קהלת יעקב - ב· רבי ישראל יעקב אלגאזי
מענה לשון ח"ב לשון חכמים · אות ד
קסו
דברי סופרים זה הלשון רגיל הרמב"ם ז"ל לשנות בספרו אף בדבר תורה כל שאינו מפורש בתורה בהדיא. מרן הכ"מ ריש פ"א מה' אישות על מ"ש הרב ז"ל דקדושי כסף הוי מדברי סופרים ע"ש ובה' אבל פ"ב מ"ש הרב ז"ל ואינו מטמא לה אלא מדברי סופרים:
קסז
דוחה בפ' החליל דנ"ד ע"ב תניא ר"ח שחל בשבת שיר של ר"ח דוחה שיר של שבת פרכינן ואמאי לימא דשבת ולימא דר"ח ומשני אמר רב ספרא מאי דוח' דוחה לקדם.
קסח
דוד כ' בתשו' תורת אמת סי' צ"ב בשם הרא"ש כלל פ' סי' ט' דדוקא אח אב קרוי דוד ולפיכך הקורא לחבירו דודו ודאי דודו קרובו מן האב הוא לענין ירושה ע"ש:
קסט
דוכסוסטוס קלף וגויל הנה גויל הוא כל העור שלם וכותבין בו בצד השער ומן העור שלם חולקין אותו לשנים החיצון נקרא קלף והפנימי דוכסוסטוס וכותבים בו מצד חוץ ובקלף בצד שבכלפי בשר וכתב בהלק"ט סיי' רי"ו וסימנך הניתנין בחוץ בפנים והניתנין בפנים בחוץ ע"כ:
קע
דילמא כתבו התוס' בפ"ב דחגיגה דף ח"י ד"ה כאן באכילה דאשכחן דקאמר דילמא דהכי הוי קושטא דמילתא כדאמרי' בחולין דל"ג ודילמא לא פליגי רבנן אלא באכילה דמעשר ועיין בפ' השולח עלה דאמר התם ודלמא אקנויי מקנו ובדברי הר"ן ז"ל פ"ב דגיטין גבי הא דאמר ר"ח יכילנא למיפסילינהו לכולהו גטי דעלמא ועיין בתשו' מהראנ"ח ח"א סי' ס"ג שכתב בפשיטות דלשון דילמא אינו מוכרח ודחיה בעלמא היא ע"ש:
קעא
דין בפ"ק דבכורות די"ב תניא ישראל שנתן מעות לגוי בדיניהם כו' ומפרש תלמודא דהיינו בדיני א"ה שפסקה להם התורה הרמ"ז ז"ל:
קעב
דין בכל מקום קורין חכמים לקל וחומר דין אין עונשין מן הדין וכן קורין דין למה מצי' ביבמו' פ"ו תניא אשת אחיך לא תגלה דין הוא חייב כאן וחייב באם על בנים כו' והוריות ד"ו והלא דין הוא צבור מוציא כו' ומכאן ראי' גמורה למ"ש הרמ"ז ז"ל דבכלל אין עונשין מן הדין הוא מה מצינו נמי דהא מה מצינו נמי קרי ליה דין:
קעג
דינרין בפ' גט פשוט דקס"ו רישא דכת' דינרין סיפא דכתב דינרי כלומ' דינרי משמע של זהב אבל דינרין סתם משמע של כסף ומנא תימרא דשאני בין דינרי דינרין דתניא האשה שהיו עליה ספק ה' לידות כו' ועמדו קינין בירושלם בדינרי זהב אמר רשב"ג המעון הזה אם אלין הלילה עד שיהי' בדינרין:
קעד
דינר כתב בתשו' הרשב"א סי' א' י"א שאלת מה שנהגו לכתוב בכתובות והוסיף לה מדילי' ר' דינרי של כסף צרוף לכמה עולה החשבון. תשובת הגאונים ז"ל הסכימו שהפרוטה משקל חצי שעורה וכבר ידעת שאמרו שיש קצ"ב פרוטות בדינר כלומר בדינר של כסף א' ונמצאו קצ"ב פרוטות משקלן צ"ו שעורים ע"ש:
קעה
דיעבד כ' מהראנ"ח ח"ב סימן ע"ט בשם הרב' מהפוסקים ז"ל דכל דבר דאי אפש' לבר' חשי' כמו דיעבד בדינו בכל איסורין והריב"ש ז"ל סי' מ"א כתב אהא דאמרי' בפ"י יוחסין שיננא הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים אצלה ומסיק התם הא לכתחילה הא דיעבד. כתב הרב ז"ל ולכן הולד כשר אפי' ברוב פסולים אצלה שאם היינו פוסלין אותו מלבא בקהל הו"ל כדיעבד אבל האשה שאין בה חשש אלא לינשא לכהונה אסור' לינשא עד דאיכ' רוב כשרים אצלה וכן פי' הרמב"ן ז"ל ועיין בתשו' הראנ"ח ח"ב סי' מ' דס"ח ע"ג ע"ש בזה. והטור באה"ע סימן י"א כתב כל מקום שהיה התראה ועבר ועשה לא מקרי דיעבד הלכך הנטען על השפחה לא יכניס ובדיעבד אם כנס לא יוציא ואם התרו בו ועבר וכנס לא מקרי דיעבד ומפקינן מיניה. ובתשו' פסקי' וכתבי' סי' קצ"ז כתב בשם התוס' שכתבו בעירובין דכל דבר שיש טורח לתקן חשיב דיעבד ובסי' ק"ץ כתב בשם התוס' דפ' כל שעה דכל דבר שאין לו תקנה חשיב דיעבד הביא דבריו הר"ב כנה"ג בכלליו ובכנה"ג י"ד סי' רע"ג הגב"י אות ג' כת' מהרא"י ז"ל סי' צ"ג על ס"ת שנמצאו בה בכמה מקומות וחוץ לדף ד' אותיו' מתיבה גדול' בת ז' או ח' אין להקפיד בדיעב' ואם היינו מונעי' לקרות בה אפי' כשיש אחרת כשרה היינו פוגמי' את זו והוי כדיעבד ע"כ ומהר"י מינץ ז"ל סי' ט"ו כת' על ענין התגין שנראה דחולק וס"ל דכל שיש ס"ת אחר הוי כלכתחלה:
קעו
דירה לשון זה נופל על עניינים רבים יש שהוא כעין ישיבה במקום כמ"ש פ"ק דסוכה אם יש דיורין בעליונה שהיא בריאה לישב בה ולא תפול. ויש שהוא לשון עכוב במקום כמו עם לבן גרתי ות"א עם לבן דרית. ונופל ג"כ למי שדר במקום אפי' יום א' כדאמרי' בפ' ח"ה אית לך סהדי דדר בה חד יומא ונופל ג"כ על מי שקובע דירה ושוכן בה דדר בה יממא וליליא. ונפקא מינה לענין נדר וחרם עיין בתשו' המיוחסות להרמב"ן סי' רנ"ה:
קעז
דמאי כתב רש"י ז"ל פ"ק דבכורות דף י"א על מתני' דהמוליך חטים כו' אצל הגוי כפירותיו רש"א דמאי דהאי דמאי לא דמי לשאר דמאים אבל הכונה הוא שהוא ספק ודינו ככל הספיקות ואין הכונה שיהא דינו כדין דמאי לגמרי:
קעח
דקה מצינו בלשון חכמים שוני' בהמה דקה ומפרש מאי דקה נסה וקרי לה דקה דדייקא באוכלה שכוססת המאכל דקה מן הדקה:
קעט
דרכים לשון דרכים שונים בלשון המשנה היכא דאיכא חילוקי דינים במילת' כגון האשה נקנית בג' דרכים והיכא דליכא חילוקים שונים בלשון דברים כמפורש בריש ס"ק דקדושין:
קפ
דבריהם על דין תורה מצאתי ברש"י בפ' הפועלי' דפ"ח עמ"ש מ"מ חרבו חנויות כו' מפני שהעמידו דבריה' על דין תורה ופרש"י כלו' מה שאסור מדבריה' ז"ל מצאו לו היתר מן התורה:
קפא
דברי הכל כתבו התוס' בפ' המדיר דע"ד ד"ה דבכל מקום לשון דברי הכל פי' דליכ' מאן דפליג בהא ולפעמים מצינן למימר דלשון דברי הכל לא אתמר אלא על אותה החולקי' בההיא מילתא וכ"כ בריש פ"ק דסנהדרין ד"ו ע"א וכ"כ רש"י בפ' נערה בלשון הש"ס דכ"ע כר"א בן עזרי' ע"ש:
קפב
דבור דעת הרמב"ם ז"ל פ"י מה' נדרים דכת' לא מקרי דבור. ז"ל מי שנשבע או נדר שלא לדבר עם חבירו יכול לכתוב לו ע"י כתב ע"כ ור"ב כנה"ג ז"ל י"ד סי' שצ"ד כתב דבס' החסידים סי' שצ"ח כתוב ז"ל לא ידבר עם המנוד' אפי' ע"י כתב ואולי יש חילוק בין נשבע מעצמו למנודה דאפי' נשבע מעצמו יש חילוק בכונת הנודר וראיתי בתשו' חוות יאיר סי' קצ"ד שכתב דהיינו דוקא בנדרים דאזלינן בהו אחר לשון בני אדם ודבור אינו מענין כתיב' אבל לענין קיום הדבר לעצמו או לחבירו הכתיבה בכלל דבור אף שלא הוציא בשפתיו כלל וקי"ל כותב דברי תורה צריך לברך ברכת התורה דכתיב' המילות הוי כאלו דברם וראיה עוד מדאצטריך מיעוט גבי עדות מפיהם ולא מפי כתבם ובפסק הסמיכה כתב הרלב"ח לענין זקן ממרא דכתיב אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע דתני בספרי ולא שומע מפי שומע דגם אם לא שמע אלא ע"י כתב פטור:
קפג
דבר מצוה שאמרו שמתירים את הנדר לדבר מצוה אפי' מצוה של דבריהם דבר מצוה אקרי מרן בס' ב"ה בשם הריטב"א ז"ל ועיין עוד באורך לרבינו הר"ב כנה"ג י"ד סי' קכ"ח ב"י אות קי"ד עד אות קל"א מה נקרא דבר מצוה:
קפד
דורדייא כתבו התוס' לענין יין נסך בפ' רבי ישמעאל בשם ר"ת דלא מקרי דורדייא אלא כשנתן עליהם מים אבל בלא מים לא מקרי דורדייא וכתבו עלה מההי' דפ"ק דמגילה דף י"ב דקאמר אמרו ליה לאחשורוש זיל לגבי עמון ומואב דיתבי על דורדייא דכתי' שאנן מוא' מנעוריו ושקט הוא על, שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ועיין בתשו' הרב צבי סי' ע"ה ובדע"ו ע"א.
קפה
דם העור מקרי דם יומא דף מ"ח ע"א ת"ר ולקח מדם הפר מדם הנפש ולא מדם העור ולא מדם התמצית ועיין בט"ז י"ד ס"ס כ"ג ובתשו' שבו' יעק' ח"א סי' ח"ן:
קפו
דרכי האמורי לא מקרי אלא במידי דקום עשה אבל במידי דשב וא"ת לא מקרי דרכי האמורי כמ"ש בי"ד סי' י"א יש נמנעים מלשחוט אווז וכן בסי' קע"ט. חוות יאיר סי' רל"ד: