קהלת יעקב - ב· רבי ישראל יעקב אלגאזי
קונטרס מדות חכמים · אות ג
נט
גזים איניש ולא עביד בפ' כל הנשבעים דמ"ו א"ר, נחמן האי מאן דנקיט נרגא בידיה ואמר איזיל וא קטליה לדקלא דפ' ואשתכח דקטיל ושדי לא אמרי' דהוא קטליה מ"ט עביד איניש דנזים ולא עביד. שמעינן מהא דאפי' דאשתכח כמה דגזים ואמר למעבד אפ"ה אמרי' עביד איניש דגזים ולא עביד ותלינן באחר. וזה פשוט לאפוקי מי שטעה בזה להורות דכיון דאשתכח ממש כמה דגזים ואמר דלא אמרינן גזים איניש כו' ותלינן ביה דוקא והך סוגיא הויא תיובתיה. והתוס' ז"ל כתבו שם וז"ל פי' הרוקח דוקא בסתם אדם אבל במוחזק לכך לא וכן נראה ע"כ כונת התוס' בזה פשוטה שבאו לתרץ מה שיקשה על זה מההיא דאמרי' בפ' הרואה בעובדא דרב שילא כשאמר ההוא גברא איכא גבר' ביאודאי דדאין דינא ולא נקיט רשותא כו' אמר איזיל ואימא להו כו' מחייה בקולפא דפרזלא וקטליה. ואמאי לא אמרינן עביד איניש דגזים ול"ע ואמאי קטליה. ובפרק הגוזל בתרא נמי אמרי' ההוא גברא דאחוי תיבנא דחבריה אתא לקמיה דרב א"ל לא תחוי א"ל אנא מחוינא ומחוינא קם רב כהנא שמטיה לקועיה מיניה כו' ולא חש להא דאמרינן עביד איניש דגזים ולא עביד. וניחא ליה לרוקח ז"ל לחלק דלא אמרו עביד איניש כו' אלא בסתם אדם אבל במוחזק לכך אמרינן גזים ועביד והיינו דר' שילא ודר' כהנא וכיוצא בזה כתב הרשב"א ז"ל בתשו' סי' קפ"א ז"ל המוסר כנחש והקודם להורגו זכה ומה שאמרת היאך הורגים אותו מס' דעביד איניש דגזים ולא עביד. אם רגיל איניש כך מה שאומר לעשו' כאלו עשה ואפי' מי שאינו רגיל לעשות בכך אלו הכרנו בו שהוא רוצה לעשות כההיא דרב כהנא שאמרו והתרו בו לא תיחוי והוא העיז ואמ' מחוינא ומחוינא הרי הוא כאלו ידענו בבירור שיעש' ואף על הס' נהרג וההיא דאמר' בפ"ק דגיטין דשלח ליה מר עוקבא לר"א בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרם למלכו' מהו והדר שלח לי' תו מצערין לי' טובא ואפ"ה א"ל דום לה' והתחולל לו. הנה לאו מסורו' היו ולא היו מצערין אותו בכך אלא בדברי' או בנזיקים אחרים שאלו מסורות היו מותר הי' למוסרן ומצוה ע"כ הנה תחי' דברי הרשב"א אלו ברור לחלק בין סתם אדם למוחזק ורגיל בכך כשיטת הרוקח והתוס' ז"ל ומהתימה מהר"ב ש"י שכתב בתשו' דף פ"ב ז"ל ואע"פ שכתבו התוס' שם פי' הרוקח דוקא בסתם אדם אבל במוחזק בכך לא אין מכאן סיוע לשמעון כלל שלא ראיתי חילוק זה של הרוקח בשום פוסק וסברת הרוקח בזה יחידאה ע"כ ותמהני איך העלים עינו היפה מתשו' הרשב"א הנז' שחילק כחילוק הרוקח והתו' ז"ל ומי לנו כהרשב"א ז"ל שכתב בתשו' מהרשד"ם ח"מ סקע"ד שמעתי מפי מורי ז"ל שהי' שוקל סברת הרשב"א כמעט כרוב שאר הפוסקים והמוחזק יכול לומר קי"ל כרשב"א אע"ג דכתב הרב ב"י ז"ל דלא נקטינן כהרשב"א נגד הרי"ף והרמב"ם ועיין עוד שם ריש סימן רמ"ט וע' במרן הב"י בה' דיינים סי' סל"ד דייחס ס' זו גם להגהות אשירי ז"ל ע"ש. ובתשו' הרב חוות יאיר ראיתי בהשמטו' דף רכ"ו ע"ב כ' ז"ל נשאלתי וכי חמור אלך ואמסור מאומר אלך ואהרוג לפי שאפי' התרו בו כמה התראו' ועומד בדבורו אין ממיתין אותו ואפי' גבי ממון אמר אלך ואגזריה לדקליה דפ' קי"ל עביד איניש דגזים ולא עביד כדאיתא בפ' חזקת הבתים דל"ג ע"ב וי"ל דשאני דבר הנעשה בפרהסיא ואפשר שיעמוד מנגד הוא או אחרי' מש"ה אמרי' גזים ולא עביד ויותר נ"ל דשאני מוסר דלא עביד מעשה וקיל בעיני דאינשי אבל בשאר דברים דעביד מעשה דפשוט לכל איסורו אפי' אומר אלך ואעבוד ע"ז אינו חייב מיתה ע"כ. וטוב עין בעיניו יראה דאגב שיטפיה לא דק במה שכת' כדאי' בחזקת הבתים דמההיא שמעתתא לא שמעינן דעביד איניש דגזים ול"ע ואדרבא משם מוכח איפכא דהא ההיא דפרק חזקת הבתים אמר הכי א"ר יאודה האי מאן דנקיט מגלא ואמר איזיל אגזריה לדקלא דפ' דזבניה ניהלי מהימן לא חציף איניש דגזי' דלאו דילי' ושמעת' דשמעי' מינה דעביד דגזים איניש ולא עביד היא מימרא דרב נחמן בפרק כל הנשבעים כרשום לעיל ושם יישבו התוספות הב' מימרו' ע"ש וזה גרם להרב שהעלים עינו היפה מדברי התוס' שם בפ' כל הנשבעים שעמדו כבר בשאלה זו שנשאל לפניו בין סתם אדם למוחזק בכך ולא שת לבו גם לתשו' הרשב"א ז"ל הנז' גם החילוק הא' שכתב לחלק בין הנעש' בפרהסיא כו' לכאורה איפכא מסברא דהואיל ומעיז פניו בפרהסיא כל העולם כאין נגדו וחזקתו שימסור וכן ראיתי דומה לזה בהגהות אשירי פרק זה בורר שכת' ז"ל איניש דסני לחבריה וא"ל בפני רבים אזילנא ומסרנא לך רשע הוא ופסול לעדות ע"כ נראה דסבר דאע"ג דאמרי' גזים איניש ול"ע כיון דא"ל בפני רבים ולא חש לכל מי שיעמוד לנגדו חזקתו שימסור ולא אמרי' בהא דגזים ול"ע. והנה בתשו' הרשב"א בחילוק הב' שכת' לחלק בין כשהתרו בו כעובדא דרב כהנא שהתרה בו וא"ל לא תיחוי ואמר אנא מחוינא ומחוינא לבין כשלא התרו בו, דבהא ודאי אמר עביד איניש דגזים ול"ע איכא למידק מעובדא דר' שילא דנראה דלא הית' שם התראה וקטליה ודוחק לומר דהיה שם התראה ובגמ' לא הזכירו. ושוב ראיתי לה"ה ז"ל שכת' בפ"ח מה' חובל עמ"ש הרמב"ם בדין המוסר דמתרין בו וא"ל אל תמסור ואם העיז פניו ואמר לא כי אלא אמסרנו מצוה להורגו וכל הקודם להורגו זכה וכתב שם ה"ה ז"ל ור' שילא אפשר שלא הי' לו פנאי ע"ש. ושבתי וראה בתשו' הריב"ש ז"ל סרל"ח אחר שהביא דברי הרמב"ם ז"ל שדעתו לחלק בין התרו בו ללא התרו בו כתב ז"ל ועובדא דר' שילא י"ל דגם בזה אפשר שהתרה בו ר' שילא אע"פ שלא נז' בגמ' אלא שלא הי"ל פנאי או אפשר שאין הנרד' הבא להציל א"ע בנפשו של רודף, צריך להתרות ברודף לפי שהוא בהול על נפשו להציל עצמו ולא חייבוהו להתרות אלא כיון שרוא' שבא להורגו ישכים הוא ויהפוך אל הרודף כו' ובשם הרא"ם ז"ל מצאתי כתוב דאפי' מאן דאית ליה דרודף צריך התראה היינו לגבי אדם אחר דעלמא אבל נרדף לכ"ע לא בעי עכ"ד והנאני ולע"ד יש לדקדק מתשו' הרשב"א הנז' דהכי נמי ס"ל כשיטת הרא"ה ז"ל מסיום דבריו שכ' שם וההיא דאמרינן בפ"ק דגיטין דשלח ליה מר עוקבא כו' ומאי קושיא הא התם איכא למימר דהואיל ולא התרה בהם מר עוקבא מש"ה א"ל דום לה' כו' ומאי דוחקיה דהרשב"א לאוקומה שהנהו לאו מסורות היו הפך משמעו' המעשה דקאמר מר עוקבא ובידי למוסרם למלכות דמשמע דבעא למדוד להם בעדתם שהיו מסורות ותיפוק ליה דר"א משום דלא הי' שם התראה ולא היה אפשר לו למר עוקבא להתרות משום דמצערו ליה טפי מש"ה אמר דום לה' כו' אבל נרא' דס"ל להרשב"א דאפי' מאן דאית ליה דרודף צריך התראה היינו לגבי אדם אחר דעלמא אבל נרדף לכ"ע לא בעי התראה וכדברי הרא"ה ואמטו להכי כת' דאותם דלא היו מסורו' דאלו היו מסורות אפי' בלא התראה הי' מותר למסרם ומיהו יש לדחות דאם באמת לא הוה אפשר לי' למר עוקבא להתרות הי' יכול למוסרם דלא גרע מעובדא דר' שילא שכתב ה"ה דדעת הרמב"ם בההיא דר' שילא משום דלא הי' לו פנאי להתרות וקטלי' ואם באמת הוה אפשר ליה למר עוקבא להתרות בהם אם הדבר הזה הי' מעכב הי"ל לר"א לאמר לו התרה בהם אלא עכ"ל דלאו מסורות היו ולא בני התרא' היו. עוד בתשו' מוהריק"ו שורש קפ"ו הביאה מרן ז"ל סי' ר"א כתב שהטוען שנתן לחבירו מפני שנזמו להביאו בערכאות ש"ג אין בטענתו ממש ולא מקרי אונס מהא דפ' כל הנשבעים דאמרינן עביד איניש דגזים ולא עביד וכתב בתשו' דברי ריבות ז"ל סי' קנ"ט דדוקא בנדון הזה דמחוסר מעשה להביא' בערכאות כתב מוהריק"ו דלא מקרי אונס דגזים איניש ול"ע אבל היכא דבשב וא"ת עושה כונתו כגון ראובן שמוחזק בנכסי שמעון וכובש אותם וא"ל לא אתן לך מאומה אם לא תעשה כך וכך לא אמרי' בהא עביד איניש דגזים ול"ע ובתשו' מוהרשד"ם ז"ל ח"מ סנ"ב כ' ז"ל בישר' דוקא שייך בי' למימר עביד איניש דגזים ול"ע אבל, בנדון דידן שהוא משומד כופר בעיקר גזלן ולא נאמן עביד ולא גזים מקרי וזה ברור ע"כ ועם כי דבריו א"צ חיזוק נלע"ד להביא ראי' לדבריו מדברי תשו' מיי' השייכים לסדר נזיקין סי' ז' הביא' מור"ם ז"ל ח"מ ספ"ו וז"ל וששאלתם על רחל שהיתה נשוא' לאחר והמיר ונתנה לו רחל חצי זקוק ע"מ שיגרש כו' ועתה היא תובעת כתובת' מפקדון שהי"ל לבעלה המומר ביד אחרים כו' אמנם נ"ל לפטור הנפקד מטעמא אחרינא כיון דהמומר גזים ליה אם לא ישיב לו הפקדון לא מחייב לממסר נפשי' כו' כדאשכחן בהגוזל בתרא כו' כ"ש הכא דהנפקד מחוייב להחזיר למומר פקדונו ולא מחייב להכניס גופו וממונו בסכנ' עבור הפקדון עכ"ל ואי אף במשומד שייך למימר עביד אינש כו' מה בכך דהמומר הוה גזים ביה הא אמרי' גזים איניש ולא עביד אלא עכ"ל דיש לחלק בין ישראל שגזים ובין מומר שגזים דבכה"ג לא אמרי' עביד איניש דגזים ולא עביד. ועל מאי דכתבינן לעיל בשם תשו' חוות יאיר ז"ל שכ' לחלק בין אמירה בעלמא אלך ואמסור לשאר דברים דעביד מעשה שבתי וראה למרן הב"י ז"ל בהל' דיינים סל"ד סל"ב שכתב על ההיא דהגהות אשירי ז"ל דפרק זה בורר שהבאנו לעיל שכתב דאיניש דסני לחברי' וא"ל בפני רבים אזילנא ומסרנא לך רשע הוא ופסול לעדות כתב מרן וז"ל נראה לי דהיינו במוחזק שעוש' כי עובדא דר' שילא פ' הרוא' או שהתרו בו כי ההיא דר' כהנא בהגוזל בתרא הא לאו הכי לא דעביד איניש דגזים ול"ע כו' ע"כ נראה דס"ל למרן דאפי' באמירה בעלמא דאמר אזילנא ומסרנא לך אמרי' עביד איניש דגזים ולא עביד שלא כדברי הר"ב חוות יאיר ז"ל הן אמת שנראה דהוא ז"ל נסתר מחמתו שכתב שם ז"ל ובסוף ס' הכלבו כתוב ז"ל אמר רב פלטוי מוסר פסול לעדות ולא מבעיא מוסר גמור אלא אפי' אדם מפורסם ומריב עם חבירו וא"ל אלך ואמסרך הואיל ומעיז פניו בפרהסיא נחשב רשע ופסול לעדות וה"ה לשבוע' ובס' בדק הבית למרן ז"ל שם סיים וז"ל וכ"ש בזמן הזה שאף המוחזקים בכשרות לא משמע להו דאיכא איסורא באמירה בעלמא ע"כ ושי"ל דכוונת מרן שהביא בסוף דבריו הא דס' הכלבו הוא לומר דלפי דבריו אין אנו צריכים לחילוקים שכתב בהדיא בהגהות אשירי ואפי' לא התרו בו ואפי' אינו מוחזק באמירתו נפסל וק"ל:
ס
גופי של אדם שיערו חכמים ג' אמות בעירובין פ' מי שהוציאוהו דמ"ח ע"א הני ד' אמות דשבת היכא כתיבא כדתניא שבו איש תחתיו כתחתיו גופו של אדם ג' אמות ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו א"נ כדי שיטול חפץ מתחת מרגלותיו ומניח תחת מראשותיו ורבותינו בעלי התוס' ז"ל הקשו על זה דא"כ אמאי בעינן גבי היזק ראיה מחיצ' ד' אמות בפ' השותפין כו' ותי' דהא דשיערו חכמים דגופו של אדם ג' אמות היינו בלא ראשו ושיעור מקוה דהוי אמה על אמה ברום ג' אמות לאו משום שלא יהא גובה האדם יותר מנ' אמות אלא משנכנס במים המים עולין וגם ירכין ראשו קצת והא דכתיב בתרגום מגלת אסתר פרשנדתא איצטליב על תלת אמין וכן כולם התם קטועי ראש הוו וכ"כ בשבת דף צ"ב ד"ה אשתכח:
סא
גברא באמתא יתיב כך שיערו חכמים בפ"ק דסוכה ד"ז ע"ב ובכמה דוכתין דמקום האדם הוי רחב אמה והתוס' ז"ל ביומא פרק א"ל הממונה דף ל"א ד"ה אמה על אמה כו' כתבו בסוף הדבור ז"ל ואין להקשות כיון דגברא באמתא יתיב היכי טביל בכלי שאינו אלא אמה על אמה דאמתא באמתא היכי יתיב די"ל הא דאמרי' דמקום האדם הוי רחב אמה היינו כשהוא לבוש תדע דגבי כוכין אמרי' בפ' המוכר פירות (אמרי') כוך רחבו ו' טפחים ובהם מכניסים הארון והמת בארון:
סב
גזל בפניו נפיש יצריה שלא בפניו לא נפיש יצרי' בריש פ' אין דורשין עלה דמתני' דאין דורשין בעריות בג' מפרש ר' אשי אין דורשין בסתרי עריות בג' מ"ט סברא היא בי תרי כי יתבי קמי רבייהו חד שקיל וטרי בהדיה רביה ואידך מצלי אודניה לגמרא תלתא חד שקיל וטרי בהדי רביה והנך תרי שקלי וטרי בהדי אהדדי ולא ידעי מאי קאמר רבייהו ואתי למשרי איסורא בעריות ופרכי' אי הכי כל התורה נמי ופריק שאני עריות דאמר מר גזל ועריות נפשו מחמדתן ומתאוה להם אי הכי גזל נמי עריות בין בפניו בין שלא בפניו נפיש יצרי' גזל בפניו נפיש יצרי' שלא בפניו לא נפיש יצרי' והתוס' ז"ל בפ"ק דסוטה ד"ח ד"ה גמירי אין יצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות כתבו ז"ל מקשינן מפ' אין דורשין דאמר עריות בין בפניו בין שלא בפניו נפיש יצרייהו ולא קשיא דהתם הכי פי' מאחר שראה הערוה פעם א' שוב מהרהר אחריה לעולם אפי' שלא בפניה אבל מחמת שראה הנסקלת ערומה אינ' מהרהר באחרת ע"כ ועיין בס' הליכות אלי סי' קמ"ו ולע"ד צ"ע מההיא דמנחות פ' התכלת דאמרינן התם מעשה באדם אחד שהי' זהיר במצות ציצית שמע שיש זונה אחת בכרכי הים שנוטלת ת' זהובים בשכר' שיגר לה ת' זהובים כו' כל המעשה הנז' שם והא התם דשמע ולא ראה ואש היצה"ר תוקד בקרבו:
סג
גיטול"א כתב הר"ב פ"מ ח"ב סי' צ' לענין עדות נהרג דגיטול"א ודאי לא מושלי אינשי כיון שהיא עשויה לחשבון שבינו לבין אחרים וכיוצא בזה כתב בח"ה סי' י"א דפנקס שכותב בו חשבנותיו עדיף מטבעת וכיס דלא מושלי אינשי ע"ש:
סד
גמירי איכא טובא בתלמוד שאינן הלכה למשה מסיני אלא מסורת מרבותינו ופה אזכיר קצת מהם בפ"ק דסוטה גמירי אין יצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות ובשבת דף צ"ב גמירי דכל טונא דמדלייא במוטות תלתא מלעיל ותרי תלתי מלרע ובפרק אלו נאמרין דל"ד גמירי דטונא דמדלי איניש לכתפיה תילתא דטעוניה הוי פירש"י טינא דמדלי איניש אכתפי' שהאדם עצמו מגביהו על כתיפו ואין אחר מסייעו אינו אלא תילתא דטעוני' שליש משאו שנושא כשמטעינו אחר וע"ש בתוס' ז"ל. ובפ' תפלת השחר אמרי' עלה דטעה בברכת המינין מעלין אותו ופריך משמואל דטעה ולא העלוהו ומשני שאני שמואל הקטן דאיהו תקנה ודלמא הדר ביה אמר אביי גמירי טבא לא הוי בישא ואע"ג דכתיב ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול דהוא רשע מעיקרו אבל צדיק מעיקרו לא ורבא פליג התם בהך גמירי וסבר דצדיק מעיקרו נמי דילמא הדר ביה והא דלא אסקוהו לש"ה משום דהא אתחיל בה ובפ"ק דביצה ד"ז ע"א אמר רבינא גמירי תרנגולת כל היכא דאיכא זכר בהדה לא ספנא בארעא ואם בדק בקינה של תרנגולים מעי"ט ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצ' מותרת בדאיכא זכר בהדה דכל שתשמישו ביום אינו נולד אלא ביום וליכא למתלי דספנא מארעא דהיא יולדת אף בלילה ע"ש: