אור ברסלב
קהלת משה (משה הכהן) חלק א – חידושי רבי שמשון מאוסטרופולי

קהלת משה (משה הכהן)· רבי משה הכהן מטשודנוב

חלק א – חידושי רבי שמשון מאוסטרופולי

שער הספר

שמשון אוסטרפולי א

6ילקוט פליאה: "שלחה אסתר למרדכי ביד התך, כתיב: 'ומרדכי ידע את כל אשר נעשה'7, אמור לי מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל באותו הדור כלייה, שלח לה: מפני שנעשו ישראל מך ורש. כששמעה אסתר זאת אמרה: 'אלי אלי למה עזבתני".

המאמר הזה הוא תמוה מאוד. ואמר הר"ש מאוסטאפאלי, כי ידוע כשהש"י רוצה להפיל איזה אומה, מפיל השר תחלה, כדכתיב "יפקוד ה' על צבא מרום במרום" וכו'. אבל קשה: תינח בשאר אומות, אבל אם רוצה להרע שונאיהם של ישראל, האיך עושה, הלא הקב"ה שָרַם?

אבל ידוע כי בזמן שעושין רצונו של מקום הקב"ה הוא שר של ישראל, אבל אם אינם עושים רצונו של מקום, הוא מוסר אותם ביד מלאך מיכאל, ואם רוצה להרע להם הוא מפיל השר היינו מיכאל.

אבל נבין הדבר על בוריו, במה הוא מפלת השר? היינו שלוקח ממנו כל אותיות של שם "הויה", או "אדני", או "אלהים", המעורבים בשם המלאך, או בשם האומה.

ובמלאך מיכאל יש ג' אותיות של שם היינו "אלף", "למד", "יוד", וכשלוקח הקב"ה אותיות אלו ממנו, נשתייר תיבת "מך", ובישראל כשלוקח ג"כ מהם, נשתייר אותיות "רש".

לזה שלח לה מרדכי "מפני שנעשו ישראל מך ורש", היינו "מך" נשתייר מן מיכאל, ו"רש" מן ישראל.

כששמעה אסתר צעקה "אלי אלי למה עזבתני", היינו שלקחת אותיות אלי מן מיכאל, ואותיות אלי מן ישראל, ודו"ק היטיב.

אגב זה שמעתי בשם איש אחד קדוש, "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה" ופירש"י – "בעל החלום אמר לו"8, והוא תמוה מאוד: מנ"ל לרש"י זאת דלמא נבואה באה לו?

ותירץ הגאון הנ"ל: כי איתא במדרש "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה", ולמה לא כתיב "ומרדכי ידע את אשר נעשה", ותיבת "כל" הוא מיותר, ואומר המדרש: כי תיבות "כל" הוא מרמז כי מרדכי ראה המכה, שהמן עומד על ישראל, וגם ראה הרפואה, שיתלה הוא ובניו על העץ.

אבל קשה: כיון שמרדכי ראה הכל, למה גזר צום ומספד? לזה פירש"י – "בעל החלום אמר לו", וסבר מרדכי כי אין חלום בלא דבר בטל, וסבר שהמכה אמת, והרפואה הוא דבר בטל, ודו"ק.

שמשון אוסטרפולי ב

"ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט"9. וקשה: הלא ידוע מאמר הגמרא כי השרביט היה אמה, ומפני כבודה של אסתר נשתרבב עד חמשים אמה, וי"א עד מאה10, וכו' כדי שלא להטריח את הצדקת. נמצא השרביט היה מגיע עד אסתר ולמה כתיב "ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט", והמשמעות הוא שהיה צריכת להלך, לא היה לו לכתוב רק "ותגע בראש השרביט"?

ותירץ הר"ש מאסטראפלי: דהנה איתא בכתבי הארי ז"ל בפרשת וארא "כה אמר ה' וכו' הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאור"11, והתיבה "אשר בידי" הוא מיותר, כי מי לא ידע שהמטה בוודאי יהיה בידו כשיכה היאור. ובפרשת בשלח כתיב "ומטך אשר הכית בו את היאור, קח בידך והלכת"12, וגם כאן תיבת "בידך" הוא מיותר, כי בוודאי יקח המטה בידו כשיכה היאור ולא באבר אחר.

אבל ידוע שהמטה היה נרשם בו שם הויה, וזה ידוע כי שם הויה אם הוא כסדר הוא עושה רחמים, ולהיפך הוא עושה דין. כי "מי הוא זה ואי זה הוא"13, רחמים. "וכל זה איננו שוה לי"14 הוא דין. נמצא כשהיה משה צריך להכות את היאור היה צריך להפוך את המטה, כדי שיבא שם הוי"ה בהיפך, כי דין צריך בכאן להפוך היאור לדם. ואצל הצור שהיה צריך לרחמים ליתן לישראל מים לרוות צימאונם, היה צריך ליקח את המטה כסדר, שיבא שם של הוי"ה כסדר.

ונכון הדבר על בוריו (= ולפי זה הדברים נכונים חלק). באיזה חלק הכה משה את היאור, בחלק מטה אשר תמיד בידו, כדי שיבא שם הויה בהיפך על דין. ולזה אמר משה: "הנה אנכי מכה במטה אשר בידי", רצה לומר בחלק אשר בידי, כי צריך להפוך המטה. אבל אצל הצור היה רחמים, ליתן לישראל מים, היה צריך ליקח המטה כסדר, לזה אמר ה': "ואת המטה אשר הכית בו את היאור קח בידך, ר"ל זה החלק מטה אשר הכית בו את היאור, תקח בידך, כדי שיהיה שם הויה כסדר.

והנה גם כאן קשה כי כתיב: "ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו", ותיבת "אשר בידו" הוא מיותר. אבל הנראה: כי אחשורוש מי שברצונו היה להחיות, היה מושיט לו את שרביט הזהב. אבל אסתר היתה חשובה בעיניו, ולא היה מושיט לה כדרך כל הארץ, רק היה מהפך השרביט, והיינו החלק אשר היה בידו תמיד היה מושיט לה, ולזה אומר "שרביט הזהב אשד בידו"?

אבל אסתר היה בדעתה אם המלך עושה לי כבוד להושיט לי החלק אשר בידו, אבל אני לא אגע בזה החלק, כי אני מזלזל במלכות15. "ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט", רצה לומר, החלק השני כדרך שהכל עושין, ועבור זה היתה צריכה להלוך כל האורך של השרביט, ולזה מדוקדק הפסוק "ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט".

שמשון אוסטרפולי ג

"ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה, ותגע לרגליו ותאמר, כי חתן דמים אתה לי"16. "וירף ממנו, אז אמרה, חתן דמים למולות"17. ופרש"י: "חתן דמים אתה לי – אתה היית גורם להיות החתן שלי נרצח, הורג אשי אתה לי". "וירף, אז אמרה חתן דמים למולות – חתני היה נרצח על דבר המילה". הרש"י הזה תמוה במאוד וקשה להולמו18.

ואמר הר"ש מאוסטראפאלי הנ"ל: כי ידוע הוא מהמקובלים וכמו שמבואר בשל"ה, כי מפני מה לקח משת בת יתרו? [דכתיב]: "כי שופך דם אדם באדם דמו ישפך"19, ותיבת באדם הוא מיותר20. ואמרו: כי מחויב הוא ע"פ גלגול, כשראובן הורג את שמעון, לאחר כמה שנים מחויב שמעון להרוג את ראובן. והיינו שמגולגלים הב' נשמות, והנהרג הורגו. ולזה הוא אומר "באדם דמו ישפך", רצה לומר אותו אדם הנהרג הורג הורגו.

והנה ידוע שקין הרג את הבל, והוכרח הבל להרוג את קין. והנה ידוע שקין היה לו "נפש, רוח, נשמה", ונתגלגל הנפש במצרי, ורוח בקורח, והנשמה ביתרו. וזה מבואר במקרא "כי שבעתים יֻקָם קין"21, וראשי תיבות של "יקם הוא: "יתרו, קרח, מצרי". ומשה היה גלגול של הבל כמרומז ר"ת של משה: "משה, שת, הבל". והוכרח משה להרוג את המצרי, ולהרוג את קורח, והנשמה היתה לה עליה מיתרו. וזה מרמז התורה "וחבר הקיני נפרד מקין"22, היינו שתיקן יתרו מה שפגם קין23. כי כתיב "ויצא קין מלפני ה"24, מלמד שכפר בעיקר, ואמר: "לית דין, ולית דיין, ולית עולם אוחרא", ויתרו תיקן זאת. בעד שאמר "לית דין", תיקן דיני הפרשת של "ואתה תחזה"25. ובעד "לית דיין", אמר: "כי עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים"26. ובעד "לית עולם אוחרא", בא לגייר. ואי ליכא עולם הבא, מה לו לגייר, כדאיתא בשל"ה.

והנה ידוע מפני מה הרג קין להבל, מפני תאומה יתירה שנולדה עם הבל, כדכתיב "ותוסף ללדת את אחיו את הבל"27, מלמד שנולדת תאומת יתירה28. ולקח הבל שתי תאומותיו הנולדים עמו, ואמר קין: שהוא הבכור ומגיע לו התאומה יתירה, ובשביל זה הרג את אחיו. ועבור זה היה צריך יתרו ליתן למשה בתו להחזיר לו תאומתו. וצפורה היתה גלגול התאומה יתירה, ומשה היה גלגול הבל, ויתרו גלגול קין.

ותנה ידוע שקין הוא הס"מ כדאיתא בזוהר "קינא דמסאבותא". ומפני מה הרג הס"מ את הבל, ולא היה יכול להרוג את משה, רק בלע אותו מראשו עד המילה, ומרגליו עד המילה29, ותו לא? הטעם: כי הבל אע"פ שנולד מהול לא היו מטיפין ממנו דם הברית, כי אדם הראשון לא נצטוה על המילה, אבל משה נצטוה על המילה. ואף על פי שנולד מהול היה עמרם מטיף ממנו דם הברית, לפיכך לא היה בכח הס"מ להרוג את משה.

והנה ידוע כשיש לאדם בנים נקרא איש, וכשאין לו בנים נקרא חתן. והנה הבל היה חתן, ומשה איש, כי היה לצפורה בנים עם משה, ועם הבל לא היה [לה בנים]. וצפורה היתה גלגול של תאומה יתירה. וכך אמרה לס"מ: אתה היית גורם להיות החתן שלי נרצח עליך, היינו שהרגת את הבל, אבל עכשיו אתה מבקש להרוג את משה, שיש לו עמי בנים, נמצא הורג אישי אתה לי. "וירף ממנו", אז הבינה ואמרה, ר"ל, כשראתה שלא יכול להרוג את משה אמרה "חתן דמים למולות", חתני היה נרצח על דבר המילה, רצה לומר, עכשיו אני מבינה שהבל היה נרצח על דבר המילה, שלא נימול כראוי עם הטפת דם ברית, לפיכך היה כח בס"מ לפגוע בו, אבל משה לא, כי נימול כראוי. ודו"ק היטיב30.

שמשון אוסטרפולי ד

גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה.

וקשה" הא תיבת "פני" מיותר?

ותירץ הר"ש הנ"ל: דהנה הכנסה אורחים ילפינן מאברהם אבינו שאמר להשם "אל נא תעבור מעל עבדך"31, כדי להכניס האורחים32.

ופירש"י:33 "כתיב: "נצבים עליו", וכתיב: "וירץ לקראתם"34, כד חזיוהו דהוה שרי ואסר, פירשו ממנו, מיד וירץ לקראתם"35. והקשו המפרשים: כיון דהיו אצל אברהם וחזרו, ה"ל למימר, "וירץ אחריהם"36? ותירצו מה שתירצו.

והר"ש מאוסטרפאלי תירץ: דהמלאכים ראו כי השכינה בכאן עם אברהם, וחזרו דרך אחוריהם, כדרך הכהן גדול הנפטר מן ק"ק היה חוזר דרך אחוריו, ונמצא היו המלאכים עומדים פנים כנגד אברהם, לכך כתיב "וירץ לקראתם". וזה ידוע דמלת "קביל" או "קבלת", הוא לשון כנגד, כמו "קביל דא"37, או "מקבילות הלולאות אשה אל אחותה"38.

וקשה על אברהם דכתיב "וירץ לקראתם", ובוודאי רץ כדרכו, כי דרך אחוריו לא יוכל לרוץ, והאיך הוא מחזיר אחוריו כנגד השכינה? לזה אומר "גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה", רצה לומר: קבלת הוא לשון כנגד, שיהיו פניו כנגד השכינה39, ודוק היטב, כי נכון.

שמשון אוסטרפולי ה

"ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן"40. "ויאמר ה' למה זה צחקה שרה לאמר ואני זקנתי"41. ופירש"י: "שינה הדבר מפני השלום, כי היא אמר ואדוני זקן והשם אמר ואני זקנתי"42. עכ"ל.

והקשה הר"ש הנ"ל: מה פעל הקב"ה במה שאמר "ואני זקנתי", כי נבין הדבר על בוריו החילוק בין תיבת "ואדני זקן" ובין "ואני זקנתי", כי נערוך המעשה רע במה שאמרה "ואדני זקן". ר"ל שהכחישה בהשגחת הבורא לומר איך יכול להיות שאיש זקן יוליד בנים, ובתיבת "ואני זקנתי" הכחישה גם כן בהשגחת הבורא לומר איך יכול להיות שאשה זקינה תוכל לילד, והדרא קושיא לדוכתיה מה פעל השם בשינוי לשון43.
ועוד קשה: הא שרה היתה נביאה יתירה מאברהם, כדכתיב "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה"44 – "לקול רוח הקודש שבה, מכאן שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות"45, ובדוחק נאמין ששרה לא האמינה בהשגחת הבורא שיוכל לעשות מזקן נער, או מזקינה נערה.

ואמר הצדיק הנ"ל:46 כי מבואר בספרים הקדמונים על מאמר המקרא "וביד הנביאים אדמה"47, ר"ל: כי כשהקב"ה מראה עצמו לנביאים, מראה עצמו בדמות הנביא, אם הנביא זקן זקן, ואם הנביא נער, מראה עצמו הקב"ה בחור. כי ביציאת מצרים היו יוצאים בחורי ישראל מבן עשרים שנה ומעלה, היה הקב"ה מראה עצמו לפניהם איש מלחמה, ובמתן תורה הראה עצמו בפני משה ובפני הזקנים כזקן יושב בישיבה, ובפני דניאל "לבושיה כתלג חיוור, ושער רישא כעמר נקי".

והנה שרה כשהיתה ילדה היה הקב"ה מראה בפניה כבחור, וכשהיתה זקינה, היה מראה בפנים כזקן. והנה אותו היום פרסה שרה נדה והקב"ה מראי בפנים כזקן, והיה קשה לפניה הדבר, כי חזרה לנערותה, והשם נראה כזקן? והתשובה על זה: כי ידוע ומבואר במשנה כי זקנה שראתה דם דיה שעתה48, נמצא יכול להיות שזקנה גם כן רואה דם, ולא מוכח ששרה היא ילדה, אבל כשתלד בן אז יוכרח הש"י להראות בפניה כבחור.

ולזה אמרה שרה "אחרי בלותי היתה לי עדנה", ר"ל פירסה נדה, וקשה לה הדבר "ואדוני זקן", מפני מה הראה הקב"ה בפניה כזקן, והשיב לה הקב"ה "למה זה צחקה שרה לאמר ואני זקנתי", ר"ל: על עצמו אמר, מה איכפת לה שאני מראה עצמי כזקן, היפלא מה' דבר, אמור לשרה "למועד אשוב אליך, ר"ל: כאשוב אליך אראה עצמי בפניך כמו שאתה בחור, אף אני אהיה בחור, אבל אימתי "כעת חיה ולשרה בן"49, אם תצטרך להוליד בן, אז אראה עצמי בפניך כבחור50, ודוק היטב, כי נכון הוא.

שמשון אוסטרפולי ו

"ולא קם נביא עוד בישראל כמשה"51.

והקשה הגאון:52 הול"ל "ולא יקום נביא בישראל כמשה", כי התורה היא מודיעה לנו שלא יקום נביא עד עולם כמשה?

ותירץ הגאון הנ"ל: כי ידוע מעלת משה מכל הנביאים היו כמה מעלות, ומעלה אחת היה, שכל הנביאים נפלו בהגלות הקב"ה, דכתיב: "ואני נפלתי על פני ונרדמתי"53, אבל משה עמד דכתיב: "ואתה פה עמד עמדי"54.

ולזה אמר: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", ר"ל: שלא יוכל לעמוד כמשה55, ודו"ק היטיב.

שמשון אוסטרפולי ז

"איעצך ויהי אלקים עמך"56.

הקושיא מפורסמת: כי בעצת יתרו היה אלקים עם משה, ובלא זה לא היה אלקים עם משה?

ותירץ הגאון57 כי ידוע מאמר הגמרא: "והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו"58, אמר הקב"ה אתה סימן לבניך שאני עומד אצל הדיינין, דכתיב "אלקים נצב בעדת אל"59.

וקשה: האיך יכול הקב"ה לעמוד אצל הדיינים, הא שני בעלי דינים עומדים לפני הדיינים, ואחר בוודאי אומר שקר, דאם אומרים אמת לא ילכו לדיינים, והקב"ה אומר: "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני"?

אבל יש לתרץ: כי בשעת הטענות, הקב"ה לא בא, כי בודאי אחד מהם טוען שקר, רק בשעת גמר דין, שהדיינים מצווים לבעלי הדינים לילך לחוץ כדי שישאו ויתנו בדין, אז הקב"ה בא, וזה "אלקים נצב בעדת אל".

וזה הוא ניחא כשיושבים שלשה דיינים, אז מצווים לבעלי דינים שיצאו לחוץ, כדי שיהיו נושאים ונותנים בדין, ולא ישמעו הבעלי דינים, אבל אם יושב דיין אחד אינו צריך לסלק שיצאו הבעלי דינים לחוץ, כי אחד אין לו עם מי לישא וליתן.

זה אמר יתרו: "מדוע אתה יושב לבדך"60, ולא צריכים הבעלי דינים לצאת לחוץ, ולא יכול לבא אלקים להיות נצב בעדת אל, כי בעלי דינים עומדים, ומדבר שקר תרחק, לזה אמר "איעצך ויהי אלקים עמך", רצה לומר: תעשה שרי אלפים ושרי מאות, ויהיו הרבה דיינים, ויהיו צריכים בעלי דינים לצאת לחוץ, ויבא אלקים בעדת אל, ולזה אמר "ויהי אלקים עמך". ודוק היטב.

שמשון אוסטרפולי ח

בשם הר"ש הנ"ל: "השומר אחי אנכי"61 – הקושיא מפורסמת וכי מי שהקב"ה מדבר עמו יש לו להתריס כנגד ה' לומר דברים כאלו "השומר אחי אנכי", ר"ל מה איכפת לך, וכי אני שומר אותו?

ותירץ הגאון: כי ידוע מפני מה קוראין לדבר טומאה קליפה, (הלא קליפה בל"א שאלעכטן)? זה ידוע מבעל המחבר מאמר מרדכי ומכמה ספרים כי כל מה שנברא בששת ימי בראשית היה הדבר עם קליפתו כמו אגוז בקליפתו ונמצא הקליפה הוא שומר לפרי.

והקדושה והטומאה ג"כ, הקדושה הוא הפרי והקליפה הוא שומר לפרי. אבל כל זה היה קודם חטא אדם הראשון, אבל לאחר שחטא אדם הראשון, היה נעשה הקליפה מורד לקדושה כידוע, כי את זה לעומת זה עשה אלהים62.

והנה ידוע כי קין הוא מצד הטומאה, והבל מצד הקדושה. ולאחר שחטא אדם נעשה מורד לקדושה, ולפיכך הרג את הבל. ולזה כששאל אותו הקב"ה, "אי הבל אחיך", ר"ל מפני מה מורדת הקדושה, והשיב "השומר אחי אנכי", וכי עכשיו שומר אנכי לקדושה, בלשון בתמיה, הלא עכשיו לאחר חטא אדם הראשון, אני מורד, ודו"ק היטיב.

שמשון אוסטרפולי ט

"עמו אנכי בצרה"63. ופירש המדרש: "אל תקרי בצרה אלא בצירי"64.

המדרש הזה אומר דרשוני!

ואמר הר"ש הנ"ל: כי ידוע מפני מה נקראים ישראל סגולה, כי הוא לשון 'סגול', והוא ג' יודין-- י' אחד הוא הקב"ה, והשני הוא ישראל, והשלישי ירושלים.

אבל כשנחרבה ירושלים נשתייר ב' יודין, והוא צירי. לזה אמר "עמו אנכי בצרה" – "אל תקרי בצרה, אלא בצירי", ודו"ק, ודו"ק.

ובאופן זה שמעתי מאיש קדמון אחד: כי 'סגול' הוא נקודה טובה לשון סגולה, וקמץ הוא קמצנות. והנה ידוע כי זהב בוודאי יותר חשוב מכסף.

והקשה: מפני מת אצל זהב, רצה לומר תחת זהב, ב' קמצין, ותחת כסף יש שני נקודות סגלין?

אבל תירץ: כי זהב הוא אדום רמז על דין, ובלתי אפשרי להיות סגלין, וכסף היא לבן, רמז על רחמים, לפיכך היא סגלין65. אבל כשיבוא משיח במהרה בימינו, אז יחליף הקב"ה ויתן נקודות סגלין לזהב, וקמצין לכסף66, וזה פירוש המקרא: "תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף"67, רצה לומר: הנקודות שתחת הכסף, והמה סגולין68, ודו"ק היטיב.

שמשון אוסטרפולי י

בשם הר"ש הנ"ל: מלכי צדק קרא לירושלים שלם כי כן כתיב "ומלכי צדק מלך שלם", והוא ירושלים, ואברהם קראו יראה.

והתפלל יעקב שמן [אותיות] א' ה', מן תיבת יראה, יעשה ו', ותעשה מן תיבת "יראה", "ירו", ו[עם] תיבת שלם היא ירושלם69.

ואות י' נתן אליהו, ונעשה תיבת ירושלים70.

וכל זה היה כשעמדה בשלוותה, אבל לאחר שנחרבה ירושלים, לקחו אותו ו' מירושלים וניתן לעיר צור. כי מתחלה כתיב "ידו פרש צר"71, ועכשיו קרינן "צור".

ולזה אמרה הגמרא "לא נתמלאת צור", רצה לומר: הו' של צור, "אלא מחורבנה של ירושלים"72, ודו"ק היטיב.

שמשון אוסטרפולי יא

73פרשת וארא "כי אם אינך משלח את עמי הנני משליח בך ובעמך את הערוב, ומלאו בתי מצרים את הערוב וגם האדמה אשר הם עליה"74.

ולכאורה פסוק זה "גם האדמה אשר הם עליה", מיותר, כי לא בשמים ילך הערוב רק על הארץ.

ותירץ הר"ש הנ"ל: דהנה ידוע מאמר רש"י ז"ל דהערוב היה כל מיני חיות בערבוביא, ואפילו נחשים ועקרבים.

והנה יש חיה אחת נקראת "אדני השדה" בלשון משנה, ובלשון גמרא "בר נש דטורא". ובלשון מקרא "ידעוני". והחיה הזאת טבורה נקשרת בארץ כמו שפירש הברטנורא.

ונמצא קשה האיך יוכלו החיות האלו לבא למצרים? לזה אמר משה "וגם האדמה אשר הם עליה", ר"ל החיות אלו אביא למצרים עם האדמה אשר הם נקשרים עליה, ודו"ק היטב.

שמשון אוסטרפולי יב

מגילת אסתר: "וכל זה איננו שוה לי, בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי"75 וגו'.

שמעתי בשם הר"ש הנ"ל: כי מלת "וכל זה הוא" מיותר, והיה לו לכתוב "ואיננו שוה לי", רצה לומר כל הכבוד שיש לי מפני מרדכי היהודי וגו'?

ותירץ הגאון הנ"ל: דהנה איתא במקובלים כי מרדכי ואסתר הוא שם הויה כי מרדכי במספר קטן י"ג, אסתר במספר קטן י"ג, דו"ק ותשכח. ושני פעמים י"ג הוא כ"ו והוא שם הוי"ה.

המן וזרש יחד במספר קטן כ"ו גם כן, שם הוי"ה. אבל לא לאחדים (= כל אחד בפני עצמו) י"ג כמו מרדכי ואסתר, כי המן בפני עצמו י"ד וזרש בפני עמה י"ב.

ואמרו המקובלים אלמלא היה המן וזרש לאחדים (= כל אחד בפני עצמו) במספר קטן י"ג כמו מרדכי ואסתר, לא היתה שום בריה יכולה להפיל את המן וזרש.

והנה מילת "זה" בגימטריא י"ב, ולזה אמר המן תיבת "זה איננו שוה לי", רצה לומר: כי זרש במספר קטן י"ב, ואסתר י"ג76, ודו"ק.

שמשון אוסטרפולי יג

פ' מטות: "נקום נקמת בנ"י מאת המדינים, אחר תאסף אל עמך"77. הקושיא מפורסמת: היה לו לכתוב "ואחר תאסף אל עמך"78?

ואמר הר"ש הנ"ל: דהנה קשה מפני מה שלח משה את פנחס ולא הלך בעצמו? ותירצו בגמ': בירא דשתא ביה מיא, אל תשדי ביה קלא79, כי משה נתגדל במדין.

אבל קשה וכי הקב"ה לא ידע זה, ומפני מה ציוה למשה לילך בעצמו לזה? תיבת "אחר" מתרץ זאת.

דהנה איתא בגמרא שקל הקב"ה שלשה קלי עולם, כשלשה חמירי עולם, לומר לך: יפתח בדורו כשמואל בדורו, גדעון כמשה, שמשון כאהרן. והנה קשה: למה מנה הגמרא בדקדוק יפתח כשמואל, גדעון כמשה, שמשון כאהרן, היה לומר סתם "שלשה קלי עולם כשלשה חמירי עולם", ואנחנו נסדר?

ותירצו המקובלים:
כי נשמת גדעון הוא ניצוץ נשמת ניצוץ מנשמת משה, לפיכך היה מלמד סנגוריא על ישראל, כדכתיב: "ויפן אליו ה' ויאמר: לך בכוחך זה80 שלמדה סנגוריא על בני"81, עיין בשופטים, ומשה היה לו ג"כ מדה זו.
שמשון היה נשמתו ניצוץ מאהרן הכהן, לפיכך היה נזיר, ולא היה מטמא למתים.
ויפתח היה ניצוץ נשמת שמואל הנביא אע"פ שהיה קודם.
ולפיכך מדקדק הגמרא דוקא גדעון כמשה וכו'.

וזה ידוע דמלחמת גדעון היה עם מדינים ועמלק, ולזה דקדק ה' בלשונו "נקום נקמת בני ישראל אחר תאסף אל עמך", רצה לומר: אחר מיתתך, היינו בגדעון תהיה ניצוץ נשמתך, ושם תהרוג את המדינים, אבל אתה בעצמך לא, כי "בירא דשתי ביה מיא, אל תשדי ביה קלא", כי אתה נתגדלת במדין, ולכן תיבת "אחר", הוא מדוקדק, ולא "ואחר", ודו"ק.

שמשון אוסטרפולי יד

"א. וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו"82, ב. "ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש"83.

וקשה: מה אמר הקב"ה למשה בפסוק ראשון?

ותירץ הגאון ר"ש מאוסטראפאלו: דהנה משה אמר לאהרן: "הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש"84, סבור אני או בי או בך, עכשיו אני רואה שנדב ואביהוא גדולים מנן85.

וקשה: הא נדב ואביהוא שנים ומשה או אהרן היה די באחד והאיך הם גדולים ממשה ואהרן, שלקחו שנים בעד אחד? דיש גירסא במדרש אבכיר שכך אמר משה: סבור הייתי בי ובך, ר"ל שניהם, עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך.

והנה ידוע שלקחו נדב ואביהוא לשמים86, כי הם שושבינא דמטרוניתא, כי היה בכאן חתונת התורה עם ישראל ומשכן. וזהו סוד עם סגולה, כ"ל סגול, כי סגול שלשה נקודות, תורה, משכן, וישראל, והיה סבור משה שיקחו אותו ואהרן, עכשיו הם גדולים, שלקחו אותם היינו נדב ואביהוא.

והנה היה קשה למשה: למה המית ה' את נדב ואביהוא, היה לו ללקחם בחיים כמו אליהו וחנוך שעלו חיים לשמים, ועשרה שירדו חיים לגן עדן?

ותשובה על זה: שאליהו וחנוך לא עלו רק עד עולם המלאכים, יכולים לעמוד עם הגוף, אבל נדב ואביהוא עד עולם האצילות קרוב להקב"ה במאוד לא יכלו לעלות עם גופם והוצרכו למות שישאר הגוף בכאן וזה מאמר הקב"ה וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן, ר"ל מפני מה מתו שני בני אהרן, היה לעלותם בחיים. לזה אמר ה' "בקרבתם לפני השם", ר"ל שקרבו לשכינה במאוד ובשביל זה "וימותו". ודוק היטב.

שמשון אוסטרפולי טו

איתא בגמרא: "כשישראל שרויים בצער שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי"87.

והוא תמוה קשה להולמו.

ואמר הגאון הנ"ל88: בדרך משל אם יש לאדם בן נחמד הוא מפליא אותו במאד, אבל אחר כך אם הבן הנ"ל הוא סני שומעני, ר"ל מעשיו מקולקלים, בודאי האב אינו מפליא אותו.

והנמשל היא כך: כי ישראל המה אהובים לה', והקב"ה משבח אותם, כי גמרא ערוכה היא: "מנין שהקב"ה מניח תפילין, שנאמר נשבע ה' בזרוע עוזו, אין זרוע אלא תפילין", ופריך הגמרא: תפילין דמרי עלמא מה כתיבי בהו? ומשני: הקב"ה משבח בשבחן של ישראל, היינו, "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ"89, וכו'.

ונמצא אימתי הקב"ה מניח תפילין, בזמן שישראל טובים, הוא משבח בשבחן, אבל בזמן שישראל מעשיהם מקולקלין, אנו משבח בשבחן, ואינו מניח תפילין, ולזה אמר כביכול: "קלני מראשי, קלני מזרועי", רצה לומר: איני מניח תפילין, וקל על ראשו, וקל על זרועו", ודו"ק היטב.

תוכן העניינים

קהלת משה (משה הכהן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה