אור ברסלב
קהלת יעקב - ב מענה לשון ח"ב לשון חכמים › אות ב

קהלת יעקב - ב· רבי ישראל יעקב אלגאזי

מענה לשון ח"ב לשון חכמים · אות ב

אות א

קיג

בא בלשון חכמים במשנ' בענין התמיד בהפשט וניתוח בא לו לדוכן בא לו לגרא כו' פי' המפרשים ז"ל בטעמו כי כל המתעורר באיזה מלאכה שתהיה יקרא בא אליה ובלשון המקרא כן ויבא אברהם לספוד כו':

קיד

באמת אמרו בפ"ק דב"מ כל באמת אמרו הלכה למשה מסיני. וטעם דפעם אומר הלכה למ"מ בפי' ופעם אומר באמת אמרו הוא דלא אמרו באמת אמרו אלא במקום שהוא חידוש דין היוצא מכלל הקודם וכל דברי המשניות שהן הלכות פסוקות בלי מחלוקת כלן הלמ"מ ולא הוצרך רבי לזכרו רק בפרט היוצא מכלל אמר באמת אמרו ר"ל שגם פרט זה נאמר בפירוש הלמ"מ. תשובת חוות יאיר סי' קצ"ב:

קטו

באי כחו האמור בלשון חכמים ודכתבי בשטרי כתב בטח"מ סימן ק"ו בשם בעל התרומות דיש במשמע לשון באי כחו בית דין. ומהראנ"ח ח"א סימן קי"ד כתב דלשון באי כחו כולל ג"כ לקוחות שהלוקח ג"כ בא מכחו וכדאמרי' בעלמא לא עדיפת מגברא דאתית מחמתי' וכ"כ הרי"ף ז"ל בתשו' על מי שהאמין בשטר הוא וכל הבאים מכחו היו היורשי' נמי נאמנים כי הם באים מכחו, ומקבל מתנה נמי בא מכחו אבל אם אמר הוא ויורשיו לא האמין אלא יורשיו בלבד לא מקבל מתנה ולוקח ע"כ:

קטז

בגדים בלשון חכמים שאמרו החליף כלים בכלים אין בהם אונאה בגדים נמי במשמע דבגדי' נמי אקרו כלים ועיין בטח"מ סי' קצ"ה בשם ר"י דבהמה מקרי מטלטלין לענין קנין אגב קרקע תשו' מרא"ש ס' כ"ב:

קיז

ברותא היא שאמרו בכמה דוכתי' בש"ס הא דר' פ' ברותא היא. טעות שגור בפי הכל גם לחכמים לגרוס בדותא היא בדל"ת כלומר שקר הוא ואינו כן אלא ברותא היא ברי"ש כלומר דעת חצוני הוא כמ"ש הערוך בערך בר. כנה"ג בה' אבידה סי' רס"ט. וכן מצאתי הגי' פ"ג דכריתות דט"ו ע"א הא דרפרם ברותא היא ע"ש ועיין בהלק"ט ח"ב סי' ע"ש:

קיח

בולמוס הנזכר בדברי חז"ל היא מלה מורכבת בלשון יון מן ב"ו שפי' שור ומין לימו"ס שפירושו גרון כלומר גרון כלחוך השור כ"כ המד"ל ז"ל:

קיט

בית השלחין הוא שדה המשקין אותה על שם הכתו' ושולח מים ע"פ חוצות. וכתבו התוס' בב"ב דס"ח ד"ה סברו' דיש פעמים דלשון בית השלחין הם גנות ופרדסים כדכתיב שלחיך פרדס רמונים ונקראו כן ע"ש האילן שעושה בדים ושולח פארות כדכתיב ותעש בדים ותשלח פארות:

קכ

בית בלשון תורה הוא לשון זכר כמו והוצאתני מן הבית הזה הבית הזה אשר אתה בונה אבל בל' חכמים לפעמי' אומרים בית זו שדה זו ולפעמים בל' זה עיין בכה"ג א"ה סי' ס"ו אות מ"ו:

קכא

בית אב כתבו התוס' בגיטין דכ"ג עלה דאמרינן ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אינו גט ז"ל תימה הא אם מת אבי' לא חשיב תו בית אביה כדאמרינן בפ' השותפין קונם לביתך שאיני נכנס מת או מכרו לאחר מותר וי"ל דבלשון בית אביך כל יוצאי חלציו בכלל ואפי' שמת כדכתיב שבי אלמנה בית אביך גבי תמר וכבר מת אביה כדמוכחי קראי ע"כ ועיין במש"ל פ"ח מה' גירושין הי"א מה שהאריך בזה. וכן בכנה"ג אה"ע סימן ו' הגה' הטור אות מ"ט:

קכב

ב"ד חשוב דאמרו חכמים גבי אסמכתא והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב כתב הרא"ש בתשו' כלל ע"ב בשם הר"ם ז"ל ב"ד חשוב היינו בקיאים בדיני אסמכתא מה נקרא אסמכתא ומה אינו נקרא. ומרן הב"י ז"ל בח"מ סי' ד"ן כתב בשם תשו' הרשב"א ז"ל ב"ד חשוב היינו ב"ד אלים להפקיר ממון וכ"כ ה"ה ז"ל פי"א מה' מכירה ז"ל ב"ד חשוב פירוש הרשב"א אע"פ שאינו סמוך אלא חשוב להפקיר ממון כגון מומחה לרבים. והנמקי ז"ל כתב ב"ד חשוב ראוים לדון דיני ממונות ביחיד ע"כ ועיין בתשו' הרשב"א סי' של"ה:

קכג

ב"ד בפ' השולח דף ל"ב אמתני' דהיה עושה ב"ד ומבטלו. פלוגתא דר"ן ור"ש. ב"ד ר"ן אמר בפני ב' ר"ש אמר בפני ג' ב"ד קתני ור"ן אמר לבי תרי נמי ב"ד קרי להו:

קכד

ב"ד שאמרו חכמים בכל מקום היינו דוקא במקום הקבוע לב"ד וזה פשוט בפ' מרובה גבי עובד' דר"ג שסימא עין טבי עבדו והיה שמח שמחה רבה מצאו לרבי יהושע א"ל כו' א"ל אין בדבריך כלום שכבר אין לו עדים הא יש לו עדי' חייב ש"מ הא יש לו עדים חייב וש"מ מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב א"ל שאני ר"ג דלא בפני ב"ד אודי ופריך, והא רבי יהושע אב ב"ד הוא שלא בב"ד הוה קאי מפורש יוצא דב"ד לא מקרי רק במקום הקבוע לב"ד וכ"כ הרמב"ם פ"ג מה גניבה ועיין בזה בתשובות מהר"י באסאן ז"ל סי' קי"ג ועיין בס' תשבי:

קכה

בית מצינו בלשון חכמים מכנים לגוף בשם בית כמו ששנינו מורידין לפני התיבה זקן ורגיל כו' וביתו ריקם ופי' הר"ב וביתו ריקם מן העבירות שלא יצא עליו ש"ר בילדותו. אמנם הרמב"ם בפ"ד מהלכות תעניות כתב ולא יהיה בבניו ובני ביתו וכל קרוביו והנלוים אליו בעל עבירה אלא יהיה ביתו ריקם מן העבירות ע"כ נרא' דדחיק' ליה לפרש ביתו ע"ע ועיין בב"י סי' תקע"ט:

קכו

בית מצינו בלשון חכמים בי"ת משמשת במקום למ"ד כמו בלשון תורה. וזה בריש פרק אין דורשין במרכבה ביחיד ומפרש בגמ' אין דורשין במרכבה ליחיד וכן בית משמשת בלשונם במקום ה' בפ"ד דביצה דל"ג וכן בדלת ס"ד אלא אימא וכן הדלת:

קכז

ביחוד דאמרי' שאלתי את ר' ביחוד פירוש רש"י ביני לבינו ויש מפרשים בבירור כההיא דשקלים וידעו ביחוד ששם הארון גנוז מהרי"ק

קכח

ביטול בריש פ"ק דמגילה אמתני' דמגילה נקרא' בי"א בי"ב כו' פריך והא אין ב"ד יכול לבטל דברי חברו כו' משם אנו למדים דאף דלא עקר דברי ב"ד לגמרי רק דמשנה מדברי ב"ד מכמות שתקנו הם מקרי ביטול דהא התם שינוי מיום אל יום הוי וקרי ליה ביטול וגדולה מזו מצאתי בתוספות שם דף ג' ד"ה מבטלין עבודתן ז"ל וקשה אמאי מבטלין והלא אחר קריאת המגיל' יש הרב' שהות לעבוד' וי"ל דכיון דמשהאיר היום הוי זמן העבוד' והם מניחין אותה בשביל הקריאה מש"ה קרי לי' ביטול ועיין בתוס' פרק קמא דכתובות דף ג' ד"ה תקנ' דרבנן:

קכט

ביטול האמור אצל גט כתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' גרושין ז"ל מה בין לשון פסול ללשון הגט בטל בטל הוא בטל מן התורה פסול הוא פסול מדברי סופרים ע"כ:

קל

ביטול אמרו ז"ל אין נשבעין לבטל את המצות חקר בזה בתשו' הרב מעיל שמואל סי' ט"ו דכ"ה על מה שמצינו בלשון תשו' הפוסקים הראשונים ז"ל ששינו לשונם ואומרים בכמה מקומות אין נשבעין לעבור על המצות. והשיב הטעם בזה לרמוז מ"ש הרמב"ן ז"ל דהא דשבועה חלה על המצוה בכולל דהיינו דוקא בשב וא"ת כגון שלא אוכל מצה וכיוצא אבל במלתא דקום עשה לא חיילא שאין אומרים לאדם עמוד וחטא כדי לקיים שבועתך. וא"כ לשון ביטול לא שייך אלא במ"ע ובכולל חיילא ולשון עביר' לא שייך אלא במל"ת והיינו דאמרינן אין נשבעין לעבור על המצוה דלעבור בין בכלל בין בפרט אין נשבעין ושם הביא תשו' הרשב"א שכתב דאפי' בלאו שאין בו מעש' מקרי עובר ולא חיילא בכולל ע"ש:

קלא

ביצוע בפ"ב דסנהדרין ביצוע בג' דברי ר"מ וחכ"א פשרה ביחיד כו' ויש לתמוה למה שינה בל' ותנא אליבא דר"מ לשון ביצוע ואליבא דחכמים לשון פשרה. וכ' הרב יצחק בר אשר הלוי ז"ל הובא בתשו' תמים דעים סי' ר"ז ז"ל ויש לפרש דמאן דבעי ג' קרי לי' ביצוע על שם שצריך אומד הדעת לבצוע הממון ולחלקו במדה שוה שלא יהא א' מהם נפסד יותר מכדי הראוי לו. ומאן דאמר פשרה ביחיד קרי לי' פשרה לשון קל שאין צריך לדקדק בדבר אלא [בכל] ענין שיכול לפשר ביניהם יפשר ע"כ:

קלב

בישול ושליקה כתבו התוספות פסחים דל"ט ע"ב דשליקה הוי טפי מבישול מדשנינו בירקות שאין אדם יוצא י"ח לא בשלוקים ולא במבושלים דאי לאו הכי הוי מתני' זו ואצ"ל זו ובדוכתא אחרינא משמע דמבושל משמע טפי משלוק ושם ישבו התוס' ע"ש:

קלג

בלבד בריש פ' התינוקת משמע דלשון בלבד הוא מיעוט לגמרי דפריך התם נערות י"ב חדשים מי איכא והאמר שמואל אין בין נערות לבוגרת אלא ו' חדשים בלבד וכי תימא בציר מהכי ליכא הא ספי איכא הא בלבד קאמר וכתבו התוס' שם דאי לאו בלבד מצינן לפרושי אין שיעור הקטן שבין נערות לבגרות אלא ו' חדשים והוה משמע שפיר דאיכא טפי אבל השתא דתני בלבד משמע מיעוט לגמרי כ"כ הרמ"ז זצוק"ל:

קלד

בן כתב הרא"ש בתשובות כלל פ"ב סי' ד' על לשון חכמים שאומרים בכל מקום דעתו של אדם קרוב' אצל בנו. דהיינו בנו דוקא ולא בן בנו ומזכה לעובר שהי' בן בנו לא אמרינן דעתו קרובה ולא קנה אבל בתשו' תה"ד סימן ש"ן כתב דלשון בנו לאו דוקא וה"ה בן בנו. והרב כנה"ג ח"מ מהדורא בתרא סימן ל"א כתב על לשון חכמים שאמרו אדם עשוי שלא להשביע את בניו ז"ל יראה לע"ד דלאו דוקא בניו והוא הדין שלא להשביע ליורשיו ומהר"א מוטאל ז"ל נסתפק אי אמרי' נמי שלא להשביע את העובר שלו במשמע ע"ש:

קלה

בן בנכסי אביו שאמרו חכמים שאינו מוכר עד עשרים שנה. כתב מרן הב"י ז"ל ח"מ סי' רל"ה מחודש ס"ד דהיינו דוקא בן ולא בת עיין שם בשם תשובת הרשב"א ז"ל

קלו

בן בפ"ד דתעניות עלה דמתני' דבא' בניסן בני ארח בן יאודה כו' כתב הר"ב תי"ט ז"ל בן יאוד' פי' משבט יאודה וכן מאי דקתני בי' באב בני סנאה בן בנימין פירושו משבט בנימין כי אלו הב' שבטים הגלו לבבל והם שעלו וכן פירשו בגמרא בבני דוד בן יאודה שהוא דוד המלך שהוא מבני יאודה ועיין בתוספות סוף פרק ג' דערכין:

קלז

בעינן מצינו לשון בעינן בפ"ק דסוכה לר"י סוכה דירת קבע בעינן ופי' הרא"ש ריש פ"ק דסוכה כלומר דמכשיר ר"י אף בדירת קבע:

קלח

בפניו בנידוי שאמרו חכמים נדוהו אין מתירין לו אלא בפניו. מתברר מדברי רי"ו ז"ל בני"ד ח"א דאחר מיתה בפניו מקרי אבל בתשו' משפט צדק סימן ל"ה ח"ב ובסי' מ"ב עלה בהסכמה דאחר מיתה לאו בפניו מקרי

קלט

בפניו כתב הרא"ש בנדרים פר"א עלה שאמרו המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו דבפניו מדעתו משמע כמו אין חבין לאדם שלא בפניו דהיינו שלא מדעתו ובתשוב' להרמב"ן ז"ל כ' וז"ל מסתבר' לי דבכל מקום שאמרו בפניו לא בפניו משמע ובמעמדו אמרו אלא בידיעתו ועיין בזה בתשו' מהרשר"ם ח"מ סימן קכ"ז וכתב מהר"א ששון ז"ל סי' רי"ט שלמד מתשו' הרא"ש כלל מ"ד סי' ב' דמ"ש בגמ' אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה דלשון בפני בעלה לאו דוקא אלא אפי' בעלה בעיר אינה מעיזה ע"כ וכן נראה מתשו' הרמב"ן ז"ל הנז' ועיין בתשובות מהריק"ו שו' ע"ב שכתב בדין אשת איש שקבל' קדושין בפני בעלה דבעינן בפניו ממש ועיין בתשו' הרדב"ז ח"ב סימן תי"א בזה ובתשו' מהריב"ל ח"א כלל ג' סי' ת"י בפסק הב' ובתשו' ח"ב סי' ק"ב בחסיר' הד' ולענין תלמיד המורה הלכה בפני רבו כתב רש"י ז"ל בפ' הדר דכל שהוא תוך ג' פרסאו' בפני רבו הוי וחייב ע"ש ולענין עדי הגט שאמרו חכמים שלא יחתמו אלא זה בפני זה כתב מהרימ"ט הובאו דבריו בתשו' מהרח"ש סי' ב' שזה בפני זה שאמרו הכונה זה במעמד זה ואפי' לא ראו זה את זה כשחתמו שאין בלשון לפניו לשון ראיה אלא לשון קבלה בפניו אע"פ שאינו רואהו וחיליה ממ"ש בפ' מצות חליצה החולצת מן הסומא חליצתה כשרה כו' אע"ג דכתיב וירקה בפניו ואלו גבי דייני' תניא לעיני הזקנים פרט לסומא וחליצתה פסולה אלמא בפניו לאו לשון ראיה הוא אלא לשון הקבלה בפניו ע"כ והרב כנה"ג בכללים נפרדים סי' ס"ח כתב בשם תשו' כ"י למהר"י הלוי ז"ל וז"ל לישנא דבפניו הוי בפניו משמ' בגלוי ולא טמון ולא מכוס' ע"כ ולענין שליח הגט שאמרו שצ"ל בפני נכתב כו' כתב הר"ב כנה"ג בא"ה סימן קמ"ב בהגה"ט בשם הר"ש ן' וילייסיד ז"ל שדן דשליח הגט יכול להיות סופר ומצי למימר בפני נכתב וחיליה מההיא דדרשינן בפ' טרף בקלפי בפ' ושחט אותה לפניו דאלעזר שוחטה ולפניו ר"ל שלא יסיח דעתו ממנה והרב ז"ל השיגו דשאני התם דאלעזר אינו מדבר אלא הקב"ה הוא קאמר ושחט אותה לפניו אבל כאן שהשליח עצמו מדבר אפשר דאם הוא כ' הגט אין שייך לומר בפני נכת' ועוד דיש חילוק בין לפניו לבפניו ע"כ. ושוב נדפסו תשו' הרדב"ז ח"ב ובסי' ת"ו שקיל וטרי בדין העושה הסופר שליח לגט ובסוף התשו' כתב ז"ל והדבר כ"כ פשוט בעיני עד שאני אומר שמי שאמר שאין ראוי לעשות שלית את הסופר לאו בר סמכא הוא ע"ש היטב. ועיין בכנה"ג א"ה סס"י קל"ט אות י"ג לענין גט דחוב הוא לה ואין חבין לאדם אלא בפניו אפשר שלא יהיה צריך להיות סמוך לו ממש אלא כל שיהיה לפני' כ"כ בנמוקי מהראנ"ח כ"י ז"ל ועיין בב"י י"ד סי' רכ"ח שכ' דבפני שלוחו של אדם פשיטא דחשיב כבפני בעל הדבר המשלח ועיון בתשו' מהר"י הלוי סימן כ"ד בפני הממוני' וז' טובי הקהל כבפני הנשבע דמי:

קמ

ברית בפ' כל שעה דל"ח ע"ב מצאתי הרצתי הדברי' לפני ר"א אמר לי ברית הן הן הדברי' שנאמרו למשה מסיני ופרש"י ברית שבועה:

קמא

בת קול כתבו התוס' פ"ק דסנהדרין הביא דבריהם הר"ב עין יעקב ז"ל בת קול שלא היו שומעין קול היוצא מן השמי' אלא מתוך אותו קול יצא קול אחר כמו פעמים שאדם מכה ושומע קול אחר היוצא ממנו למרחוק ואותו קול היו שומעין הלכך קורין אותו בת קול וכ"כ רבינו סעדיא ז"ל:

קמב

בין באונס בין ברצון בין בשוגג בין מזיד. כ' רש"י בפסחים דף ט"ו ע"ב מזיד ורצון א' הוא אבל גבי שוגג שייך מזיד וגבי אונס שייך רצון ושוגג ואונ' תרי מילי נינהו ע"כ וזה נשמט מהב"ז עיין לעיל אות ע"ג:

קמג

ברירה ואין ברירה מצאתי למהרי"ק כתב בשם הריטב"א בשיטתו לעירובין בפ' הדר ז"ל ברירה דהכא לאו ברירה דעלמא היא דהתם הוא בדבר שנתברר בסופו ולא היה מבורר מתחלתו והכא עדיין לא נתברר כלום ואין כאן דין ברירה למפרע אלא הכא ענין אחר הוא דר"א ן' תדאי ס"ל שנידון כאלו חילקו וחזר ושפך בחבית וזה א' מהלשונו' שבגמ' שהלשון א' ועניינו מתחלף ויש בסנהדרין יש ברירה ואין ברירה שלישי עכ"ל:

קמד

בן לא מצינו בכל התורה שיקרא לבן אשתו בנו תוס' פ' מקום שנהגו דנ"ד ד"ה אלה בני שעיר ובפסקי התוס' שם ז"ל בן אשתו אינו קורא אותו בנו בן בנו קורא אותו בנו וע' בזה בתשו' שבות יעקב ח"א סי' קס"ט:

קמה

בדיקת חוץ פלוגת' בכתובו' דח"ן ע"ב מ"ס בדיקת חוץ שמה בדיק' ומ"ס לא שמה בדיקה:

קמו

ביאת מקצת למקדש אבעיא לי' לאביי ביומא דל"א אי ביאת מקצת שמה ביאה או לא שמה ביאה ופשיט ליה ר' יוסף דביאת מקצת לא שמיה ביאה מדמצורע טובל ועומד בשער נקנור וכ"כ רש"י ז"ל פ"ק דסוטה ד"ז במתני' ששם משקין את הסוטות כו' ביאת מקצת למצורעי' שרא רחמנ' ע"ש:

קמז

ביאה דרך אחוריו לא שמיה ביאה כמ"ש בשבועו' די"ז הנכנ' לבי' המנוגעת דרך אחוריו אפי' כולו מבפני' חוץ מחוטמו טהור והבא אל הבית אמר' תור' דרך ביאה אסרה תורה וכתבו התוס' שם ובחולין ד"י דאע"ג דיציאה דרך אחוריו שמיה יציאה כדילי' מכ"ג ביוה"כ דכתיב בי' יציאה ותנן יצא ובא לו דרך כניסתו יש לחלק בין ביאה ליציאה דאורח' דמילתא ביציאה כתלמיד הנפטר מרבו ע"כ:

קמח

בית מקרי מן האגף ולפנים אבל מן האגף ולחוץ לא מקרי בית גמר' פ"ז דנדרים דף נ"ו ע"ב וע"ש בהר"ן:

קמט

בית בכלל בית משמע נמי עלייה נדרים דנ"ו ע"א הנודר מן הבית חכ"א עלייה בכלל בית וכן פסק הרמב"ם ע"ש בהר"ן ז"ל.

קנ

בנין על גבי כלים לא שמיה בנין ובשבת פטור הרמב"ם פ"י דשבת הל' י"ב:

קנא

ב"ד של פ' כתב הרא"ם פ' וישב במ"ש בפ' אין מעמידי' זנות בב"ד של שם גזרו דכתיב ויאמר יאודה הוציאוה ותשרף. והלא שם כבר מת מעת שהיה יעקב בן ן' שנה ועכשיו היה יעקב יותר מבן ק' ותי' שמפני שקבל יאודה כל התורה כולה מאביו שקבל מב"ד של שם מקרי גם יאודה ב"ד של שם:

תוכן העניינים

קהלת יעקב - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה