אור ברסלב
קהלת יעקב (ברוכין) פסחים › דף כא:

קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין

פסחים · דף כא:

דף י:

עבר זמנו אסור בהנאתו כו' לשעות דרבנן דאמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר ר' יוחנן המקדש משש שעות ולמעלה אפילו בחטי קורדנייתא אין חוששין לקידושין ופרש"י דמשש שעות ולמעלה מתחלת שש משמע דאין אסור אלא מדרבנן וחיטי קורדנייתא קשות הן ואפ"ה אם באו לחשש חמוץ כגון שנפלו עליהם מים אסור והראשונים הקשו עליו דלשון משש שעות ולמעלה לא משמע הכי כמו שפירש מתחלת שש ופרשו הם משש שעות ולמעלה היינו מסוף שש שעות אלא שהגמרא משוה אותם יחד שעות דאורייתא וחיטי קורדנייתא דהוי חמץ נוקשה ואין איסורו אלא מדרבנן לשעות דרבנן וחמץ דאורייתא ועיין לעיל (דף ו) מייתי ג"כ מדרב גידל ראיה לשעות דרבנן וצריך לפרש ג"כ הכי לדעתם וקשה לענ"ד דמאי נ"מ שהן קשים כיון שידוע שבאו במים דאטו חטים הקשים אינם יכולים לשרות ולהתחמץ ואי בשניכר שלא נתבקעו א"כ מ"ט אסרינן להו. לכן הנראה כפרש"י דמיירי כאן בשעות דרבנן. והא דאמר דאפילו בחיטי קורדנייתא היינו שהם חיטים טובים מאד אך כיון שבפסח אינם שוים כלום והוא טעם למאי דאמר אסור חמץ דרבנן בשעות דרבנן מפקיעין קדושין דאורייתא וע"ז יהיב טעמא כיון דעכ"פ מחמ' איסור דרביע עלייהו לא שווין פרוטה יהיה אף מחמת איסור דרבנן פקע ממנה שם ממון ולא מידי יהיב לה. וזהו שמביא לעיל (דף ו) ראיה מיניה דלא מצו לבטליה בשית מטעם כיון דאיסורא דרבנן עלייהו כדאורייתא דמיא ולאו ברשותיה קיימא וראיה לפירושי מצאתי בירושלמי פ"ק ה"ד דהכי איתא התם ר"מ אומר משש שעות ולמעלה מדבריהם רב אמר לדברי ר"מ המקדש בחמץ משש שעות ולמעלה לא עשה כלום אמר רב הונא ויאות אולי חטים קרטבניות במדבר דלמא טבן אינון במועדא כלום. ועיין בקרבן העדה שפרושו דחוק דמאי ראיה מביא רב הונא לדינא דרב ומאיזה טעם פשוט לו דין דחטים קרטבניות יותר מדינא דרב. ונראה ברור דתיבת במועדא היא מיותר דאי משום שאין שוים כלום במועד מחמת איסור מה צורך לומר חיטים קרטבניות במדבר מה הפרש בין מדבר לישוב לענין חמץ בפסח אלא נראה דה"פ אילו חטים קרטבניות במדבר כלום טבן אינון כלום. פי' חטים הטובות וכי חשובין ושוין כלום במדבר במקום שאין שם ישוב ואין להם אוכלים ומה חשיבותן כיון שאין בהם צורך לשום אדם והמקדש שם באותן החטים ודאי אין חוששין לקדושין כיון ששם אין בהם שוה פרוטה ולא ס"ל דשמואל דאמר חיישינן שמא שוה פרוטה במדי וה"נ בחמץ מו' שעות ולמעלה אף שהוא איסור דרבנן מ"מ כיון שעכ"פ אינם שוים כלום אינה מקודשת וראיתו מחטים קורטבניות דאפי' דבר חשוב במקום אחר או בזמן אחר כיון שאינה שוה פרוטה בעת ההיא או במקום ההוא אין חוששין לקדושין וכלשון הזה שאמר רב הונא חטים קרטבניות כו' טבן אינון כלום כך אמרו בירושלמי פ"ק דקידושין על הא דרב אמר לדברי ר"מ המקדש כו' חמץ מו' שעות ולמעלה טב הוא כלום:

עוד נראה לי דגם בש"ס דילן מיירי האי דינא דהמקדש בחמץ משש שעות ולמעלה היינו מסוף שש ולמ"ד דלפני זמנו אינו אסור בהנאה אלא מדרבנן דבעל מימרא זו הוא ר' יוחנן ובפ"ק (דף ו) ט"ס שכתוב שם אמר רב וצ"ל כמו כאן דחד מימרא דרב גידל אמר רב חייא בר יוסף בשם ר"י היא ונראה דר"י סבר כר"ש דלפני זמנו מדרבנן דבלאחר זמנו פסק בהדיא לקמן (דף כט) כר"ש ואפ"ה אין חוששין לקדושין ואפי' חיטי קורדנייתא שטובים מאד לפי שעכ"פ אינם שוים כלום וכמו במדבר שאמרו בירושלמי ודו"ק: שם בסוגיא דחזקיה. עיין בכולה סוגיא דמסקינן לרבי אבהו שאמר כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אי איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע עד שיפרוט לך הכתוב כו' ויליף לה לר' יהודה שאמר בנבילה דברים ככתבם לגר בנתינה ולכנעני בא"י במכירה. הא דכל איסורין שבתורה אסורים בהנאה מדכתיב לכלב תשליכון אותו אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב כל איסורין שבתורה ורבי מאיר דיליף כל איסורין שבתורה אסורין בהנאה מנבילה דריש אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה ואם כן קשה לרבי יהודה מנלן לכל איסורין שבתורה כו' הא קרא טפי איכא למדרש לחולין שנשחטו בעזרה עיין רש"י דמשמעותא דקרא ממעטינן חולין שנשחטו בעזרה ומסקינן דלרבי יהודה חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא ולפי זה קשה על הרמב"ם שפסק פרק ח' מה' מאכלות אסורות כר' אבהו ובפ"י מה' עבודת כוכבים פסק בנבילה כר' יהודה וע"כ הא דרבי אבהו נפקא ליה מלכלב תשליכון אותו ולא לחולין שנשחטו בעזרה וע"כ כדמשני בגמרא משום דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא ומדבריו בכ"מ מוכח דס"ל חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא עיין פ"ב מהלכות שחיטה בלחם משנה שהאריך להוכיח כן והקשה מסוגי' זו ונ"ל לתרץ דהנה כבר עמד רש"י ז"ל בסוגיא זו ל"ל לרבי יהודה למדרש מאותו אותו אתה משליך לכלב ולא כל איסורין תיפוק ליה מדאיצטריך קרא למישרי בטריפה אלמא בשאר איסורין אסור בהנאה כמו דילפינן לר"מ מדאצטריך בנבלה כו' ותירץ רש"י דאי לאו אותו ה"א קרא למצותיה אצטריך דאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ונאמר במצרים לא יחרץ כלב לשונו לפיכך הקפידה תורה ליתן שכרו וזה אינו שייך לומר רק אליבא דר"ש בן לקיש דאמר בחולין (דף קב) ובשר בשדה טריפה לא תאכלו זה בשר מן הטרפה אבל לר"י דאמר התם ובשר בשדה טרפה זה בשר מן החי ובשר מן הטריפה א"כ אין לומר דהכתוב בא להשמיענו לכלב תשליכון אותו דוקא ולא למכרה לכנעני בא"י כנבלה הא בשר מן החי אסור לבני נח ואסור למכור לו משום ולפני עור לא תתן מכשול אלא ע"כ דלא בא הכתוב להשמיענו איסור מכירה לכנעני בא"י אלא היתר הנאה בטריפה שמותר להשליך לכלב. ולפ"ז ממילא נפקא לן בשאר איסורי' שלא פרט התירן אסורים בהנאה וא"כ א"ש פסקי הרמב"ם דאע"פ שפסק כרבי יהודה בנבילה דדברים ככתבן מ"מ יליף איסור הנאה בכל התורה מדאיצטריך הכתוב לפרוט היתר בטריפה דהא קיי"ל כר' יוחנן ואייתר ליה אותו למדרש חולין שנשחטו בעזרה וסוגיא דהכא מסקא לאוקמי אפי' לר"ל וכן לקמן בגמרא ע"ב דמקשה לר' אבהו והרי אבר מן החי דכתיב לא תאכל הנפש עם הבשר ותניא ר' נתן אומר מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבן נח ת"ל ולפני עור לא תתן מכשול הא לכלבים שריא היינו לסוגית הגמרא דבעי לאוקמי אף לר"ל אבל לר' יוחנן לק"מ כיון דבשר מן החי בכלל ובשר בשדה טרפה והתירה התורה להשליכה לכלב ילפינן אבר מן החי מינה:

ועוד יש לומר דהרמב"ם יליף בלא אותו לכל איסורין שבתורה שאסור בהנאה לפי מאי דמסקינן לקמן (דף כג) בהא דתניא יעשה לכל מלאכה מה ת"ל לכל מלאכה שיכול למלאכת גבוה יהא מותר למלאכת הדיוט יהא אסור ת"ל לכל מלאכה דברי ר' יוסי הגלילי רע"א שיכול למלאכת הדיוט יהא טהור למלאכת גבוה יהא טמא ת"ל לכל מלאכה מאי לאו בהא קמיפלגי כו' ומסקינן לא דכ"ע לא תאכלו משמע בין איסור אכילה בין איסור הנאה והכא בהא קמפלגי ר"י הגלילי סבר כשהותרה נבילה היא הותרה חלבה וגידה לא הותרה וכי אצטריך קרא להיתר הנאה ור"ע סבר כשהותרה נבלה חלבה וגידה נמי הותרה וכי אצטריך קרא לטומאה וטהרה והנה לא מיבעי לר"י הגלילי בודאי יש לומר בפשיטות דאף על פי שבנבלה דברים ככתבן ומשו"ה לא מצינן למילף מינה לכל התורה לאסור הנאה מ"מ מיעשה לכל מלאכה הכתוב בחלב שלא היה בכלל לגר אשר בשעריך וגו' הכתוב בנבלה ואפ"ה אצטריך קרא לגלות דמותר בהנאה ש"מ דשאר איסורים אסור אפי' בהנאה אלא אפי' לר"ע דאמ' כשהותרה נבלה חלבה וגידה נמי הותרה וכי אצטרי' קרא לטומאה וטהרה התינח נבילה דאצטריך קרא לאשמעינן בה לענין טומאה וטהרה אבל טריפה הכתוב בקרא דכתיב חלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה אם איתא דשאר איסורין מותרין בהנאה ל"ל חלב טריפה דכתב קרא דהא ע"כ לא לענין טומאה אשמעינן דטריפה שחוטה אינה מטמאה אע"כ דשאר איסורין אסור בהנאה ג"כ וילפינן שפיר מיעשה לכל מלאכה הכתוב לענין טריפה לכל איסורין שאסור בהנאה דאל"ה למאי כתיב טריפה בהאי קרא וזהו שדקדק הרמב"ם בפ"ח מהלכות מאכלות אסורות (הלכה טו) שכתב עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט בנבילה כו' ובחלב שנאמר בו יעשה לכל מלאכה ע"כ והזכיר בלשונו גם נבילה דאע"ג דעיקר הילפותא מחלב וכמ"ש אבל בנבילה היה אפשר לומר דלדברים ככתבן לחוד אצטריך ולא מצינן למילף מינה מ"מ השתא דידעינן שבכל התורה אסור גם בהנאה אהני לן במה שפרט בה הכתוב גם להיתר הנאה. ואע"ג דלמאי דס"ד לקמן בגמ' לאוקמי פלוגתייהו דר"י הגלילי ור"ע בהכי ור"ע סבר איסור אכילה משמע איסור הנאה לא משמע לכאורה לא משמע הכי דקשה לפי הס"ד למאי נ"מ כתוב טריפה בקרא ואף שאין קושיא מהוי אמינא שבש"ס ועוד י"ל דהס"ד הוא דלא כרבא בזבחים (דף ע') דאמר התורה אמרה יבוא איסור נבלה ויחול על איסור חלב יבא איסור טריפה ויחול על איסור חלב אלא שאין בו רק איסור חלב וקרא אשמועינן דאכול לא תאכלוהו משום איסור חלב וכמו שפי' הרמב"ן בחומש שלא יעלה על הדעת לומר שהנבלה וטריפה יחשבו כמין שלא יתקרב ממנו כו' ע"ש ולהכי כ' טריפה. והך דיעשה לכל מלאכה לטומאה ולטהרה דנבילה אתי אבל איסור נבלה וטריפה אין כאן אבל לרבא דאמ' דאיסו' נבלה ואיסו' טריפה חל על איסור חלב וכן איתא בחולין (דף קג) דאמר מר כו' ע"כ דאשמעינן קרא דיעשה לכל מלאכה גם מטריפה ש"מ דבלא"ה הוי אסור כמו בכל איסורין שבתורה:

תוכן העניינים

קהלת יעקב (ברוכין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה