קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין
פסחים · דף צג.
תנו רבנן חייב כרת על הראשון וחייב כרת על השני דברי רבי ר' נתן אומר חייב כרת על הראשון ופטור על השני ר' חנניא כו' ואזדו לטעמייהו דתניא גר שנתגייר בימי קדם בין שני פסחים וכן קטן כו' חייב לעשות פסח שני דברי רבי ר' נתן אומר כל שזקוק לראשון זקוק לשני כל שאין זקוק לראשון כו' במאי קמפלגי רבי סבר שני רגל בפ"ע ר' נתן סבר כו' הנה הרמב"ם פסק בפ"ה מהלכות ק"פ מי ששגג או נאנס ולא הקריב בראשון אם הזיד ולא הקריב בשני חייב כרת והשיג עליו הראב"ד וכתב שנה זה במשנתו דרבי ור' נתן ור' חנניא בן עקביא פליגי עליה:
עוד השיג עליו לקמן בדין הלך ולא הגיע מפני שעכבוהו הבהמות בדחקם. כתב הרמב"ם הרי זה אנוס. וכתב הראב"ד אינו תופס דרך הגמרא ונראה לענ"ד דהרמב"ם לשיטתו תופס דרך הגמרא שפיר דהכי איתא לקמן (דף צד) היה עומד לפנים מן המודיעים ואינו יכול לכנוס מפני גמלים וקרונות המעכבים אותו יכול לא יהא חייב ת"ל ובדרך לא היה והרי לא היה בדרך והנה לשיטת הראב"ד דאנוס בראשון פטור כמו, בדרך רחוקה אין לברייתא זו מובן כלל דע"כ אין הפירוש שהוא אינו יכול לכנוס כלל דא"כ אמאי חייב באמת וע"כ כפירש"י שהוא יכול לכנס אלא שאינו יכול לבוא עם בניו וב"ב ואשמעינן קרא דחייב דאין זה אונס כלל שיש לו להשמט ולילך יחידי. והנה זולת שהעיקר חסר מן הספר קשה ג"כ איך תיסק אדעתין שחשוב אונס כיון שיכול לילך לבדו ול"ל קרא ואם הסברא נותנת שיחשב אונס היאך נתמעט מקרא והרי לא היה בדרך אמת שלא היה בדרך אבל לא מטעם דרך רחוקה בעינן לפוטרו רק מטעם אונס. אלא ע"כ כשיטת הרמב"ם דשגג או נאנס בראשון אם הזיד בשני חייב:
ולפ"ז ניחא פי' ברייתא זו כפשוטו אם אינו יכול לכנס כלל מפני גמלים וקרונות המעכבים יכול לא יהא חייב היינו שיחשב לו דרך רחוקה כיון שבאמת אינו יכול לכנס והוי אמינא דיבטל ממנו עוד חיוב כרת אע"פ שיהיה חייב בפסח שני כדין דרך רחוקה דמה לי אינו יכול לכנוס מפני ריחוק הדרך או מפני גמלים וקרונות המעכבים ובזה נתמעט מקרא דכיון שהוא מן המודיעים ולפנים לא חשיב עכוב מצד ריחוק הדרך רק אונס בעלמא וחייב היינו בפסח שני אף לענין כרת וזה החילוק בין אונם לדרך רחוקה שמי שהוא בדרך רחוקה לא חל עליו החיוב כלל מן הראשון ואף שחייב בשני פטור מכרת אם הזיד בו שלא נאמר כרת אלא בראשון אבל האנוס גזירת הכתוב הוא שיש עליו עוד חיוב כרת אם לא עשה את השני ואם הזיד בו ענוש כרת ודוק ועיין בכ"מ מ"ש בטעם הרמב"ם שפסק כרבי:
עוד נ"ל ראיה לשיטת הרמב"ם דהלכה כרבי דפסח שני רגל בפ"ע הוא מחגיגה (דף ט) דאיתא התם מתקיף לה רב פפא הניחא למ"ד פסח שני תשלומין דראשון הוא אלא למ"ד פסח שני רגל בפ"ע הוא מאי איכא למימר ומדפריך עליה דר' יוחנן מדרבי אלמא דהלכתא כותיה וכמ"ש התוס' שם דלא מסתבר למימר דבעי לישבה ככ"ע וע"ש בסוגיא היטב דמשמע התם דחזקיה סבר שני רגל בפ"ע הוא דהא חזקיה אמר נטמא בלילה אינו מביא דכיון שלא נתחייב עדיין בקרבן אין לו תשלומין דבלילה לא נתחייב בקרבן משום דסובר לילה הוי מחוסר זמן וכן הלכתא. ואם איתא דפסח שני תשלומין דראשון הוא אכתי אמאי סובר שאין לו תשלומין מפני שנדחה מחמת הטומאה הא משמע התם דלמ"ד שני תשלומין גם כאן אין נדחה מחמת הטומאה כמ"ש שם טעמא דר"י שאני טומאה דיש לה תשלומין בפסח שני ור"י לא פליג עליו בהא דטעמא דר' יוחנן משום דסבר לילה אין מחוסר זמן ע"ש:
ואגב אמרתי לפרש כאן לשון הירושלמי בריש פרקין דאיתא התם ניתן לישראל לבנות בית הבחירה יחיד עושה פסת שני ואין צבור עושין פסת שני ועיין בקרבן עדה שנדחק מאד ולא נמלט כאן מחסרון או יתרון ובקונטרס פירש דל"ג לגמרי ניתן לישראל כו' וזה ודאי תימא ובתוספת הוסיף מדעתן ניתן לישראל לבנות בית הבחירה ולחוג בו שלש פעמים בשנה ע"ש ולי נראה כפשוטו דה"פ אם ניתן לישראל רשות לבנות בית הבחירה בין ראשון לשני הדין שאין עושין פסח שני משום דיחיד עושה פסח שני ואין צבור עושין פסח שני אח"כ ראיתי בתוספתא משמע להדיא הכי דאיתא החם גר שנתגייר בין שני פסחים צריך לעשות פסת שני דברי רבי ר' נתן אומר א"צ כו' ניתן להם לישראל לבנות בית הבחירה היחיד עושה פסת שני ואין צבור עושין פסח שני ע"ש: