קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין
ברכות · דף יא:
תנן התם אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת כו' עבודה והודאה וברכת כהנים כתבו התו' דאין זה ברכת כהנים ממש. דא"כ לחשבי' במס' תענית גבי פרקים שהכהנים נושאים כפיהם ופירשו שלא בנשיאת כפים היו אומרים ברכת כהנים וצ"ע דהא מה"ת מ"ע לישא כהנים כפיהם בשעת התפלה וכל כהן שאינו נושא כפיו עובר בג' עשה כדאמר בסוטה (דף לח) וזה קאי על זמן התפלה ותפלה וברכות כהנים הם ב' מצות הסמוכות זו לזו וכמו שחשב הרמב"ם ריש הלכות תפלה שיש בכללה ב' מצות עשה ואיך אפשר שיתפללו אנשי משמר ולא ישאו כפיהם בברכה על סמך שיברכו אח"כ בעת הקרבן ובהדיא כתבו התוס' בר"ה (דף כח) גבי הא דאי מתרמי ליה צבורא אחרינא מברך כולי יומא דאמרו שם אי בעי מברך ואי בעי לא מברך וכתבו התוס' משמע מכאן דכיון דעלה לדוכן פעם אחר ביו' שוב אינו עובר בעשה דאמור להם משמע הא קודם שענה לדוכן ומתרמי ליה צבורא עובר בעשה אם אינו עולה וממילא הכי הוא כיון דחובה עליו לברך בכל יום אי מתרמי ליה צבורא כל זמן שלא ברך עדיין עובר אם אינו מברך. ומה שהקשו ממסכת תענית תימה מה ענין זה לכאן הא דחשיב שם ג' פרקים לאו היינו ברכת כהנים שבמקדש השייך לעבודת התמיד. אלא קאי על אנשי מעמד שהיו נושאין כפיהם בג' תפלות אבל ברכת כהנים שעל התמיד עצמו לא היה רק פעם אחד ביום וכמ"ש הרמב"ם סוף פרק י"ד מהל' תפלה. ואז היו אומרים אותה ברכה אחת ובשם המפורש ככל דיני ברכת כהנים שבמקדש כדאיתא במשנה דסוטה אבל ברכת כהנים האמורה כאן יכול להיות שהיתה בנשיאת כפים והיא השייכה לתפלה ועוד קשה לפי' התו' שהיו הכהנים אומרים רק ברכת כהנים בלא נשיאת כפים הא אמרינן בסוטה שם כה תברכו בנשיאת כפים א"כ כהנים המברכים ברכת כהנים לישראל בלא נשיאת כפים עוברים בעשה ואם אינם מכוונים למצוה למה יאמרו אותה. ונראה דמשום הכי שינה הרמב"ם לשון המשנה בפ"ו מהל' תו"מ ובמקום ברכת כהנים כתב שים שלום דברכת כהנים בלא נשיאת כפים אי אפשר ובנשיאת כפים משמע ליה דבמקדש לא היה רק אותה שאחר העבודה של קרבנות אלא במדינה קבעו בתפלה. משום שכנגד תמידין תקנום קבעו בה ברכת כהנים ואולי מפני שלא היו מתפללין תפלה שלימה רק ב' או ג' ברכות לא היה נשיאת כפים אבל בכל התפלות כשהיו מתפללין תפלה שלימה משמע ודאי שגם במקדש היו נושאים כפיהם כמו בגבולין וככל דיניה שזו חובת התפלה וכמ"ש הרמב"ם שבכללה שתי מצות:
שם מאי ברכה אחת אהבה רבה ר' זריקא אמר ר' אמי אמר רשב"ל יוצר אור והא דר' זריקא לאו בפי' אתמר אלא מכללא אתמר כו' הרמב"ם פ' י"א מהלכו' ברכות (הל' ו) כתב אבל אם שחט או כסה או הפריש תרומה ומעשרות כו' ולא ברך אינו חוזר ומברך לאחר עשייה ובהג"א פ"ק דחולין כתב בשם הא"ז דאם עבר ולא ברך מקודם מברך אח"כ ובאמת מפרשי הרמב"ם לא הראו מקור לדברי הרמב"ם מהגמרא. כי לא מצינו מפורש בגמרא רק לענין ברכת הנהנין דאם לא ברך אינו חוזר ומברך כדאמרינן בפרק ג' שאכלו (דף נא) אבל בברכת המצות לא מצינו בהדיא ועיין בש"ך יו"ד (סי' יט ס"ק ג) שבספר ברכת אברהם הקשה על הרמב"ם אבל מסוגיא זו נראה ראיה נכונה לדברי הרמב"ם מדדייק מדאמר ר' זריקא זאת אומרת ברכות אין מעכבות זו את זו אי אמרת בשלמא יוצר אור היינו דברכות אין מעכבות זא"ז אלא אי אמרת אהבה רבה דלמא הא דלא אמרי יוצר אור משום דלא מטא זמניה דיוצר אור וכי מטא זמניה הוי אמרי. ולדברי הא"ז קשה האיך נשמע מכאן דאין ברכות מעכבות אפילו אי נימא דברכה אחת יוצר אור מ"מ דלמא אמרו אח"כ אהבה רבה והא דלא אמרו קודם משום שלא היה להם פנאי כמו שלא אמרו כל התפלה מטעם זה וכמו שפרש"י ז"ל אלא ודאי מוכח מכאן כדברי הרמב"ם דאם ברכה אחת היא יוצר אור ואהבה רבה לא אמרו בכדי לקצר תו ליכא למימר שאמרו אח"כ אהבה רבה מפני שאין לה תשלומין אח"כ דהוה נראה ונדחה ואינו חוזר ונראה אלא דאם לא אמרו יוצר אור משום דאכתי לא מטי זמניה יש לה תשלומין אח"כ דהוי כמו גברא דלא חזי דפ"ק דפסחים דמצי לברך אח"כ אף דלא הוי עובר לעשייתן. וכמו שאמרו טעם זה לקמן (דף נא) וכמ"ש הרמב"ם בדין שאח"ז. אבל לענין ברכת אהבה רבה שיכול לברך קודם ולא בירך אינו יכול לברך אח"כ ומכ"ש לענין שאר ברכת המצות אם היה ראוי ונדחה אינו חוזר ונראה ומוכח מזה ג"כ דברכות ק"ש נתקנו על הק"ש דווקא וכמ"ש ראיות ברורות בספרי משכנות יעקב(סימן ע"ז) ע"ש שרמזתי בכ"ז ועיין לעיל בדין זמן ק"ש של ערבית (בדף א):