אור ברסלב
קהלת יעקב (ברוכין) פסחים › דף כט:

קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין

פסחים · דף כט:

דף כג.

רב אשי אמר דכ"ע אין פודין כו' והכא בפלוגתא דר"י הגלילי ורבנן קמיפלגי מאן דאמר מעל כר' יוסי ומ"ד לא מעל כרבנן וכתבו התוספת מכאן מוכיח ר"י שהמשהה חמץ בפסח ודעתו לבערו אח"כ אינו עובר באותה שהייה דחי אמרת עובר אכתי אמאי מעל לר"י הגלילי כו' וטעמא משום דלא יראה ניתק לעשה ולכך אינו עובר כשמבערו לבסוף ע"כ וכ"כ עוד לקמן בפרק מי שהיה (ד' צה) בברייתא דאיתא התם בכלליה דלא ישאירו ממנו עד בקר מאי קמרבי' ליה לא תוציא ממנו בפרטיה מאי קממעט ליה בל יראה ובל ימצא ואית דגרסי בהדיא בגמרא דדמי ליה כו' בלאו שניתק לעשה וכתבו שם התוספת בפרטיה קא ממעט בל יראה כאן משמע כמו שפירש ר"י בפרק כל שעה דלא יראה הוי ניתק לעשה אבל הרמב"ם פכ"א מהלכות חמץ ומצה פסק שלוקין עליו שכ' אינו לוקה משום לא יראה ולא ימצא אא"כ קנה חמץ בפסח או חמצו כדי שיעשה בו מעשה מיהא אם עשה בו מעשה לוקה וקשה מהנך סוגיות דמשמע דהוי ניתק לעשה ואין לוקין על לאו שניתק לעשה ובתוספתא מבואר כהרמב"ם ונ"ל דדברי הרמב"ם נכונים בטעמן דהנה בפ"ב מהלכות חמץ ומצה כ' הרמב"ם ומה היא השבתה זו האמורה בתורה היא שיבטלו בלבו ויחשוב אותו כעפר כו' וא"כ אי אפשר לדידן לחשוב לאו דבל יראה ובל ימצא ניתק לעשה דתשביתו דלאחר שהגיע הזמן שעוברים בבל יראה ובבל ימצא שוב אינו ברשותו לבטלו כיון דכבר אסור בהנאה כדאמרינן לעיל (דף ו) ולדידן ע"כ עיקר העשה דתשביתו לבטלו קודם איסורו וכ"כ הרמב"ם רפ"ב מ"ע מן התורה להשבית החמץ קודם זמן איסורו וא"כ אין זה לאו הניתק לעשה אלא לאו שקדמו עשה אבל כאן בגמ' דמוקמינן למ"ד מעל כר"י הגלילי דחמץ בפסח מותר בהנאה א"כ ברשותיה קאי לבטלו אף בפסח עצמו ושייך עשה דתשביתו אף לאחר זמן איסורו משו"ה חשיב ניתק לעשה שפיר ובל"ז לר"י הגלילי דשרי להסיקו תחת תבשילו מצינו לפרש ביום הראשון אף בפסח עצמו וליכא לאקשויי דהבערה אב מלאכה דהא מותר להסיק תחת תבשילו ובפ"ק אמר ר"י הגלילי אין צריך כו' אך חלק וכיון דניתק לעש' דתשביתו אף ביו"ט משו"ה מעל בהקדש בפסח משום דיכול לפדותו להסיקו תחת תבשילו ולא עובר כיון שדעתו לבערו כמצותיה אבל לדידן דנקטינן דאסור בהנאה עשה דתשביתו קדמה ללאו וכמ"ש וגם ברייתא דמי שהיה אתיא כר' יוסי הגלילי עוד נ"ל דאפילו לר' יהודה דסבר אף לפני זמנו אסור בהנאה מ"מ הוי לדידיה לאו הניתק לעשה משום דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה ויליף מנותר וכתבו התוס' לעיל (דף יג) ד"ה אימתי דזה שאמר ר"י אימתי שלא בשעת ביעורו אבל בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר פי' שלא בשעת ביעורו היינו לאחר שש כו' והטעם משום דיליף מנותר והיינו לאחר איסורו אבל בשעת ביעורו כו' וכן איתא בירושלמי ולדידיה הוי ניתק לעשה כמו נותר ועפ"ז א"ש סוגיא דפ' מי שהיה דברייתא דשם אתיא כר' יהודה דסבר אין ביעור חמץ אלא שריפה וכן הא דאמרו שם בברייתא דלאו דלא תוציא הוי ניתק לעשה והקשו בתוספת הא לאו שקדמו עשה הוא פי' דבוודאי הך עשה דבבית אחד יאכל ע"כ לא קאי לאחר שעבר על הלאו דהא קי"ל דמפסל. ונראה לישב דלא שייך לפוסלו רק למ"ד לקמן (דף פו) אין הפסח נאכל בשתי חבורות דאז שייך לקרותו פסול יוצא משא"כ למ"ד פסח נאכל בשתי חבורות רק אין האוכל אוכל בב' מקומות א"כ אין הקפידא רק על האוכל ולא בנאכל ולמה יפסל הפסח שהוציאו זה שכבר אכל כזית כיון שאם הוציאו אחר שלא אכל היה כשר הרי גוף הבשר מותר להוציאו מחבורה לחבורה ואיך יקרא חוץ למחיצתו ואפשר דהך ברייתא כר' יהודה דס"ל נאכל בב' חבורות וליכא פסול יוצא ואפשר לתקוני שיחזירנו למקומו ויאכלנו מש"ה הוי שפיר ניתק לעשה ובירושלמי פליג אם לוקה עד שיאכל:

תוכן העניינים

קהלת יעקב (ברוכין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה