י: "ואומר אני שזו היא קפיצת הארץ דשנינו בשחיטת חולין", כי ראשונה היתה קפיצת האדם451, ודוּק היטב.

ר' יצחק ב

"ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון"452.

והקשה הגאון ר' יצחק הורוויץ מהמבורג: למה מפסיק במלת לחם ויין באמצע לכתוב כך: "ומלכי צדק מלך שלם והוא כהן לאל עליון הוציא לחם ויין"?

ותירץ הגאון בשני אופנים:
אופן אחד: דהנה ידוע כי מלכי צדק הוא שם בן נח453, ורמז לו עם לחם ויין, שבני אברהם [הכהנים] יקריבו מנחות ונסכים על גבי המזבח454.
והנה ידוע דיין נסכים כולו למזבח455. ומנחה, הקומץ למזבח ושיריה נאכלין456. וידוע דדבר שהוא כולו כליל חשיב יותר, כמו עולה כתובה בתורה קודם החטאת457.
ואם כן היה לכתוב "הוציא יין ולחם", להקדים יין נסכים למנחות?
אלא דמנחת כהן אינה נקמצת, רק נשרפת כולה458.
וזה מתיקות מקראי קודש "ומלכי צדק הוציא לחם ויין", וקשה כנ"ל היה לו להקדים יין קודם ללחם? ומשני: "והוא כהן לאל עליון", ומנחת כהן אינה נקמצת, ודוּק היטב.

באופן אחר בשם אביו הגאון מו"ה יוקל אב"ד דקהילת בראד459:
מאיזה טעם הוציאו לחם ויין, אי בשביל הרמז לבד כנ"ל, הלא גם אברהם היה יודע מזה? אלא דאיתא במדרש שהיה אברהם ירא משם בן נח שלא יקללוהו בשביל שהרג ארבע מלכים בני שם460, והנה שם בן נח הוציא לחם ויין, לרמוז לו שאברהם רשאי להקריב מנחות ונסכים461, אעפ"י שהרג הרבה נפשות ורוצח פסול לעבודה, אבל אברהם כשר לעבודה, כי הרג רשעים, והריגת רשעים אינו בכלל רוצח.

וידוע מאמר התוספת (דהקשה:) גבי כהן רוצח כתיב "מעם מזבחי תקחנו למות"462, והקשה התוספת: הא בלא זה הוא פסול כי "זבח רשעים תועבה" מצד הסברא?
ומתרץ: להכי הוא דאתא המקרא אם אין שום כהן בעולם רק הוא, הוי אמינא דחיה להכי כתיב "מעם מזבחי"463 וגו'.

והנה כאן הוציא שם בן נח לחם ויין להורות לו שהוא כשר לעבודה, דלמא משום זה הוא כשר לעבודה דליכא כהן אחר בעולם, לכן מסיים והוא כהן לאל עליון, היינו דשם היה גם כן כהן, ואף על פי כן הוציא לחם ויין לרמוז שאברהם בהריגת הרשעים אינו בכלל רוצח, וכשר לעבודה464, ודוּק היטב465.

ר' יצחק ג

בשם הגאון ר' יצחק הורוויץ הנ"ל.

"שלח לך וכו', ראשי בני ישראל המה"466.

ופירש רש"י – "אותה שעה כשרים היו".

ואמר הגאון טעם על לשון רש"י למה לא אמר: "אותו היום כשירים היו"467, והוכיח דרק שעה אחת כשירים היו דכתיב: "אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע"468, ופירש רש"י: "ראו כמה גרם החטא שמחורב עד ארץ ישראל י"א יום, ואתם הלכתם ארבעים שנה".

וזה ידוע דבשביל המרגלים נגזר יום לשנה, והקשה המזרחי: הלא ארבעים שנה נגזר בשביל מרגלים, ואחד עשר יום שהיו מוכרחים להלך בדרך הטבע, זהו [נוסף] לארבעים שנה, נמצא מוכרחים ישראל לעכב במדבר ארבעים שנה בשביל החטא ואחד עשר יום דרך הטבע469.

והנה יציאת מצרים היה בט"ו בניסן תן עליהם אחד עשר יום, צריכים לעבור הירדן בעשרים ושישה יום לחודש ניסן, והמה עברו הירדן בעשור לחדש, והיכן החמישה עשר יום470?

אבל כשנגזר יום לשנה מגיע על שעה אחת ט"ו יום, כי כ"ד שעות במעת לעת, וכ"ד פעמים ט"ו הוא ש"ס יום471, ואותה שעה כשרים היו, וחסר להם ט"ו יום472, ודוּק היטב, כי נכון הוא.

תוכן העניינים

קהלת משה (משה הכהן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה