קהלת יעקב - ב· רבי ישראל יעקב אלגאזי
מענה לשון ח"ב לשון חכמים · אות ג
קנב
גדולי קרקע כתבו התוס' בפ' השוכר את הפועלים דלשון גדולי קרקע מתפרש בב' פנים פעם מתפרש גדולי קרקע שנזונין מן הקרקע ופעם פירושו גדולי קרקע שהוייתן מן הקרקע ועיין ברא"ם בפ' ויהי לי שור כו':
קנג
גדולי גדולין האמור בלשון חכמים לענין תרומ' פלוגת' דרש"י וריב"א ז"ל דלרש"י גדולי גדולין הכל הוי גידול ראשון אלא שהבדים החדשים קרוין גדולי גדולין וריב"א פי' דגידולין היינו גידול ראשון מן הזרע ואח"כ חזר ונטע אותן גידולין זה הוא גידולי גידולין:
קנד
גדול בלשון חכמים דייקי' מכלל דאיכא קטן בריש פ' כלל גדול לא שייך למתני גדול אלא היכא דקתני קמיה כלל קטן או אבתריה ושם כתבו התו' דאפי' היכא דאיכא זוטר מיניה לא קתני גדול לפי שאינו גדול ממנו אלא מדרבנן ע"ש. ובגמ' בשבועו' דף מ"ה תקנה גדולה מכלל דאיכא תקנה קטנה וכתבו שם התוס' ז"ל דלפעמי' לשון גדולה ור"ל שהיה בתקנה ההיא צורך גדול ולאו למידק תקנות גדולות מכלל דאיכא קטנות:
קנה
גדול שאמרו חכמים ז"ל ואת אמך לרבו' אחיך הגדול היינו דוקא גדול האחים שנכנס במקום האב ולא גדול מחברו תשו' הלק"ט סי' קכ"ז ובתשו' שבות יעקב ח"א סימן ט':
קנו
גוי שאמרו חכמים ז"ל לא יעשה שותף לגוי לאו דוקא גוי עע"ז אמרו אלא אף התוגרמי' שאינן עע"ז בכלל דבריהם:
קנז
גזלן שנזכר בדברי חז"ל שואל שלא מדעת נק' גזלן כמדומה לי שפירוש דבריהם שאמ' נקרא גזלן לאו גזלן ממש דקא עבר על לא תגנוב קאמר אלא הכונה להם דדין גזלן יש לו אבל לא קעבר אלאו דלא תגנוב אעפ"י שאין דעתו לשלמו בשעת שאלה כנה"ג ח"מ סימן שנ"ט בשם תשו' מהרי"ל ז"ל סי' רכ"ה:
קנח
גוזמא כתב הר"ב יפה מראה סוף שקלים ז"ל ואני שמעתי גוזמא נוטריקון אגוז מאה שהוא כמו שעושה מאגוז א' מאה:
קנט
גחלים סתם גחלים השנויות בלשון המשנה ובריית' הוו גחלים לוחשות וסתם גחלים דקרא היינו עמומות תוס' פסחים דף ע"ה ד"ה הא לאו הכי כו':
קס
גט מצאתי בהר"ב כנה"ג באה"ע ריש סי' ק"ך כתב ז"ל לשון גט כמו שמצינו בירושלמי אבן א' יש בכרכי הים וגיטה שמה ומגרש כל חברותיה מסביבותיה כ"כ שלטי גבורי' סביב המרדכי דפ"ק דגיטין:
קסא
גיסו כתב רש"י בפ' זה בורר גבי קרובים בעל אחותו כו' וגיסו פרש"י וגיסו בעל אחות אשתו דבעל אחותו הא תני ליה ברישא. נראה דס"ל דשם גיסו משמע בעל אחות אשתו ומשמע נמי בעל אחותו וכן בכמה מקומות בגמרא קרי גיסו לבעל אחותו וכתב הרב הנמוק"י ז"ל מיהו אשכחן דבעל אחותו נמי מקרי גיסו כדאמר בפ"ק דחולין דר' יוחנן הוה קרי לר"ל גיסא משום דבעל אחותו הוה ומסתמ' נמי ר"ל קרי לר"י גיסא ובתשו' המבי"ט ח"א:
קסב
גט אעפ"י דמצי' דשטר אקרי גט לא מצי' דגט אקרי שטר. הרא"ם ח"א סי' רי"ז על מ"ש הריב"ש סי' ש"ד שאם הסכימו הקהל שכל שטר שלא יהי' מכתיבת יד סופר לא יהיה לו דין שטר דאין גט בכלל ועיין במ"ש אצלנו בלשון בני אדם:
קסג
גט ספר כריתות דבאוריית' מתורגם גט פיטורין ובישעיה מתורגם אגרת פיטורין וירמיה מתורגם אגרת גט פיטורין ובעלי התו' נותנים טעם למה נקרא גט לפי שיש בו י"ב שורות וקשה לי והלא אף שאר שטרו' נקראים גט ועוד למה לא נק' ד"ח או ה"ז או ט"ג שגם הם בגימטריא י"ב עכ"ל ר"א הבחור בס' תשבי וע"ל אות טי"ת אמר ר"מ ואני שמעתי טעם למה שנקרא גט משום דאחד האיש וא' האשה באים להפרד זה מזה כשבאים להתגרש ובכל התור' כולה כל האותיות נקרבים אחד אל אחד והיו לאחדי' כגון אב בא גד דג וכיוצא לא כן באות גימל וטית שלא נמצא בכל הכ"ד שיהי' תיבה מאות גימל וטית ביחד וע"כ קראו שמו גט לומר כשם שהשתי אותיות אלו הם מופרדות ואין להם אחדות כן ע"י כתיבת הגט הזה נפרדים הבעל מהאשה והאשה מבעלה:
קסד
גיהנם לשון זה אינו לשון מקר' ובפ"ב דעירובין כשמנה ז' שמות של גיהנם פריך ותו ליכא והאיכא גיהנם נראה דכיון דמנה ארץ תחתית שהוא גמר' פריך דאמאי לא מנה גיהנם ג"כ שהיא גמרא ומדלא קאמר דכתיב כדקאמר הא איכא תפתה דכתיב מוכח דשם זה של גיהנם אינו לשון מקרא אלא גמרא ומוהרש"א כתב שם דשם זה לא נמצא לו מפורש בקרא כלל אלא שסמך אקרא דיהושע י"ח דכתי' גי הנום עכ"ד ולפי דבריו היה לנו לקרות גיהנום בחולם קרא כדכתיב לכן נ"ל דשם גיהנם גמרא היא וכדכתי' והתשבי כ' וז"ל גיהנם קראו רבותינו ז"ל מקום עונש הרשעים אחר מותם גיהנם לפי שגי בן הנום הסמוך לירוש' היה מקום מטונ' ששם שרפו את בניהם למולך ונקרא כן לפי שהבן היה שם נוהם וצועק ובשלשה מקומו' נמצא גיהנם בל' וכ' בן עיין במסור' גדולה ותמהתי למה אנו קורין אותו גיהנם בפתח או בקמץ ולא נמצא בפסוק רק בחולם ועיין במ"ש רד"ק שם:
קסה
גוזמא הוא מלשון הבאי וגוזמא חד הוא תשבי ועיין מ"ש לעיל ועיין לריא"ז בש"הג לפ"ק דע"ז ומצינו לשון גוזמא על דבר היתר כדאשכחן בפ"ק די"ט תניא אחרים אומרים משום ר"א ביצה תאכל ואקשינן פשיטא ואסיקנא גוזמא קתני עוד שם בסמוך מצי' לשון גוזמא על דבר שאינו מתקבל אל השכל אפרו' וקליפתו יע"ש. עוד מצינו לשון גוזמא בחשבון מופלג לאו דוקא אלא גוזמא קתני כדאי' פ"ק דעירובין דבשלמ' לבר קפרא ע"ד גוזמ' מאה אלא לר"י מנ"ל וה"ה ממאה ומעלה אבל ממאה ולמטה דוקא הוא: