קהלת משה (משה הכהן)· רבי משה הכהן מטשודנוב
חלק ג – חידושי ר' יונתן מפראג (אייבשיץ)
יונתן מפרג (אייבשיץ) א
"ויבא אהרן עם חותן משה לאכול לחם לפני האלקים"117. והקשה רש"י: "ומשה היכן היה, והלא הוא שגרם לו כל הכבוד? אלא שהיה עומד ומשמש בפניהם".
והקשה הגאון ר' יונתן מפראג: למה לרש"י שפת יתר "והלא הוא שגרם לו כל הכבוד", היה לומר בקיצור "ומשה היכן היה, אלא שהיה עומד ומשמש"?
ותירץ הגאון הנ"ל: הלא ידוע מאמר הגמרא "אין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב"118, היינו בפני הרב, כי פגם הוא להרב, אבל אי פליג ליה רבו יקרא, ר"ל שהרב בעצמו נוהג כבוד להתלמיד, אז בוודאי שרי לחלוק כבוד לתלמיד.
והשתא מתורץ שפיר, בלא זה, לא קשה "ומשה היכן היה"? יכול לומר שמשה הלך בעבור זה, כדי לחלוק כבוד ליתרו119, כי בפני משה לא יכלו לחלוק כבוד ליתרו, כי "אין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב", ומשה היה הרב.
ולזה פירש רש"י: "והלא הוא שגרם לו כל הכבוד", ר"ל כי רבינו משה עשה לו כבוד, ובוודאי רשות לנו לחלוק לו כבוד ליתרו אפי' בפני משה, ולמה לו לפרוש מיתרו, ולזה תירץ רש"י: "כי היה עומד ומשמש". ודו"ק.
יונתן מפרג (אייבשיץ) ב
"ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ"120, ומפרש במדרש כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צרה, וכאן נאמר תרי ויהי, שהיה שני צרות, א. ויהי בימי שפוט השופטים שהיה בו רעבון של תורה, דור ששפטו את שופטיהם. ב. ויהי רעב בארץ שהיה בה רעבון של לחם121. [ואיתא עוד במדרש:] אמר אלימלך: הכל משכימים לפתחי וברח לחוצה לארץ122.
הקושיא מפורסמת בשלמא מחמת רעבון של לחם יפה ברח, אבל מה אכפת ליה שהיה רעבון של תורה123?
ותירץ הגאון ר' יונתן בשביל רעבון של תורה ורעבון של לחם לפיכך ברח, אבל בשביל רעבון של לחם לחוד לא היה אלימלך בורח לח"ל.
דמהרש"א הקשה דהנה אלימלך גדול הדור היה, והאיך עבר על הגמרא דאיתא: "המעלים עיניו מן הצדקה עובר בעשה"124, "והדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה"125, והאיך יצא לח"ל להיות דומה כמי שאין לו אלוה?
אבל תירץ המהרש"א דהני ב' גמרות המה רמי אהדדי, בחדא "המעלים עיניו מן הצדקה עובר בעשה", ובכתובות "המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד ע"ז"126, אלא דיש שני מיני צדקות היינו לשלוח לתלמיד חכם עני לביתו, אם לא ישלח עובר בעשה, כי לא מביט (אותו) [עליו], אבל עני דקאי אפתחו ואינו נותן לו זה בכלל, עובר ע"ז.
והנה אלימלך היה מתיירא מן הכל משכימים לפתחו, היינו עניים סתם, ואמר מוטב שאהיה בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה, [מאשר אהיה] (ו)כאן [בארץ ישראל] כאילו עובד ע"ז.
והשתא מתורץ שפיר רעבון של תורה, ורעבון לחם. דאלו לא היה בה רעבון של תורה, היו כולם לומדים כדורו של חזקיהו מלך יהודה, שלא היה בה רעבון של תורה, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ127.
[[ואיתא בגמרא שבת:] (וגמירי לא חזינא לצורבא מרבנן) [נקיטינן האי צורבא מרבנן לא מיעני]. (וקשה לא חזינא דמהני), [ומקשה הגמ': והא קא חזינן דמיעני?] ומשני אהדורי אפתחא לא מהדר128.
[ואם לא היה רעבון של תורה] (ו)לא היה [אבימלך צריך ל]אהדורי פיתחא, רק לשלוח לביתו, ולא הוי רק עשה, וקשה: למה ברח אלימלך? לכן אמר דהיה בה רעבון של תורה, ומתיירא מאהדודי אפתחא, ודו"ק.
יונתן מפרג (אייבשיץ) ג
"צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר"129.
אופן א: ע"ד משל כשבעל הבית מזמן אורח אם הוא אוכל אזי אוכל האורה ואם רוצה שהאורח לא יאכל אזי הוא אינו אוכל כדי שלא יאכל האורח.
וזה אומר [הפסוק:] "צדיק אוכל לשובע נפשו", אף על פי דאינו רעב אוכל, כדי שיאכל האורח. אבל רשע אף "אם בטן רשעים תחסר", אינו אוכל כדי שלא יאכל האורח, ודו"ק:
אופן ב: ת"ר שעה ראשונה – מאכל לודים,
שניה – מאכל לסטים, וכו',
ששית – מאכל תלמידי חכמים130.
נמצא הרשע אוכל בבוקר, והצדיק אוכל מאוחר על היום.
וזה אומר [הפסוק:] בשעה שהצדיק אוכל היינו "צדיק אוכל לשובע נפשו", בשעה ששית, ואז "בטן רשעים תחסר", הוא רעב הרשע שאכל בבוקר, ודו"ק.
אופן ג': דאיתא בגמרא: "אכול שליש, ושתה שליש, ושליש יהי ריווח במיעיך, שאם תכעוס תעמוד על מלואך"131. כי כשיאכל על השובע מלא וגדוש אולי יכעוס ולא יהא מקום לכעס לכנוס, ויסתכן, לכן ישייר שליש ריווח, להיות מקום לכעס לכנוס.
וזה מאמרם "צדיק אוכל לשובע", כי אינו מתיירא מהכעס, כי כל הכועס כאילו עובד ע"ז, אבל "ובטן רשעים תחסר", צריך לחסר שליש מאכלו מפני מה מפני הכעס, ודו"ק היטב:
אופן ד' בשם ר יונתן: [דאיתא בגמרא:] "שאלו מלאכי השרת את הקב"ה כתיב בתורה אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד, ואתה נושא פנים לישראל, אמר להם הם נושאים פנים לי, שכתבתי בתורה 'ואכלת ושבעת וברכת', והם מדקדקין עד כזית עד כביצה"132.
הגע עצמך מי הוא צריך לנשיאת פנים רק הרשע, אבל הצדיק אין צריך לנשיאת פנים, כי בשביל זכיותיו יתן לו ה' כל מה שירצה, ורשאי לאכול הרבה.
וזה אומר [הפסוק:] הצדיק אינו צריך לנשיאת פנים "אוכל לשובע נפשו", היינו אוכל הרבה, אבל רשעים צריכים לנשיאת פנים "ובטן רשעים תחסר", צריך לחסור ממאכלו, ודו"ק:
יונתן מפרג (אייבשיץ) ד
"כל השומע יצחק לי"133. [וקשה:] למה לא אמר כל הרואה יצחק לי? ועוד מי פתי יסור הנה לצחוק על נס גדול כזה, שבת תשעים שנה עקרה ילדה134.
ואמר הגאון לתרץ135, דהנה לצני הדור אמרו מאבימלך נתעברה שרה, מה עשה הקב"ה צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק136.
וזאת אמרה: כל הרואה לא יצחק, היינו שלא יאמר: מאבימלך נתעברה שרה, כי יראה פני יצחק דומה לאברהם, אבל כל השומע מרחוק, ולא יראה הפנים, יצחק לי, ויאמר מאבימלך נתעברה שרה, ודוק:
יונתן מפרג (אייבשיץ) ה
כלב בן יפונה, ופריך [בגמרא:] וכי כלב בן יפונה שמו והלא כלב הקניזי שמו, ואמאי קרי ליה בן יפונה? [מתרצת הגמרא:] שפנה את עצמו מעצת מרגלים137.
הקושיא מפורסמת למה לי שפת יתר "ואמאי קרי ליה בן יפונה"138?
ותירץ הגאון:139 דהמקשן ידע בעבור זה קרי ליה "בן יפונה", שפנה מעצת מרגלים, אבל קשה אמאי לא קרא ליהושע בן יפונה, הא הוא נמי פינה מעצת מרגלים?
לזה אומר הגמרא ואמאי קרי ליה בן יפונה ולא יהושע140, ומשני: שפינה את עצמו היינו בבחירתו מעצת מרגלים, אבל יהושע התפלל משה עליו יה יושיעך מעצת מרגלים141. ודוּק:
יונתן מפרג (אייבשיץ) ו
איתא בגמ':142 "תנו רבנן מעשה ברבי יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור ורבי אליעזר בן ערך מחמר אחריו, אמר לו: תרשיני לומר דבר אחד ממעשה מרכבה שלמדתני, וכו', נענה מלאך מן האש ואמר הן הן מעשה המרכבה"143.
ו[כתב ב]תוספת "נענה מלאך מתוך האש גרסינן ולא גרסינן מלאך המות, ובירושלמי144 מייתי קרא אז ירננו עצי היער":
ואמר הגאון ר' יונתן [אייבשיץ]: כך היא גירסת התוספת "נענה מלאך מתוך האש", ולא גרסינן "מן האש"145, ובירושלמי מייתי קרא אחר אז ירננו עצי היער"146.
ושייך נמי "מן האש"147, דאיתא בגמ': "גדולים ישראל יותר ממלאכי השרת שישראל אומרים השם אחר ב' תיבות שמע ישראל ה' וכו', ומלאכים אומרים אחר ג' תיבות קדוש, קדוש, קדוש, ה' צבאות. ופריך הגמרא: והא מלאכים אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו? ומשני ההוא אופנים, אבל שרפים אומרים אחר ג' תיבות148.
וכדומה שזהו פירוש התפילה "והאופנים וחיות הקודש מתנשאים", היינו לשון מעלה, "לעומת שרפים, ואומרים", השם אחר ב' תיבות, "ברוך כבוד ה' ממקומו".
ונמצא כאן פתחו אילנות היינו 'מלאכים שבאילנות' אמרו שירה149, מה שירה אמרו, הללו את ה' מן הארץ וכו', והיה השם אחר ב' תיבות.
ובגמרא לא היה כתב רק 'נענה מלאך מ"ה'150, ולא ידעו האיך נגרוס או מן האש, או מתוך האש, ואי "מן האש", היינו שמלאך עצמו הוא של אש, הוא שרפים, ולא היה יכול לומר זאת השירה, כי השם הוא אחר ב' תיבות151, לז"א התוספת: "מתוך האש גרסינן", היינו שהיה מדבר מתוך האש, והוא היה מן אופנים, ויכול לומד שירה הזאת.
ובירושלמי מייתי קרא אחד שהיה השם יותר אחר של ב' תיבות, ויכול לגרוס גרסא הישנה "מן האש", ודוּק:
יונתן מפרג (אייבשיץ) ז
איתא בגמ': "חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולשנותה ביום,
שנאמר: "למען יזמרך כבוד", ביום,
"ולא ידום", בלילה,
"ה' אלהי לעולם אודך"152, זהו בימות המשיח, יאמרו בכל יום הלל153.
וקשה למה להגמרא להביא שאר הפסוק "ה' אלהי לעולם אודך"?
ותירץ הגאון [מפרג, (מאייבשיץ)154]: דאיתא בגמרא155: מאי דריש ומשני ומה מעבדות לחרות, היינו פסח, אומרים שירה156, ממיתה לחיים לא כל שכן.
והנה איתא:157 "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים, זו היא שאמר רבי אלעזר בן עזריה הריני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים, כל ימי חייך הלילות. וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך להביא את ימות המשיח".
ונמצא יש גבי (פסח) [יציאת מצרים], לימוד על (סיפור) [חיוב הזכרת158] יציאת מצרים בלילות כמו בימים.
והשתא למה לי קרא גבי מגילה דחייב לקרות בלילה ולשנותה ביום, הא קל וחומר מה מעבדות לחרות אומרים בלילה וביום, ממיתה לחיים לא כל שכן159?
לזה מסיים הקרא "ה' אלהי לעולם אודך", קאי על ביאת המשיח, ותניא: "כל המועדים יהיו בטילים וימי פורים לא נבטלים"160, ואז לא יהיה פסח, ובטל הקל וחומר, ונמצא צריכים הקרא על ימות המשיח, ודוּק.
יונתן מפרג (אייבשיץ) ח
"והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה' אלהיכם, וסרתם מן הדרך ללכת אחרי אלהים אחדים"161.
ופירש רש"י – הא למדת שהמודה בעבודה זרה, הוא ככופר בכל התורה כולה"162.
וקשה מי לא ידע זאת במי שמימר דת ח"ו נקל לו לעבור כל המצות?
ותירץ הגאון ר' יונתן [מפרג (אייבישיץ)]: דאיתא: "רבא ורב הונא קאזלי באורחא מטו לשני שבילין, חד מטי אפתחא דעבודה זרה, וחד מטי אפיתחא דבי זונות, אמר ליה רבה: ניזל אפיתחא דע"ז דנכיס יצריה, ר"ל שהרגו יצר הרע דע"ז כדאיתא ביומא163, אמר רב הונא: אדרבא ניזל אפיתחא דבי זונות ונכפייה ליצרי ונקבל אגרא. אזלו"164 וכו'.
היוצא לנו מזה מי שמרגיש בעצמו שהוא צדיק גדול, יכול לילך אפיתחא דבי זונות ולא מסתפי מיצר הרע, אבל אי יודע בעצמו שאינו צדיק, אסור לו לילך אפיתחא דבי זונות, רק מוכרח לילך אפיתחא דע"ז, אי ליכא דרכא אחרינא165.
והנה גילוי עריות נקרא דרך כגון "דרך גבר בעלמא"166, "דרך אשה מנאפת"167, "דרך נשים לי"168.
וזהו פירש המקרא: "והקללה אם לא תשמעו אל מצות הר אלהיכם", ר"ל שתרגיש בעצמך שאין אתה צדיק. [מה יקרה] אם תתרמי לפניך שני דרכים, היינו ע"ז וזונות, [אומר הפסוק:] "וסרתם מן הדרך", ר"ל [תסור מהדרך של] גילוי עריות, אלא [מה תעשה:] ללכת אחרי אלהים אחרים, היינו ליזל אפיתחא דע"ז דנכיס יצר הרע, ודוּק היטב.
וזו סיום סיף הסדרה עקב, "כי אם שמור תשמרון ללכת בכל דרכיו"169,
ר"ל אם שמור תשמרון את התורה, תזכה לילך בכל דרכיו אפילו לפיתחא דבי זונות,
והקללה אם לא תשמעו וכו'.
ובזה יובן "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל"170, והטעם "וה' עמו". (הרב מווילנא)171.
יונתן מפרג (אייבשיץ) ט
172"וה' ברך את אברהם בכל"173 – בת היה לו ובכל שמה, בבא בתרא174.
וא"ת למ"ד בן נח מותר באחותו, היה לו להשיאה ליצחק, ותירץ [ר' יונתן מפרג (אייבשיץ)175]:
א. שמא קטנה היתה176,
ב. אי נמי מהגר היתה, ולא רצה להשיאו שפחה.
קושיות העולם: דמשמע לתירוץ הראשון שהיתה משרה, אלא שקטנה היתה. [וקשה:] הא אי משרה, היתה גדולה בשנים מרבקה, כי רבקה נולדה אחר מיתת שרה177, כדכתיב לאחר עקידה, "ויוגד לאברהם ילדה מלכה גם היא"178.
ותירץ מ"ו הגאון ר' משה הכהן מ"מ (= מגיד משרים) דק"ק מעקוב'179, דרש"י פירש: "ויהי אחרי הדברים האלה"180 – "בשובו מהר המוריה, היה אברהם מהרהר בלבו אלו היה בנו שחוט, כבר הייתי הולך בלא בנים, היה לי להשיאו אשה, מבנות ענר אשכול וממרא".
ובאותו פעם נמי היה קשה: ולמה לא השיאה ליצחק את אחותו בכל? ותירץ: שמא באותו פעם קטנה היתה181, ודוּק היטיב.
יונתן מפרג (אייבשיץ) י
"ולא עצבו מימיו לאמר, מדוע ככה עשית"182.
והנה קשה על דוד, חסיד המנעים זמירות לקונו, למה לא הוכיח את אדוניהו?
ותירץ ר' יונתן דהסיגנון כך: באיזה אופן יכול האב להוכיח להבן כשהבן אין לו תרוץ, אבל אם הבן יש לו תרוץ, ואומר לאב אתה גרמת לי שאהיה רשע לא יוכל האב להוכיחו.
והנה ידוע מהמדרש אדוניהו נמי היה בן יפת תואר.
וידוע דכל הנושא יפת תואר סופו להיות בן סורר ומורה183, ולא יכול דוד להוכיח אותו, כי יאמר לו אתה גרמת לי בלקיחתך יפת תואר.
וזהו מאמר (הגמרא) [הפסוק] "ולא עצבו אביו מימיו", היינו שלא הוכיחו, [ומדוע?] (ו)מתרץ הפסוק: "לאמר מדוע ככה עשית", ר"ל שישיב אדוניהו לדוד, מדוע אתה ככה עשית, שלקחת יפת תואר, ואתה הגורם וכו'.
יונתן מפרג (אייבשיץ) יא
"ויאמרו: נקרא לנערה ונשאלה את פיה"184.
והקשו כל המפרשים (למה המתין לבן עד הסוף לשאול את הנערה)185? [למה בני משפחתה שאלו את רבקה האם היא מסכימה, הרי הם יכלו לתת אותה לאליעזר בעל כרחה186]?
והנה האלשי"ך תירץ: כי רש"י פירש "ויאמר לבן התלכי עם האיש הזה, ותאמר אלך"187, ופירש רש"י – "בעל כרחה אפילו אינכם רוצים"188.
ומנ"ל לרש"י זה? ואומר האלשי"ך כי לבן רצה שדכנות, ואליעזר פסק לו, ורימה אותו, לפיכך שתק לבן, ואחר כך כשראה לבן, ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ונתן לרבקה, ומגדנות נתן לאחיה, ולא נתן לו שום שדכנות189, רצה לקלקל השדוך, ואמר לרבקה התלכי בפת"ח לשון בתמיה? וכי כבודך שתלך עם העבד, ורבקה הבינה זאת, ואמרה אלך אפילו אינכם רוצים190.
והגאון [ר' יונתן מפרג (אייבשיץ)] תירץ בזה האופן: דאיתא בקדושין:191 "רבי מאיר אומר: כל תנאי שאינו כפול כתנאי בני נד ובני ראובן אינו תנאי, ר' חנינא בן גמליאל אומר: אינו צריך".
ופריך:192 "בשלמא לר' מאיר193 היינו דכתיב אז תנקה מאלתי, אלא לרבי חנינא בן גמליאל למה לי194? [מתרצת הגמרא:] איצטריך סלקא דעתך אמינא היכא דניחא לה לדידה, ולא ניחא ליה לדידהו, מייתי בעל כרחייהו195, קא משמע לן.
[שואלת הגמרא:] אם לא תאבה האשה למה לי196, איצטריך, סד"א היכא דניחא להו לדידהו, ולא ניחא לה לדידה נייתי בעל כרחה, קא משמע לן"197
והנה קשה: דכמה פעמים הזכיר העבד "ותהיה אשה לבן אדוני", נמצא היה יצחק בן אדוניו, וכששאלה אותו" "מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו", על יצחק, "ויאמר העבד הוא אדוני"198?
ותירץ הגאון: דהנה העבד אמר: "וה' הצליח דרכי אל תאחרי אותי"199, במה הצליחו ד', שהיה לו קפיצת הארץ כדכתיב [ברש"י] "היום יצאתי והיום באתי"200. אלא דקשה להו: מנלן דאליעזר אומר אמת, דלמא הוי שלשים יום בדרך? זה ליתא כי "וכל טוב אדוניו בידו"201, ופירש רש"י: הראה להם שטר מתנה שנתן אברהם ליצחק על כל נכסיו202, ובשטר מתנה היה כתוב זמן, ולזה היו מאמינים לו, והשכל מחייב שכך היה כתוב בשטר מתנה אם יקח יצחק אשה, שטר מתנה טוב הוא, ואם לאו אזי כל הנכסים המה של אברהם.
והנה קודם שנתרצה רבקה ללכת עם העבד, לא נתקיימה שטר מתנה עדיין, היה אברהם האדון, לפיכך קרא ליצחק בן אדוני, והשתא כשנתרצה רבקה נמצא השטר מתנה נתקיים, קרא העבד ליצחק הוא אדוני.
וזה ידוע באבן העזר סי' ל"ה: אם נכתב בשטר זמן או מעכשיו אינו צריך תנאי כפול, והנה בשטר המתנה היה כתוב זמן כנ"ל, ואם כן לא היה צריך תנאי כפול, ואם כן למה אהדר אברהם: "ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך", וע"כ צריך למימר כתירוץ הגמרא: "היכא דניחא לדידהו ולא ניחא לדידה, נייתי בעל כרחה", שמא היא לא תאבה, לזה אמר לבן ואמה: "נקרא לנערה ונשאלה את פיה"203.
יונתן מפרג (אייבשיץ) יב
"הנני ממטיר לכם לחם מן השמים למען אנסנו הילך בתורתי אם לא"204.
הקושיא מפורסמת מי יראה כזה לנסות בלחם אם ילך בתורתי205?
ותירץ הגאון ר' יונתן [מפרג (אייבשיץ)] דקשה: הנה הקב"ה קרא את המן לחם, דכתיב "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים". והנה כל ישראל ראויים לקרא את המן לחם, ולמה כתיב "ויקראו כל בית ישראל את שמו מן כי לא ידעו מה הוא"206?
ותירץ: דהנה האיך קרא הקב"ה את המן לחם, כי המן היה לו כל טעמים שבעולם207?
אבל כך הסיגנון, דאיתא באבות: "כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה, אם אתה עושה כן, אשריך בעולם הזה"208, ופירש מהר"ם שיף: דהנה העני אין לו בשר, ומוכרח לאכול פת במלח, ואין לו כרים וכסתות, והוצרך לישן על הארץ, זה אינו דרכה של תורה, לזה מסיים המשנה "אם אתה עושה כן, אשריך בעולם הזה", ר"ל שאתה עשיר ויש לך בשר וכרים, וכסתות ואתה אוכל פת במלח, וישן על הארץ, זהו דרכה של תורה.
והנה המן היה לו כל טעמים שבעולם, והעני היה לו מן כמו העשיר, כי המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר. והנה כשרצו לעסוק בדרכה של תורה, לא היו רוצים לטעום שום טעם במן, רק טעם פת במלח.
וזה כוונת המקרא: הנני ממטיר דבר שיהיו בו כל הטעמים שבעולם, אבל "לכם לחם"209, היינו שלא תרצו לטעום בו רק טעם לחם, "למען אנסנו הילכו בתורתי", בזה אדע אם ירצו דרכה של תורה, ודוּק היטב.
יונתן מפרג (אייבשיץ) יג
מדרש: "מפני מה זכה אחשורוש שימלוך על קכ"ז מדינות, אלא אמר הקב"ה תבא בת שרה שחיתה קכ"ז שנה וימלוך על קכ"ז מדינות"210.
והקשה ר' יהונתן לא היה לאחשורוש למלוך על קכ"ז מדינות, אלא אחר שלקח את אסתר ולא קודם לכן211?
ותירץ הגאון הנ"ל: דזה ידוע שלא היה שם יהודי תחת מלכות אחרת, רק תחת ממשלת אחשורוש בקכ"ז מדינות, דאל"כ מה הועיל המן בתקנתו, הלא רצה לעקור כל אומה ישראלית, ואם ימצאו במדינות אחרות, הלא משם יפדו וירבו.
ואיתא במגילה: אלמלא איגרות הראשונות שכתב להיות כל איש שורר בביתו, לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, דע"י איגרות ראשונות ראו שהוא שוטה גדול, כי אמרו מאי כתב לן השוטה הלא גרדאה בביתו פרדשקא להוי212, לפיכך לא האמינו לו על אגרות השניות213.
והשתא מתורץ שפיר: אם לא היה לאחשורוש קודם נשיאת אסתר רק למשל עשרים מדינות, נמצא איגרות הראשונות לא היו רק בעשרים מדינות ממשלתו, ואחר כך כשמלך על קכ"ז מדינות, אז יהיו האגרות אחרונות ראשונות, וח"ו יבואו ישראל לידי סכנה, מה עשה הקב"ה המליך את אחשורוש בתחילה על קכ"ז מדינות, ושם יגיעו האגרות הראשונות כמו האחרונות, והיה טובה לכל ישראל, ודוּק היטב.
יונתן מפרג (אייבשיץ) יד
"ועתה ירא פרעה איש חכם ונבון, וישיתיהו על ארץ מצרים"214.
קושיות האלשיך: מי שמך ליועץ שתתן עצות למלך?
ושמעתי בשם גאון215: דהנה ידוע מאמר הגמרא בראש השנה: "בארבע פרקים העולם נידון בפסח על התבואה, ואדם בראש השנה"216 וכו'.
וקשה: למה חלם לפרעה חלום של תבואה בר"ה217, היה לחלום בפסח על התבואה218?
אבל התירוץ: מפני שיגיע טובה ליוסף שיהיה מלך, לכן [פרעה חלם] בראש השנה, כי אדם נידון בר"ה219.
ולזה אמר יוסף תיבת "ועתה", למה חלם לך עתה בראש השנה, ולא בפסח, "כי ירא פרעה חכם", ויגיע טובה לאדם, לכן בר"ה, ודוּק היטב.
אופן ב':
דהנה ידוע מאמר רש"י: למה נאמר גבי נבוכדנצר ותתפעם רוחו, וכאן ותפעם רוחו, לפי שהיה שם שתי פעימות, ששכח החלום ולא ידע הפתרון, וכאן החלום ידע, רק הפתרון לא ידע220.
ונתן הגאון טעם למה עשה הקב"ה גבי פרעה שידע החלום ולא הפתרון, ונבוכדנצר ישכח גם החלום?
אלא דהנה פתרון החלום של נבוכדנצר היה שאחר מאה שנים יכלה זרעו: ולא יאמין נבוכדנצר לדניאל, כי ישאל אותו מי יימר שאתה אומר אמת? מה עשה הקב"ה, שכח נבוכדנצר גם החלום, וכשהזכיר לו דניאל החלום האמין לו גם על הפתרון מסברא, אבל פתרון פרעה היה תיכף שבע שני השבע, ולפיכך זכר החלום, כי יאמין לו פרעה הפתרון כי תיכף יקיים הפתרון.
אבל קשה: דלמא יאמר פרעה אני אמתין ארבע עשרה שנה, עד שיכלו שבע שני השבע, ושבע שני הרעב, ואז אעשה את יוסף לראש. מה עשה הקב"ה שכח פרעה קצת מן החלום, כדאיתא במדרש: שראה בחלומו שאמרו לו "ועתה ירא פרעה חכם ונבון"221.
וזה אמר יוסף לפרעה הנה שכחת אפס קצהו מן החלום מלות "ועתה ירא פרעה חכם ונבון", וכששמע פרעה זאת אמר "אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת", היינו קצת מהחלום "אין נבון וחכם כמוך"222.
לכן לא אמר בתחילה פרעה זאת "אין נבון וחכם כמוך", כי היה מסופק בדבר, רק אחר שזכר לו קצת החלום, האמין לו, ודוּק היטב.
יונתן מפרג (אייבשיץ) טו
איתא בפרשת בהעלותך223: "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא, ויבאו לפני משה ולפני אהרן, ויאמרו האנשים ההמה אליו: אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב".
ופריך רש"י: וכי משה לא ידע אהרן מנין לו? ומשני: בבית המדרש היו יושבין ונשאלה השאלה לפניהם224. ובפרשת פנחס גבי בנות צלפחד [דכתיב: "ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאם וכל העדה פתח אהל מועד לאמר"225, פירש רש"י:] "וכי משה לא ידע אלעזר מנין לו? ומשני: סרס המקרא ודרשוהו. אי נמי בבית המדרש היו יושבין"226.
רבו הקושיות בזה המאמר. והגאון ר' יונתן [מפרג (אייבשיץ)] הקשה: אי כפירוש רש"י דהכא בבית המדרש היו יושבין ונשאלה [השאלה] לפניהם, אם כן קשה למה כתיב "ויאמרו האנשים אליו", אליהם מיבעי ליה227?
ותירץ הגאון הנ"ל: דאיתא בספרי [בהעלותך]: למה שאלו האנשים "למה נגרע לבלתי הקריב", כיון דאמרו בעצמם אנחנו טמאים לנפש אדם, היאך ס"ד להקריב קרבן פסח בטומאה228? (ותירץ הספרי)229 [ונראה לתרץ למה שאלו האנשים "למה נגרע" ע"פ מה שכתב בספרי לעניין פסח ראשון] דהיה להם ק"ו מפרה אדומה, מה פרה שלא דחי שבת, דחי טומאה, דתניא: מטמאין הכהן השורף את הפרה230, פסח דדחי שבת מכל שכן דדחי טומאה.
ומה שתירץ הספרי [חוקת] פסח שני יוכיח לא ידע עדיין מפסח שני, כי אחד השאלה הזאת אמר משה להם דין מפסח שני, ופרה במרה נצטוו, נמצא היה להם ק"ו231.
זה הק"ו לא יכלו לשאול רק למשה אעפ"י שאהרן היה יושב, דאם שאלו לאהרן הק"ו מפרה אדומה, ישיב להם אהרן, הא פרה אדומה חוקה וכל היכא דכתיב חוקה לא גמרינן ק"ו, אבל למשה שאלו, דכתיב: "ויקחו אליך פרה אדומה", ודרשינן לך אני מגלה טעם פרה, ולא היתה אצלו חוקה, כיון דידע טעמה, לכן כתיב "ויאמרו אליו", ודוּק232.
יונתן מפרג (אייבשיץ) טז
באותו ענין233 מהגאון [ר' יונתן מפרג (אייבשיץ)] הנ"ל:
"ותקרבנה בנות צלפחד לפני משה ולפני אלעזר הכהן, ויאמרו: אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה, ועתה תנה לנו נחלה בתוך נחלת אחי אבינו, ויקריב משת את משפטן לפני ה', ויאמר ה' אל משה: כן בנות צלפחד דוברת, ואל בני ישראל תדבר לאמר איש כי ימות ובן אין לו"234 וגו'.
הקושיות רבו,
חדא: למה אמרו אבינו מת דווקא במדבר?
ועוד: הלא ג' דברים עשה משה מדעתו235, ופירש מהרש"א236 מדעתו, מצד השכל, וכל שנראה מצד השכל הקב"ה מסכים, כי השם כולו שכל, וכאן לא היה משה יכול לדון מצד השכל שזרעו של אדם אפילו בנות קודמים לכל הקרובים שאינם זרעו, ולמה הקריב משה משפטן לפני ה'?
שלישית" למה שפת יתר מן ה' "כן בנות צלפחד דוברות", היה לומר סתם: "דבר אל בני ישראל איש כי ימות ובן אין לו ונתתם נחלתו לבתו", נמצא מגיע לבנות צלפחד נחלה?
ותירץ דאיתא בגמרא" "תנו רבנן מקושש זה צלפחד237, ולשם שמים נתכוון, כיון ששמעו ישראל שנאמר להם במדבר הזה יתמו, עמדו וחיללו את השבת בלא עדים ובלא התראה, עמד הוא וחילל שבת בעדים ובהתראה ונהרג, למען ידעו שלא יחללו"238 וכו'.
ופירשו המפרשים למה חיללו דווקא שבת ולא עבירה אחרת, ותירצו: דאיתא בספרי, "כל המחלל השבת אינו נוטל חלק בארץ שנאמר ראו כי ה' נותן לכם את השבת"239, כי ה' נותן לכם ארץ ישראל בשביל השבת, כי ארץ ישראל היא נחלת יעקב, ושבת גם כן היא נחלה בלי מצרים, כל מי ששומר נחלה זאת, יזכה לנחלת ארץ ישראל, אבל ישראל שמעו "במדבר הזה יתמו", דלא ירשו א"י, נמצא אין צריכין לשמור את השבת.
היוצא לנו מזה מי שחילל שבת אינו מגיע לו חלק בא"י, וכיון דצלפחד היה מקושש וחילל השבת אינו נוטל חלק בא"י, ולמה תבעו חלק בארץ?
אבל אי אמרינן דלשם שמים נתכוין מגיע לו חלק בארץ, וזה כוונת מקראי קודש, "ויאמרו אבינו מת", מפני תיבת "במדבר הזה יתמו", שעמדו וחיללו השבת, והוא לא היה בתוך העדה שחיללו שבת שלא לשם שמים, כי הוא לשם שמים נתכוון, ועתה מגיע לנו נחלה אעפ"י שחילל שבת,
ויאמר אם היה אמת הדבר שלשם שמים נתכוון יפה אמרתם, אבל מי גבר יודע זאת, אם לא הקב"ה, לכן "ויקרב משה את משפטן לפני ה", שיאמר הקב"ה אם לשם שמים כיון צלפחד, "ויאמר ה' אל משה: כן בנות צלפחד דוברות", ולשם שמים כיון, נתן להם נחלה, ודוּק.
יונתן מפרג (אייבשיץ) יז
באותו ענין:240
עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו שמואל הרמתי241 וכו'.
ובילקוט איתא: וקרח שפיקח היה ומטועני ארון היה, מה ראה לשטות זה? ומתרץ: ראה שמואל הרמתי יוצא ממנו שהיה פרנס על ישראל אחד עשר שנה דכתיב: "והוא שפט את ישראל אחד עשר שנה"242 וכו'.
המדרש הזה אומר דרשוני?
ותירץ הגאון מו"ה יונתן [מפראג (אייבישיץ)] דאיתא בגמרא חגיגה243: "שמונה עשרה קללות קילל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו, עד שאמר: ירהב נער בזקן".
וחד מן [השמנה עשרה דברים] הקללות היה שלא להיות בישראל (חכם, חרשים, ונבון244), שר החמשים, ומקשו: מאי שר החמשים? ומשני: אין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן היה בן חמשים שנה, דבר אחר אל תקרי שר חמשים, אלא אלא מחומשין, זה שיודע לישא וליתן בחמשה חומשי תורה245.
ונמצא בגמרא אינו מבורר איזה פירוש אמת אי חמשים שנה, או למדן. אבל, זיל להכי קא מדחי לה, ולהכי קא מדחי לה.
ואי אחד רוצה להיות נשיא אי הוא בר חמישים, אומרים לו שצריך להיות מלומד, אם הוא מלומד אומרים לו שצריך להיות בר חמישים, אם לא שהוא בר חמישים ולמדן לא מצינן לדחויי. או שמראה לנו ראיה גדולה כפירושו לא מדחינן ליה.
והנה ידוע דמה ראה קרה לחלוק על משה, נתקנא על נשיאותו של אלצפן בן עוזיאל, והיה רוצה להיות נשיא246, וכיון דקרח היה מטועני ארון, היה פחות מחמישים שנה, כי כשר בכהנים פסול בלוים247, הלוים היו פסולים בשנה במשכן במשא, ובבית עולמים בקול, והאיך היה רוצה קרח להיות נשיא? אלא דקרח סבר כאידך פירושא והוא היה מלומד גדול.
אבל קשה מנא ליה לקרח זה, דלמא נ' שנה248? ומתרץ: ראה שמואל הרמתי היה פרנס על ישראל אחד עשר שנה, וכל ימי חיי שמואל היה נ"ב שנה, ובאיזה זמן נתמנה שופט פחות מחמשים שנה, אלא דהיה למדן249.
וזהו כוונת המדרש ודוּק היטב.
יונתן מפרג (אייבשיץ) יח
"ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח"250.
ופירש רש"י: מאחריו של לוט.
וקשה: מאי בעי רש"י בזה, וכי מי גבר ולא יראה שהפשט כך?251
ותירץ הגאון [מפראג (אייבשיץ)]:252 דאיתא: מה ראה קרח לחלוק עם משה, ומפני מה לא היה מתירא ממשה, ומשני: עינו הטעוהו ראה שמואל יוצא ממנו, לפיכך לא יוכל משה לעשות לו כלום253.
וכאן על אשת לוט קשה: הא אמר לה "אל תבט אחריך [וכו' פן תספה]",254 ולמה לא השגיחה על המלאך,255 אלא שראתה ברוח הקודש (שמשיח יוצא ממנה רות ודוד), [שרות יוצאת מלוט, שממנה יוצא משיח], ועל זה לא עלתה על דעתה שלוט יהא שיכור וילך לבנותיו, ומסתמא ממנה יבנה משיח, ולכן הביטה אחריה כי לא יזיק לה כלום, כי מהיכן יצא משיח.256
וזה (מאמרי קודש) [מאמר הכתוב]: "ותבט אשתו", וקשה: למה הביטה? ולזה פירש רש"י מאחריו של לוט, שהסתכלה מה שיצא מלוט, ודוּק היטב.
יונתן מפרג (אייבשיץ) יט
"ויאמרו אליו איה שרה אשתך, ויאמר הנה באהל"257.
ופירש"י:258 "נקוד על "איו" שבאליו (= על אותיות "איו" שבמלת "אליו"), לומר לך כ"מ שהנקודה רבה על הכתב (= שהאותיות שיש עליהם נקודות, יותר מהאותיות שאין עליהם נקודות) אתה דורש הנקודה (= דורשים את האותיות שיש עליהם נקודות), וכ"מ שאתה מוצא הכתב רבה (= האותיות שאין עליהם נקודות, יותר מהאותיות שיש עליהם נקודות), אתה דורש הכתב (= דורשים את האותיות שאין עליהם נקודות), וכאן הנקודה רבה אתה דורש הנקודה, לומר שאף לשרה שאלו "איו" אברהם".
והקשה חד מן קמאי: היה לנקוד רק ה-ל', ויהא הכתב רבה ואתה דורש הכתוב "איו"?
ותירץ הגאון ר' יונתן:
דהנה אם יתרמי איזה תיבה שיהיה הנקודה והכתב שווים, נשאל שאלה האיך דרשינן אי הנקודה או הכתב? ואמר הגאון: ע"כ צ"ל דאין דורשין לא הכתב ולא הנקודה, והאי דנקוד טעמא אחרינא יש בה, "סוד ה' ליראיו", דאי לא תימא הכי היה לו לנקוד תיבת "ויאמרו" ג' אותיות, (והיה) [ואנן] גם כן דרשינן תיבת "איו", אלא על כרחך היכא דשווין לא דרשינן כלל.
זהו מוכח אם נקוד "איו שבאליו", אבל אם היה ה-ל' נקוד כדי לדרוש הכתב, הוי אמרינן באמת כל היכא דשווין הנקודה והכתב נמי דרשינן, והאי דלא נקוד תיבת "ויאמרו", כי טובה לנו לנקוד אות אחת מלנקוד ג' אותיות, ודוּק היטב.
באופן ב':
דרש"י פי' בשם הגמ'259 יודעים היו מלאכי השרת שרה אמנו היכן היתה, ולמה שאלו כדי לחבבה על בעלה.
והקשו המפרשים: מנ"ל להגמ' שיודעים היו מלאכי השרת, ואי משום שמלאכים המה, זה מבואר בזוהר שהמלאכים אינם יודעים רק מה שנמסר להם מן השמים?
אלא דזה לא קשיא דהנה נקוד על "איו" שבתיבת אליו, לומר שאף לשרה שאלו איה אברהם, ותיבת אליו הוא קודם לאיה שרה אשתך, נמצא היו אצל שרה קודם שהיו אצל אברהם, ויודעים היה שרה אמנו היכן היתה, ולמה שאלו, אלא כדי לחבבה על בעלה.
אבל קשה מנ"ל דמלאכים היו יודעים דלמא לא, והא דנקוד על תיבת "אליו" קודם "איה שרה אשתך", משום דלא היה תיבה אחרת אחר "איה שרה אשתך" לנקוד עליו תיבת "איו"?
אלא דזה לא קשה, דהיה לו לנקוד על תיבת "ויאמר הנה באוהל", היה לו לנקוד אות מ' וְ-ר' מן תיבת "ויאמר", ונשאר תיבת "איו" בלא נקודה, ודרשינן הכתב, אלא מסתמא דיודעים היו מלאכי השרת, כי היו בתחילה אצל שרה.
[וכל] זה מוכח אם נקוד על "איו" שבאליו, אבל אם היה נקוד ה-ל' הוו אמרינן דלעולם לא היו יודעים המלאכים שרה היכן היא, והא דנקוד "אליו", לנקוד על ויאמר היה לנקוד מ' ו-ר', זה אינו, הלא טוב לנקוד אות א' מג' אותיות, ודוּק היטב.
יונתן מפרג (אייבשיץ) כ
"חייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנאמר: 'מדוע את הולכת אליו היום, לא חודש ולא שבת'260, מכלל דחודש ושבת בעי למיזל"261.
וקשה: האיך מוכח י"ט מזה?262 ואם תאמר מחמת כל שכן263, היה להגמרא לומר חייב להקביל בשבת וחודש, ויהיה י"ט כל ש כן? ועוד: כאן אמר חייב אדם להקביל פני רבו, וכאן אמר מכלל דחודש ושבת בעי למיזל?264
ותירץ הגאון [ר' יונתן מפרג (אייבשיץ)]:265 דהנה, זה המעשה [לא] היה בחג, ולמה שאל אותה מדוע אתה הולכת אליו, וכי מי מעכב אם אני רוצה לילך להרב בלי חיוב, אלא דכך שאל אותה, מדוע את הולכת אליו היום בלי חיוב, ולא בחודש ושבת, רצה לומר בחודש ושבת אין את הולכת266.
וקשה: למה לא שאל אותה על י"ט, אלא דבי"ט היתה הולכת, ולמה הלכה בי"ט, דחייב להקביל פני רבו ביו"ט, ולזה אומר מכלל דחודש ושבת בעי למיזל, ובי"ט חייב267, ודוּק.
יונתן מפרג (אייבשיץ) כא
קושיות העולם: דאיתא בגמרא גדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם, שהרי על כ"ב שנה שהיה יעקב בבית לבן, נתעכב יוסף כ"ב שנה במצרים, ועל י"ד שנה שלמד בשם ועבר, לא נענש268. דלמא שניהם שווין269.
ותירץ הגאון [מפרג (אייבשיץ)]:270 דכך הוא הסגנון, דאם יש לפנינו שני מצוות ואם יעשה האחת תבטל חברתה, וגם ידעינן שהאחת היא בוודאי שוה לחברתה, או אפשר גדולה מחברתה, אבל להיות גרוע מחברתה בשום אופן לא הוי. והמצוה השניה אפשר שדמיה לראשונה, או גרוע מראשונה, נמצא לאיזה מצוה צריך יותר, בוודאי לראשונה.