קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין
שבת · דף לד.
ואמר רבא אמרו לו שנים צא וערב עלינו לאחד עירב עליו מבעוד יום ולאחד עירב עליו בה"ש. זה שעירב עליו מבעוד יום נאכל עירובו בין השמשות וזה שעירב עליו בה"ש נאכל ערובו משחשיכה שניהם קנו עירוב פירש"י דלענין עירובי תחומין מיירי וכן פי' הרמב"ם שכתב בפ"י מה"ל ערובין להאי דינא וסיים בלשונו שספק עירוב כשר ולכתחלה אין מערבין עירובי תחומין בה"ש והקשו בתוס' וכן הרש"בא הביאו הה"מ דע"כ טעמם שפי' בעירובי תחומין משום דהלכה כר' יוסי במס' ערובין (דף לה) שמיקל ואמר ספק עירוב כשר. הא אמרו שם בברייתא (דף לי) כיצד אמר רבי יוסי ספק עירוב כשר עירב בתרומה ספק מבעוד יום נטמאת ספק משחשיכה נטמאת וכן כו' אבל עירב בתרומה ספק טמאה ספק טהורה וכן כו' אין זה ספק עירוב כשר והטעם דלא מכשיר ספק עירוב אלא כשיש חזקה אבל בספק כי הכא לא מכשיר כלל. ותירץ המ"מ דלא בעי חזקה דהיתרא דווקא אלא שלא יהא חזקה להיפך כנגדו ע"ש ולענ"ד נראה דלדידן אפי' אם יש חזקה כנגדו העירוב כשר ונהי דר"י לא מכשיר במקום חזקה לאיסור. מדפריך אליביה התם פירות נמי העמד טבל על חזקתו ואימא לא נתקנו משום דר' יוסי לשיטתו דגם בדרבנן מחמיר בספק אם הוחזק איסורו כמו שאמר לענין מקוה במתניתין הובאה שם דאפי' בטומאה קלה מטמא ר' יוסי בספק טבל כו' ושאר ספיקות דמחשב שם. אבל לדידן דקיי"ל כר"מ דבטומאה קלה ספיקו טהור וכמ"ש הרמב"ם פ"י מהל' מקוואות (ה"ו) ואע"ג דיש חזקה דהעמד טמא על חזקתו ולא חזקת מקוה וכדאוקים רבא התם במקוה שלא נמדד דמש"ה מטמא ר' יוסי ואפי' בכה"ג מטהר ר"מ וה"ה בכל ספק דרבנן ומכ"ש בעירובין וכן מוכח שם להדיא בגמרא דרמי דר"מ אדר"מ דמטהר במקוה בטומאה קלה ופסיל בעירוב ומשני סבר ר"מ עירובין דאורייתא אלמא דאי הוה סבר ר"מ עירובין דרבנן הוה מכשיר בעירוב כמו במקוה א"כ לדידן דקיי"ל עירובין דרבנן והלכה כר"מ במקוה כשר בעירוב אפי' נגד חזקה כמו במקוה ונראה שזהו טעם פלוגתתם גם בפ"ב דמס' ידים דקאמר ת"ק ספק הידים ליטמא ולטמא וליטהר טהור ר' יוסי אומר ליטהר טמא. דרבי יוסי סבר דאפי' בדרבנן אם יש חזקה לחומרא לא מקלינן בספק ור"מ לטעמיה שמיקל ואנן קיי"ל גם בזו דלא כר' יוסי כמ"ש הרמב"ם בפ"י מה"ל ברכות (הלכה טו). וא"כ שפיר פירשו הרמב"ם ורש"י ההיא דרבא לענין תחומין כיון דקי"ל תחומין דרבנן וכר"מ קיי"ל בספק דרבנן לקולא אפי' נגד חזקה והרשב"א בתשו' סי' ת"א כתב לענין טומאה קלה שטבל וספק טבל בארבעים סאה א"ל דקיי"ל כר"י דטמא. ותימא דא"כ יסבור גם בההיא דידים כר"י דלא ככל הפוסקים דזה ודאי לא מסתבר לחלק בין ספק טומאת הידים לשאר טומאות דרבנן דמ"ש והא כולהו גזירת י"ח דבר נינהו ובכולהו מצינו פלוגתת ר"מ ור"י ודאי דמחד טעמא נינהו גם על הטור וש"ע יש מקום עיון בזה. ודו"ק:
עוד נ"ל ראיה דבאיסור דרבנן אפי' הוחזק איסור ספיקו להקל מדאמרי' במס' נדה (דף סא ע"ב) אמר רב אחא בריה דרב ייבא משמי' דרב חסדא משמי' דמר זוטרא האי מאן דרמי חוטא דכיתנא בגלימא דעמרא ונתקי' ולא ידע אי נתק אי לא נתק שפיר דמי מ"ט מדאוריי' שעטנז כתיב עד שיהא שוע טוי ונוז. ורבנן הוא דגזרי ביה וכיון דלא ידע אי נתקי' שרי ופי' שלא ידע אי זה החוט נתק או לא מותר אף דאתחזק איסורא והוא דומה לספק טבל או לא טבל בטומאה דרבנן וראיתי בטור יו"ד הלכות כלאי בגדים נראה שמפרש הכי שמנתק חוט אחד אף שאינו יודע איזה הוא אנו תולין שהוא הפשתן:
ויש לדקדק בענין זה מההיא דמספקא ליה לר' יוחנן לקמן (דף לה) אי הלכה כר' יוסי בשיעור ביה"ש או כר' יהודה ע"ש ברא"ש ז"ל ואמרו התם דבה"ש דר' יהודה. כהנים טובלים בו לר"י דשלים בין השמשות דר' יהודה והדר מתחיל בה"ש דר' יוסי והאי נאכל עירובו בה"ש דקאמר הכא ע"כ בבה"ש דר' יהודה דבה"ש דר יוסי כהרף עין זה נכנס וזה כו' וא"א לעמוד עליו וא"כ הוי לכאורה לזה שעירב עליו מבעוד יום ספק ספיקא לאסור. ספק הלכה כר' יוסי ובה"ש דר' יהודה יום הוא ואת"ל הלכה כר' יהודה דלמא בה"ש יום הוא: