קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין
ברכות · דף כד:
אמר רב הונא אמר ר' יוחנן היה מהלך במבואות מטונפות מניח ידו על פיו וקורא ק"ש א"ל רב חסדא כו'. נראה דטעמא דרב הונא משום דמהלך לא מחשיב קבע ומש"ה לא קרינן ביה והיה מחניך קדוש כיון דלא קבע ולא מיקרי מקומו ואפ"ה איצטריך להניח ידו על פיו דהא דמתיר רב הונא בכל הגוף משום שאינו קביעת מקום אזיל לטעמיה דאמר לקמן גבי ידו בבה"כ מותר לקרות ק"ש דלא קפדינן רק אכלי נשמה שיהיו במקום טהרה ולכן מצריך עכ"פ להניח ידו על פיו אבל אשאר אברים לא קפדינן כדשרי בידו בבה"כס. אבל רב חסדא לטעמיה דסובר דאפילו בשאר איברים קפדינן משום כל עצמותי גו' ואף שכל גופו עומד במקום טהרה ולכל מילי קי"ל ידו בתר גופו גרירא. אפ"ה כיון שעתה הוא במקום טומאה. משום אבר אחד אסרינן. הגם שבודאי אינו קובע מקום לעצמו א"כ ה"ה במהלך במבואות המטונפות אף דנימא מהלך לאו כעומד ולא קבע מקום הוא. הא גם יד אחד לא קבע מקום בפ"ע ואפ"ה אסרינן ש"מ דלא תליא בקביעותא. וכ"ש כשכל גופו במקום טומאה לא גרע מידו בבה"כס. ולפ"ז נראה דלענין הלכה תליין אהדדי הנהו תרי פלוגתא דרב הונא ורב חסדא וכיון דהלכה כרב חסדא בהא דמהלך במבואות המטונפות דלא סגי במניח ידו על פיו נראה דה"ה בצואה על בשרו או ידיו בבה"כ אין הלכה כרב הונא דדריש דוקא כל הנשמה אלא כרב חסדא דבעי כל עצמותי גו' ועיין רא"ש שהביא פלוגתת ר"ח ורב אלפס בפלוגתא דלקמן. גם בשו"ע (סי' ע"ו) הביא ב' דיעות ולפי מ"ש ראיה לדברי ר"ח לפסוק לחומרא: