קהלת יעקב - ב· רבי ישראל יעקב אלגאזי
ספר מענה לשון ח"ג · אות ב
יט
באי כחו דכתבי בשטרות כתב מהראנ"ח סי', ק"י דלשון באי כחו אף לקוחו' נמי במשמע וכדאמרי' בעלמא לא עדיפת מגברא דאתית מחמתיה וכ"כ הרי"ף ז"ל בתשו' על מי שהאמין בשטר הוא וכל באי כחו היורשים ומקבל מתנה נמי בכלל אבל אם אמר הוא ויורשיו לא האמין אלא יורשיו בלבד אבל לא מקבל מתנה ולוקח ע"כ ועיין בטח"מ סי' ק"ו שכתב בשם בעל התרומו' ז"ל דבמשמעות באי כחו הם בית דין ע"כ וע' במהרש"ך ח"א סי' י"ב עוד בזה ועיין בגינת ורדים ח"מ כלל ג' סי' ל"א דב"ח אינו בכלל ב"כ ע"ש וע' במהרי"א סי' רנ"ט דכתב דב"ח בכלל ב"כ ע"ש ומוהראנ"ח ח"א סי' ס"ו דף קי"א דפקירו או שלוחו או בן ביתו הנושא ונותן בממונו הכל קרויין באי כחו:
כ
בגדים כ' בתשו' משפטי שמואל סי' כ"ח על קהל שהסכימו שלא ילבשו בגדי משי אף טאבי שרובו משי ומעוטו צמר במשמע ע"ש והנודר מבגדים ומלבושים אין צמידים של זהב בכלל כה"ג מהר"י וייל סי' קמ"ד:
כא
בטל בריש פרק השולח אמר אביי בטל ב' לשונות משמע משמע בטל מעיקרא ומשמע דליבטיל גבי גט לישנא דמהני ביה קאמר גבי מתנ' לישנא דמהני ביה קאמר ועד"ז כתב הריטב"א ז"ל בריש פרק הכותב עלה דאמרי' האומר שדה זו אין לי עסק בה ז"ל ואומר רבינו ז"ל דמתני' כשאומר כן בלשון סילוק וגילה דעתו שאומר בלשון הקנאה אבל באומר כן בלשון הודא' פשיטא דמהני ואפי' כשאומר כן בלשון סתם ולא גילה דעתו אם בלשון הודא' אם בלשון הקנא' זוכה הוא מדין הודאה כיון שפשוטו של לשון הכי משמע. ולשון חכמים כך הוא הרי את מקודשת לי שר"ל הרי את תהא מקודשת שזה הלשון וכיוצא בו משמע לשעבר ולהבא וזוכה הוא באיזה שיזכה יותר וכדאמרי' בפרק השולח ע"כ. ובהא ניחא לי מה שהק' מהרימ"ט בההיא דפ' השולח דמשני רב אשי עבדי עבדי שהי' כבר עם ההיא דדרשו חז"ל והשמותי את מקדשכם אע"פ שהם שוממים הם עומדים בקדושתם ולימא מקדשכם שהי' כבר. אמנם יר' דודאי דעבדי משמע הכי ומשמע הכי משמע עבדי השתא ומשמע עבדי שהי' כבר ואמר ר' אשי דגבי שחרור דדמי למתנה מסתמא לישנא דמהני קאמר וק"ל. וחילוק בין אומר בטלה היא להרי היא בטלה עיין הראב"ד ריש פ"ד דזכייה:
כב
בית הכנסת כתב המבי"ט ח"א צ"ב על מי שנשבע שלא להתפלל בבה"כ דמותר לו להתפלל במעבר ב"ה שהוא מקורה כ"ה עם כ"ה כדין הנודר מן הבית דמן האגף ולפנים אסור מן האגף ולחוץ מותר ע"ש:
כג
בנים האומר דבר זה לבני יש להסתפק אי קאי אבנים שיש לו דוקא עכשיו או גם לבנים הבאים לו לאחר מכאן וכיוצא בזה נסתפק מהרי"ט בח"מ סי' כ"ג והתו' בב"ב דס"ג ע"א ד"ה ואמאי כתבו על מאי דאמרינן דבן לוי שמכר קרקע לישראל וא"ל ע"מ שהמעשר א' לי ולבני אם מת יתן לבניו רבינו יצחק פי' דיתן לבניו היינו אפי' הבאים לאחר מכאן ורי"א דשמא לבניו שהן בעולם קאמר:
כד
בן בפ' מי שמת דקמ"ג ההוא דאמר נכסי לבני הו"ל ברא וברתא מי קרו אינשי לברא בני ולסלוקי לברת' מעשור קאתי או דילמא לא קרו אינשי לברא בני ולמשכ' לברתא במתנה קאתי אמר רבא קרו אינשי לחד ברא בני דכתיב ובני פלוא אליאב. וכ' מרן ז"ל בס"ס רפ"א בשם תשו' הריטב"א שנשאל על ראובן שהיו לו ב' בנים ובני בן ג' שהיה לו בנים ובנות ובשעת מיתתו ציוה שיתנו מנכסיו שליש שליש לב' בניו החיים ושליש לבני בנו הנפטר אם יש לבנות הנקבות חלק באותו שליש והשיב אין לבנות חלק באותו שליש שה"ז גילה דעתו שמחלק נכסיו כדרך שהם ראוים ליורשו ועוד דאמרי' בפ' י"נ דקרו אינשי לחד ברא בני ולא הויא ברתא בכלל ע"כ. והיכא שאין לו בנים כ"א בנות ואמר נכסי לבני כתב המבי"ט ח"א סי' ק"ו דבנות בכלל דהא דאמרי' האומר לבני אין הבנות בכלל היינו דוקא בדאית ליה בנים אבל אם אין לו בנים אלא בנות הרי הוא כיש לו בנים וחייבים לקיים תנאו. ומהראנ"ח כתב בח"ב סימן ל"ד דאע"ג דמצינו דקרו אינשי לחד ברא בני כל היכא דאיכא בנים וצודק בהם לשון בני בפשיטות ודאי לא אמרינן דלשון בני דקאמר דכיון על א' מהם וכן מצאתי בפירוש בנ"י ז"ל פ' מי שמת ז"ל והדבר ידוע שהאומר נכסי לבני או לבנותי כולם בכלל ואפי' הם מאה ולא אמרי' בהא מיעוט רבים שנים:
כה
בלבד נסתפקתי באומר ה"ז גיטך ובלבד שתתן לי וכך אי לשון ובלבד הוי כמו ע"מ והוי תנאה או"ד לאו תנאה הוא ואפשר להביא ראי' מההיא דפ' אלו נדרים המודר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות א"ל הרי המעות האלו נתונים ליך ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן. ואמרי' בגמ' א"ר ל"ש אלא דא"ל ע"מ שאין לבעליך רשות בהן כו' אלמא משמע לי' לרב דלשון ובלבד הוי כאומר ע"מ:
כו
בני בנים. כתב הרא"ש כלל פ"ב סי' ד' עלה דאמרי' בגמ' ההוא דאמר נכסי לבני הו"ל ברא ובר ברא קרו אינשי לבר ברא ברא או"ל ומסיק דלא קרי אינשי לב"ב ברא דאע"ג דאמרי' בעלמא בני בנים הרי הם כבנים בלשון בני אדם אין בני בנים כבנים וע' בס' משכנות יעקב בפרט זה דף קע"ו ע"ב וכתב הנ"י ז"ל והיכא שאין לו בנים ויש לו ב"ב וי"ל בנות ואמר נכסי לבני מספקא לן אי משום ב"ב קאמר או משום בנות ודעת רבותי ז"ל דמשום בני בנים קאמר שהם ראוים ליורשו ועומדים במקום בנים:
כז
בן בן בנו. דהיינו דור ד' כתב המבי"ט ח"א סי' ך' דקרו אינשי לב"ב בנו בן בנו והביא ראי' וע' בשבות יעקב ח"א סי' קע"ג שחלק עליו:
כח
בקשה כתב מהרא"י ז"ל סי' צ"ט על ש"מ שאמר לבנו אבקשך שאם יזמין ה' ליתומה פלוני' זיוג נאה שתניח לה מה שהיא חייבת שנראה לשון צואה אע"פ שאמר בלשון בקשה ומה שאמר כן הוא כדי לזרזו ולקיים הדבר שיעש' הדבר בעין יפה ולא ע"י מריבה כאשר לבבו חפץ לגמרי בדבר ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר דכתיב קח נא את בנך את יחידך ודרז"ל אין נא אלא לשון בקשה שאמר הקב"ה עמוד לי בזה שלא יאמרו הראשונים לא הי' בהם ממש אע"ג דמצוה גמורה היתה דילפינן מיני' פ"ק דפסחים זריזין מקדימים למצות ובסוף התשו' גמגם בדבר ע"ש הביאו מרן הב"י סוף סימן רנ"ג:
כט
בן כתב מרן ז"ל ח"מ סי' רמ"ז בשם תשו' מיי' שאם כתב שטר מתנה לבן אשתו וכתוב בו תנו לבני שפיר דמי ע"כ ועיין בתוס' פסחים פ' מקום שנהגו דנ"ד ד"ה אלה בני שעיר שכתבו וז"ל לא מצי' בכל התורה שיקרא לבן אשתו בנו ע"כ וכ"כ בפסקי התוס' שם ז"ל בן אשתו אינו קורא אותו בנו בן בנו קורא אותו בנו ונרא' דלשון תורה לחוד ולשון הדיוט לחוד ומה שכתבו בן אשתו אינו קורא אותו בנו היינו בלשון תורה וכן נרא' מדסיימי לומר בן בנו קורא אותו בנו דהיינו ודאי בלשון תורה דאלו בלשון הדיוט הא אמרו בפרק י"נ לא קרו אינשי לבר ברא ברא כנז"ל אבל בלשון הדיוט קורא לבן אשתו דכגופו דמיא בנו שפיר וק"ל:
ל
בפני נכתב כתב הר"ב כנה"ג באה"ע סי' קמ"ב בשם הר"ש ן' וילייסיד דכתב דשליח הגט יכול להיות סופר ושפיר קרינן ביה בפני נכתב כדדרשו בפ' טרף בקלפי ושחט אותה לפניו דאלעזר שוחטה ולפניו ר"ל שלא יסיח דעתו ממנה והרב גמגם בזה ע"ש:
לא
בשר כתב המבי"ט ח"א רנ"ח על מי שנשבע שלא יקנה לשבת אלא חצי חתיכת בשר דמותר לקנות בשר עוף ביותר מחצי חתי' או אפי' עוף שלם אחר שיקנה החצי חתיכת בשר ע"ש: