אור ברסלב
קהלת יעקב - ב מענה לשון ח"ב לשון חכמים › אות ח

קהלת יעקב - ב· רבי ישראל יעקב אלגאזי

מענה לשון ח"ב לשון חכמים · אות ח

אות ז

רכט

חייב מצינו חייב שפירושו אסור בנדרים דנ"ט ע"ב גבי בצל שירדו עליהם גשמים וצמחו רשב"ג אומר הגדל בחיוב חייב וכתב הרשב"א בחי' לנדרים דף נ"ו בדף קמ"ו מהשיטה ע"ד דחייב דקתני פי' באיסור וכבר הרא"ש ז"ל שם בדף ע"ו נרגש דלשון חיוב ופטור ל"ש בשביעית אלא איסור והיתר ונדחק לפרש הסוגיא ע"ש:

רל

חב לאחרים דאמרינן בעלמא תופס לב"ח במקום שחב לאחרים לשון חב משמעותו חב ומזיק ולא מונע ריוח תשו' הר"ם אלשיך סי' ליה:

רלא

חבר כתב רש"י ז"ל בפ' לולב וערבה דל"ט אמתני' הלוקח לולב מחבירו בשביעית כו' ז"ל לי נר' דהלוקח לולב מעם הארץ גרסי' דהא בע"ה מיירי וע"ה לגבי חבר לא קרי ליה חברו והתוס' ז"ל כתבו עליו ועל חנם דחק דאשכחן בדוכתא טובא דקרי לע"ה חברו דתנן בפ' הנזקין משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית ובפרק בכל מערבי' האו' לחברו צא ולקט לי תאנים מתאנתי אוכל מהן עראי ומעשרן ודאי וקתני סיפא בד"א בע"ה ובשבת פ' שואל לא יאמר אדם לחברו שכור לי פועלים ומוקי לה בחברו גוי ע"כ הרמ"ז ז"ל וצ"ע בתי"ט פ"ד דדמאי משנ' ב' שכתב שסתם חברו הוא ת"ח:

רלב

חביות סתם האמורות בכל הגמ' כ' רש"י פ' ר' ישמעאל דע"ז שהן של חרס:

רלג

חבילה כתב הרמב"ם פ"ה דסוכה דההבדל בין חבילה לאגודה דאגודה של ג' בדים מקרי אגודה וחבילה אינה קרויה פחות מכ"ה בדים והראב"ד ז"ל חולק שם וכתב דאפי' של ג' בדים קרויה חבילה ע"ש

רלד

חג בפ"ק דר"ה ד"ו פריך עלה דאמר רבא כיון שעבר עליה רגל א' עובר בעשה מהא דתניא העיד ר' יאושע ור' פפיס על ולד שלמים שיקריב שלמים אר"פ מעיד אני שהיתה לנו פרה של זבחי שלמים ואכלנוה בפסח ואכלנו ולד' שלמים בחג כו' ולדה בעצרת היכי משהו לה ועברי עלי' במש' א"ר זביד א"ר כגון שהיתה חולה בעצרת ר' אשי אמר מאי ואכלנו ולדה בחג דקתני חג שבועות ואידך כל היכא דתני פסח תני עצרת ופי' רש"י בתמורה דף קי"א ז"ל כל היכא דתני פסח ובעי לאדכורי מידי בעצרת תני עצרת ולא קרי לי' חג אבל אי הוה מדכר לפסח בלשון חג המצות הוי תני לעצרת בלשון חג. ועיין בס' הליכות אלי סי' שע"ד דנפל טעות בדבריו ועיין פ"ג דתמורה דקי"ח ע"ב:

רלה

חדא ועוד קאמר כתב הראנ"ח בדרשותיו דקל"ה דלאו דוקא אחדא אלא ה"ה אתרתי והר"י הלוי ז"ל סי' ט"ו כתב דבלשון הש"ס חדא ועוד פעמים בעינן תרתי ופעמים או זה או זה כנה"ג בכלל קס"א קס"ב קס"ג:

רלו

חדש כתבו התוספות פ"ק דסנהדרין די"א עלה דאמרינן כמה עיבור שנה שלשים יום רשבג"א חדש ז"ל הכא משמע דחדש סתם הוא חדש חסר וק' דבסוף החולץ אמרינן ירח ימים ירח ל' ימים ל' וכן בפ"ק דנזיר פריך ואימא שלשים כדכתיב עד חדש ימים וי"ל דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד ובלשון חכמים חדש סתם הוא חסר ועי"ל דאפי' בלישנא דרבנן הוי חדש ל' היכא דלא מוכח אבל היכא דמוכח כי הכא דת"ק תני ל' ורשב"ג אמר חדש שאני וכ"כ בפ' המדיר:

רלז

חשוד כתב הרא"ש בפ' זה בורר דקכ"ד חשוד על העריות פי' ר"ת שבא על העריות וכן מוכח מדברי רש"י ולישנא דחשוד לא משמע לפרושי הכי דהול"ל הבא על העריות ונרא' לפרש חשוד ע"ה שהוא רגיל וגס בעריות ומתייחד עמם וסגי שומעניה ע"כ:

רלח

חובה בפ' כל הבשר דק"ה, ע"א מים ראשונים מצוה ואחרונים חובה אמצעיים רשות ומשני מצוה לגבי רשות חובה קרי ליה ופי' רש"י משום דתני אמצעיי' בהדייהו קרי לראשונים חובה דאעפ"י דאינן אלא מצוה חשובות הן אצל הרשות להקרות חובה ע"כ:

רלט

חלון בכל מקום פתוח מעבר לעבר ומפולש והוא חלון העשוי לאורה ומצי' חלון שהוא עשוי להשתמש ולהניח בו חפצים ואינו אלא חלל מה בעובי הכותל וכההיא דפ"ו דמעילה אמר לשליח הבא לי מן החלון. תי"ט פ"ו דמעילה:

רמ

חוכך להחמיר. בנדרים ד"ו פי' רש"י ז"ל כאדם שמתחכך אילך ואילך כך איהו לא בריר ליה בודאי והרא"ש פי' חוכך אדם כמו ששואלים לו דבר ואינו פשוט לו להתירו גם טעם פשוט לאוסרו אינו יודע והוא חוכך בשפתיו ושותק ומתוך כך מבינים שהוא מחמיר בדבר ועושי' לחומרא. הרמ"ז בי"ש ז"ל:

רמא

חיגר ופיסח. חיגר הוא שאין לו רגלים כמ"ש במשל החיגר והסומא אמר החיגר כלום יש לי רגלים כו' ופיסח הוא הצולע על צידו א' כמ"ש השרש' ז"ל בע' צלע ונק' הצולע פיסח לפי שהוא על צידו א' נראה דפיסח י"ל רגלים ויכול להלוך וזהו לשון המשנה וכל מי שאינו לא חיגר ולא פיסח כו':

רמב

חייב מצאתי למהרי"ק שכתב בשם התוספות בפ' מעשר בהמה ז"ל הא דתנן דנבלה שנפלה לתוך מי חטאת האוכלה חייב מיתה דלאו דוקא אלא אסור דרבנן כעין איסור מיתה ונ"מ לאלקויי טפי משאר מלקיות ע"כ:

רמג

חייב האמור בכל מקום בלשון חכמים לשון מקרא הוא בדניאל סי' א' וחייבתי ראשי למלך:

רמד

חושב בפ' המפקיד דמ"ג החושב לשלוח יד בפקדון בש"א חייב כו' כ' התוס' ז"ל הך מחשבה הוי דבור כדיליף מעל כל דבר פשע וכן מחשבת פגול הוי נמי בדבור ולא בלב כדמוכח פ"ב דזבחים:

רמה

חוץ איכא דוכתא דקתני חוץ ור"ל הוא וכל דדמי ליה תשו' הרלנ"ח דשי"א ע"א ע"ש:

רמו

חיישינן כתבו התוספות בגיטין דף מ' חיישינן שמא זכה לו ע"י אחר ז"ל האי חיישינן הוי ודאי כמו חיישינן שמא במי מילין כתבו ע"כ הרמ"ז והרב בנימין זאב סימן מ"ח כתב דלפעמים מצינו לשון חוששין לקולא כנה"ג סי' קס"ז בכלליו ובכללי הגמרא ביבין שמועה ד"ק ע"ב למהרי"ק ז"ל:

רמז

חושש בלשון חכמים החושש בשיניו לכאורה נר' שהוא בית מיחוש בעלמא מדלא אמרו הכואב בשיניו ומצי' בפ"ב דע"ז דכ"ח ע"א עלה דמכת חלל גופו מחללים עליה את השבת בעי ר"א ככי ושיני מאי כיון דקשין נינהו כמכה דבראי דמי או דילמא כיון דגוואי קיימי כמכה של חלל דמי אמר אביי ת"ש החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ חושש הוא דלא הא כאיב ליה טובא ש"ד ודחי דילמא תנא היכא דכאיב ליה טובא חושש נמי קרי ליה:

רמח

חייב יש לדקדק מלשון אין חייבין עליו דחיוב לא יש אבל איסור מיהא איכא כדאמר בריש פ' אלו קשרים אין חייבים עליו חיובא הוא דליכא אבל איסורא איכא ועיין מ"ש התוספות שם דקי"ג ד"ה כלל:

רמט

חמה יש חילוק כשאומרים חכמים בימות החמה ובימות הגשמים לבין כשאומרים בחמ' מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים בפ"ה דביצה דף ל"ו אמתניתין דפורסים מחצלת ע"ג כוורת דבורים בשבת בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ומוקי לה בדאיכא דבש ופריך בימות הגשמים מי איכא דבש א"ר אשי מי קתני בימות כו' בחמ' כו' ובגשמים כו' קתני ביומי ניסן וביומי תשרי דאיכא חמה ואיכא גשמים ואיכא דבש:

רנ

חכמים טעם למאי דאשכחן בגמרא דקאמר מאן חכמים ר' פ' דקרי ליחיד בלשון חכמים בהיות כי היו המקבלים רבים שקבלו מהחכם ההוא ובעבור היו' אנשי הדעת ההוא רבים קראם חכמים ואפי' שיהי' לחכם א' הרמב"ם ז"ל:

רנא

חזן לאו היינו ש"ץ אלא חזן הוא שמש בה"כ כדאי' בפ"ק דסנהדרין וב' חזני' כו' ופ"ק דב"מ חזני מתא תוס' פ' התכלת דמ"ד ד"ה כל כהן כו':

רנב

חבור לא מקרי חבור העשוי ע"י מעשה ידי אדם תוספתא הובאה בדברי התוספות בזבחים פ' טבול יום דק"ה ד"ה חבור אוכלים וז"ל התוספת' אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסם אינו חבור שאין חבורי אדם חבו' ע"כ ועיין תשובות בית יעקב סי קמב:

רנג

חבור לענין צירוף דכביצה דקי"ל כל האוכלין מצטרפין לכביצה כל שהוא מחובר קצת אף שאם היה מגביה החצי הביצה הא' היה ניתק חברו מקרי חבור ומצטרף משא"כ לענין ידות אוכלין דלא מקרי יד אלא כל שהוא מחובר כ"כ שאלו יגביה את היד לא יהא ניתק האוכל אבל אם אינו מחובר כ"כ לא מקרי יד לאוכל תוספות חולין דקי"ח ד"ה אין:

רנד

חסרון אבעיא בזבחים דק"י אי חסרון דחוץ שמי' חסרון או לא שמיה חסרון ולא אפשיטא:

רנה

חציצה בלח לא מקרי חציצה זבחים פ' כל הפסולים דל"ה א"ל ר' יאודה למה פוקקין העזרה ערבי פסחים שלא יצאו הדמים אמרו לו שבח הוא לבני אהרן שיהלכו עד ארכובותיהן בדם והא דם הוי חציצה בין רגליהם לרצפה ותנן עומד ע"ג כלים כו' פסול לא הוא ולא הוי חציצה דתנן הדם והדיו והדבש והחלב יבשין חוצצין לחין אין חוצצין ע"כ ועיין במשנה למלך פ"ב מהלכות יוה"כ שכתב עמ"ש הרמב"ם עלה ונסתפג, כו' דהוי טעמא שמא יהיו המים חוצצין בין בגדיו לבשר ע"ש וצריך להתיישב בטעם זה דהא בהדייא אמרי' הכא דאין חציצה בלח ועוד עיין

רנו

חנטת פירות מקרי דבר שבא לעולם לענין מקנ' מה שיוציא אילן זה רש"י ז"ל בפ' איזהו נשך דס"ו על מ"ש רב נחמן המוכר פירות עד שלא באו לעולם לא קנה כתב דמיירי כשלא חנטו הפירות עדיין משמע דכל שחנטו הפירות שפיר מקרי דבר שבא לעולם ועיין בס' מחנה אפרים ז"ל ה' מכיר' סימן כ' כתב דמדברי מרן הכ"מ ז"ל בפ"ח מה' מלוה אין נר' כן ע"ש ובס' בני יעקב:

רנז

חסיד כתב הרב יפה מראה בשילהי סוט' דחסידו' יקרא מי שכל מעשיו לש"ש וזו היא דעת הר"ן ז"ל ולי נראה לפרש דחסיד יתקרי המוותר עם חביריו לפנים משורת הדין במשא ומתן וכתב הרב תי"ט שכן הוא גם כן דעת הרב ז"ל וכדברי הרב היפה ז"ל מצאתי בפ' כל כתבי דק"ך אמתני' ואם היו פקחין עושים עמו חשבון אחר השבת ופריך חשבון מאי עבידתי' מהפקרא קא זכו כלומר דהא הצילו לכם קאמ' ואם פקחין הם יעכבו הכל ה"ל למתני ומשני מדת חסידות שמחזירים לו שנו כאן אמר רבא חסידי אגרא בשבתא שקלי ופי' רש"י אם חסידים הם יש להם לוותר משלהם בכל דבר שיש נדנוד עבירה ואע"ג דלאו שכר שבת גמור הוא שהרי לא התנה ומהפקרא קא זכו מיהו חסיד לא מיקרי אא"כ מוותר משלו אלא אמר רבא הכא בירא שמים עסקינן פרש"י ירא שמים הוא ולא חסיד לוותר משלו ירא שמים לא ניחא ליה דליתהני מאחרי' בהפקרא דידע דלאו מרצונו הפקיר ובחנם נמי לא ניחא ביה דליטרח וה"ק ואם פקחין הם דידעי דכה"ג לאו שכר שבת הוא עושים עמו חשבון לאחר השבת ע"כ ק א

רנח

חסיד קרוי מאן דהוי חסיד מעיקרא דוקא כמו שמתבאר מסוגיא דפ' הגוזל עצים דף ק"ג ואי ס"ד במשתבע קאמר רע"ק חסיד מי משתבע בשקרא וכי תימא דמשתבע והדר הוי חסיד והא כל היכא דאמרינן, מעשה בחסיד א' או ר"י ב"ב או ר"י בר אלעאי ור"י ב"ב ור"י ב"א חסידי דמעיקרא הוו ע"ש הסוגיא:

רנט

חזקות רבינו הר"ב כנה"ג ז"ל ח"מ סי' ק"ס הביא

חוקות להקת הפוסקים ז"ל דיש סוברים דהחזקות הנהוגות עפ"י ההסכמות בזמנים אלו דין קרקע יש להם שחזקתן ג' שנים ובנזקי החלונות ותשמישי החצרות גם בשעבוד כתובה ובעל חוב ויש חולקין דהחזקות מטלטלין אקרו ודין מטלטלין יש להם בכל:

רס

חכם ותלמיד חכם תואר חכם הוא יותר גדול מת"ח וכדאמרי' היו השואלין שנים א' חכם וא' ת"ח נזקקין לחכם ובאבל רבתי אמרי' חכם ות"ח מוציאין החכם ופסקו מרן בי"ד סי' שנ"ד ובפ' הרואה דז"ן ע"ב אמרי' ג' חכמים הם ג' ת"ח הם וטעם למה שהחכמים נקראים תלמידי חכמים ע"ל באות תי"ו. וכתב השל"ה דההפרש שבין חכם לת"ח חכם יודע לדרוש מעצמו דבר הלכה ות"ח יודע להבין ולשמוע דבר הל' ואיני יודע לדרוש מעצמו ועיין בר"ש מתני' דיומא אם חכם הוא דורש ע"כ לשון הזהב:

תוכן העניינים

קהלת יעקב - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה