קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין
שבת · דף ד:
אילימא הא רבי דתניא זרק ונח ע"ג זיז כל שהוא. רבי מחייב כו' התם כדאביי באילן העומד ברה"י ונופו נוטה לרה"ר דרבי סבר שדי נופו בתר עיקרו כו' הקשו התוס' למה ליה למימר באילן העומד כו' הו"ל לאוקמי באילן שכולו עומד ברה"י רק דרבי סבר שדי נופו בתר עיקרו דהוי מקום ארבעה. עיין מה שתירצו ועוד הקשו דלוקמיה שכולו עומד ברה"ר ונדחקו לתרץ ולפענ"ד נראה דהך סברא דשדי נופו בתר עיקרו לא שייך רק באילן העומד ברה"י ונופו נוטה לרה"ר או להיפך בכה"ג שייך לומר שדי נופו בתר עיקרו. וחשיב הנוף כאלו עומד במקום שהעיקר שם דבכה"ג אשכחן בכמה דוכתין לענין מעשרות פ"ג ממס' מעשרות באילן העומד בארץ ונופו נוטה לחוץ לארץ וע"ש דמחשב עוד כמה דברים דנ"מ במקום העמידה ועיין מכות (דף יב) לענין ערי מקלט. ובכולן אמרינן שדי נופו בתר עיקרו כאלו הנוף ג"כ באותו רשות שהעיקר שם ושייך זה לענין חלוק רשויות אבל בעומד כולו ברה"י או ברה"ר דנימא שחשוב הנוף מקום ארבעה משום שדי נופו אין זו סברא כלל ולא מצינו כה"ג. ולהכי אוקי אביי פלוגתייהו בהך סברא ובאילן העומד ברה"י כו' דאמרינן כאלו הנוף ג"כ ברה"י, וברה"י ס"ל לרב חסדא דלא בעי מקום ד' אבל אי נימא דלא כרב חסדא אלא דאף ברשות היחיד בעי מקום ד'. אין סברא כלל לאוקמי פלוגתייהו בשדי נופו בתר עיקרו ולהחשיבו מקום ד'. והא דמשני הגמרא כאן התם כדבעינן למימר קמן כדאביי כו' פי' לא נשמע מדרבי רק לענין רה"י דלא בעי מקום ד' אבל לא ברשות הרבים וזה עולה כפי הגירסא שלפנינו לקמן ברשות היחיד כ"ע לא פליגי כדרב חסדא. ועכ"פ רבי סבר ע"כ כרב חסדא דברה"י לא בעי הנחה ע"ג מקום ד'. ואין להקשות לפ"ז רב ושמואל דאמרי לקמן לא חייב רבי אלא ברשות היחיד מקורה דביתא כמאן דמליא דמי הא שאינו מקורה לא. זה אינו סותר לאוקמתא דאביי דרבי סבר ע"כ כרב חסדא דבכל רה"י לא בעי הנחה ע"ג מקום ד' דשאני התם לענין הלך דרך רשות היחיד ולא נח כלל דאפילו הנחה כ"ש ליכא ברה"י כיון דלית ליה קלוטה כמי שהונחה דמיא. דלמ"ד קלוטה כמי שהונחה דמיא. מקרי הנחה כ"ש כדאיתא בש"ס לר"ע דאמר קלוטה כמי שהונחה דמיא דלא בעי מקום ד'. ולפיכך בשאינו מקורה פטור ועיין תוס' דף ח' ד"ה א"ל אביי כו' שהקשו דלשנויא דאביי לא שייכא דרב חסדא בפלוגתא דרבי ורבנן א"כ קשה מברייתא דהזורק דזרק ונח בחור כל שהוא באנו למחלוקת ר"מ ורבנן אי אמרינן חוקקים להשלים משמע דאף ברה"י בעי הנחה ע"ג מקום ד' והיינו ע"פ שיטת תוס' שם מעיקרא שפירשו הך דחור שבפנים הוא רחב ד' דבלא"ה לא הוי אמרינן חוקקין להשלים והוי חורי רה"י עיי"ש. [ולפי מה שאכתוב לקמן אי"ה אינו מוכרח] וקשה על רב חסדא דלא בעי ברה"י מקום ד' ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ רבי סבר כרב חסדא דאל"כ לא שייך שדי נופו בתר עיקרו וכמ"ש לעיל אף שהעיקר יש בו ד' דלא שייך רק לענין חלוק רשויות ורואין כאלו הנוף ברשות היחיד ולא בעי מקום ד' ברשות היחיד וכדרב חסדא ולקמן אי"ה נבאר עוד בזה: