קהלת משה (משה הכהן)· רבי משה הכהן מטשודנוב
חלק ב – חידושי רב האי גאון
רב האי גאון א
"ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר, וכבסו שמלותם"90. "והיו נכונים ליום השלישי (= פרישה מאשה), כי ביום השלישי ירד ה' לעיני העם על הר סיני"91. "והגבלת את העם סביב לאמר (= מצות הגבלה), השמרו לכם עלות בהר" וגו'.92
נמצא היה למשה ג' צווים א. כיבוס בגדים, ב. פרישה מאשה, ג. גם הגבלה.
[ובהמשך]: "וירד משה מן ההר אל העם, ויקדש את העם, ויכבסו שמלותם"93. "ויאמר להם היו נכונים לשלשת ימים, אל תגשו אל אשה"94. ודין הגבלה לא אמר להם. והוא תמוה מאוד מפני מה לא אמר להם הגבלה?
ובהמשך: "ויאמר ה' אל משה לך רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב"95, דהיינו: הקב"ה אומר למשה, למה לא אמרת להם הגבלה? והשיב משה "לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדות בנו הגבל את ההר וקדשתו"96. וקשה להבין מה משיב משה הרי הוא לא אמר להם הגבלה קודם.
ובהמשך: "ויאמר ה' אל משה לך רד ועלית אתה ואהרן, והכהנים והעם אל יהרסו לעלת אל יהוה, פן יפרץ בם"97. "וירד משה מן ההר, ויאמר אליהם"98. ופירש"י – התראה זו99. ר"ל הגבלה. והוא תמוה מאוד למה לא אמר הגבלה מקודם כשנצטוה.
ואמר רב האי גאון: דהנה ידוע דכל דור המדבר הסתכלו בהנהגת משה, כדכתיב: "ויצא משה לקראת חותנו"100, ופירש רש"י – "כבוד גדול נתכבד יתרו באותה שעה, כיון שיצא משה יצא אהרן, מי ראה אלו יוצאין ולא יצא", ומוכח מזה שאם היה משה יושב בביתו היו כולם יושבין.
והנה משה היה סבור כי הוא יוצא ונכנס כבן בית לדבר עם הקב"ה בהר סיני. וזה כשהקב"ה לבדו בהר סיני, אבל בשעת מ"ת ירדו כל הפמליא של מעלה עם כל המרכבה להר סיני, והמלאכים בוודאי יקטרגו "מה לילוד אשה בינינו מה אנוש כי תזכרנו"101, כמו שהיה באמת, ואפשר גם אני ואהרן נעמדה מרחוק מן ההר ולא יגעו בהר סיני, ובוודאי כל ישראל יעמדו מרחוק כשיראו אותנו מרחוק, ובעבור זה לא צוה משה לישראל דין הגבלה, ולפיכך בפעם ב' כשאמר הקב"ה למשה "רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות", השיב משה: לא יוכל העם לעלות כי אתה העדות בנו ר"ל לי ולאהרן בכלל הגבל את ההר וקדשתו, ואם אנחנו נעמוד מרחוק בוודאי כל ישראל יעמדו מרחוק, לפיכך ויאמר ה' "לך רד", ר"ל צוה להם הגבלה, כי "ועלית אתה ואהרן", ר"ל אתה ואהרן יעלו אל ההר, וירצו ישראל לעלות אחריכם, לפיכך "וירד משה מן ההר ויאמר אליהם" – "התראה זו", ודו"ק.
רב האי גאון ב
בשם רב האי גאון: שני שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, אם טוב שנברא או אם טוב שלא נברא, נמנו וגמרו טוב שלא נברא102.
ואמר הגאון: הוכחה מן התורה מפורש כי טוב שלא נברא משנברא.
כי ידוע מאמר המדרש בשמות רבה, על מאמר איוב "ה' נתן וה' לקח"103, ומקשה: למה כתיב אצל נתן ה', ואצל לקח כתיב וה'?104 ותירץ: כי הלא ידוע כי שלא כמידת הקב"ה מדת בשר ודם, כי מדת בשר ודם אם המלך רוצה ליתן מתנה לאחד מעבדיו הוא ממליך בפמליא שלו אם העבד הגון לאותו מתנה, אבל כשהוא כועס על אחד מעבדיו אינו שואל שום עצה רק ממית אותו105, כי "חמת מלך מלאכי מות"106.
אבל אצל הקב"ה אינו כך רק ה' בעצמו נתן, ואצל לקח הוא נמלך בבית דין של מעלה. לזה כתיב "וה' לקח".
נמצא היוצא לנו מזה: על הטובה אינו נמלך, ועל הרע הוא נמלך. ונמצא אם היה טוב שנברא יותר משלא נברא למה נמלך הקב"ה עם הפמליא שלו, כדכתיב "נעשה אדם בצלמינו"107, ופירש"י: "נמלך בפמליא שלו".
אלא בוודאי טוב שלא נברא, ודו"ק היטיב, כי נכון הוא.
רב האי גאון ג
ברכות: "אמר רבי יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר"108.
ופירש"י: "עצם פחות משעורה", כדי שלא יטמא באהל המת109.
ורבינו חננאל גאון פירש110: "כי הוה שן, ושן אינו מטמא רק במחובר אבל בתלוש אינו מטמא"111.
אבל הוא תמוה מאוד כל מי שיש לו מוח בקדקדו יבין הדבר כי אינו מדוקדק112.
פירש רב האי גאון: כי לכל האבל היו נותנים סעודת הבראה, והיו נותנים לו בשר ויין, כי לא נברא יין אלא לנחם אבילים, דכתיב "ויין למרי נפש"113, וסעודה יקרא בלשון תרגום114 "ביר", לשון הבראה. ולקח רבי יוחנן עצם מן הסעודה לנחם אבילים.
וזהו פירושו "דין גרמא דעשיראה ביר", ר"ל מסעודה עשירית115, ודו"ק היטב116.