קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין
פסחים · דף י.
הניח עשר ומצא תשע. עיין תוס' שכתבו ומיירי שכל הככרות קשורים זה בזה דומיא דפלוגתא דרבי ורבנן דבפ"ק דביצה (דף י) אמר מחלוקת בכיסים קשורים אבל כשאין קשורים ד"ה חולין ומעשר שני מעורבים זה בזה ואע"ג דהשתא אין לתלות בעכברים תלינן בקטנים עכ"ל וכ"כ הטור. ותימה על דבריהם דזה דוקא למ"ד שם בכיס אחד מחלוקת אמרינן התם הכי אבל למ"ד שם בשני כיסין מחלוקת אבל בכיס אחד ד"ה חולין ע"כ בשני כיסין מפורדות מפלג פליגי ע"ש היטיב והא התם פליגי ר' יוחנן ור' אלעזר בהא מלתא חד אמר הכי וחד אמר הכי ומשו"ה נקטינן בפלוגתתם לחומרא דדלמא ר' יוחנן לחומרא סבר וה"נ בהניח עשר ומצא תשע צריך לבדוק אחרי כן אף בשאינן מקושרות וכן הרמב"ם בהלכות יו"ט פ"ב פסק לחומרא כמ"ד בשני כיסין מחלוקת שכתב סתם זימן שלשה ומצא שנים מותרים ולא פירש בהדיא דמותר אפילו במקושרות משום דשמא סבר ר' יוחנן בשני כיסין מחלוקת ואפילו בב' כיסין אמרו חכמים הכל חולין ולפ"ז הא דמפרש ר' יוחנן אמתניתין דזימן שלשה ומצא שנים מותרין אפ"ת רבנן ושאני גוזלות הואיל ועשויין לדדות אצטריך להאי טעמא כפשוטו אפילו הם מפורדות דבלאו האי טעמא לא אתיא כרבנן אבל במקושרים אין ראיה להתיר אפילו בגוזלות לומר דמשום דעשויין לדדות מפסקי קיטרייהו וסברא דמפסקי קטרייהו למ"ד בב' כיסין מחלוקת לא הוזכרה כלל והטור בעצמו פסק כאן כהרמב"ם:
גם מסוגיא דהתם בביצה (דף יא) גבי אם אין שם אלא הן כו' אי במפורחין כו' משמע דאיירי באינן מקושרות ועוד דלמ"ד במקושרים קשה מברייתא דפ' אין צדין (דף כה) דתניא התם המקושרים והמנוענעים מותרים וא"צ זימון ולמאי דמוקי מתני' במקושרים לפי ברייתא זו אין צריך זימון ועוד כמה דוחקים לאוקימתא דמקושרים ואין להאריך ותימא על רמ"א (בסי' תצז) שהגיה על השו"ע שכתב סתם שלשה ומצא שנים מותרין וכתב הוא דאפילו במקושרים מותרין וזה לפי שיטת התוס' אבל שיטת הרמב"ם אינו כן וכותיה נראה וכמ"ש:
ועוד מסוגיא זו דפסחים גופא נראה דלא כמ"ד במקושרים מחלוקת דהא לדידיה מקשינן בביצה מ"ט דרבי אמר לך כיסין נמי זימנין דמתעכל קטרייהו פי' מאליו הא לא"ה כיון שאדם נטלן היה נוטל כולן ולא תלינן שהתיר הקשר ונטל אחד וא"כ בככרות ודאי בשעה א' ליכא למימ' דמתעכל קטרייהו וכמ"ש התוספת בעצמם דהשתא אין לתלות בעכברים אלמא דאין סברא למתלי דאיעכול קטרייהו וא"כ קשה על סוף דבריהם שסיימו דתלינן בקטנים הא משמע התם דלא תלינן בהתרת הקשר ודברי התוס' צע"ג. ונראה ודאי דהך סוגיא מיירי סתמא בשאינן מקושרים והחשש משום עכברים לא משום תינוקות ועיין בגיטין (דף נא) תוס' ד"ה לא מנתחי אהדדי שדחקו לפרש דלא תיקשי אהא דאמרו בביצה לרבי זימנין דמתעכל קיטרייהו ותירוצם דחוק ע"ש דאכתי קשה התם היכי קרינן לה טענת ברי כיון שרגיל להיות שיתעכל הקשר עיין רש"י שם וכ"ז הוצרכו לשיטתם דאוקימתא דמקושרים הלכתא הוא אבל תימה זו מנין להם ולפי מה שהוכחתי כשיטת הרמב"ם א"צ לכל זה דס"ל לר' יצחק כהך מ"ד בשני כיסין מחלוקת וכיסין לא מנתחי אהדדי כלל ולהכי חשיב טענת ברי ועיין ש"ך ביו"ד (סי' סג) גבי בשר שנתעלם מן העין שהשיג על הב"ח שם ונראין דברי הב"ח עיקר ועיין סוף פ"ד ממעשר שני בירוש' גם בירושלמי דביצה: