אור ברסלב
קהלת יעקב - ב מענה לשון ח"ב לשון חכמים › אות נ

קהלת יעקב - ב· רבי ישראל יעקב אלגאזי

מענה לשון ח"ב לשון חכמים · אות נ

אות מ

שעד

נזיקין הא דאמרינן בפ' המניח האי מאן דבעי למהוי חסידא ליקיי' מילי דנזיקין היינו כל דינים האמורים בתלתא בבי דהיינו נזיקין וגזל והשבת אבידה ורבית ואונאה הכנה"ג בשם הנ"י ז"ל.

שעה

נדונייא הוא לשון זכר וטעות הוא מה שכותבים בכתובה ודא נדוניא דהנעלת ליה וצריך לכתוב דין נדוניא הר"מ מינץ סי' ק"ט וכתב הר"ב כנה"ג אה"ע סי' ס"ז דאין זה כלו' דבל' התלמוד אין להקפיד הזכר לנקבה כדאשכחן דמלת בית שהוא לשון זכר במקרא והוצאתני מן הבית הזה הבית הזה אשר אתה בונה וכאלה רבים ובלשון תלמוד לפעמים תואר בית זו וכן שדה לפעמים אומרים שדה זו ולפעמים אומרים שדה זה. וכן כתב בספר בנימין זאב דף ק"ז דמדאמרו בפרק נערה ובפ' ואיזהו נשך זל נדוניא ולא זלת משמ' דנדוניא ל' זכר הוא:

שעו

נדונוייא כתב התשב"ץ בח"ג, סימן ש"א בפירו' הכתובה בדף ס' ע"א וז"ל ודא נדוניא לשון נדוניא נאמר על מה שמכנסת האשה לבעלה כתובת צאן ברזל שאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו ולשון תלמוד הוא ע"כ ולי נראה דלשון מקרא הוא ביחזקאל סימן י"ו יתנו נדה ואת נתת את נדניך וכן ראיתי להרב מוסף הערוך שפי' כן בע' נדן ומדברי התשב"ץ אתה למד שאין לדקדק בין ודין לודא נדוניא שהרי הוא כתב ודא:

שעז

נוגע מצינו לחכמים ז"ל דקאמרי במשנה גבי טומאה ומפרש בגמרא דמאי נוגע מאהיל ופריך ומאי שנא דבחד דוכתא קתני מאהיל ובאידך קרי למאהיל נוגע ומשני ב' שנויי אביי אמר כשמאהיל למטה מטפח שאין טפח בין ידו לטומאה קרי נוגע וכשהוא למעלה מטפח קרי לי' לנוגע מאהיל, ורבא אמר אפי' למעלה מטפח קרי ליה נגיעה והיכא קרי מאהיל בהמשכה כלומר שדבר אחר ממשיך הטומאה עליו. חולין דף קכ"ה ע"ב. הרמ"ז:

שעח

נהרג כתב מרן הכ"מ פ"א מה' רוצח הלכה י"ג דמ"ש בפרק בן סורר ומורה הרודף שהיה רודף אחר חבירו להרגו ויכול להצילו באחד מאיבריו ולא הציל אלא בנפשו של רודף נהרג עליו. דלשון נהרג עליו ר"ל שהוא חייב מית' בידי שמים דא"א לומר נהרג שב"ד ממיתין אותו מאחר שלא נתכוון אלא להציל לא שייך ביה התראה ולשון נהרג ר"ל בידי שמים:

שעט

נשתקע הדבר ולא נאמר דאמרי' בכמה דוכתי' נשתקע פרש"י לא יצא מפה אדם בעולם. וכתב הרמ"ז בי"ש לא יצא בפת"ח וא"ת היכי שייך לשון נשתקע דלא שייך לשון שקיעה אלא בדבר שהיה ואחר כך לא הי' לפי האמת יש לומר דשייך שקיעה אל פאת המחשב' דאע"ג דאפשר דשום תנא עיין בדבר ורצה לאומרה ברבים מ"מ מחשבת דבר זה נשתקע ולא נאמר:

שפ

נשיאות פנים. כ' הרמב"ן בס"ה במל"ת סשנ"ג ז"ל משא פנים בתורה הוא הגדר והסייג הנעשים מדבריהם באומרם ולא אשא פנים לישראל שכתבתי בתור' ואכלת ושבעת והם דקדקו עד כזית כו' כלו' שהם נושאים פנים לתור' ואני אשא להם פנים והוא אומרם באותו תלמיד ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה שהרי אמרה תורה ואל אשה בנדת טומאתה כו' דאמר שלא נשא פנים לתורה קאי לתלמיד שעבר על גזרת חכמים ומשום הכי לא קאמר שעבר על ד"ת אבל אמר משא פנים לתורה כי הוא הגדר והסייג הנעשה מדבריהם ע"כ:

שפא

נכון כתב מהרקי"ו שו' ט"ל דאין לדקדק מלשון נכון שכותבים הפוסקים נכון להזהר דדוק' לכתחלה קאמרי אבל לא בדיעבד אבל כשכותבים טוב ליזהר הרי דוקא לכתחילה אבל לא בדיעבד וע' מרן הב"י אה"ע סי' קכ"א מ"ש שם:

שפב

נחתום בלשון חכמים בכל מקום פירושו אופ' פת ומצינו חדש בפ' שלהי אין צדין פרש"י נחתו' מבשל קדרות:

שפג

נר הוא ל' זכר ולפעמים קורא' הבריי' לשון נקבה נר חנוכה שכבת' ואין לחוש תוס' חגיגה דף כ"ה:

שפד

נקי בכתובות ד"ז נקי נדר נקי שבועה ומפרש בגמ' הכי קא"ל נקי נפשך בשבועתא:

שפה

נדרים מקרי איסורא דאית ביה ממונא משום דלא משכחת בהו בלא חפצא דהא אינן חלין על דבר שאין בו ממש ומש"ה סבר ר"מ בנדרים נמי מכלל הן אתה שומע לאו הר"ן ז"ל פ"ב דנדרים דף י"ו ע"א ועיין בתוס' ס"פ שבועת העדות:

שפו

נכסי בפ' מי שמת דף ק"ן ע"ב אמר נכסי לפ' עבדי אקרי נכסי ארעא אקרי נכסי גלימ' אקרי נכסי זוזי אקרי נכסי שטרי אקרי נכסי בהמה אקרי נכסי תפלין אקרי נכסי. והתם מבעיא לן ס"ת מאי כיון דאסור לזבוני לאו נכסי או דילמא כיון דמזדבן ללמוד תורה ולישא אשה נכסי הוא תיקו. וכתב הטור סו' רמ"ח דשאר ספרים בכלל נכסי נינהו ולא מבעיא לן אלא בס"ת דוקא והרשב"א ח"ב סי' ק"ב כתב דמלוה לא הוי בכלל נכסי ע"ש ומהראנ"ח ח"א סימן ע"ז כתב דפקדון כזוזים שבעין דמן והוו בכלל נכסי' ורבינו הרב כנה"ג ז"ל שם כתב דהא דבכלל נכסים נכלל כל אלה היינו דוקא כשלא פירש אבל פירש אין בכלל אלא מה שבפרט ונפקא מינ' למי שאמר נכסי לפלוני ואח"כ אמר וכלי זהב ליורשי דלא הוי חזרה דלא אמרינן דבכלל נכסים הכל אלא כשלא פי' יותר אבל אם פי' הרי פירש בפירוש שכונתו במאמר נכסי לא הית' ג"כ כלי כסף וכלי זהב. ודעת מהרא"ש בתשו' דאם אמר כל ממוני לפלוני הוי כאומר כל נכסי לפלוני וכמו שבכלל נכסים הי' הכל כן בכלל ממון נכלל הכל שהרי ראינו שהדברי' שכלל הראב"ע ז"ל במלת חילם בפ' מטות שתרגומו נכסהון כן כלל בספר המכלול במלת רכוש שהוא מתורגם ממון כדפי' בערוך ע"ח ד' ע"ז ע"ד וכ"כ בתשו' נאמן שמואל ס"ס קי"ג:

שפז

נכסים בני חורין. כ' הרשב"א ח"ב צ"ז דגופ' מהיום ופירי לאחר מיתה מקרי נכסים בני חורין.

שפח

נתינה בעל כרחו הוי פלוגת' בפ' מי שאחזו אי שמי' נתינה או לא. וכתב הרשב"א סימן תתקצ"ט דאפי' למ"ד נתינה בע"כ לא שמיה נתינה אינו אלא בנתינה לעצמו באומר ע"מ שתתני לי ר' זוז אבל במתנה ליתן לאחר כגון שאומר זכה בשדה זו ע"מ שתתן לראובן ר' זוז אפי' נתנו לאחר בע"כ שמיה נתינה וכ"כ בתשו' ח"ב סי' ח':

שפט

ניסוך יין ברגל הגוי לא שמיה ניסוך הרב כ"מ פרק י' מה' מאכלות אסורות הלכה י"א העלה דכן דעת הרמב"ם ז"ל דלא שמיה ניסוך לאוסרה בהנאה:

שצ

נתינה המתנה עם חברו לתת לו חפץ פ' יכול ליתן לו דמי החפץ כדאמרינן בפ' מי שאחזו גבי אצטילא דנותן דמיה ואפי' רבנן לא פליגי התם אלא משום דגבי גט לצעורא קא מכוין והא לא צערא אבל בעלמא מודו רבנן דאמרינן נתינת דמים שמיה נתינה דמה לי הן מ"ל דמיהן כמ"ש רבינו ירוחם ז"ל ני"א ח"א והוא מוסכם מכל האחרונים. והר"ב עדות ביעקב סי' ס"ח ב' נסתפק בלשון חזרה כגון שאמר ע"מ שתחזיר לי אם לשון חזרה הוא הדבר הניתן לו בעצמו וחזרת דמים לא שמיה חזרה או דילמא ל' נתינה ול' חזרה כי אהדדי נינהו וכי היכי דבל' נתינה דמי החפץ שמיה נתינה ה"נ בלשון חזרה. ומההיא דשלהי פרק י"נ איכא למידק דלשון חזרה לא שמיה חזרה אלא בחזר' הדבר בעצמו דאמרי' התם אמר רבא אר"ן שור זה נתון לך ע"מ שתחזירהו לי הקדישו והחזירו ה"ז מוקדש ומוחזר כו' עד אלא אמר רב אשי חזינן אי א"ל על מה שתחזירהו לי מידי דחזי ליה קא"ל כו' וכתבו כל פוסקי הלכות דאינו מוקדש כלל. ואי איתא דחזרת דמים שמיה חזרה אמאי אינו מוקדש והרי מתנה ע"מ להחזיר הקנאה גמורה היא וממון שלו היא ומצי לקיים תנאו כשיתן לו דמי דע"מ שתחזירהו לי קא"ל וחזרת דמים שמיה חזרה ודמי' הוא דחייב ליה ובחזרת דמים לו אגלאי מילתא למפרע דמעיקר' ברשותי' הוה ושפיר הקדיש אלא ודאי צ"ל דקים לי' לתלמודא דל' חזרה הוא חזרת הדבר כמות שהיא וחזרת דמים ל"ש חזרה ומש"ה לא קדיש. אבל איכא למידק איפכא מההיא דפ' מי שאחזו ת"ר ה"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ע"מ שתחזיר לי את הנייר הרי זו מגורשת מ"ש רישא ומ"ש סיפא א"ר הא מני רשב"ג היא דאמר תתן לו את דמיה הכא נמי דאפש' דמפייסא לי' בדמים כו' אלמא אף בתנאי דחזרה כגון ע"מ שתחזיר לי את הנייר חזרת דמים חשיב חזר' והדבר צריך תלמוד ודוק:

שצא

ניוול הוי פלוגתא בנדרים דף פ' ע"א לת"ק ניוול דחד יומא שמיה ניוול ומיפר משום נדרי עינוי נפש ור"י סבר ניוול דחד יומא לא שמי' ניוול וע"ש בהר"ן ז"ל

שצב

נמלך המלכה מספק שמיה המלכה כלומר אע"ג שלא גמר בדעתו ודאי שלא לאכול עוד אלא ס' אם יאכל עוד אפי' הכי מקרי נמלך רבי' יונה פרק אלו דברים דמ"ה ועיין בהלק"ט א' סימן פ"ו:

שצג

נשואין כתב רבינו הר"ב כנה"ג בכללים נפרדי' סי' ע"ה ז"ל מלת נשואין כולל גם קדושין הר"ש חקאן הלוי ז"ל בתשו' כ"י ע"כ ועיין מ"ש מרן ז"ל באה"ע סי' ז"ך בשם תשו' הרשב"א ז"ל לא מקריא נשואה עד שתבעל או עד שתכנס לחופה ולפיכך אם אמר לאשה הרי את נשואתי אינו כאומר הרי את אשתי דמקודשת דבאומר הרי את נשואתי לא שמענו שתהא מקודש' ולכאורה הוא הפך דברי הרא"ש חקאן ז"ל ועיין בבדק הבית למרן ז"ל ובהר"ש יונה סי' נ"ט ועיין לעיל בלשון חכמים באות האל"ף אירוסין מ"ש שם. ועיין הרדב"ז ז"ל ח"א הנדפס מחדש סוף דף מ"ו שכתב דבלשון חכמי' שאמרו אם נשאת לא תצא ה"ה נתקדשה הוי כנשאת ועיין בכנה"ג ח"מ סס"י ע"ח סוף הגהת הטור ועיין בתוס' פרק המגרש דף פ"ב ע"ב ד"ה אפי' לא נתגרשה כו' דמשמע להו התם דע"מ דלא תנשאי לפ' קידושין נמי משמע:

תוכן העניינים

קהלת יעקב - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה