אור ברסלב
קהלת יעקב - ב קונטרס מדות חכמים › אות ל

קהלת יעקב - ב· רבי ישראל יעקב אלגאזי

קונטרס מדות חכמים · אות ל

אות כ

קן

לא חציף איניש לשווי לאבוה שליח בפרק ב' דקדושין דף מ"ה ריש ע"ב הנהו בי תרי דהוו קא שתו חמרא שקל חד מנייהו כסא דחמרא ויהב לחבריה וא"ל מקדשה לי ברתיך לברי אמר רבינא אפי' למ"ד חיישינן שמא נתרצה האב שמא נתרצה הבן לא אמרינן א"ל רבנן לרבינ' ודלמ' שליח שווי' אמר ליה לא חציף איניש לשוי' אבוה שליח והרב באר שבע דקי"א כתב דהכי נמי אמרינן לא חציף איניש לשווי' צורבא מרבנן שליח ותו דצורבא מרבנן ההולך לקדש אשה אמרינן בגמ' לידבר ע"ה בהדיה דלמא מחלפי לה מיניה. ובתשו' הרא"ם ז"ל ח"א סי' י"ט כתב דלא אמרו לא חציף איניש לשויי לאבוה שליח אלא לאב אבל לאם חציף וחציף מפני שהבן אצל האם הוא רגיל לעשות כן דהכי אמרינן בתורת כהנים גבי איש אמו ואביו תיראו כאן הקדים אם לאב לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו ובכבוד הקדים אב לאם לפי שהבן מכבד את אמו יותר מאביו לפי שהאם משתדלתו בדברים והנה עינינו הרואות בזמנינו זה שהבנים בוטחים בענייני ארוסותיהם לגלות סודותיהם לאמותיהם ולא לאבותיהם ומה שיש להם לשלוח בדרך סוד לארוסותיהם הכל הוא ע"י אמותיהם ומי יחלוק על המוחש ועיין בפרטי מדה זו במהרימ"ט חא"ה סימן מ"ג דס"ב ע"ב. ובב"ב פ' גט פשוט דף קס"א ע"ב אמרינן גבי עד החתום ודלמא בשמיה דאבוה חתם ומשני לא שביק איניש שמיה דידיה וחתים בשמיה דאבוה ודלמא סימנא בעלמא הוא דשוי' דהא רב צייר כו' לא חציף איניש לשויי לשמיה דאבוה סימנא. ובפרק התקבל דף ס"ו אבעיא מי משוי איניש ברא שליחא במקום אבא או לא ואפסיקא התם הלכת' כרב פפא דאמר משוי איניש ברא שליח' במקום אבא ע"ש:

קנא

לא חציף איניש למיכל פירי דלאו דיליה בפרק ח"ה דף ל"ג ע"ב ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מינך זבינת' ואכלתי' שני חזקה אזל אייתי סהדי דאכלה ב' שנים אמר רב נחמן הדרא ארע' והדרא פירי אמר רב זביד אם טען מעיקר' ואמר לפירות ירדתי נאמן כלומר לפירות שמכרת לי הפירות לכו"כ שנים נאמן לאו מי אמר רב יאודה האי מאן דנקט מגלא ותובלא ואמר איזיל איגזריה לדיקלא דפלניא דזבניה ניהלי' מהימן אלמא לא חציף איניש דגזר דיקלא דלאו דילי' ה"נ לא חציף איניש למיכל פירי דלאו דיליה. ובתשו' הר"ש הלוי ז"ל בח"מ סימן נ"ב ונ"ד האריך במדה זו וכתב שם דכי היכי דאמרינן לא חציף איניש למיכל פירי דלאו דיליה ה"נ אמרינן דלא חציף איניש למכור דלאו דיליה ולוקח מעות וכ"ש בשטר דקלא אית ליה:

קנב

לא חציף איניש לומר פרעתיך היום תוס' פרק השותפין ועיין בכנה"ג ח"מ ספ"ב אות ק"ך בכללי המגו:

קנג

לא שביק איניש מצוה דרמיא עליה ועבוד מצוה דלא רמיא עליה. בפ"ג דקדושין דף ס"ד ע"ב המקדש את בתו סתם אין הבוגרות בכלל הא קטנות בכלל הספק ש"מ קידושין שאין מסורין לביאה הוו קידושין הב"ע כשאין שם אלא גדולה וקטנה ופרכינן בוגרת מאי עבידתה הב"ע דשויתי' שליח מהו דתימא כי מקבל קדושין אדעתה דידה קא מקבל קמ"ל לא שביק איניש מידי דאית ליה הנאה מיניה ועביד מידי דלית לי' הנאה מיני' ופרכינן מי לא עסקינן דאמר ליה קדושיי לך אפ"ה לא שביק איניש מצוה דרמיא עליה ועביד מצוה דלא רמיא עלי' ופסקו הרמב"ם והטור סימן ל"ז וכתב הרא"ש ז"ל מכאן דקדק ר"ת דאם שידך אדם א' מבנותיו ואמר המשדך בתך מקודשת לי אנו אומרים המשודכת קידש משום דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא שביק איניש מידי דעביד ביה מצוה ועביד מידי דעביד ביה עבירה. וכתב מרן ז"ל בסי' הנז' דהטור מפרש שמה שכ' שאם שידך א' מבנותיו היינו אפי' אם היא גדולה כלומר בוגרת ויש לו בנות אחרות קטנות דכי היכי דבמקדש אמרינן דלאותה ששידך איכוון לקדושי משום שארית ישראל כו' ה"נ אמרינן באב דאותה ששידך לו איכוון לקדושי ליה אפי' היא בוגרת אי שויתי' שליח לקבל קדושין דכיון דאי לא מקדש לבוגרת עביד עבירה דשארית ישראל כו' אף על גב דקדושי קטנה מצוה דרמיא עלי' לא ניחא ליה לאיניש למעבד איסורא בגין למעבד מצוה ושלא לעבור עבירה עדיף ע"כ ויש לעמוד בזה דהא אמרינן במנחות דף מ"ה דאומרים לאדם עמוד וחטוא בחטאת כדי שתזכה בחטאת עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בשבת אמרינן עיין שם ואמאי לא נימא הכא נמי הכי דיחטא בקידושין של אחת כדי שיזכה בקדושין דמצוה דרמיא עליה ואפשר ליישב דהכא בקדושין קאמר דסתמא דאיניש דעתיה דלא לעבור עבירה עדיף ואה"נ דאם בא להמלך אמרינן ליה דיחטא בקדושי הבוגרת כדי לזכות במצוה דרמיא עליה דהיינו קידושי הקטנות. ומהרימ"ט ז"ל בחא"ה סי' ל"ה דף מ"ב דקדק מהך סוגיא דכי היכי דאמרינן לא שביק איניש מצוה דרמיא עליה ועביד מצוה דלא רמיא עלי' ה"נ אמרינן לא שביק איניש מצוה דידיה ויהיב לאחריני לענין מ"ש הפוסקים בעדות הנהרג דבכליו חיישינן לשאלה. דסי' דציצית הוי סי', מובהק דודאי ציצית לא מושלי אינשי דמצוה דידי' לא שביק איניש ויהיב לאחריני דומיא דאמרינן בקדושין לא שביק איניש מצוה דרמיא עליה כו' וסמכינן אהך סברא אפי' גבי חומרא דא"א וה"ה בעדות הציצית כשהדבר ידוע כשיצא מביתו לא הוצי' עמו אלא ציצי' א' ע"ש:

קנד

לא שביק איניש התירא ואכיל איסורא בריש פ"ק דחולין דף ד' אמר רבא ישראל מומר אוכל נבילות לתיאבון בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו מ"ט כיון דאיכ' היתרא ואיסור' לא שביק איניש היתיר' ואכיל איסור' אי הכי כי לא בדק נמי מטרח לא טרח כלומר דלא אתמר הך מדה אלא היכ' דלא צריך למטרח אבל היכ' דצריך למטרח להיתר' שביק היתר' ואכיל איסור' ומתבאר התם בסוגי' דאפי' באיסור' דרבנן אמרינן הכי וכ"ש באיסור' דאוריי' דל"ש היתר' ואכיל איסור' דאוריי' והתם דף ג' נראה בפי' דר' אשי ס"ל להא דרבא דמשני מתני' דהכל שוחטין דהכי קתני הכל שוחטין ואפי' ישראל מומר לאכול נבילות לתיאבון וכדרבא דא"ר ישראל מומר כו' ויש לעמוד בזה מההיא דתמורה דף ז"ך ע"א דאמר התם בעי רב אשי היו לפניו ד' בהמות של קדש וא' מהן בעלת מום וד' בהמות של חולין ואמר הרי אלו תחת אלו מהו הכא ודאי כיון דאתחזק גברא באיסורי לקי בד' מלקיות או דלמא אע"ג דאתחזק באיסורי לא שביק איניש היתר' ועביד איסורא ובתריית' לאחולי הוי תיקו. ולפי מאי דאמר גבי מומר דאפי' דאתחזק באיסור' בההיא מילת' גופא לא שביק היתר' ואכיל איסור' מה מקום לספיקו גבי תמורה והא התם מפשט פשיט' ליה דאע"ג דאתחזק גברא באיסור' אמרינן ל"ש היתר' ואכיל איסור' ושי"ל דהתם במומר לתיאבון מפשט פשיט' ליה משא"כ גבי תמורה דעביד איסור' במזיד ולא לתיאבון שייך ביה וק"ל אי נמי דהתם במומר אוכל נבילות לתיאבון אינו מוחזק באיסור באותה שחיטה אבל התם בתמורה הוא מוחזק באיסור באותו דבר עצמו בההיא שעתא. ועיין מה שכתבתי בפרט מדה זו באות האלף במדה שאמרו חכמים אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ע"ש ובתשו' הרדב"ז ח"א סימן רצ"ז כתב דאע"ג דעביד איסורי דרבנן מכל מקום לא שביק היתרא דאורייתא ואכיל איסורא:

קנה

לא שביק איניש קדשי מזבח ומקדיש לבדק הבית פ"ז דתמורה דל"ב ע"ב עלה דתניא המקדיש נכסיו סתם והיה בהן בהמות ראויות לגבי מזבח זכרים ונקבות א"א אומר זכרים ימכרו לצורכי עולות ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית דס"ל לר"א סתם הקדש לבדק הבית ורבי יהושע אומר זכרים הן עצמן יקרבו עולות ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ויביא בדמיהן עולות כו' דסבר סתם הקדש דחזי למזבח קדושתיה למזבח ואמרינן התם א"ר אדא בר אהבה אמר רב בשלא הקדיש אלא בהמה א' אפי' ר"א מודה דסתם הקדש דחזי למזבח קדושתיה למזבח מ"ט לא שביק איניש קדשי מזבח ומקדיש לבד"ה לא נחלקו אלא כשיש שאר נכסי' עמהן ר"א סבר אין אדם חולק את נדרו ור"י סבר אדם חולק את נדרו:

קנו

לא שביק איניש מידי דקיץ ותבע מידי דלא קיץ בפ"ד דכתובות דף מ"ג עלה דמתני' אנסת ופיתות את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי משביעך אני ואמר אמן ואח"כ הודה חייב קרן וחומש ואשם רש"א פטור שאינו משלם קנס ע"פ עצמו אמרו לו אע"פ שאינו משלם קנס ע"פ עצמו אבל משלם בושת ופגם על פי עצמו אמרי' במאי קמפלגי א"ר פפא ר"ש סבר לא שביק איניש מידי דקיץ ותבע מידי דלא קיץ ורבנן סברי לא שביק איניש מידי דכי מודה ביה לא מפטר ותבע מידי דכי מודה ביה מפטר ע"ש:

קנז

לא ניחא ליה לאיניש דליפשו שטרי עלויה בפ' אלמנ' נזונת דצ"ט אי א"ל לשליח זיל זבין לי כורא ואזל וזבין ליה ליתכא מאי מי אמרי' אמר ליה דטבא לך עבדי לך דאי לא מצטרכי לך זוזי לא מצית הדרת ביה או דלמא א"ל לא ניחא לי דליפשו שטרי עילואי ולא איפשיטא והתם בעמוד ב' אמרי' פשיטא א"ל לשליח מכור לי בית כור. משדותי לא' ולא לב' האמר ליה לא', ולא לב' א"ל לא' סתמא מאי רב חסדא ורבה בר הונא דאמרי תרוייהו לא' ואפי' לב' ואפי' למאה וכתבו התוס' ז"ל תימא הא לעיל לא איפשיט בעיין אי חיישי' לאפושי שטרי והיכי פשיט ליה רב חסדא ורב הונא דלא חייש לאפושי שטרי ור"ת מפרש דהאי קפידא דאפושי שטרי דלעיל לאו משום זילת נכסים אלא משום שיצטרך לחזור לכל שטר אחר חתימת עדים וקניינין והכא מיירי בשכבר חתמו העדים בב' שטרות דליכ' קפידא דאפושי שטרי אלא אפושי בעלי דינים שטורח לו להזקק היום ולמחר לבא עמהן בדין ורבינו ז"ל מוקי לה סוגיא בשטר אחד דליכא קפידא דשטר אלא קפידא דבעלי דינין ובההיא הוי פלוגתא וה"פ אמר לאחד ולא לב' קפידא שלא ימכור לב' ואפילו בשטר א' אמר לא' סתמא מאי כלומר מהו שימכור לב' בשטר אחד ודלעיל מיירי בשני שטרות כו' והך בעיא דמצי אמר ליה לא ניחא לי דליפשו שטרי עלואי כתב הרי"ט לא איפשיטא בהדיא וסוגיין דמעביר על דבריו הוי דלא ניחא לי' דליפשו ש"ט. ורבי' האיי גאון בשטר שכ"ט כתב דמוסיף ע"ד הוי מדאמרינן לא' ואפי' לב' ואפי' לק' אלמא הלכתא כמ"ד דמוסיף ע"ד הוי כי רבי' האיי ז"ל פי' האי פשיט' דהכא ע"ד מאי הוה עלה. ועיין בטור ח"מ סימן קפ"ב ובמ"ש שם מרן ז"ל ובמ"ש רבינו הרב כנה"ג ז"ל שם:

קנח

לא ניחא לי' לאיניש דליהוו זכוותיה גבי חבריה בפ' גט פשוט דקס"ח עלה דמתני' אין כותבין שטרי ברורין אלא מדעת שניהם וב' נותנים שכר רשב"ג אומ' לשניהם כותבים שנים לזה לעצמו ולזה לעצמו מפרשינן טעמיה דרשב"ג דקאמר כותבים ב' שטרי טענות של זה ושל זה משום דא"ל לא נימא לי דתיהוי זכותך גבי זכותי דדמית עלי כי אריא ארבא כלו' דקפיד טוב' אם יכתבו שטר א' לב' בטענות ב' כתובי' בו משום דאמר כל שעה שתראה הכתב הבא עלי בעלילות טענותיך הכתובים בו ושם תראה טענותי לבא לידי מריבה ע"ש:

קנט

לא חציף איניש לאכחושי סהד' תוס' פ' ח"ה דף ל"ד ד"ה הוי מחויב שבועה כו' ועי' בתשו' בני אהרן סימן י"ג:

קס

לא ניחא לי' לאיניש דליהוי לוה רשע ולא ישלם בפ' ח"ה ד' מ"ד המוכר שדה לחבירו שלא באחריו' אין מעיד לו עליה כלומר מוכר קרקע שלו שהיתה משועבדת לבעל חובו ומכרה ללוקח זה ואתא איניש דעלמא וקא מערער עליה דלא יעיד המוכר ללוקח מפני שאחריותו של ב"ח עליו דמוכר לגבות מקרקע זו, ופרכינן ה"ד אי דאית לי' ארעא אחריתי עליה דידי' הדר ואי דלית לי' ארעא אחריתי מאי נפק' ליה למוכר מיני' אם תשאר ביד הלוקח הא אפי' מפיק לה מערער מיני' לא מצי גבי ב"ח מיני' דמוכר מידי דהא לית לי' ומשני דא"ל לא ניחא לי דלהוי רשע ולא ישלם הילכך ניחא לי' דתיקום ביד הלוקח דהדר עליה ב"ח ולא להוי מוכ' לוה רשע וכנגד לוקח לא הוי לוה רשע שהרי שלא באחריות מכר לו והילכך אינו מעיד לו דנוגע בעדות הוא:

קסא

לא עביד איניש דפרע גו זמניה פ"ק דב"ב דף ה' פלוגת' דר"ל ואביי ורבא. לר"ל הקובע זמן לחבירו וא"ל פרעתיך בתוך זמנו אינו נאמן והלואי שיפר' בזמנו אביי ורבא אמרי עביד איניש דפרע גו זמניה זימנין דמתרמו ליה זוזי אמר אזיל איפרעיה כי היכי דלא ליטרדן ואמרינן התם והלכתא כר"ל ואפי' מיתמי כלומר מת הלוה בתוך זמנו גובה חובו מן היתומים בלא שבועה ולא חיישינן דלמא פרעיה ולא אמרו הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה אלא בבא ליפרע אחר הזמן שקבעו מיתימי' גדולי' ועיין באות האלף סי' ח'. ומצאתי בזה לרבותינו בעלי התו' בפ' השואל עלה דאמרי' מת האב בתוך הל' יום בחזקת שלא נפד' והוקשה להו לאביי דאמר דעביד איניש דפרע גו זמניה אמאי הוי בחזקת שלא נפד' ותי' דמש"ה הוי בחזקת שלא נפד' לפי שירא שמא ימות הבן כו' ע"כ ומשם אנו למדין דינא רבא דאפי' לאביי דלית ליה הא חזקה דאין אדם פורע ת"ז כל היכא דאיכ' למתלי דלמ' לא יבא חוב זה לידי גביה אפי' אחר זמנו לא עביד איניש דפרע גו זימניה ונפק' מינה דכל כה"ג לא טענינן ליתמי בחוב שיש לאשה עם בעלה כגון תוספת שאחר הנשואין ואין שטרא בידה לא טענינן ליתמי שמא פרע אבוהון התוספת הזה בחייו כיון דחוב זה לאו לפרעון קיימ' דשמא תמות היא בריש' ולא דעי לשאר חוב דעלמ' דלפרעון ודאי קיימ' וכן מצאתי בשיטה מקובצת בשם הריטב"א השייך לדף ז' עלה דתניא נפל ליד דיין לא יוציא עולמית כו' כתב הריטב"א וז"ל ואע"ג דבשטר בעלמ' חייש ר"י לפרעון ואפי' בגו זמני' דסתמ' קאמר ולא מפליג כי היכי דמפליג בכתוב'. והטעם משום דשט"ח לפרעון קאי ואף ע"ג דלא עביד איניש דפרע גו זמניה אפש' דפרע כיון דנפל חיישי' מה שאין כן בכתוב' ע"כ. וע"ש בנמוקי יוסף הביא דבריו יותר בבירור:

קסב

לא עביד איניש דכריבו לי' לארעיה ושתיק בפ' חזקת הבתים דף ל"ו ב' ניר הוי חזקה מ"ט לא עביד איניש דכריבו לי' לארעיה ושתיק. ומ"ט דמ"ד ניר לא הוי חזקה מימר אמר כל שיבא ושיבא דכריבו ליעויל בי' והכי הוי הלכתא כמ"ש הטח"מ סקמ"א:

קסג

לא עביד איניש דנחתי אריסי לארעיה ושתיק בפ' ח"ה דמ"ז ע"ב אריסי בתי אבות אין להם חזקה אבל אריס של ב"א שהוריד אריסין תחתיו ג' שנים יש לו חזקה מ"ט דלא עביד איניש דנחתי אריסי לארעיה ושתיק:

קסד

לא עבידי אינשי דיהבי מתנת' לנוכרא' בפ"ק דמציעא דט"ו פלוגת' דרב ושמואל ע"ש:

קסה

לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף פ"ג דערובין דף ל' ע"ב אמתני' דמערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומ' סומכוס אומר לישראל בחולין אמר"י ואלו לנזיר ביין לא פליג מ"ט אפשר דמתשיל אנזירותיה וחזי לי' אי הכי תרומ' נמי אפשר דמתשיל עילוה אי מתשיל עלה הדרא לטבל' ולא חזי לי' והא מצי למפרש עלה ממקום אחר לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף והנה מהתם לא אתברר אי אמרינן הך דלא נחשדו אף במידי דרבנן אמנם התם דל"ב ע"א בפלוגתא דר' ורשב"ג אי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף כי היכי דלא ליכול ע"ה טבלים נרא' דאפי' במעש' ירקות דרבנן אמרי' לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף וכן נראה מההיא דפ"ק דחולין ד"ז עלה דאמר התם ר"מ אכל עלה של ירק בבית שאן והתיר ר' את בית שאן ופרכי' ודלמא ר"מ עישר עליה ממקום אחר ומשני לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף, ועיין במשנה למלך בפ"ג מה' תרומ' שנסתפק מהר"י כולי ז"ל בזה.

קסו

לא מעייל איניש ממוניה לספיק' וכ"ש גופי' פלוגתא בנדרים דף ח"י ע"ב עלה דמתני' דסתם נדרים להחמיר פריך והתנן ס' נזירות להקל ומשני א"ר זירא לא קשיא הא ר"א הא רבנן דתניא המקדיש חייתו ובהמתו הקדיש את הכוי ר"א אומר לא הקדיש את הכוי מאן דאמר ממונו מעייל איניש לספיקא גופיה נמי מעייל לספיקא ומאן דאמר לא מעייל איניש ממוניה לספיקא כ"ש דלא מעייל גופיה לספיקא ע"ש הסוגיי' בארוכה. ועיין לקמן באות המ"ם וע' בפר' זה במוהרשד"ם י"ד סע"ו דף ל"ח ע"ד ועיין מ"ש הטור ח"מ סוף סי' מ"ג ומ"ש הכנה"ג שם:

קסז

לא שדי איניש זוזי בכדי בפרק אלו נערות דל"ו ע"ב הפודה את השבויה ומעיד בה ישאנה לא שדי איניש זוזי בכדי מעיד בה כדי לא ישאנה שמא עיניו נתן בה ועוד בפרק נערה שנתפתתה דף נ"ג ע"ב ארוס' יש לה מזונות מן האחין או לא א"ל מסבר' לית לה דכיון דאירס' לא ניחא לי' לארוס דתתזיל ולא איכא חשש שמא, תחזור על הפתחים א"ל אדרב' מסבר' אית לה מזונות מן האחי' כיון דלא קי"ל בגווה לא שדי איניש זוזי בכדי. וגם לענין חזקה אתמר בפרק ח"ה דמ"א ע"ב דאפי' תימא היורש בעי ראי' דדר בה מורישו יום א' לוקח עדיף טפי מיורש דלוקח אלו לא בריר' לי' מילתא דודאי זבנה המוכרה לו מבעל הקרקע לא הוה שדי זוזי בכדי הילכך ודאי קם אמילת' שפיר כשלקחה וא"צ לא ראי' ולא טענ' ע"ש. ומזה כת' הרדב"ז סקפ"ב על מי שכתב כתובה לארוסתו וכתב לה מעכשיו בתורת כתובת אירוסין פ' פרחים שליש בתורת מוקדם ושליש בתורת סבלונות ושליש בתורת מאוחר וגירש' בעודה מקודש' והעדים אומרים שמעולם לא עלה על דעתם שמעכשיו משמע אפי' אם יגרשנה מן האירוסין אין כאן ביטול תנאי בדבריהם ולא תוספת תנאי אלא פירוש מסכים אל לשון עדותם ואל הסבר' דלא שדי איניש זוזי בכדי ונאמנים העדים ע"כ:

קסח

לא מייתי איניש חובה לנפשי' בפ' אלו מציאו' דכ"ח אבוה דר"פ אירכס ליה חמרא אשכחוהו אתא לקמיה דרב' ברי' הונא א"ל זיל אייתי סהדי דלאו רמאי את וטול אזל אייתי סהדי א"ל ידעתון בי' דרמאי הוא א"ל אין א"ל אנא רמאה אנא א"ל אנן לאו רמאה את קאמרי'. א"ר ב"ר הונ' מסתבר' לא מייתי איניש חובה לנפשי'. והרי"ף והרא"ש ז"ל סיימו בה והני ודאי מיטעא טעו ולא אמרי' בכה"ג כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכת' מהרש"ך ח"ב קל"ד דהיינו דוק' אם חזרו מעדותן תוך שעה אמנם אם היום העידו העדים באופן דהוי חובה להמביא העדים ואחר יום או יומים חזרו העדים לבטל עדותן הראשונ' יראה דאינן יכולין לחזור וע"ש מה שכתב בסי' רכ"ח:

קסט

לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה. בפ' מי שאחזו דע"ה ע"ב אתקין שמואל בגיטא דש"מ אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ולימא אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט לא מקדים איניש פורענות' לנפשי' ועי' בפרט זה בהקדמת הט"ז ז"ל בי"ד ובס' מ"ל ה' אישות פ"ו דף י"ג ע"ג בארוכה:

קע

לא קרו אינשי לאבא דאבא אבא סתם הרשב"א סימן אלף וקכ"ט ומ"ש בספרי ותבאנ' אל רעואל אביהן ר"ל אביהן בשתוף אלא שלא פי' הכתוב כנה"ג בכלליו סי' ג"ן ועיין מה שכתבתי בריש ספר מענה לשון בל' הדיוט ע"ש:

קעא

לא עביד איניש דמשתבע אדעתא דנפשיה. פ"ג דנדרי' דף כ"ה ע"א:

קעב

לא טרח איניש למיגר ביתא לבציר מתלתין יומין. פ"ק דר"ה דף ז' ע"ב:

קעג

לא מתפיס איניש צררי לקטנה פ' ב' דייני גזרות דף ק"ז ע"ב כיצד אמרו ממאנת און לה מזונות אין אתה יכול לומר ביושבת תחתיו שהרי בעלה חייב במזונתי' אלא כגון שהלך בעלה למד"ה לותה ואכלה עמדה ומיאנה ואם לא מיאנה יהבינן לה למאי ניחוש לה אי משום צררי לא מתפיס איניש צררי לקטנה כו' ועי' בזה בתשו' מהרש"ך ח"ג סי' י"ח:

קעד

לא מתני איניש במילת' דלא שכיח ולא אסיק אדעתי' בטח"מ סימן רכ"ה ע"ש תשו' הרא"ש באורך. והרד"ך ז"ל כ' בבית ל"ב דלא אמרינן מלתא דלא שכיח לא מתני אינשי אלא כשיהיה הדבר פלא ולא יוכל לשערו והר"ב כנה"ג בסימן רכ"ה אות ט"ל כתב בשם תשו' כ"י למהר"י אשכנזי ז"ל שכתב דמוהר"י קולון בשו' ז' חולק עליו וסובר דאעפ"י דלא יהיה הדבר פלא אלא דלא שכיח טובא אמרינן מילת' דלא שכיח לא אתני איניש עלה. ועל מ"ש עוד מהרד"ך דלא אמרי' מילת' דלא שכיח לא מתני איניש עלה אלא בדבר חומרא ונדר אבל בדבר שאין בו חומרא ונדר לא והרב הנז' הקשה עלין מדברי הגמ' ומתשו' מהריק"ו והשכים דאפי' בדבר דלא הוי חומר' ונדר אמרי' מלת' דלא שכיח לא מתני איניש עלה וע"ש בכנה"ג להקת תשו' הפוסקים בפרט מדה זו ועיין במהרשד"ם י"ד סצ"א בחלק הג' של השאלה:

קעה

לא עבדי אינשי ערב לערב. הרדב"ז בתשו' כ"י סתקי"ו ומה"ט ב' שערבו לא יכול לגבות מכל א' על הכל דלא דמי לב' שלוו דכל אחד ערב לחבירו מש"ה אינו גובה אלא משניהם אבל ב'. שערבו לא' בשלמא אם כל א' מהם ערב על הכל ניחא אבל אם כל אחד ערב לחבירו ערב לערב לא עבדי אינשי ואדעתא דהכי לא נחית וזה טעם נכון ליודעים עכ"ל:

קעו

לא ניחא ליה לאיניש למפסד השתא כדי להיות בספק הריוח פעם אחרת. תוס' פ' אלו מציאו' דף כ"ח ע"א עלה דפרכי' ארבא דקאמר דטעמא דמהדרי' אבידה בסי' משום דניחא לי' לבעל אבידה דליתיב המוצאה סימן ולמשקליה מידע ידע דעדים לית לי' ומימר אמר כ"ע לא ידעי סי' מובהק דידה ואנא יהיבנא סי' מובהקים דידה ושקילנא לה אלא הא דתנן מצא תכריך של שטרות ה"ז יחזיר הכי נמי דניחא לי' ללוה לאהדורי ליה למלוה והקשו התוס' אין ניחא ליה דכי ילוה לאחר דליהדרו לדידי' ותי' דאינו רוצה להפסיד עתה כדי שיהיה לו בספק בפעם אחרת:

קעז

לא שביק איניש מלו' שיש עליה שבוע' ופרע מלו' שאין עליה שבועה תשו' הרדב"ז חדשו' סי' רמ"ט נשאל על מי שהי"ל ב' חובות א' בשבועה וא' בלא שבועה ופרע סתם ואמר המלוה שאין בו שבועה קבלתי ועדיין החוב של השבועה קיימת והלוה אומר לא פרעתי אלא החוב שיש בו שבועה תשובה כבר נשאלתי על מי שהי"ל מלוה ע"פ ומלוה בשטר ופרע סתם והעליתי שיש בה ג' מחלוקו' הרא"ה ז"ל והריטב"א ז"ל ס"ל דמסתמא על דעת המלוה הוא פורע שיטלם מאיזה חוב שירצה והרא"ש ז"ל כתב דלא שביק איניש מלוה בשטר ופרע מלוה ע"פ והר"ן ז"ל כתב שאפי' אמר הלוה מלוה שבשטר אני פורע והמלוה קבל בשתיק' מצי למימר מלוה שהיא ע"פ נפרעתי והעליתי דמנקט מלתא מציעתא עדיפא שאם פרע לו סתם מצי למימר מלוה ע"פ נפרעתי. ובנ"ד אני אומר דכ"ע מודו לשיטת הרא"ש דלא שביק איניש מלוה שיש עליה שבועה ופרע מלוה שאין עליה שבועה מימר אמר דלמא לא אתרמי לי זוזי ונמצאתי עובר על השבועה והוי סתמו כפירושו. וגדולה מזו יש ללמוד דאפי' שהמלוה בלא שבועה מטא זימנא והמלוה שיש עליו שבועה לא מטא זימנא ופרע סתם ודאי שהמלוה שיש עליה שבוע' פרע מטעמא דאמרן דמימר אמר כי מטו זמניה דלמא לא מתרמו לי זוזי וליטרדן ונמצאתי עובר הילכך אנן סהדי דמלוה שיש עליה שבועה פרע ע"כ וע"ש שנ"ט עוד לדבריו המצודקים:

קעח

לא עביד איניש דמחיל ממוניה כ"כ הרימ"ט ח"א סי' ס"ב על מה שכתב המרדכי דלוה דטעין תוך זמן המלוה מחלת לי אינו נאמן כדין הקובע זמן למלוה ותבעו תוך הזמן וא"ל פרעתיך דלא מהימן דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו וה"ה דלא יכול לומר לו מחלת לי כתב הרב ז"ל דלאו היינו טעמא דלא מחיל איניש בגו זמניה דודאי אע"ג דלא עביד איניש דפרע בגו זמניה עביד איניש דמחיל בגו זמניה אלא היינו טעמא דלא מהימן למימר מחלת לי משום דטענת מחילה גרועה היא דאפי' טעין הלוה במלוה על פה מחלת לי לאו כל כמיניה ולא חשיב כאומר פרעתי דשאני פרעון דלפריע' קיימא אבל סתם חוב לאו למחילה קיימא דלא עביד איניש שמוחל את שלו ע"ש. ורבינו הר"ב כנה"ג בח"מ סע"א בהגהת הטור אות כ"ב הביא חולקים על הרב מהרימ"ט ז"ל וע"מ כתב שם דאע"ג דאם הלוה טוען מחלת לי מהני ליתמי לא טענינן להו דטענה רעועה הי ולא שכיח שימחול אדם את שלו ומלתא דלא שכיח לא טענינן ליתמי ע"ש, ועוד זאת ראיתי למהרימ"ט ח"ב סקכ"א שכת' דהא דטענ' תחיל' ריעא וכששט' כתוב' יוצא מתחת ידה לא חיישינן לה ולגבי שבועת אלמנה חיישי' לה ע"י גלגול אבל היכא דאיכא ריעותא כנגדה דאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה חיישי' לה אף דטענ' ריעא היא משום דטענתה בלא שטר כתובה ריעא היא ואתי טענת מחילה דריעא ומרעי לה יע"ש ובזה השוה סברת הרמב"ם שכתב פי"ט מה' אישות דאין הבנים יורשין כתובת אמם ולא הבנות ניזונות בתנאים אלו עד שיהיה שטר כתובה יוצא מתחת ידם אבל אם אין שטר כתובת אמם יוצא מתחת ידם אין להם כלום שמא מחלה אמם כתובתה וכתב ה"ה דבשאין שטר הכתובה יוצא מת"י חוששים לכל מה דאפשר לחוש ואף דליכא למיחש לפרעון חיישי' לשמ' מחל'. ומדברי הרא"ם בתשו' ח"ב סכ"ז משמע דפליג אהרמב"ם בזה וס"ל דכל דליכא למיחש לפרעון גם למחילה לא חיישי' ע"ש באורך. ובתשו' משאת משה חא"ה סימן כ"ח עמד על דבריהם ועיין בתשו' פ"מ ח"א סימן מ"ב דנר' מדבריו דבמקום דלפרעון ליכא למיחש גם למחילה לא חיישינן:

תוכן העניינים

קהלת יעקב - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה