קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין
ברכות · דף כד.
בעי מיניה רב יוסף בריה דרב נחוניא מרב יהודה שנים שהיו ישנים בטלית אחת כו' א"ל הכי אמר שמואל מותר אפילו אשתו עמו מתקיף לה רב יוסף אשתו ולא מיבעיא אחר אדרבה כו' ובסוף הסוגיא א"ל רב כהנא לרב אשי התם אמר רבא אע"ג דתניא תיובתא דשמואל הלכתא כוותיה הכא מאי כו' א"ל אטו כולהו כו' ופרש"י דקאי על הא דשרי שמואל באשתו עמו וקשה דהא בהא לא פליגי כלל וגם רב יוסף שרי באשתו ואסר באחר והברייתא פליגא בין באשתו בין באחר לדידיה ונראה דרש"י ז"ל הוכרח לפרש כן מדתלי הגמרא הא מילתא באידך דשמואל דמיקל באשתו עמו והלכה כוותיה אע"ג דתניא תיובתא ולפום סברא דשמואל דס"ל אשתו חמירא מיבעיא ליה גם הכא דהוי תיובתא במאי דמקיל אפילו באשתו אי הלכת' כוותי' ובאמת לפום סברא דשמואל דאשתו חמירא טפי א"כ יש לומר דברייתא דשריא לא איירי כלל באשתו דאמרה שנים שהיו ישנים בטלית אחד סתם ולא הוזכר כלל איש ואשתו ובברייתא דאסרה מפורש בניו ובני ביתו בצדו. וב"ב היינו אשתו וי"ל דגם ברייתא דשריא לא שריא רק באחר אבל באשתו מודי לאידך ברייתא דאסור. כיון דס"ל לשמואל ע"פ הסברא דאשתו חמירא ולהכי מיבעיא ליה אי הלכתא כשמואל דהא הוי תיובתא כיון דבחדא אסר בפירוש בין באשתו בין באחר ובאידך דשריא לא אשכחן אשתו בפירוש ומסתברא שלא לעשות פלוגתא רחוקה ולמימר דלא שריא רק באחר ודו"ק. כי זה נראה נכון בכוונת רש"י ז"ל ולפ"ז הוה נראה לפסק הלכה דאשתו עמו ודאי אסור דלא כשמואל דהא ברייתא דלא כוותיה והיכא דאיתמר איתמר כו' ולפ"ז אפשר דגם באחר לא ס"ל כשמואל רק כברייתא דאסרה. כיון דע"כ שמואל לא שמיע ליה אידך ברייתא דאסרה מדפסק אפילו אשתו עמו דמותר דאי הוה שמיע ליה לא הוי מתיר באשתו עכ"פ. והוי מוקי ברייתא דהתירא באחר וכיון שכן הלכה כברייתא וכ"כ הרא"ש בשם הר"י ז"ל שכתב לאסור בתרווייהו וגם בש"ע (סימן ע"ג ס"ב) הביא יש מי שאוסר וראוי להחמיר כדבריהם וכן משמע בירושלמי שילהי קדושין דהכי איתא התם תני שנים שהיו ישנים במטה אחת זה מתכסה בכסות עצמו וקורא וזה מתכסה בכסות עצמו וקורא אם היו בנו ובתו קטנים מותר וזו היא ברייתא דאסרה כההיא ברייתא ממש שהביאו הכא בגמרא דילן הישן במטה כו' לא יקרא ק"ש אלא א"כ טלית מפסקת ביניהם ואם היו בניו וב"ב קטנים מותר והפ"מ שפי' שם כלומר מחזיר פניו ומתכסה כדאמר בפרק מי שמתו. תימא הא מחזיר פניו לא הוזכר אלא בברייתא דשריא ולא בעיא הפסק טלית ואיתא התם עוד תמן אמרינן איש ואשתו מותר. פי' בבבל אמרו דדוקא אחרים הישנים בעו הפסק טלית אבל איש ואשתו מותר. וזהו כרב יוסף דהכא ומסיק ר' יעקב בר אחא משמיה דר' אלעזר לאיש ואשתו נצרכה פירש דהברייתא נצרכה לאיש ואשתו שלא נטעה לומר דאשתו כגופיה דמיא והפ"מ שפי' תמן בבבל אמרו איש ואשתו נמי מותר כשזה מחזיר פניו כו' דבריו תמוהים מאוד ודו"ק: