אור ברסלב
קהלת יעקב - ב קונטרס מדות חכמים › אות מ

קהלת יעקב - ב· רבי ישראל יעקב אלגאזי

קונטרס מדות חכמים · אות מ

אות ל

קעט

מילתא דלא רמי' עליה דאיניש לא יהיב דעתיה שבועות דמ"א עיין לעיל אות הכ"ף ועיין בט"ז י"ד סק"צ ס"ק ל':

קפ

מילתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר ולאו אדעתי' עיין בזה בט"ז י"ד סק"צ ס"ק מ' מה שהק' בזה על הרשב"א בס' תורת הבית:

קפא

מילתא דעבידא לגלויי לא משקרי בה אינשי בכורות דל"ו ועיין באות הכ"ף:

קפב

מילתא דתמיהא דכירי אינשי חולין דע"ה ע"ב:

קפג

מילתא דקביע לה זימנא מרתת איניש ולא מפשע פ"ק דשבת ד"י ע"ב אמר אביי הני חברין בבלאי למ"ד תפלת ערבית רשות כיון דשרא לי' המייניה לא מטרחינן לי' ופריך ולמ"ד חובה מטרחינן לי' והא תפלת מנחה דלכ"ע חובה היא ותנן אם התחילו אין מפסיקין ואמ"ר חנינא משיתיר חגורו ומשני התם לא שכיח שכרות הכא בלילה שכיחא שכרות דבלילה אדם עשוי להשתכר אי נמי במנחה כיון דקביע לה זמנא מרתת איניש ולא אתי למפשע ערבית כיון דכולא לילה זמן ערבי' לא מרתת ואתי למפשע. ועיין בתשו' מהראנ"ח ח"א סמ"ח בפרטים אלו:

קפד

מילתא דעביד איניש בידים לא מנשי ולא מסח דעתיה מיני' ואחריני דעבדי ליה אסחו דעתיהו ביצ' ד"מ ע"א לענין בשר שנתעלם מ"ה א"נ לענין מוקצ':

קפה

מלוה כי קא יזיף איניש בצנעא יזיף ב"ב דמ"ב ע"א עיין אות היו"ד:

קפו

מזלא דבי תרי עדיף ב"מ פרק המקבל דק"ה אמר רבא הני ב' דעבוד עסקא בהדי אהדדי ורווח וא"ל חד לחבריה תא ניפלוג אי א"ל אידך נרווח טפי דינא הוא דמעכב ואי א"ל הב לי פלגא דרווחא א"ל לא משום דרווחא לקרנא משתעבד ואי א"ל הב לי פלגא רווחא ופלג' קרנאי א"ל עיסקא להדדי משועבד ואי נפלוג רווחא ונפלוג קרנא ואי מטי לך פסידא דרינא בהדך א"ל לא מזלא דבי תרי עדיף. ומכאן כ' הרשב"א סי' תתס"ט בשותפים שחייב להם גוי ופרע הגוי קצתו ואחד מהשותפים מעכבו לעצמו וא"ל טול אתה חלקך מן הגוי דלאו כל כמיניה ואפי' אם נטל חלקו ואומר לחברו פלגא דידך אי מטי לך פסידא אפרע לך לאו כ"כ דא"ל מזלא דבי חרי עדיף ע"ש. ומהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' קנ"ח כתב דהא דאמרינן בב' שותפים מזל' דבי תרי עדיף הוא הדין ג' או ד' שותפי' שנחלק א' מהם אעפ"י שנשארו הב' בשותפות שייך לומר נמי מזלא דרבים עדיף:

קפז

מאני תשמישתיה דאיניש יקירי עליה ולא מזבן להו אי לאו בדמי יקירי ב"מ דנ"א ע"א לענין אונאה דתכשיטין וכלי חשמישו של בעה"ב חביבין עליו ואינו מוכרן אלא ביוקר והו"ל כמפרש יודע אני שיש בו אונאה דאין לו עליו הונאה ופסקו הטור סי' רכ"ז וכתב שם בשם הרא"ש ז"ל דכיון דטעמא דהו"ל כמפרש צריך שיודע הקונה שהמוכר בעל הבית הילכך מחל על אונאתו אבל לא ידע שהוא בע"ה או שמכר ע"י סרסור יש לו אונאה ועיין בתשו' הרא"ש כלל ק"ב שכתב שאפי' שמכרן בעה"ב מפני דוחקו דלא שייך ה"ט לא פלוג רבנן ע"ש מלתא בטעמא ועיין במדה זו בס' מחנה אפרים הל' אונאה סי' ך':

קפח

מחילה מחיל איניש שתות טפי משתות לא מחיל ב"ב דף צ"ה ע"א ובב"מ דף נ"ב ע"א מאי שנא סלע דפליגי ומ"ש טלית דלא פליגי אמר אביי טלית עד שתות מחיל דאמרי אינשי עשיק לגביך ושוי לכריסך סלע כיון דלא סגי לי' שאינו יוצאה בהוצאה לא מחיל ע"ש:

קפט

מתנה כי יהיב איניש מתנה אדעתא דמקבלי לה מיניה כריתות דכ"ד ע"ב לענין למי שכתב נכסיו לאחרים והיו בהן עבדים ואמר הלה אי אפשי בהן כבר זכו בהן יורשין ויהיב טעמא לרשב"ג משום דסתמא דמלתא כי יהיב איניש מתנה אדעת' דמקבלין לה מיני' כי לא מקבלין לה מיני' הדרא למרה:

קצ

מסלק איניש ממילתא דלא שכיחא ממילתא דשכיחי לא מסלק איניש נפשיה ריש פרק הכותב עלה דמתני' דהכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך ה"ז אוכל פירות ואם מתה יורשה א"כ למה כתב לה דין ודברים כו' שאם מכרה ונתנה קיים ומפרש התם טעמא דלא אמרינן דמכל מלי סליק נפשיה משום דיד בעל השטר על התחתונ' ופרכינן ואימא מירושה אמר אביי מיתה שכיח בנשי מכיר' לא שכיח וכי מסלק איניש נפשיה ממילתא דלא שכיח ממילתא דשכיח לא מסלק איניש נפשיה:

קצא

משוי איניש שליח במילתא דקיימא קמיה במילתא דלא קיימא קמי' לא משוי שליח נזיר פ"ב די"ב ע"א עלה דהאומר צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים אמר ומודה ר"י באשה שאין לה לא בת כו' ולא אחות ואע"פ שהית' לה אחות ונתגרשה לאחר מכאן ויהיב טעמא משום דסתמא דמלתא כי משוי איניש שליח במלתא דקיימא קמיה במלתא דלא קיימא קמיה לא משוי שליח ופרכינן עלה ממתני' דשמע חבירו ואמר ואני כו' ומשני אמרי לא משוי איניש שליח אלא במלתא דמצי עביד השתא במלתא דלא מצי עביד השתא לא משוי שליח ועיין בפרט זה בתשו' מהרימ"ט ח"מ סי' כ"ג דף כ"ח ובספר בני יעקב דף נ"א ע"ג ובספר משנה למלך ה' אישו' פ"ט ה"ו באורך ובתשו' משאת משה ח"ג (סי'):

קצב

מחית איניש לספיקא הוי פלוגתא דר"מ ורבי יוסי בפ"ב דקדושין דף ס"ד ע"ב עלה דמתני' דאומר קדשתי את בתי הגדולה ואיני יודע אם גדול' שבגדולות כו' או קטנה שבגדולות שהיא גדולה שבקטנות כולן אסורו' חוץ מן הקטנה שבקטנות דר"מ ר"י אומר כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות. דר"מ סבר מחית איניש לספיק' ור"י סבר לא טקית איניש נפשיה לספיקא כלומר דלא מחית איניש למימר מלתא דליתי ביה לידי שאלה לחכמים וכי אמר גדולה גדולה שבגדולות קאמר. והתם פרכינן מההיא דעד פני הפסח ר"מ אומר אסור עד שיגיע ר' יוסי אומר עד שיצא דר"מ סבר, לא מחית איניש נפשיה לספיקא וכי קאמר פני קמא דכלא קאמר שהוא פני שבכולן ור"י סבר איפכא ומשני מוחלפת השטה ואימא ר"מ אומר עד שיצא ור"י אומר עד שיגיע. ומסיק לעולם לא תיפוך ובנדרים לא במעייל איניש נפשיה לספיקא קמפלגי אלא בלישנא בעלמא פליגי. וכתב הר"ן ז"ל ולענין הלכה כיון דמהפכינן להו וקי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י נקטינן כר"י דלא מחית איניש כו' ואע"ג דמסיק לעולם לא תיפוך. מ"מ סוגיא דנדרים דף ס"א דלא מייתי אידך שינויא דבלישנא בעלמא פליגי איכא למסמך עילוה טפי מסוגיא דקדושין דהתם לאו בדוכת' אתמר ועוד דהא תניא בסוגיא דנדרים והוא דעת הרמב"ם ז"ל אבל הרמב"ן ז"ל פסק כסוגיא דקדושין דקאמר לעולם לא תיפוך דר"י אמר בעד פני אסור עד שיצא דמחית איניש נפשיה לספיקא והלכת' כר"י, והטור בא"ה פסק כדעת הרמב"ם שפסק פ"ט מהל' אישות דלא מחית איניש נפשיה לספיקא ע"ש בסי' ל"ז ובנדרים פ"ב די"ח ע"ב עלה דמתני' דסתם נדרים להחמיר פריך והתנן ספק נזירות להקל ומשני א"ר זירא ל"ק הא ר"א הא רבנן דתניא המקדיש את חייתו ובהמתו הקדיש את הכוי ר"א אומר לא הקדיש את הכוי מ"ד ממונו מעייל לספיקא גופיה נמי מעייל לספיק' ומ"ד ממונו לא מעייל לספיק' גופי' נמי כ"ש לא מעייל לספיקא ופריך עלה אביי ומשני שינויא אחריתי הא ר' יאוד' והא ר"ש דתניא הריני נזיר אם יש בכרי הזה ק' כור והלך ומצאו שנגנב ר"י מתיר דכיון דלא ידע אם היה שם ק' כור או לא לא מעייל איניש נפשיה לס' שיהא נזיר באותו ש' ור"ש אוסר דס"ל מעייל איניש נפשיה לס' ומייתי התם פלוגתא דר' יאודה ור"א בר' צדוק באומר סתם תרומ' ביאודה אסור' ור"א ב"צ אומר סתם חרמים בגליל אסורים וכתב שם הר"ן ז"ל ריש דף ך' ז"ל ולפ"ז כי מהדרינן לעיל אמאן דס"ל לא מעייל איניש נפשיה לספיקא. ולפ"ז היאך פסק כסתם מתני' דסתם נדרים להחמיר דאזלא כמ"ד דעייל נפשיה לספיקא. ועיין בפרט מדה זו במהרשד"ם ז"ל בי"ד סימן ע"ו דף ל"ח ע"ד ובתשו' מהרימ"ט חלק ח"מ סימן כ"ג סוף דכ"ז ודכ"ח:

קצג

מהלך אדם בינוני עשרה פרסאות שהם ארבעים מינין פסחים דף צ"ב ועיין בתוספות פרק אלו מציאות דף כ"ח ד"ה ע"ו יום כו':

קצד

מזון ב' סעודות של אדם שיערו חכמים דהויין ח"י גרוגרות. עירובין דף פ' סע"ב ועיין שם מ"ש התוס' ז"ל:

קצה

מוכן לכלבים מוכן לאדם משום דדעתי' דכל איניש על כל מידי דחזי לי' פ"ק דביצה דף ו' ע"ב:

קצו

מיא מרזו מכה דאמרו חכמים. כתב בתשו' מ"ב סי' מ"ו דמשמע דכיון דאיכא מכה בכל מקום שהיא שוב אין מעידין עליו ועיין בקונטר' מהרח"ש דף נ"ב ומהרי"א סימן ט"ו כתב הא דמיא מרזו מכה היינו המכה דוקא אבל במקום שאין בו מכה מצמת צמח ועיין בס' חוט השני דף ק"ב ומהרח"ש דף מ"ב. והמ"ב בסי' ס"ג כתב עוד דהא דמיא מרזו מכה לא מסתברא לן לחלק בין מכה חדשה שעדיין לא נתרפאת למכה ישנה, דכבר נתרפאת ועיין ברא"ם סי' ל"ו. והא דאמרו חכמים דמיא מרזו מכה כתב מהרח"ש בקונטרס דף נ"ב דהוי אפי' לא שהא במים ג' ימים גם כתב שאם מת ביבשה ואח"כ הפילוהו למים לא אמרו חכמים בכה"ג מיא מרזו מכה ועיין בחוט השני דף ק' וק"א ושם האריך עוד על ס' המרדכי שכתב דהא דמיא מרזו מכה היינו במקום דנחתכו רגליו אבל פרצופו אינו משתנה במים אע"ג דאיכא מכה. והר"ב פ"מ ח"ב ד' קס"ב כתב דמה שאכלו הדגים אחרי מות המת לא חשיב מכה ועיין בחוט השני סי' ק' וק"א:

קצז

מפתח כתב בתשו' הב"ח סי' פ"א על עדות ההרוג שהקברנים העידו שהכירו החגורה והמפת' סמך הרב ז"ל להתיר על סי' המפתח דלאו אורחייהו דאינשי להשאיל את מפתח ביתו לשום אדם דאדרבא המפתח לאדם היא עומדת לאנשי ביתו לסי' כי מי שיביא מפתחו לסי' נותנים לו מה שישאל מהם א"כ ליכא למיחש בכה"ג לשאלה. ובתשו' סימן ע"ה התיר גם מכח סימן מובהק דפוזמקא א' נמצאת ברגל המת דאין דרך בני אדם כלל לילך לדרך בפוזמקא א' וליכא למיחש לשאלת א' שהוא דבר חוץ מן השכל:

תוכן העניינים

קהלת יעקב - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה