קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין
עירובין · דף יז:
תני ר' חייא לוקין על עירובי תחומין דבר תורה כו' עיין רא"ש שמביא דברי הירושלמי דמי"ב מיל ולמעלה לוקה עליהן דאורייתא לד"ה ע"ש שהאריך בדין זה ובהג"א כ' דבפרק בכל מערבין חשבינן לה אין לה עיקר מן התורה והנה בפרק בכל מערבין בסוגיא דחזקה שליח עושה שליחותו שם מוכח דחשיב לתחומין אין לה עיקר מן התורה אמר רב ששת מנא אמינא לה דאפילו בשל תורה חזקה שליח עושה שליחותו דתניא האומר לחברו צא ולקט לי תאנים מתאנתי כו' וכתבו התוס' אע"ג דמעשר פירות מדרבנן כיון דעיקר שם מעשר מה"ת חשיב לה כשל תורה וע"כ טעמא דמתניתין דהתם דואם אמר לאחר לקבלו הרי זה עירוב. הוא נמי משום דחזקה שלית עושה שליחותו ואם איתא דתחומין חשיב יש לו עיקר מה"ת היה יכול לדייק ממתניתין גופא כמו שמדייק מברייתא דמעשר פירות אלא על כרחך דלא חשיב לתחומין יש לה עיקר מה"ת כלל אלא דלפי מ"ש התוס' בפסחים (דף ה ע"ב) ד"ה לחלק יצאת בשם ריב"א דלמ"ד הבערה ללאו יצאת לא הי' אסור ביו"ט כיין דאין שם מלאכ' עליו לפ"ז נשמע לענין תחומין ג"כ דאפילו למ"ד תחומין מה"ת היינו דוקא בשבת אבל לא ביו"ט דתחומין נמי לא הויין בכלל מלאכות ונפקא מקרא דאל יצא גו' וצ"ל לדבריהם דאע"ג דאין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד היינו לענין מלאכות וכמ"ש בתורה כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם אבל הבערה למ"ד ללאו יצאת או תחומין למ"ד מן התורה דנפקא ליה מקרא באפי נפשיה ולא נחשבה מלאכה כדאמרינן בשבת (דף סט) דידע לה בתחומין ואליבא דר"ע לא הוויין בכלל מלאכה לא יעשה בהם ואין בהם ביו"ט איסור מן התורה לפי"ז אין ראיה מסוגיא זו די"ל דמשו"ה לא הוכיח רב ששת ממתניתין דהתם דאיכא לאוקמא ביו"ט ואולי דכוונתם למאי דאמרינן בפרק בכל מערבין (ד' לו) שאני טומאה הואיל ויש לה עיקר מן התורה שבת נמי דאורייתא הוא קסבר רבי יוסי תחומין דרבנן:
ולכאורה יש לדקדק על דברי התוספת הנ"ל בפסחים דלפי דבריהם ביו"ט לכ"ע אין איסור תחומין מן התורה כלל אף בי"ב מיל מסוגיא דלקמן (ד' מה ע"ב) דפריך על הברייתא דתניא גשמים שירדו בי"ט הרי הן כרגלי כל אדם ואמאי לקנו שביתה באוקיאנוס לימא דלא כר' אליעזר כו' אמר רבי יצחק הכא בעבים שנתקשרו מעיו"ט עסקינן ודלמא הנך אזלי והני אחרינא נינהו דאית להו סימנא בגווייהו ואי בעית אימא הוה ספק דדבריהם וספק דדבריהם לקולא ופריך ולקני שביתה בעבים תפשוט מינה דאין תחומין למעלה מעשרה וקשה לכאורה היאך נפשוט מינה דאין תחומין למעלה מעשרה דלמא ספוקי מספקא ליה גם לתנא אי יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין כו' וספק דדבריהם להקל וכמו שאמרו בגמרא (ד' מג ע"ב) האי תנא ספוקי מספקא ליה אי יש תחומין כו' אלא ש"מ דבי"ב מיל הוי מן התורה אפי' ביו"ט ועבים גבוהים ג' פרסאות והוי ספיקא דאורייתא ולהכי פריך תפשוט מיניה דאין תחומין למעלה מעשרה ובמס' חגיגה (ד' יז ע"ב) בתוס' ד"ה דכתיב ופנית בבוקר לא כתבו בעצמם דלר"ע תחומין מה"ת אף ביו"ט ועיין בספר טורי אבן וי"ל לדברי התו' דלעולם תחומין ביו"ט דרבנן לכ"ע ואפ"ה פריך שפיר תפשוט מינה כו' דאף אי נימא ספוקי מספקא ליה היה אסור כאן משום דהוי ספק ספקא לחומרא חדא דלמא אחריני נינהו וקנו שביתה באוקיאנוס. ואפילו אי הנך נינהו דלמא יש תחומין למעלה מי' וקאי הקושיא ותפשוט כו' לתירוץ בתרא דואב"א הוי ספק דדבריהם ומוכח לפ"ז דאמרינן ס"ס אף להחמיר בדרבנן ומכ"ש דמוכח כן להסוברים דאף בשבת י"ב מיל דרבנן אבל לפי דעת הרא"ש דבעיא דתחומין למעלה מיו"ד נקטינן לחומרא אף דלא אפשיטא וע"כ ס"ל דלא אמרינן בספק זה ספק דדבריהם להקל וא"כ לא מוכח כלל דהא לא מצי למימר דמספקא ליה לתנא דא"כ לחומרא הוה בעי למיזל אבל כל הפוסקים חלקו על הרא"ש בזה ע' (סימן תד) בדברי הב"י שגם הרמב"ם פסק בפכ"ז שהוא ספק אם יש תחומין למעלה מעשרה ובאר בתשובה דמפני שהוא ספק מה שיש מן התחומין מן התורה ספקו להחמיר ומה שהוא מדבריהם ספקו להקל וא"כ לשיטתיה מוכח מדבעי בש"ס למפשט מינה דאין תחומין למעלה מעשרה ולא קאמר דספוקי מספקא ליה כו' וכמ"ש ש"מ דאמרינן ס"ס לחומרא אף בדרבנן ואע"פ שהרמב"ם פסק די"ב מיל מדאורייתא מ"מ אין לתרץ אליביה כמ"ש משום דעבים למעלה מג' פרסאות הוי ספקא דאורייתא דהא הה"מ בפכ"ז וב"י בסימן הנ"ל הביאו מתשובת הרמב"ם שכתב להדיא דאין תחומין מה"ת בימים ונהרות ע"ש שהאריך בתשובה שהביא הב"י לבאר מלתא בטעמא וא"כ הדר הוי לענין המים דרבנן ובתחומין דרבנן פסק הרמב"ם להקל למעלה מי' אלא משמע דהטעם משום ס"ס וכמ"ש ועיקר דברי התוס' שכתבו (בדף לב) דהא דקרי רב ששת למעשר פירות של תורה משום דעיקר שם מעשר מה"ת לדברי הרמב"ם ליתא דס"ל מעשר פירות דאוריי' וכמ"ש במקום אחר ראיות לדבריו ואם כן אין קושיא כלל מה שלא דייק רב ששת ממתניתין דעירובין דממעשר פירות נשמע דאפילו בדאורייתא ממש אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו: