קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין
ברכות · דף מו.
עד היכן ברכת הזימון כו' פירש"י ז"ל דקאי לענין שהיחיד לא יאמר אותה והקשו בתו' ורא"ש דמשמע לפירושו דלרב ששת יחיד אינו אומר ברכת הזן. וזה תימא דהא ברכת הזן דאורייתא כו' ועוד כמה קושיות ולכן פירשו דקאי אאחד מפסיק לשנים. או לענין אם הוצרך אחד מהם לצאת עד היכן צריך להמתין. ובהך דברכת המזון שנים ושלשה או שלשה וארבעה כפי' הרי"ף ז"ל דהיינו שברכת המזון מתחלקת לג' אנשים שכל אחד אומר ברכה אחת ומ"ד שלשה וארבעה סבר שברכת הזימון בעצמו עד נברך אומר אחד. והשני אומר הזן ומ"ד עד הזן סובר שאין לומר ברכת הזימון כ"א שיאמר אחריו גם עד הזן ולענין פסק הלכה סיים הרא"ש ז"ל וקיימא לן כרב נחמן דאמר עד נברך וכן עמא דבר דכ"א מברך ברכת הזן אלמא ברכת הזן אינה בכלל זימון והוא תמוה מאוד איך מכריע מזה דכל אחד מברך ברכת הזן. הא לעיל השיג על פרש"י ז"ל מהאי טעמא. דאף לרב ששת דאמר עד הזן אפ"ה כל יחיד ויחיד חייב לברך ברכת הזן ואיך מביא ראיה להכריע כרב נחמן מהא דכ"א מברך ברכת הזן. אם לא שנדחק לפרש כוונתו דאפילו היכא שמברכין בשלשה כל אחד מהן מתחיל מהזן ומברך כל אחד לבדו וע"כ דאין זה ברכת הזימון דלרב ששת כשמזמנין בשלשה ישתקו המסובין עד הזן אבל גם זה לא יתכן דהא מעיקר דינא המזמן הוא לבדו מברך כל הג' ברכות והשאר שותקין כדמשמע בריש שלשה שאכלו מהא דיהודה בר מרימר ומר בר רב אשי ורב אחא מדיפתי כרכו ריפתא בהדי הדדי כו' דאמרו חילוק ברכות עדיף אלמא דלא זימנו בשלשה כיון שאם יזמנו יברך רק המזמן לבדו. וכן מבואר מהך דשנים שאכלו מצוה ליחלק משמע אבל בשלשה המזמן מברך וכן משמע מהא דר' חייא (דף מג) עיין בברכת מזונא קאמר לך ואמר והלכתא גדול מברך וכן מהא דאר"י אורח מברך כדי שיברך לבעה"ב ועיין ברא"ש עצמו סוף שלשה שאכלו לענין אין מסיחין על כוס של ברכה וכ"כ הגר"א (ס"ס קצ"ה) וא"כ ע"כ כוונת הרא"ש ז"ל שכ"א מברך היינו ביחיד והדרא קושיא לדוכתי' דהא ס"ל לעיל דגם לר"ש היחיד מברך ברכת הזן וצ"ע:
ולפע"ד נראה דפלוגתתם תליא בהא דתניא (דף מח ע"ב) ת"ר מנין לברכת המזון מן התורה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזן את ה' אלהיך זו ברכת הזימון על הארץ כו' רבי אומר אינו צריך ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזן אבל ברכת הזימון מגדלו לה' אתי נפקא ולכאורה פלוגתתם זאת אי ברכת הזימון מאת ה' אלהיך או מגדלו לד' אתי נפקא אין נפקותא לדינא רק משמעות דורשין אבל הנראה דיש ביניה' לענין דין זה דר"ש ס"ל כת"ק דברכ' הזימון איתרבי מאת ה' אלהיך ומדאקדמיה קרא לברכת הזן והדר ברכת הזימון ש"מ דגם ברכת הזימון מסתיימת בהזן ולא בנברך דלא הוה ברכה בפ"ע כ"א תוס' על ברכת הזן ור"נ סבר כרבי דאמ' ואכלת גו' זו ברכ' הזן וברכת הזימון לא הוזכר כלל בהאי קרא ומגדלו גו' נפקא ולא שייכא כלל לברכת הזן וברכה בפ"ע היא ומסתיימת בנברך זה נראה ברור בטעם מחלוקתם ולפ"ז ממילא מוכח דהלכה כרב נחמן בהאי דהא סתמא דש"ס לעיל ריש פרק ג' שאכלו חייבין לזמן מנא הני מילי ומייתי מגדלו לה' אתי או מקרא דכי שם ה' אקרא והיינו כרבי וע"כ דהכי הלכתא: