קהלת משה (משה הכהן)· רבי משה הכהן מטשודנוב
חלק ד – חידושי ר' משה נתן מגיד דק"ק מאקוו
ר' משה נתן מגיד דק"ק מאקו א
307ראש השנה: "ללמדך ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלהינו", דחשבינן צום החמישי חורבן בית המקדש, וצום השביעי הריגת גדליה בן אחיקם בהדדי, ש"מ דשוין, ומי הרגו ישמעאל בן נתניה הרגו, ללמדך ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלקינו"308.
וקשה: למה לי השפת יתר "ומי הרגו ישמעאל בן נתניה הרגו", בלא זה מוכח דשקולה, מדחשיב צום החמישי וצום השביעי בהדי הדדי?
ותירץ הגאון מו"ה ר' משה נתן, מגיד דק"ק מאקוו:309 דלכאורה קשה הלשון הגמרא, "ללמדך ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלהינו", ולא היא דכתיב: "וזרח השמש ובא השמש", עד שלא ימות צדיק אחד זורח אחר ובא, כמו גבי עלי ושמואל310, ובית המקדש אין לו תמורה, כי אין לנו אחר במקומו, נמצא לא דמי להדדי.
אבל דאיתא: כי אימת אמרינן (= מתי אנו אומרים) דנולד צדיק אחר קודם מיתת הראשון, היינו שצדיק מת על מטתו, או נכרי הורג אותו, דזהו גזר מן השמים311, ולא נהרג הצדיק עד שיבא אחד תחתיו. אבל ישראל הוא בעל בחירה, והורג שלא בגזר [דין], נמצא נהרג הצדיק, ואינו בא אחר במקומו.
לזה מסיים "ומי הרגו ישמעאל בן נתניה הרגו", היינו (ישמעאל) [ישראל], [ולכן דורשים] ללמדך ששקולה [מיתת צדיקים כשריפת בית אלקינו], ודוּק היטב.
ר' משה נתן מגיד דק"ק מאקו ב
312"וה' ברך את אברהם בכל"313 – בת היה לו ובכל שמה, בבא בתרא314.
וא"ת למ"ד בן נח מותר באחותו, היה לו להשיאה ליצחק, ותירץ [ר' יונתן מפרג (אייבשיץ)315]:
א. שמא קטנה היתה316,
ב. אי נמי מהגר היתה, ולא רצה להשיאו שפחה.
קושיות העולם: דמשמע לתירוץ הראשון שהיתה משרה, אלא שקטנה היתה. [וקשה:] הא אי משרה, היתה גדולה בשנים מרבקה, כי רבקה נולדה אחר מיתת שרה317, כדכתיב לאחר עקידה, "ויוגד לאברהם ילדה מלכה גם היא"318.
ותירץ מ"ו הגאון ר' משה הכהן מ"מ (= מגיד משרים) דק"ק מעקוב'319, דרש"י פירש: "ויהי אחרי הדברים האלה"320 – "בשובו מהר המוריה, היה אברהם מהרהר בלבו אלו היה בנו שחוט, כבר הייתי הולך בלא בנים, היה לי להשיאו אשה, מבנות ענר אשכול וממרא".
ובאותו פעם נמי היה קשה: ולמה לא השיאה ליצחק את אחותו בכל? ותירץ: שמא באותו פעם קטנה היתה321, ודוּק היטיב.
ר' משה נתן מגיד דק"ק מאקו ג
"ואלה המשפטים"322.
ופירש רש"י: כל מקום שנאמר אלה פוסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני. ופריך רש"י: ולמה נסמכה פרשת (סנהדרין) [דינין] לפרשת מזבח, לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח.
רבו בזה הקושיות, מאי סמיכות רש"י אהדדי?
ותירץ הגאון מ"מ (= מגיד משרים) דקהילת מאקווי:323 דהנה כ"מ שנאמר אלה פוסל הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים.
הנה [אפשר להסתפק:] סדרה המתחלת "וידבר", האיך נאמר, אם נאמר דמוסיף על הראשונים324, למה לי במקום אחר "ואלה" להוסיף, הא בלא "ואלה" נמי מוסיף, ואם נאמר דפוסל את הראשונים, למה לי במקום אחר "אלה" לפסול את הראשונים, הלא בלא "אלה" נמי פוסל?325
ונ"ל באמת פרשה המתחלת בו "וידבר", נמי מוסיף על הראשונים, (אכל) על פרשה השביעי, היינו סיום הסדרה הקודמת. ועל פרשה ששי הקודמת צריך "ואלה", להוסיף על שני פרשיות, כמו הכא דכתיב (דינין) [מזבח] בפרשת שביעי, ועשרת הדברות בפרשת שישי326, ואנן צריכים ללמוד מה הראשונים מסיני אף כאן מסיני, לכן צריך "ואלה" להוסיף עוד פרשה.
לכן מקשה רש"י: ולמה נסמכה פרשת דינין למזבח, לא היה לסמוך דינין למזבח, ולא היה צריך ואלה, ודוּק היטיב.
ר' משה נתן מגיד דק"ק מאקו ד
"אל תרגזו בדרך"327.
ופירש רש"י: אל תתעסקו בדבר הלכה, שמא תרגזו עליכם הדרך"328.
והקשו המפרשים: הלא יעקב אכל מילי אזהר אפילו על צינים ופחים329, ולמה לא הזהיר את בניו בלכתם למצרים שאל יתעסקו בדבר הלכה330?
ותירץ ר' משה במה"ו (= בן מורנו הרב ורבינו) יואל הכהן מ"מ (= מגיד משרים) דק"ק מאקוי:331 דאיתא בגמרא גדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם, שהרי על כ"ב שנה שהיה יעקב בבית לבן, נתעכב יוסף כ"ב שנה במצרים, ועל י"ד שנה שלמד בשם ועבר, לא נענש332.
הגע עצמך אימתי נתברר הדבר "שגדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם, אחר מציאת יוסף, שראינו שלא נתעכב רק כ"ב שנה, ולא יותר333. אבל קודם מציאת יוסף לא בררנו שגדול תלמוד תורה, ואפשר מצד הסברא כיבוד אב גדול מתלמוד תורה, כי הוקשה כבודם לכבוד המקום334.
והנה יעקב ששלח את בניו למצרים קודם מציאת יוסף, לא היה צריך להזהיר אותם "אל תרגזו בדרך", אל תתעסקו בדבר הלכה, כי השבטים ממילא יעשו זאת כדי לקיים כיבוד אב שיבואו מהר לביתם, אבל כשחזרו ממצרים אז נמצא יוסף, ומוכח דתלמוד תורה גדול מכיבוד אב, לפיכך הזהיר אותם יוסף "אל תרגזו בדרך", אל תתעסקו בדבר הלכה, ודוּק:
ר' משה נתן מגיד דק"ק מאקו ה
"[ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה שמעת פתח האהל והוא אחריו] והוא אחריו"335.
במדרש: ישמעאל היה עומד אחורי הדלת, כדי שלא תתייחד שרה עם המלאך336.
וקשה: וכי ישמעאל היה חסיד כל כך?
ושמעתי בשם רבי משה [בן] ר' יואל נטקעס:337 דאיתא, "ונקתה ונזרעה זרע"338, מלמד שאם היתה עקרה נפקדת339.
והנה אם התייחדה שרה עם המלאך, יתן לה אברהם מים המרים, ותהיה נפקדת, והוא רצה שיהא הוא יורש, ודוּק.
ר' משה נתן מגיד דק"ק מאקו ו
שמעתי טעם הגון, למה הוא זה על מי שאינו נותן מתנות לכהן, סופו שתצטרך אשתו לכהן340, בשם המגיד דקהילת מאקווי הגאון רבי משה [בן] ר' יואל גטקעס הכהן זלה"ה.341
דאיתא: "ואיש את קדשיו לו יהיו"342, כתיב (בכתבים) [בספרי]: מי שמשייר מתנות הכהן לו יהיה, סוף שהשדה אינה עושה רק כפי המתנות, היינו המעשר343, כדאיתא בתוס' בתענית בשם (הירושלמי) [הספרי]344. ונמצא הוא יהיה עני שאינו נותן המתנות, ואם הוא נואף גם כן הוא עני, כדכתיב: "כי בעד אשה זונה עד ככר לחם"345.
ואיתא בגמ':346 "אימתי המים בודקין האשה בזמן שאיש מנוקה מעון זנות, אין האיש מנוקה מעון זנות, אין המים בודקין".
ואם הוא אינו נותן מתנות לכהן הוא עני, ואשתו רואה זאת ותועת ואומרת שהוא עני בשביל שהיא נואף, והיא מזנה תחת בעלה, כי המים לא יבדקו שהבעל אין מנוקה מזנות, ודוּק.