קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין
עירובין · דף מב.
אמר רב נחמן אמר שמואל שבת בבקעה והקיפוה א"י מחיצה בשבת מהלך אלפים אמה וכתב רש"י ז"ל דאתיא אפילו לר"ג דע"כ לא מהלך את כולה אלא במי שאין לו אלא ד' אמות אבל הקונה שביתה שיש לו אלפים לא הקילו אצלו להיות לו היקף מחיצות כארבע אמות אא"כ שבת באוירן. והביא ראיות מדרב הונא וחייא בר רב דתלמידי דרב נינהו ומסתמא סברי לדר"ג כרב ואפ"ה סברי לדשמואל ותוס' ורא"ש כתבו בשם ירושלמי דמוקי לה לדשמואל כר' יהושע וכן בהג"א ס"פ מי שהוציאוהו כתב כן וכתבו ההג"א דלפי הירושלמי הזה דמוקי ההיא דשמואל כר' יהושע וא"כ לדידן דקי"ל כר"ג מותר להלך כל תוך המחיצה אפילו טפי מאלפים וכן כלה מדתו בעיר או במערה מהלך את כולה ע"כ ולפ"ז ע"כ מתניתין דמודד שאמרו כו' לקמן (ד' סא) אתיא ג"כ כר' יהושע. והדברים תמוהים מאד דא"כ הוה מחלוקת ואח"כ סתם דמחלוקת ר"פ מי שהוציאוהו וסתמא ס"פ כיצד מעברין וקי"ל הלכה כסתם והיכי איפלגי אמוראי בסוגיא זו בפסק הל' והיכי פסקינן כר"ג נגד הכלל הברור הזה דמחלוק' ואח"כ סתם דהדר ביה ר' והוא כלל מבואר בכל הש"ס שאין לזוז ממנו ועוד דא"כ ע"כ ריב"ל וכולהו אמוראי דס"פ כיצד מעברין (ד' ס) דמחלקי בין כלתה מדתו בחצי העיר לכלתה מדתו בסוף העיר וכולהו סברי עכ"פ דכלתה מדתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר וסברי כמתניתין דמודד שאמרו כו' היינו כר' יהושע ודלא כר' גמליאל א"כ פשיטא דהכי הלכתא דהלכה כריב"ל נגד רב ונגד רבי יוחנן וכולהו אמוראי בתראי דפליגי לקמן (דף סא) בתקנתא דרבי שיהיו בני גדר יורדין לחמתן ומפרשי דאנשי עיר קטנה ואנשי עיר גדולה היו כו' ע"ש וא"כ ע"כ סבר רבי דלא כר"ג אלא ודאי ברור ומוכרח לשיטת הפוסקים כר"ג דאין ענין ר"ג להך דמודד והתם אתיא אפילו כר"ג והחילוק מבואר בפרש"י ז"ל לפי שיש לו אלפים ומדתו כלה באמצע לא הוי כארבע אמות וכן בהך דשבת בבקעה דג"כ כלתה מדתו בסוף אלפים בחצי בקעה דהא אמר מהלך אלפים ומטלטל בכולה כו' ולהכי ס"ל כולהו אמוראי הכי:
ועוד בלא"ה יש לחלק לפום מאי דאמר שמואל בשלהי פ' כיצד מעברין דאפילו הניח עירובו בעיר חריבה מבתים אע"פ שמחיצו' קיימות אין העיר לו כארבע אמות אע"פ שקנה בה שביתה בה"ש ומפרש שם הכי מתניתין דאמרו לו לר"ע אימתי בזמן שאין בה דיורין כו' דהיינו אע"פ שמחיצות קיימות כ"ז שאין בה בית דירה אינה כארבע אמות רק לשובת בה ממש אבל לא למניח עירובו והתם כולהו רבנן פליגי על ר"ע ואמרי הכי ומשמע דאף לר"ג היא דאי לר"ע אף בעיר ישובה בעינן דוקא שבת ממש וא"כ ע"כ צריך לחלק בין עיר חריבה לדיר וסהר דשרי ר"ג אפילו לא שבת כלל וכ"ש במכח עירובו שקנה שביתה שם באויר מחיצות ביה"ש. א"נ סבירא ליה לשמואל דעיר חריבה גרע מדיר וסהר דחזו לדירה ומשתמשין בהם משא"כ בעיר חריבה וא"כ כ"ש בקעה מוקפת שהקיפוה אין יהודים לא עדיפי לשמואל מעיר ומערה המוקפים מחיצה דאפילו בנותן שם עירובו בה"ש אינן כד' אמות כ"ש כשלא היה מחיצות מבעוד יום כלל והקיפוהו האין יהודים מחיצות דאין נקרא דיורין ואתיא דשמואל אף לר"ג:
ובמחלוקת הר"ח והרי"ף ז"ל אי הלכה כר"ג בדיר וסהר אי כרב ושמואל הנה הר"ח ז"ל פסק כשמואל דפסק הלכה כר' יהושע בדיר וסהר משום דמכריע הוא. והרי"ף ז"ל כתב דאין זו הכרעה דאיך יהיה הוא החולק והוא המכריע ולכאורה נראה דהר"ח ס"ל דעיקר המחלוקת היתה לר"ע עם ר"ג וגם ר"י מחמיר ע"ע היה כדברי ר"ע אפילו בספינה ואח"כ הכריע רבי יהושע כר"ג בספינה וכר"ע בדיר וסהר וא"כ למה לא תהא הכרעה גמורה ומ"ש הרי"ף ז"ל ראי' מהא דר"נ בריה דרב חנילאי דאמר ר"נ עשה לו מחיצה של בני אדם ויכנס ואמרו בגמ' דהא פשיטא דהלכה כר"ג דהא אמר רב כו' יש לתרץ לכאורה כיון דע"י מחיצה של ב"א יוכל לכנוס לעיר ולאויר מחיצות ששבת בו. דהמחיצה של בני אדם היה מגעת עד תוך העיר וכחדא חשיב לה עם העיר וא"כ מוחזר הוא לאויר מחיצות ששבת בו והוי כספינה דודאי הלכה כר"ג ותדע דהא ר"נ מתלמידי דשמואל הוה ומסתמא כרביה ס"ל וגם היאך מקשה בגמרא אי בדמלו גברי פשיטא ע"ש מאי פשיטא כיון דשמואל לא ס"ל הכי אטו לא אצטריך למיבעי מיניה אי ס"ל כרביה אי לא א"ו דתחלת הפלוגתא נקיט דא"ר הלכה כר"ג וכוונתו דאפילו לשמואל ניחא דבכה"ג מודה ורש"י ז"ל פי' שהמחיצה לא היתה רק עד תוך התחום נראה שמפרש ג"כ כהרי"ף אבל לשיטת הר"ח נראה לפרש כמ"ש ודו"ק: