קהלת יעקב - ב· רבי ישראל יעקב אלגאזי
מענה לשון ח"ב לשון חכמים · אות כ
רפג
כף הדמיון דרשו רז"ל בכמה מקומות היה ה' כאויב ולא אויב ממש היתה כאלמנה ולא כאלמנה ממש ובלשון חכמים ג"כ מצינו ביומא דף ל"ז עלה דאמרינן ואף היא עשתה טבלא שפרשת סוטה כתוב עליה ש"מ כותבי' מגילה לתנוק אמר ר"ל משום רבי ינאי באל"ף בי"ת ופריך מדתניא כשהוא כותב רואה וכותב מה שכתוב בטבלא ומשני אימא כמה שכתוב בטבלא ורבים כמוהו בגמ' ועיין בתשו' הרב צבי ז"ל סימן ט"ז האריך במ"ש ז"ל כל יתר כנטול דעי שהיא כף הדמיון ולאו דוקא כנטול ממש. ועיין בב"מ דף ק"ד בית כזה אני משכיר לך אמרי' לא צריכא דקאי אגודא דנהר' מהו דתימא מאי כזה דקאי אגודא דנהרא קמ"ל דאכוליה מילתא אמר בית כזה ושמא לשון חכמים לחוד ולשון הדיוט לחוד. ועיין תשו' הרשב"א שכתב מרן בבד"ה סי' רנ"ט לי"ד וכתבה שם באותו סי' רבינו המאסף ז"ל על מי שצוה שיעשו ס"ת כאותו שהקדיש ראובן דהכוונ' הוא בצביונו ובקומתו וגם התפוחי כסף והיינו ל"ה:
רפד
כותב מצינו בלשון חכמים שהוא כמו אומר ולא בעי כתיב' כמ"ש בריש הכותב מאי כותב אומר וע' בפרק אע"פ דנ"ו וע' שם בתוס' בד"ה טעמא דכתבה כו':
רפה
כח בלשון חכמי' מצינו כנוי לענין הכונ' בפ' כל כתבי העונה אמן בכל כחו ופרש"י כחו בכל כוונתו:
רפו
כותבת הוי בעיא ביומא דט"ט אם בגרעינית' ג"כ כותבת או כותבת לחודא וכן כשעורה שאמרו בקליפתה או בלא קליפתה ואמרי' התם בכותבת ובגרעינת' ובשעורה בקליפתה הוי פלוגתא ע"ש:
רפז
כזית שאמרו חכמים לא גדול ולא קטן וזהו זית אגורי ברכות דף ל"ט וכתב רבינו יונה ז"ל שבכל השיעורים אנו משערים כזית אגורי בין להקל בין להחמיר:
רפח
כופין בלשון כופין שאומרים חכמים הוי פלוגתא דרבוותא דהרי"ף ורש"י וסיעתם ס"ל דכל היכא דקתני יוציא כופין אפי' בשוטים ור"ח וסיעתי' סברי דאין כופין בשוטים אלא במלי אם לא שמפורש בו שכופין אותו להוציא כמ"ש הטור א"ה סי' קנ"ב והעלה שם בשם הרא"ש דראוי להחמיר שלא לכוף בשוטים ועיין בתוס' ריש פ' המדיר ד"ה יוציא ודעת הריב"ש ז"ל סי' ג"ר דמי שנתחייב לכוף לבנו בדבר אינו נפטר בכפיה בדברים בלבד אלא בשוטים ויש מקומו' שא"צ לעשו' כפיה בשוטים והכל לפי הענין כמו שהאריך הרב שם:
רפט
כל שהוא כתב הריב"ש ז"ל סי' תע"א עלה דאמרינן בפ' ח"ה חלון העשוי לאורה אפי' כל שהוא יש לו חזקה בשם הרמב"ן בשם הירוש' ששיעורו לחזקה כשיעורו לטומא' ושיעורו לטומא' הוא כמלא מקדח שהוא כמלא נקב העול ואע"פ שאמרו כאן אפי' כל שהוא אינו קשה שכיון שקראוהו בשם חלון אם הי' פחות מזה השיעור אין עליו שם חלון. ועוד שמצינו בהרבה מקומות כל שהוא שיש לו שיעור ע"כ. וכ"כ התוס' ז"ל בפ"ג דנדה דכ"ו ע"ב ד"ה כל שהוא פי' ר"ת ז"ל דפעמים כל שהוא בציר מטפח ופעמים טפי מטפח ע"כ ובבתרא דק"ן כתבו בד"ה ואיידי דקאמר כו' דכל שהוא כי קתני לית ליה שיעורא בר כי קאי אתנא אחרינא דאמר שיעורא רבה קאמר איהו שיעורא זוטא וקרי ליה כל שהוא בערך חברו שאמר שיעורא רבה ע"ש. ועיין בקדושין דכ"ו שהאריכו בענין כל שהוא ובפ' קמא דביצה דט"ו תבשיל של עירוב שייר הימנו כל שהוא סומך עליו לשבת מאי כל שהוא לאו אע"ג דליכא כזית לא דאית בי' כזית ובשבת ריש פ' המצניע עלה דמתני' חייב בכל שהוא אר"י אמר שמואל מחייב ר"מ אף בכ"ש חטה א' לזריעה ופריך פשיטא כל שהוא תנן ומשני מהו דתימא כל שהוא פחות מכגרוגרת ולעולם עד דאיכא כזית כו' משמע דכזית נמי כל שהוא מקרי ועיין בתוס' בשבת דף ק"ג ד"ה המעביר כל שהוא:
רצ
כל בלשון חכמים בכל מקום כל לאתויי ובפרק ח"ה דף נ"ו ע"א אמר ר"י אמר שמואל כל שהראהו הקב"ה למשה חייב במעשר ופריך לאפוקי מאי כו' והק' התוס' תימא מאי קאמר לאפוקי מאי והא כל קאמר דמשמע לאתויי וי"ל דמשהראהו דייק דמשמע לאפוקי. ומדבריהם הכריח מורי הרמ"ז ז"ל שלא כדברי הר"ב ה"ע ז"ל שכתב דבכל דוכתא דאמרינן כל לאתויי מאי לאו ממילת כל דייק אלא ממשנה יתיר' דמדבריהם אלו נראה דסברי דממלת כל דייקינן:
רצא
כל כתבו התוס' בכתובות דנ"ד ד"ה לית הלכתא ככל הני שמעתא בר מתבעוה לינשא דההיא עדיפא כו' וכה"ג איכא בפ' תולין לית הלכתא ככל הני שמעתא דלאו דוקא ככל ע"כ. וכ"כ בפ"ב דשבת דף כ"ד גבי פלוגתא דאמוראי בדין יום הוא שנתחייב בה' תפלות ואמרינן התם ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דריב"ל כו' ורש"י ז"ל פירש על כל ההלכות הנז"ל והתוס' ז"ל חלקו עליו וכתבו דלא קאי רק לב' ההלכות הנז' ולא לכולן:
רצב
כל נראה מדברי הרא"ש ז"ל בספ"ק דברכות בענין ברכת התורה שדעת ר"ת שברכת והערב נא אינ' אלא סיום הברכה הקודמת וכתב שר"ת גריס הלכך נמרינהו לתרוייהו ול"ג הילכך נמרינהו לכולהו ע"ש נראה כי מלת כל בלשון חכמים לא תבוא על פחות משלשה כלל מהראנ"ח ז"ל בדרשותיו פ' חיי שרה וניחא ליה בהא אותה ששנינו ג' שאכלו ע"ש א' ולא אמרו עליו ד"ת כו' שנאמר כי כל שולחנות מלאו קיא. שהוקשה לכל המפרשים דמנין דרשו מהכתוב הזה ג' אבל דרשו כן ממילת כל והוא מה שרצה רש"י ז"ל בפ' קרח גבי לעשו' את כל המעשים האלה לתת כהונה לאהרן. ולבניו סגני כהונה ואליצפן נשיא הקהתי שנתחבטו בדבריו ומה הנרצה ממנו ונר' שרצה לדקדק מלת כל שהיא הוראה על ג' ופי' כהונה לאהרן ובניו סגני כהונה ונשיאות אליצפן ע"כ וצ"ע מההיא דפ' המפקיד דף ט"ל ע"א תנא וכולן שמין להם כאריס ומוקי לה תלמודא דאנטושים דרשב"ג קאי ושם בעי תלמוד' וכולן לאתויי מאי ומשני לאתויי בורח מחמ' מרדין ע"ש נר' דעל שנים בלבד שייך לומ' וכולן:
רצג
כל כתב הר"ב כנה"ג בשם מהראנ"ח סי' מ' ח"א דלשון כל אינו מרבה אלא דברים שהן מעין הענין:
רצד
כך אנו אומרים כך וכך כו' כתב הרב העטור באות שי"ן שותף דלשון זה שאומר בירושל' הוי בתמיהא ובפסקי הרא"ש פ' מצות חליצה כתב כשאומר בירוש' הדא אמרה פירושו זה יכול להיות:
רצה
כבוד מדקדקים הפוסקים בלשון רז"ל שאמרו הרב שמחל על כבודו וכן האב כבודן מחול דהיינו דוקא כבודו ולא בזיונו דעל בזיונן אין מחילה כמ"ש הריב"ש סי' ל"ג והרב כנה"ג הביאו בי"ד סימן ר"ם בשם ס' צפחת המים פ' משפטים ותמהני שלא הביא שהן דברי הר"ן ספ"ק דר"ה ופסקי' וכתבי' סקכ"ז והריב"ש:
רצו
כלי שרת. כתבו התוס' זבחים דכ"ד ד"ה הואיל כו' דבגדי כהונ' קרי תלמוד' כלי שרת כדאמרי' שיהא בכהן כשר וכלי שרת ורש"י חולק בזה:
רצז
כפרן כתב מרן הב"י סי' ע"ח בשם מצאתי כתוב דלא מקרי כפרן עד שיעידוהו עדים ואע"פ שלא הודה אלא מפני שראה עדים ממשמשים ובאים לא הוי כפרן כחכמים דפליגי ארשב"ג גבי גנב ע"פ ב' וטבח ע"פ עד אחד ועיין בתשו' הרימ"ט ח"ג סי' ל"ו:
רצח
כסף סתם האמור בלשון חכמי' כסף מדינ' והאמור בתורה כסף צורי כדאיתא בב"ק דל"ו:
רצט
כשר בלשון חכמים אצל גיטין הוי אפילו לכתחילה הרא"ש גיטין דק"ד ע"ב וכ"כ הנמוקי ז"ל פ' מצות חליצה גבי החולצת מן הגדול חליצתה כשרה ע"ש:
ש
כנויי נדרים. רבי יוחנן אמר לשון גוים רשב"ל אמר לשון שבדו להם חכמים להיות נודר בו פ"ק דנדרים דף י' ע"א:
שא
כ"ע לא פליגי לפעמים לשון זה יוצא מן הכלל והכונה להפך כ"ע לא פליגי אליב' דפ' דודאי פלוגת' דתנאי היא בפ"ג דשבועות דף כ"ה ע"א וב' וע"ש ברש"י ועיין עוד פי' אחר בכתובות דק"א בלשון דכ"ע:
שב
כגון זה כתבו התוס' בפרק הנזיקין דף ח"ן ע"ב ד"ה כגון זה טוענים ליורש כו' ז"ל וכגון זה דאמר הכא פירושו אפי' כגון זה דס"ד דהדין עם הבעלים דמה שלא מיחו מפני יראת הסקריקון ע"כ. ומהרשד"ם בח"מ סימן רכ"ו כתב עמ"ש הטור המחזיק בהקדשות כגון הקדש של עניים ושל ב"ה בזמן הזה כו' משמ' מדקאמר כגון דלאו דוקא אלא כל דבר כיוצא בו וכדרך שכתבו בהגהות מיי' פ"ד מה' שותפים דכל דקאמר תלמודא כגון זה אנו למדין ממנו דבר הדומה לו אפי' אינו דומה לגמרי ע"כ ולכאורה יפלא למה הוצרך ראיה מדברי ההגהות ז"ל שהרי בכל מקום דקאמר כגון ע"כ איהו והדומה קאמר וכדאמרינן פ"ק דקמא ובפ' הכותב כל האומר א"א בתקנת חכמים כגון זו כו' דודאי שהכונה בו לדמות כל הדברים שתקנו חכמים להנאתו של בעל דמצי למימר אי אפשי בת"ח. ושוב ראיתי בתשו' הר"ב פרח מטה אהרן ז"ל סי' ד' שכתב שטעם מהרשד"ם בזה משום דהוה ס"ד דשאני התם שבא מילת כגון על גזרת הדמיון דקאמר כל האומר כו' כגון זו כו' מש"ה אמרינן דאתא לדמות הדברים הדומים אעפ"י שאינן דומים לגמרי אבל כשבא בתחלת גזרת הדין כענין מ"ש הטור כגון הקדש ש"ע ושל ב"ה כו' מהיכא תיתי למימר דלמדין כל הדומה קצת. ועל זה הוצרך מהרשד"ם להביא ראיה מדברי ההגהות דאפי' דמילת כגון בא בתחל' גזרת הדין כההיא דההגהו' דקאמ' זה על מ"ש בגמ' גבי שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד גייס וטרפה דקאמ' רמי ב"ח הכא בשותפי' עסקינן וכגון זה שותף חולק שלא לדעת חבירו. דמילת כגון בא בתחלת הדין ואפ"ה אמרו בהגהות דכל דקאמר התלמוד כגון זה אנו למדין ממנו דבר הדומה לו אפי' אינו דומה לו ל"ש בא בתחלת הדין ול"ש בא בסוף הדין ע"כ. ומההיא דפרק הניזקין דכתיבנא לעיל כגון זו טוענים ליורש יש ראיה דאף כשבא מלת כגון בתחלת הדין לאו דוקא זה ולא אחר ואנו למדין כל כיוצא בזה. ועיין בתשו' הרשד"ם עוד סי' רס"ב וס"ס שט"ו ותכ"ב ובח"א סי' ק' דק"ו ע"ד:
שג
כתובה לפעמים נאמר כתוב' סתם על עיקר כתובה ולפעמים נאמר על כל הכתוב בכתו' מנה ור' ותוספת ולפעמים נאמר על הנדונייא לבד תשו' רלב"ח סי' ל"ו ועיין בכנה"ג ז"ל אה"ע סי' צ"ג טור אות ל"ו בדין מוחלת כתובה סתם שכ' שאין במחילה זה אלא עיקר ותוספת לא הנדוניא ע"ש:
דש
כלפי לייא. כתב רש"י בריש פסחים שני תיבות הם כלפי היכן הדבר נוטה הא איפכא מסתברא לייא לשון היכן הוא כדאמרי' בפרק הרואה חצבי לנהרא כגאני לייא וכן פירש רש"י בריש פרק משוח מלחמה:
שה
כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט אמרי' בלישנא דשטרא כמ"ש מרן הב"י ח"מ סי' ס"ו מחודשים מ"ט ז"ל ונמוקי יוסף ז"ל כתב בריש פ' הספינה האומר נתתי או שיעבדתי נכסי מקרקעי ומטלטלי אע"ג דשטרות בכלל נכסי. הכא אין שטרות בכלל שאין בכלל אלא מה שבפרט וצ"ל מקרקעי ושאר נכסים וכל שעבוד' הריטב"א וכל רבותיו ז"ל ע"כ וע' לרבינו הכנ"ה בח"מ סי' רמ"ח כת' זה מסברא דנפשיה:
שו
כבוש יחיד אי שמיה כבוש או לא שמיה כבוש פלוגת' הוא בפ"ק דגיטין ד"ח ע"ב:
שז
כתובת בנין דכרין מתוך דברי ריא"ז שהביא בשה"ג פי' נערה עלה דמתני' דלא כתב לה בנין דכרין כו' מוכח דכתובת בנין דכרין לא מקרו נכסי האם ובכור נוטל פי שנים ממנה אך מתשו' הרשב"ץ שהביא הר"ב נתיבות משפט נכ"ג ח"ז מוכח דס"ל דכתובת ב"ד מקרי נכסי האם: