קהלת יעקב - ב· רבי ישראל יעקב אלגאזי
מענה לשון ח"ב לשון חכמים · אות י
רסז
יום עוב חה"מ נמי קורין חכמים י"ט כמ"ש בסוכה דל"ח התם בי"ט ב' דרבנן דייקא נמי דקתני מי שבא בדרך ואי ס"ד בי"ט ראשון מי שרי כו' ש"מ דקרי תלמודא לחה"מ נמי י"ט דאי בי"ט ב' של גליות קאמר התם נמי קשה היכי קתני מי שבא בדרך מי שרי ועיין בט"ז א"ח סי' תרס"ט ס"ק א' שכתב שאין חה"מ קרוי י"ט:
רסח
ישלם בפ"ז דב"מ דצ"א אבריית' דהחוסם את הפרה ודש בה לוקה ומשלם פריך הא אין אדם לוקה ומשלם ומוקי לה בבא לצאת ידי שמים והקשו התוס' ז"ל וא"ת תנא תני ישלם ואת אמרת דמדת חסידות שנו כאן וי"ל דישלם משמע טפי לשון חיוב ממשלם ע"כ הרמ"ז ועיין בתוס' פ' אלו נערות דף מ"א ע"ב ד"ה הא מני רבי יוסי הגלילי היא דאמר תם משלם חצי כופר ופי' התוס' דלאו דוקא משלם קאמר אלא היה משלם אם, היה לו ממה להשתלם ע"ש:
רסט
יחידים בלשון חכמים היינו רבנן:
ער
ישלם בכריתות דצ"ט ישלם סלע ומפרשינן מאי ישלם תשלום דסלע:
רעא
יין נסך. כמה פעמים בגמ' קורין סתם יינם לבדו יין נסך כאומרם, שאני יין דהחמירו ביה רבנן ובג' ע"ז דל"ד וכי תימא חמץ דאוריית' יין נסך דרבנן כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ועיין מ"ש הרמב"ן בס"ה מ' קצ"ד:
רבע
י"ח לחופה דאמרו ז"ל כ' ה"ה ריש פט"ו מהל' איסורי ביאה דר"ל בהתחלת י"ח ע"ש וי"ג שאמרו שהוא מצוה מן המובחר היינו י"ג שלמים וכ"כ מרן הב"י וכן משמע בהרמב"ם פכ"א אבל הב"ח כתב בן י"ג ובן י"ח שאמרו היינו בשנים שלמים ועיין בס' בית שמואל סי' א' סק"ג:
רעג
יוד קרת קא חזינן הכא דאמרינן בפ"ק דקדושין פרש"י יו"ד שהיא קטנה עשאה עיר גדולה כלום האריך משנתו חנם ע"כ:
רעד
יוצא כתבו התוס' פ"ב דפסחים דף ל"ה ע"ב עלה דיוצאין בדמאי כו' מסופק ר"י אי בעי למימר יוצאין דוקא בדיעבד או יוצאין אף לכתחלה ע"כ:
ערה
יום הכפורים. בפ' כ"כ אמתניתן דמצילין מיוה"כ לשבת אבל לא משבת ליוה"כ פרש"י משבת למוצאי יוה"כ אבל התוס' כתבו דלשון יוה"כ משמע עצומו של יום להאכיל לתינוק או לחולה:
רעו
יורד עמו עד לחייו. כתב הר"ב כנה"ג בשם הרמ"ם ז"ל יורד עמו ע"ל פי' ר"י מותר להכותו הואיל ולא נזהר בלאו דלא תונו איש את עמיתו:
רעז
יד ביומא דל"ה ומירק אתר על ידו ופי' רש"י מירק אחר אחריו. וכתב התי"ט ז"ל במשנ' אין בידינו לא משלות הרשעים כו' כלומר אינו ידוע לנו ע"ד לא הוה בידיה:
רעח
יכול בשלהי פ"ג דקדושין יכולין ממזרים ליטהר ובעי הש"ס רבי טרפון לכתחל' קאמר או דיעבד ע"ש ומהריק"א בס' כללי הגמ' דף קי"ד ע"ב כתב ז"ל מצי' שאומר יכול לעשות כך וכך ולאו לכתחלה קאמר פ' הזהב ע"כ:
רעט
ילד נאמר אף על בן י"ז שנה כמ"ש ביוסף הילד איננו ובגמ' ריש פ' הזהב אמרי' ר' שנית לנו בילדותך כו' ומסתמא לא הי' קטן רק ההפך מזקנותך קאמר:
רפ
יד בעל השטר על התחתונה מצאתי בת' להרשב"א ז"ל הביאה מרן בא"ה סי' צ"ג אשה בדין שתבעה כתובת' בסתם לא אמרינן אין דעתה אלא אעיקר אלא מסתמ' הכל תבעה ואין לה מזונות, כתב שם בתשו' על אשה שמחלה כתובת' קרוב הדבר שכל שלא מחלה כל מה שכתוב בכתוב' לא מחלה מזונותיה כו' ועוד מה שטען הטוען שמן הסתם ידה על התחתונ' שהיא קרויה בעל השטר. מסתברא דבמקום זה הבעל קרוי בעל השטר וידו על התחתונה לפי שהבעל לא פרע לה כלום והיא משלה היא מוחלת וכל מקבל מתנה או לוקח קרוי בעל השטר להיות על התחתונה ע"כ. ועיין בתשו' פרח מ"א ח"ב סי' י' ובתשו' מהר"ש פרמו ז"ל ס"ס ל"ב:
רפא
יום א' בחדש חשוב חדש ומיום א' בחדש חשוב חדש שלשים יום בשנה קרוי שנה פ"ק דר"ה דף י' ע"ב:
רפב
יציאה דרך אחוריו שמה יציאה שהרי כ"ג ביה"כ כתיב ביה יציאה ותנן יצא ובא לו דרך כניסתו פ"ק דחולין דף י' ע"ב וע"ש בתוס' דהיינו דוקא ביציא' שמה יציאה דאורחא דמילתא ביציאה לתלמיד הנפטר מרבו אבל ביאה דרך אחוריו ל"ש ביאה ע"ש: