אור ברסלב
קהלת יעקב (ברוכין) ברכות › דף יא.

קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין

ברכות · דף יא.

דף י:

וב"ש האי ובלכתך כו' עד ובשבת דידך הוא דליקרי ופריך וב"ש וכו' נראה דה"פ. תחלה רצה לתרץ דבדרך אתי להורות כי דרך מה דרך רשות כו' וע"ז מקשה דלא מוכח מידי דמי לא עסקינן כוי וע"ז הוצרך לשנויי דעוסק במצוה וחתן לאו מדרך משמע. רק מבשבת ובלכת. וא"כ הדרא קושיא לדוכתא וב"ש בדרך ל"ל אי לאו להורות דקורא כדרכו כב"ה וזהו שמקשה וב"ש ומשני ההוא בדרך יתירא פרט לשלוחי מצוה וב"ה אמרי דאפ"ה ממילא ש"מ דאפילו בדרך נמי קרי כו' ודו"ק ובזה א"צ לשום הגה"ה:

שם עשה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום ומייתי מהך דר' יוחנן החורנית שאמרו לו לא קיימת מצות סוכה מימיך עיין רש"י ז"ל ועיין תוס' שהקשו על פירושו דהתם לקולא והכא לחומרא וגם פי' התוס' דחוק למעיין ונראה לפרש כפשוטו דהנה הפרש גדול בין מחלוקת שמאי והלל למחלוקת שאר התנאים אף ביחיד נגד רבים דכל מחלוקת יחיד ורבים אין דברי היחיד בטלים לגמרי דהא בשעת הדחק סמכינן על היחיד נגד רבים ואף באיסור דאורייתא לפי מ"ש הב"ח וכן דעת הראב"ד ואף שהש"ך השיג עליו. עיין ביו"ד (ס"ס רמ"ב) בהנהגת איסור והיתר וגם בדרבנן מקילין כיחיד לפעמים אף בלא דחק. כגון בעירובין ובאבל דסמכינן על המיקל אף נגד רבים וגם רשות נתנה לאמורא לפסוק כיחיד היכא דמסתבר טעמיה וכן בערלה בחו"ל דקיי"ל ספיקו מותר גם במחלוקת יחיד ורבים מקילין כדברי היחיד ומשווינן ספק ערלה ועוד כמה דברים אשר כל זה אינם כמחלוקת ב"ש וב"ה דבהדיא אמרינן בפרק כיצד מברכין (דף לו) ב"ש במקום ב"ה אינה משנה לענין ספק ערלה וכן בכולהו דוכתי אף בדרבנן לא סמכינן כלל אב"ש וכמה פעמים מקשה על תנאים וכי סברי כב"ש הרי להדיא שקשה מאוד אף לתנא להכריע כב"ש נגד ב"ה אף שהוא מצוי מאוד בשאר מחלוקת אף יחיד נגד רבים אף באמוראים וכ"ש בתנאים ומצינו כמה פעמים שכשמקשה על תנא קסבר כב"ש ומשני קסבר לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה ובב"ק (דף צד) גבי שנוי קונה פריך אכפל כולהו תנאי כב"ש. וברור דהטעם הוא משום דב"ש במקו' ב"ה אינה משנה כללו. כמו שלא הוזכרה דעתם כלל וברור שזה עיקר פי' אינה משנה שאינה כמחלוקת יחיד נגד רבים שיש מקום לסמוך על דעתו. וזה מבואר במשנה עדיות (פ"א) שאמר ולמה מזכירין דברי שמאי והלל לבטלן. ללמד לדורות הבאים וכו' ולא סגי ליה בטעם שנתן על יחיד נגד רבים ע"ש והוא מן הטעם אשר כתבתי שיש חילוק בין הפלוגתות והנה בכל מחלוקת יחיד נגד רבים חד מיקל וחד מחמיר אטו יאמר אחד על חבירו המיקל שלא קיים המצוה כל ימיו ח"ו ובמקומו של ריה"ג היו אוכלים בשר עוף בחלב. הכי נאמר ח"ו שאכלו בשר בחלב כל ימיהם. וכן במקומו של ר' אליעזר היו כורתים עצים לעשות פחמין בשבת הנאמר שח"ו חללו שבת כל ימיהם עם שאין הלכה כן אדרבה רשות להן לעשות כדברי רבן ואין למונעם כדאשכחן בשבת (דף קל) גבי יוסף רישבא דאייתי ליה בשר עוף בחלב ולא שמתינהו דילמא דריש להו ריב"ב כר"י הגלילי ע"ש וכמה מחלוקת מצינו בעקרי מצות היאמר אחד על חבירו שלא קיים המצוה כל ימיו ח"ו. ועוד יש ראיות לזה. רק במחלוקת ב"ש וב"ה הוא שאמרו לו כן. לא קיימת מצות סוכה מימיך והיינו משום דב"ש במקום ב"ה אינה משנה כלל ומשום שיצא בת קול ועפ"ז אתי שפיר סוגיא זו. דהנה מאן דאמר עשה כדברי ב"ש עשה ע"כ או דמיירי קודם ב"ק או כר' יהושע דאמר אין משגיחין בבת קול. ואף ברבים נגד יחיד ובוודאי דסבר לכתחלה הלכה כב"ה ככל יחיד נגד רבים. רק דסבר דעכ"פ אם עשה כדברי ב"ש עשה ככל מחלוקת יחיד נגד רבים. דאין דעת היחיד בטלה וכ"ש כאן דב"ש מחמירי. בודאי רשות לכל אחד להחמיר כיחיד נגד רבים במחלוקת ומצינו כמה תנאים ואמוראים החמירו על עצמן אף בדבר שהן עצמם לא ס"ל הכי. הבקי ימצא הרבה מאוד. וכ"ז מפני שהדעת ההיא חשובה היא לתת לה מקום אבל מ"ד עשה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום היינו שדעתו כמי שלא נאמרה מעולם ואף שהם מחמירים אין ליתן מקום לדבריהם ואם לא היה שום אדם אומר שבערב יטו כו' ואדם אחד היה רוצה לעשות כן. האם היינו אומרים שעשה איזה דבר הא ודאי ליתא אדרבה היינו אומרים שעשה שטות והוסיף על ד"ת. וסבר רב יוסף שגם עתה שב"ש סוברים כן והם מחמירים אעפ"כ אינה משנה כלל והעושה כדבריהם אינו מחמיר כדברי יחיד אלא מוסיף על ד"ת ועובר על דברי ב"ה וכמו שלא הוזכרו דברי ב"ש כלל וזהו דקדוק לשון לא עשה ולא כלום היינו שאין מעשהו נחשב לכלום אף לחומרא אשר בכל מחלוקת יחיד נגד רבים אינו כן. אדרבא המחמיר קדוש נקרא וע"ז הביא ראיה ברורה ממה שאמרו לר"י החורני א"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך. אשר אין לומר כן בשאר מחלוקת יחיד נגד רבים. וכמ"של בראיות ברורות אלא ודאי ע"כ משום שלא נתנו כלל מקום לדעת ב"ש וס"ל שאינה משנה כלל א"כ מי שיעשה כדבריהם בין לקולא בין לחומרא לא עשה ולא כלום וזה פירוש ברור ונכון. וא"צ לדחוק כלל ואולי לזה כיון רש"י ז"ל רק שקיצר בדבריו וכוונתו כמו שלדברי ב"ש דעת ב"ה אינה משנה כן לדברי ב"ה דעת בית שמאי אינה משנה:

ודברי הרא"ש בסוכה פ"א (סי' א) אינם עולים לאחד מן הפירושים הנ"ל שכתב שם בסדר רב עמרם פסק כב"ש בששה מקומות והך דסוכה שאינה מחזקת ראשו ורובו ושלחנו חדא מנייהו וכתב ואע"ג דאמר בפ"ק דברכות אמר רב יוסף עשה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום ומייתי ראיה מר' יוחנן החורני שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית ההיא בסוכה גדולה כו' ודבריו סתומים ונראה ברור שפי' עוד בענין אחר ופירושו נכון ג"כ מאוד על פי הברייתא דיבמות (דף טו ע"ב) גבי פלוגתא דר' יוחנן ור"ל אי עשו ב"ש כדבריהם דמייתי התם מר' יוחנן התורני שאמר אין אני אוכל זיתים כו' ובסוף הברייתא אמרו אע"פ שתלמיד שמאי היה כל מעשיו לא עשה אלא כב"ה וזהו ר' יוחנן דהכא שמצאוהו יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ועשה כדברי ב"ה אף להקל אף שהיה מתלמידי ב"ש ולמה לא החמיר על עצמו לעשות לחומרא עכ"פ כדברי ב"ש כיון שהיה ג"כ מתלמידי שמאי אלא ודאי דס"ל דמאחר שאין הלכה כב"ש עשה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום ולכן לא רצה אף להחמיר כדבריהם וזה שדייק רב יוסף מהך ברייתא היינו מדלא רצה ר' יוחנן החורני להחמיר על עצמו כתלמידי שמאי ש"מ דלא עשה ולא כלום וא"צ לדחוק מדאמרו ב"ש א"כ כו' דזה באמת אינו ראיה דהתם ב"ש מחמרי כו' אלא אדרבה דייק מדלא החמיר כב"ש ואמרו א"כ היית נוהג משמע שאף לא חדל מלנהוג כן תמיד ולא רצה להחמיר כיון שעשה כדברי ב"ש כו' וז"ל הרא"ש ומייתי ראיה מעובדא דר"י כו' ודו"ק כי ב' הפירושים נכונים מאוד:

תוכן העניינים

קהלת יעקב (ברוכין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה