אור ברסלב
קהלת יעקב - ב קונטרס מדות חכמים › אות ט

קהלת יעקב - ב· רבי ישראל יעקב אלגאזי

קונטרס מדות חכמים · אות ט

אות ח

קכא

טבעת לא מושלי אינשי. בפ' בתרא דיבמות דף ק"ך ע"ב אמר רבא סימני' דאוריי' ופרכינן הא תנן אין מעידין אלא על פרצוף הפנים עם החוטם אע"פ שיש סימן בגופו ובכליו ומשני גופו דארוך וגוץ דלאו סימן הוא כליו דחיישינן לשאלה כלומר דשמא לאחר השאילן ואותו אחר מת וראו עדים וסבורים שזה הוא בעל הבגדים ופרכינן ואי חיישינן לשאלה חמור בסימן אוכף היכי מהדרינן ומשני לא שייל איניש אוכפא דמסקיב לי' לחמרא והדר פריך ממתני' דקתני גבי גט מצאו קשור בכיס ובארנקי ובטבעת היכי מהדרי' וליחוש אע"פ שהוא מכיר את הכיס ואת הארנקי ואת הטבעת הא איכ' למיחש שמא השאילן לאחר וקשר בו גט זה והחזירן לזה ושכח בו הגט ומשני טבעת לא מושלי אינשי דחיישינן לזיופא. כיס וארנקי מנחשי אינשי ולא מושלי. וכתב מהרח"ש בתשו' סי' נ"ט ונ"ב דאף דמרן הב"י בא"ה סי' י"ז ובתשו' דף קי"א כ' דלא סמכינן אסי' מובהקי' דכלים כסברת הרי"ף והרא"ש ולא קי"ל כהר"ן ונ"י צ"ל דסברי דסמכינן, אסי' מובהקים דכלים ולא חיישינן לשאל' כלישנא בתרא דפ' האשה רבה מ"מ אפושי פלוגתא לא מפשינן ואיכא למימר דע"כ לא אמרו הרי"ף והרא"ש דלא סמכינן אסי' דכליו אלא דוקא בכלים העשויים להשאיל אבל כלים שאין עשויים להשאיל כעין טבעת דאתמר בגמ' טבעת לא מושלי אינשי אפשר דאף הרי"ף והרא"ש מודו בהא ע"ש וכ"כ הרב פ"מ ח"א ר"ס ט"ו והתירה מטעם ספק ספקא ס' אי הלכ' כהר"ן ונ"י ז"ל ואת"ל דאין הלכה אלא כהרי"ף והרא"ש אפשר דבכלים שאין עשויין להשאיל כעין טבעת מודו. וכתב שמרן ז"ל בס' הקצר אה"ע סי' י"ז נר' שחזר בו שכתב טעם דאין מועיל סי' מובהקי' שבכליו מטעמ' דחיישינן לשאלה ע"ש מכלל דבטבעת וכיוצא דלא מושלי אינשי מהנו סי' מובהקים וכתב שאף מהרימ"ט ז"ל שכתב בראשונו' סי' קל"ט דבדבר סי' שבכלים לא מלאו לבו לעשות מעש' אחר שהר' ב"י ז"ל כתב מה שכתב הנה בתשו' אחרונו' באה"ע סי' ל"ה כתב להקל בסימן כלים דלא מושלי אינשי ולא חש לההי' דמרן ז"ל וכן כתב בכתבים סי' קס"א וכן הראנ"ח ח"א סי' נ"ד כתב הלכ' למעש' להתיר בכלים דלא מושלי אינשי כטבעת וכיוצא. ועיין בפוסקים אחרונים תשובת ב"ח סי' פ"ו ותשו' חוט השני סימן צ"ו ופ"מ ח"א סט"ו וע"ש דף ל"ו ועיין עוד בש"ך ח"מ סס"ה ס"ק כ"ו מ"ש על דבר מר"ן. וחידש מהרימ"ט שם בחא"ה סי' ל"ה דף מ"ב דאפי' לפוסקי' דבכליו חיישינן לשאל' מ"מ כי היכי דאתמר בגמ' טבעת לא מושלי אינשי הכי נמי איכא למימר בסי' דציצית דציצית ודאי לא מושלי אינשי דמצוה דידי' לא שביק אינש ויהיב לאחרינ' דומיא דההיא דאמרי' בפרק האומר דקדושין המקדש את בתו סתם אין הבוגרת בכלל אע"ג דשויתיה שליח ואע"ג דא"ל קידושי לך מכל מקום לא שביק איניש מצוה דרמיא עליה ועביד מצוה דלא רמיא עליה ואע"פ שהיא בתו ולאו אורח ארעא דלא יעשה כן במקומנו עכ"ז אפי' גבי חומרא דאשת איש סמכינן אהך סברא דסברי רבנן דמצוה דרמיא עליה דאיניש לא שבק לי' ובנדון דידן בידוע שכשיצא מביתו לא הוליך עמו אלא ציצית א' שהי' הולך במקומות הקרובים וחוזר לביתו דמסתמא לא הי"ל אלא ציצית זה ועדיפא טובא מהא דאמרינן בגמ' כיס וארנק' מנחשי אינשי ולא מושלי להו כ"ש מצות ציצית ששקול' נגד כל המצות ומצוה תדירית היא (כ"ש מצות ציצית ששקול' נגד כל המצות תדירית היא) שראיה מביאה לידי זכיר' ונטירותא דידי' הוא כדאמרינן בפר' התכלת כל שיש לו תפילין בראשו ומזוז' על פתחו וציצית בבגדו בחזקת שלא יחטא שנאמר והחוט המשולש כו' ונאמר חונה מלאך ה' סביב ליריאיו וזה העני שהי' הולך נע ונד בין הגוים מזוזה ותפילין לא הי' עמו ציצית שעמו מסתמא לא מושיל לי' וישאר ערום בלא מצוה ע"כ. עוד כתב הר"ב פ"מ בסימן הנז' דהא דטבעת דלא מושלי אינשי הוי סי' היינו דוקא במעיד שהוציאוהו מאדם מת אבל אם ראו טבעת ביד איש אחר ולא נודע מה הי' מבעל הטבעת לא אמרינן מסתמא מת מכח הריקו' ולא הוי סי' ובטבעת סתם לא הוי סימן אא"כ מכירין הטבעת בטביעת עין דעדיף מסימן אבל טבעת בלא ט"ע או סי' מובהק לא הוי סי' ומהרא"ש בסס"י נ"ב כתב דאפי' לס' הב"י ז"ל דטבעת לא הוי סימן אע"ג דלא מושלי לי' היינו דוקא דחיישינן דלמא הוא של איש אחר והיינו דוקא בחותם דעלמא אבל אם כתוב שמו וכינויו לא חיישינן ואע"ג דבשמו ושם. אביו לבד חלקו הראשונים ולא עשו מעשה מ"מ בנ"ד דהוה הצטרפות דעדים מכירים החותם שהוא של בעל האשה הזאת וליכא למיחש לשאלה יש להתיר בלי פקפוק ואני מגמגם ע"ד קדשו דלפי מ"ש הוא דחשש הרב"י ז"ל הוא משום שמא מאיש אחר א"כ כיון שנתברר שהוא של אותו האיש אתי ליה דיו ואמאי אצטריך לי' תו שמו וכינויו:

קכב

טריפה אינ' חיה בפרק אלו טריפות דף נ"ח ע"ב א"ר הונא סימן לטרפה י"ב חדש כלומר אם חי' י"ב חדש בידוע שלא נטרפ' ומתפרש התם טעמא די"ב חדש דבעינן שיעברו עליו ימות הצנה וימות החמה דיש מכה שהיא נעכרת ומת מתוך הצנה ויש מכה שהיא נעכרת ומת מתוך החום הילכך בעינן ימות החמ' וימות הצנ' כמ"ש רש"י ז"ל שם וע' במס' ע"ז דאיכ' למ"ד דטריפ' חיה יותר מי"ב חדש ע"ש ובס' בני דוד סוף דמ"ג. ועיין בת"ח כלל י"ב דין ב' שבשנ' מעוברת צריך י"ג חדש וכמ"ש הש"ך ז"ל בשמו בי"ד סי' ז"ן. ולפי דברי הטעם שכ' רש"י ז"ל אין טעם לדבר הת"ח כי לא ישתנ' חיותו של בעל חי כפי השנ' דכיון דעברי עליו ימות הצנ' וימות החמ' כבר יצאת מיד' ספק טריפה. ועיין בספר פרי חדש שם השיגו מטעם אחר שכל שיעורי חכמים שהוזכרו בל' חדשים אין לחלק בין שנה פשוט' למעוברת שא"כ לא הי' להם להזכיר י"ב חדש אלא שנה ואף בשנה דקרא הויא פלוגת' דר' וחכמי' בפ"ק דר"ה אבל הכא שהוזכרו י"ב חדש מנ"ל להוסיף עוד אח' בשנת העיבור ע"ש. וכתב הרשב"א ז"ל בתשו' סי' צ"ח דהך מדה שמדו חכמי' היא דוקא בספק טריפ' אבל בודאי טריפ' כגון בהמ' שנמצאת יתרת אבר באותן האברים שהיא נטרפת בהם ובמקום שנטרפת בו אפי' נתברר שעברו עליה יב"ח אע"ג דטעם דטריפ' הוא משום שאין כמוה חיה מ"מ אם חי י"ב חדש אסור והאריך שם בראיות וכתב בסוף התשו' ז"ל וא"ת ומה נעשה וכבר ראינו בעינינו יתרת ברגל ששהתה יב"ח זו היא שאמר ריב"ל לרבי יוסי בן נהוראי על דא את סמיך כלומר אי אפשר וכאלו אתה מעיד על שאי אפשר שראית אותו בעיניך או סיבה אחרת יש וכן בכאן אנו שואלין לאותו שמעיד מנין אתה יודע ששהתה זו שמא שכחת או שמא טעית או שמא נתחלף לך זמן בזמן או שמא נתחלפ' לך בהמ' זו באחרת שאי אפשר להעיד שתהא בהמ' זו בין עיניו כל י"ב חדש ואם יתחזק בטעותו ויאמר לא כי אהבתי דברים זרים אשר ראו עיני ואחריהם אלך נאמר אליו להוציא לעז על דברי חכמים אי אפשר ויתבטל המעיד ואלף כיוצא בו ואל תתבטל נקוד' א' ממה שהסכימו בו חכמי ישראל הקדושים הנביאים ובני נביאים ודברים שנאמרו למשה מסיני. סוף דבר מוטב נחזור אחר הטענו' כדי לקיים דבריהם ולא שנדח' דבריה' המקודשים האמתיים המקויימים ונעמיד ונקיים דברים בטלים של אלו ע"כ ומשמע שם מדברי תשו' הרשב"א ז"ל דצריך לומר דהא דחיה על כרחין נס הוא אבל עכ"פ טריפ' הוא ע"ש אבל רש"ל ז"ל בפרק אלו טריפות סי' פ' כתב דטעם דבשהתה דטריפ' היא שאין כמוה חיה רובא דרובא אבל מיעוט' דמיעוט' חיה אע"ג דטריפ' היא ע"ש ואיכא למידק עליה ממ"ש התוס' ז"ל בפ"ק דע"ז דף ז' ד"ה ודלמא נח טריפ' הוה והקשו ז"ל אע"ג דנח חי לאחר מכאן כמה שנים אתי כמ"ד דעריפה חיה ע"כ ולדברי רש"ל מאי דוחקייהו דנהי דלדידן כל היכא דמספקא לן אית לן למיזל בתר רובא אך התם דבעי למילף דינא מקרא דאתך יש מקום לדוחה לדחות ולומר דלמא נח טריפה הוי ומעוטא דטריפות דחיות הנה הוה. והי' אפשר ליישב דשאני ליה לרש"ל ז"ל בין טריפות דבהמ' לטריפות דאדם דבבהמה מיעוטא דחיה ובאדם טריפ' א"א להיות בשום צד. אלא דקשה שהתוס' ז"ל כתבו בפרק שור שנגח דף נ"א ד"ה נעביד כו' ז"ל והשתא מדמה טרפות דאדם לטרפות דבהמ' וכן בפרק א"ט ומייתי ראי' מאיוב וקשה לר"ת דמחלק בין טרפות אדם לטרפות בהמ' ע"כ. ושבתי וראה להתוס' עצמם בפ' הנזיקין דנ"ו ד"ה ונקר במוחו של טיטוס ז' שנים כו' כתבו התוס' לא נעשה טריפ' בכך דדרך חוטמו נכנס ולא ניקב הקרום כו' ועוד יש לחלק בין טרפות דאדם לבהמ' כדפרש"י בפ"ק דעירובין ע"כ. ונרא' דאע"ג דהם חולקין על ר"ת דמחלק בין טרפות אדם לטרפות בהמה. מ"מ גבי נקיבת המוח יש לחלק ביניהם דבאדם צריך חסרון ובבהמ' לא משום דבאדם הקרו' התחתון קשה ובבהמ' רך אבל באברים ששוין בזה ובזה אין לחלק בין טרפות אדה לטרפות דבהמ' וכמו שגילו דעתייהו בזה בפרק א"ט דמ"ב ד"ה ואמר רבי יאוד' כו' ע"ש באורך. א"כ איפה כיון דטרפות אדם ובהמ' שוין איכא למימר דכי היכי דבבהמ' איכא מיעוטא דטריפ' חיה כ"ש בטרפות אדם דאית לי' מזל ומאי דוחקייהו דתוס' לאוקומי הסוגיא דלא כהלכתא ועיין בא"ה סימן י"ז סעיף ל"ב ובבית שמואל שם. עוד ראה זה חדש מצאתי למרן זקני הרב ז"ל בספר הליכות אלי סי' תשמ"ח כתב בשם ספר הארוך להרב אשכנזי ז"ל שכתב דהא דטריפה אינה חיה היינו בטרפות הבאה לה אחר שנולד' הבהמ' אבל בטרפות הנולד עמה הגם דהיא טריפ' ואסור' מ"מ יכול' לחיות כמה שנים ע"כ הנה הספר הלזה לא ראיתיו עד הנה אבל נרא' שדבריו באו על נדון הרשב"א ז"ל שכתבנו דודאי טריפ' אפי' עברו עליו יב"ח טריפ' אע"ג דטעמ' דטריפ' לפי שאין כמוה חיה והא חיתה צריך לומר דנדון הרשב"א הי' ביתרת רגל דרגילות להיות כן מבטן אמן וכמוה חיה אברא דלדבריו ז"ל קשה ממה שנדחקו התוס' בפ"ק דע"ז לאוקומי הסוגיא כמ"ד דטריפ' חיה מכח הקושי דהא נח חי לאח"כ כמה שנים ומאי קושיא ואימא דהכי פריך ודלמא נח טריפ' הוה מעיקרא מלידה ומבטן דכמוה חיה וכבר השיגו מרן זקני הרב ז"ל מהא. ולע"ד יש ליישב דברי הרב ע"פ מ"ש באגד' בב"ר ריש פרשת נח דנח כשבא לצאת מן התיב' הכישו הארי ועשאו טריפ' והקריב שם בנו תחתיו ע"ש וכל כמה דמצינן לאשוויי ש"ס דילן עם האגד' משוינן וכיון דמשם אנו למדין דנח לא הי' טריפ' מלידה ומבטן אלא שבתר הכי נטרף. איכא למימר דכי פריך הש"ס ודלמא נח גופיה טריפה הוה על כרחך ודלמ' טריפה הוה השתא קא פריך דלמא דמעיקרא נמי קודם שנכנס לתיב' נעשה טריפ' דגם הוא היה כמו הם כמ"ש ז"ל כי נחמתי כי עשיתים ונח כו' והא איכ' בין תלמודא דידן לאגדה דלתלמוד דידן נעשה טריפה קודם שנכנס ונענש אז כדי שלא יקטרג המקטרג עליו להמיתו במבול כדורו ושקיל למטרפסי' ולפי דברי האגד' כשבא לצאת שקיל למטרפסי' אבל כל אפיא שוין דלא נעש' טריפ' אלא אח"כ ולא מלידה ומבטן ועיין בהרב כנה"ג י"ד סי' ז"ן בהגה' הטור עמד על זה עש"ב אכן אכתי יש לחקור על הרב האשכנזי ז"ל מההיא דפ"ק דחולין דף י"א דילפינן דאזלינן בתר רובא דליתיה קמן מרוצח ודלמא טריפה הוה אלא דאזלינן בתר רובא כמו כן קשה דכיון דשכיח מיעוט' דטריפה דחי כמ"ש רש"ל א"כ אכתי איכא ס"ס להחמיר ס' אי הי' טריפ' א"ל, ואת"ל שהי' טריפ' אימור שהי' מאותן שחיין הן בטרפות ונמצא חי הרג ומש"ה ר"ק ולא אב"ר. ויש לדחות דלא חיישי' להני למקטל נפשות. וכתב הרב שלטי הגבורים בשם ריא"ז ז"ל בפרק האשה בתרא עלה דאפי' ראוהו מעיד כתב דאם ראוהו שנעשה טריפ' מעידין עליו להשיא את אשתו לאחר יב"ח ועיין בקונט' מהרח"ש דף ס"ג ע"ב ועוד זאת ראיתי בס' מגיד מראשית דף ט' ע"ב דנסתפק בב' אחיות דאסרן הכתוב דוקא בחייה אם הי' ראובן נשוי עם לאה ונעשית טריפ' וקדש לאחותה אי הויא מקודשת דלא מקרי בחייה כיון דטרפה אינה חיה והו"ל שלא בחייה דהא מדכתיב יעמד חי גבי שעיר המשתלח ילפינן פרט לטרפה. ותמהני איך העלים עינו היפה ממ"ש ה"ה ז"ל בפי"ג מה' גירושין הלכה י"ז בשם הירו' דטריפ' לא התירו את אשתו אלא לאחר יב"ח ונותנים לו שהות כמו טריפה וכ"כ מרן הב"י בא"ה סי' י"ז אות ל"ז בשם הרמב"ן והרשב"א. ועיין בס' עיגונא דאתת' בפרט מדה זו דף נ"ה ע"ג והרב בס' מגיד מראשית שם כתב עליו דנעלם מהרב מהרח"ש ז"ל דברי התוס' דזבחים דף קי"ו ודבב"ק דף נ"א. ואני בעניי לא הבינותי במה הית' העלמת העין שכת' ודברי מהרח"ש שם ברור מללו ככל דברי התו' הנז' ובתוספ' דברים שהביא שחידשו התוס' בפרק אלו טרפות כמו שיראה המעיין שם ועיין בפרט זה בס' בית שמואל סי' ל"ז ס"ק ב' ועוד עיין בס' גנת ורדים א"ה כלל סי' ד' בפרט זה:

קכג

טריפה יולדת בפ' א"ט דז"ן ע"ב סי' לטריפ' כל שאינה יולדת והתם הוי פלוגתא ואיכא למ"ד דטריפ' יולדת. וכתבו התו' בפ"ק דע"ז ד"ז ד"ה רע"א דמאן דאית ליה טריפה יולדת כ"ש דאית ליה דטריפה חיה דאפי' למ"ד טריפה אינה יולדת אמרי דיכול להיות דאית ליה דחיה וכן כתבו שם בסוף ד"ה ודלמ' כו' ז"ל דהא דקיימינן אליביה דמ"ד טריפ' יולדת ולדידיה נמי טריפה חיה ואמרינן התם דנ"ח ע"א והלכת' בזכר כל י"ב חדש בנקבה כל שאינה יולדת וכתב הרב ב"ח ז"ל בי"ד סי' נ"ז דלנקבה כל שאינה יולדת כלומר דא"צ י"ב חדש אלא כיון שילדה מותרת אבל אם אינ' יולד' ודאי דשיהוי הי"ב חדש מהני לה ומותרת כזכר וכ"כ בפרישה. וראיתי לרש"ל ז"ל בפ' א"ט סי' פ' שכתב דעיבור בלא לידה ל"מ אלא בעינן שתתעבר ותלד אבל בעיבור לחוד דאפשר דתתעבר עיבור שלא תבא לידי לידה אלא תמות והביא ראיות על זה ע"ש ועיין בתוס' פ"ק דע"ז דט"ז ע"א ד"ה אלמא לא מקבלת זכר שכתבו לאו משום דספק טריפה אינה יולדת דבפרק א"ט בעי למימר לר"י דיולדת אלא דאינה מקבלת זכר וכדמשמע לישנ' מדלא קאמר אלמא דלא ילדה ע"כ ונראה דכונתם רצויה לומר דר' יאודה קאמר דעל הרוב אינה מקבלת עליה זכר ולא חיישינן לאותה חששה שחשו רבנן התם דלא שכיח אבל אם אפשר דתקבל עליה לעולם דיולדת ודאי. ובפ' א"ט דז"ן ע"ב כתבו בד"ה ודלמא סבר טריפה יולדת כו' הקשו דהא רבי יאודה סבר דלא מקבלת עליה זכר ותי' דיש לחלק בין טרפות דחתוכת רגלים לשאר טרפות ולפי מה שכתבו הם ז"ל בההיא דפ"ק דע"ז הנז' לא הבינותי מאי קא קשיא להו בפ' א"ט דהתם ברובא איירי אבל לעולם איכא מיעוטא דמקבלת זכר ומתעברת ויולדת ודוק. וזכר טריפה אם מוליד בזה נשאל הרב פר"ח במ"ח סי' ה' והעלה מסוגית פרק השולח דאינו מוליד יע"ש בדבריו:

קכד

טביעת עינא בפרק כל הגט דז"ך ע"ב צורבא מרבנן אית ליה טביעות עינא אבל איניש דעלמא לא אמנם התוס' ז"ל כתבו שם בשם ר"ת דעם הארץ נמי ידע בט"ע כדאמרינן בגט פשוט האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי אתתא לידבר ע"ה בהדיה ובפרק גיד הנשה מוכח דכ"ע נמי אית להו טביעות עינא והא דלא מהדרי' לע"ה אבידה בט"ע משום דלא מהימן ודלמא משקר במילתא דנוגע לעצמו דאפי' דלית ט"ע בגויה מ"מ אמר דאית ליה ט"ע ושקורי משקר וגבי גט נמי כתב הרשב"א שם בחידושיו דהיינו טעמא משום דאשכחוהו אחריני ואי לאו דצורבא מרבנן הוה ולא משקר חיישינן דלמא לית ליה ט"ע בגויה ושקורי משקר כי היכי דלא לפסיד אגריה א"נ דלא ליהוי למאריה גיטא תרעומת עילויה וה"ה במילתא דליכא פסידא וליכא תרעומת אפי' ע"ה מהימן בט"ע ועיין בב"י אה"ע סי' קל"ב אות ה' ובתשו' מהרח"ש סי' י"ב ופ"מ ח"א סי' ט"ו. ובספר בני דוד בקונט' עיגונא ד"י ע"ב סי' ר"ך נסתפק אי אמרינן נמי באשה דאית לה טביעות עינא דאע"ג דכתבו התוס' דגם ע"ה אית ליה ט"ע אפשר דאשה גריעא מע"ה. ולעד"נ אין מקום לספק בזה דהא בפ' גיד הנשה דצ"ו אמרי' דט"ע עדיף מסימן דאלת"ה היאך סומא מותר באשתו ובני אדם מותרים בנשותיהם בלילה אלא בט"ע דקלא ועל כרחך ה"ה נמי דאמרינן אשה סומא מותרת בבעלה וגם נשים היאך מותרות לבעליהן בלילה ע"כ בטביעות עינא דקלא:

קכה

טורח בב"מ פרק השוכר את האומנין דע"ט ע"ב השוכר את החמור לרכוב עליה שוכר ענית עליה כסותו ומזונותיו של אותה הדרך מכאן ואילך חמר מעכב עליו. חמר מניח עליו שעורים ותבן ומזונות של אותו היום מכאן ואילך שוכר מעכב עליו ופריך ה"ד אי דשכיח למזבן חמר נמי ליעכב ואי דלא שכיח למזבן שוכר נמי לא ליעכב א"ר פפא לא צריכ' דשכיח למטרח ולמזבן מאונא לאונא חמר דרכיה למטרח ולמזבן שוכר לאו דרכיה למטרח ולמזבן:

קכו

טורח בב"ב פ' המוכר פירות דצ"ד ע"א דהמוכר פירות לחבירו ה"ז מקבל עליו רובע טנופת לסאה א"ר הונא אם בא לנפות מנפה את כולו אמרי לה דינא משום דמאן דיהיב זוזי אפירי שפירי יהיב ורובע לא טרח איניש טפי מרובע טרח איניש וכיון דטרח טרח בכוליה ופרשב"ם אם בא לנפות אם בא לוקח להקפיד בטנופת דנראה בעיניו שיש לו טנופת יותר מרובע ובא לוקח לנסותו ולדעת אם יש שם יותר מרובע ונמצא בו יותר מנפה את כלן ויחזיר לו המוכר חטים כנגדן או מעות ולא מצי למימר רובע כבר מחלת והמותר אשלם לך משום דאפירי שפירי יהיב איניש זוזי ולא מחיל טנופת כלל אלא מפני שטורח הוא לנפותו בשביל דבר מועט והילכך כי ליכא אלא רובע לא טרח לנפותו דכי א"ל מוכר ללוקח אני אומר שפירותי יפין הן ואם תאמר אינן יפין או טרח ונפה אותן או אייתי ראיה כמה יש טנופת ואשלם לך ובשביל רובע לא טרח איניש דיצא שכרו בהפסד טורחו אבל כי איכא יותר מרובע טרח לוקח לנפותו וכיון דהתחיל לטרוח טורח ומנפה את כולו דדבר קל הוא לגמור הנפ' מאחר שהתחיל והילכך לא מחיל ומיהו היכא דליכא אלא רובע אם בא לנפות הרי בטלה דעתו ופטור מוכר:

קכז

טעות בפ"ק דפסחים פלוגתא דאביי ורבא ח"א טועה אדם חצי שעה וח"א אין טועה כלום ואיכ' לישנ' אחרינ' ח"א אדם טועה ב' שעות חסר משהו וח"א טועה אדם ג' שעות. ונפקא מינה לב' סהדי ח"א בג' שעות וח"א בה' אינה הכחשה אלא טועה גם א' אומר בשנים לחדש היה המעשה וח"א בג' בחדש עדותן קיימת שאינה הכחש' אלא זה טועה בעיבורו של חדש וזה אינו טועה ומהכא מוכח בריש פ' בן סו"מ דרובא דאינשי טעו בעיבורא דירחא:

תוכן העניינים

קהלת יעקב - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה