קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין
ברכות · דף מה:
נשים מזמנות כו' התוס' ד"ה שאני התם דאיכא דיעות הוכיחו דנשים רשות הן לזמן ולא חייבות. ודחקו לפרש ההיא דריש ערכין הכל חייבין בזימון לאחויי נשים. דלענין רשות קאמר יעויין בדבריהם. והרא"ש ז"ל חלק עליהם וכתב דההיא דערכין ע"כ לחיובא מרבי מדקתני הכל חייבים ועוד דומיא דכהנים לויים וישראלים:
והנה לדבריו קשה על מנהגינו דאין הנשים מזמנות. אבל לכאורה קשה על הרא"ש ז"ל דבפ"ק דמגילה (דף ה) דאמרינן בהדיא בש"ס נשים חייבות במקרא מגילה כו' וכן בברייתא דערכין הכל חייבים במקרא מגילה לאתויי נשים ובודאי משמע כפשטא דחייבות לקרוא המגילה ואפ"ה כתב שם הרא"ש ז"ל בשם בה"ג ועפ"י התוספתא והירושלמי דהיינו שחייבות לשמוע מקרא מגילה מפי הקורא שאף הן היו באותו הנס. אבל לא שיקראו הן ואין מוציאין אנשים ידי חובתן ומ"ש בערכין הכל כשרים לקרות המגילה לאתויי נשים היינו להוציא נשים וכמ"ש התוס' הרי שהסכים לדעת בה"ג דהכל חייבים במקרא מגילה מתפרש לשמוע לא לחיוב קריאה וע"כ צריך לפרש כן למ"ד מגילה בעשרה דהכל חייבין היינו לשמוע דאש' אינ' מצטרפת למנין עשרה ואטו תקרא האשה בצבור והא אמרו גנאי לאשה שתקרא בצבור [והרמ"א ס"ס תר"צ כתב ויש להסתפק אם נשים מצטרפו' לעשרה] ולפ"ז גם הכא נ"ל לפרש בזימון היינו שאוכלות עם ג' אנשי' חייבות לשמוע גם הם הזימון ולענות. אבל לא שיתחייבו הן בעצמן ויעשה זימון מהן לבד בחיוב דמאה נשי כתרי גברי דמיין ודיעות לא מהני רק לרשות ולא לחיוב עד שיהיו אנשים וגדולים דומיא דגדלו לה' גו' או כי שם ה' אקרא שהכל בזכרים. וכן משמע פשטא דברייתא נשים מזמנות לעצמן ועבדים מזמנים לעצמן נשים ועבדים וקטנים אם רצו לזמן אין מזמנין משמע דברישא אם רצו מזמנין וכמ"ש התוס' אבל לא לחיובא ומ"ש בערכין הכל חייבין בזימון לאתויי מאי לאתויי נשים ועבדים דתניא נשים מזמנות לעצמן ועבדים מזמנים לעצמן מביא ראיה מבריית' דנשים שייכות בזימון לעצמן ומש"ה אם אכלו עם אנשים שחייבים בזימון נתחייבו ג"כ לשמוע אבל לא שהם עצמן חייבות לזמן דא"כ ליתני סיפא נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין וכמ"ש ולענ"ד גם מגמרא דהתם הכי משמע דאמרו שם אח"כ הכל מצטרפים לזימון לאתויי קטן משמע דברייתא דלעיל לא איירי בצרוף ולענין צרוף לא מרבה נשים רק קטן וכן משמע מברייתא דנשים מזמנות לעצמן כו' וכ"כ הר"ן בפ"ב דמגילה ואם איתא שהנשים חייבות בזימון כשאוכלות לעצמן למה לא יצטרפו גם עם אנשים לחיוב זימון ומ"ש הר"ן שם דהיינו טעמא דאינן מצטרפות עם אנשים אע"ג דחייבות בעצמן משום פריצותא לא נהירא כלל דלא מצינו בשום מקום פריצותא רק בצירוף נשים ועבדים ולמה לא אמרו להדיא בצירוף נשים עם אנשים וכ"ש עם עבדים ואטו לא יאכלו יחד עם אנשים וכיון שאוכלים למה לא יזמן אדם עם ב"ב אלא ודאי שאין מצטרפים לחיוב שאינן חייבות רק לשמוע אם אכלו עם אנשים וכמו שפי' במגילה:
ונראה דזימון בעשרה ובשם ודאי לא שייך בנשים דכל דבר שבקדושה בעי עשרה זכרים. דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל ומצאתי בזוה"ק פ' כי תשא בשם רב המנונא סבא. בפסוק נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים וגו' דריש על כוס של ברכה ואמר ונהרו אליו כל הגוים לאתויי נשים וקטנים אף על גב דפטורין מן המצות בכוס של ברכה חייבין. ואמר שם לשמש דפלח על פתורא אע"ג דאיהו לא אכיל איצטריך למשמע ולמימר אמן להריק ברכה לכוס ע"ש ונראה ברור שכן מפרשים הברייתא הכל חייבין לזמן היינו לשמוע ולענות וכמ"ש. ובירו' תולה מחלוקת רב ור' יוחנן שנים שאכלו אם רצו לזמן בדין שנים שדנו דיניהם דין והוא ענין עמוק מאוד דמדמי דין זימון לדין מושב ב"ד ויש לזה יסוד מוסד בדברי זוה"ק בכמה מקומות ובודאי שאין זה שייך בנשים אפילו בכמה: