קדמוניות היהודים· יוסף בן מתתיהו
ספר טו
פרק יא
א. ויהי במלוך הורדוס שמונה עשרה שנה, ואחרי כל המעשים אשר כבר זכרנו, רחש לבו דבר טוב ונכבד, לבנות בית לה’, ולעשותו רחב ידים וגבוה בשמים עד להפליא. כי אמר בלבבו כי בזאת יעשה חיל מכל מפעליו אשר פעל בימי חייו, בהכינו את הבית הזה עד תומו בשלימות יתרה. וכן היה באמת, וראוי הוא בעבור זה להיות לשם ולתהלה עד דור אחרון. אמנם אחרי ידע מאד את לבב רוב בני עמו כי לא יאותו לתמוך את ידיו בדבר הנכבד הזה, אמר לדבר על לבם ראשונה דברים נעימים, ואחרי כן להחל את המלאכה בעצמו. וידבר אליהם כדברים האלה; שמעוני אתם בני ארצי! הנה אחשוב בלבי הפעם על המעשים אשר עשיתי מיום שבתי על כסא המלוכה, אף כי לדעתי נעשו כל אלה אך למעוזכם ומשגבכם יותר מלנשאות את כבודי. כי גם בצוק העתים לא הנחתי ידי כל היום מהמציא תחבולות מועילות לצרכיכם, גם לא בניתי הארמונות למעני כי אם לשמרכם מכל רע. ואאמין כי בעזרת ה’ הן הרימותי קרן ישראל למעלת ההצלחה אשר לא היו כה מאז ומקדם. והיכלי סגולה אשר בארצכם, ועריכם אשר היו לנו לנחלה זה ימים לא כבירים, הבנויות לתלפיות בכל הוד והדר, הלא היו לתפארת אומתכם. ולמותר יהיה אם אספר את כלם לכם אחת אחת, כי כמוני כמוכם ידעתם אותם. אמנם את אשר גמרתי בלבי היום לעשות, ואשר יחשב לנו לצדקה גדולה ולענין היותר נכבד ביכלתנו, הנני לגלות אזנכם. הנה אבותינו אחרי שובם מארץ בבל בנו הבית הזה לאלקים, אך קטן הוא בגבהו ששים אמה מן הבית הראשון אשר בנה שלמה. אמנם אל ישת איש חטאת על אבותינו בדבר הזה, כי לא בם האשמה על אשר לא הגביהו את הבית יותר גבוה, כי כורש ודריוש בן אחשורוש שניהם יחדו חרצו המשפט על דבר מדות הבית החדש. ויען אבותינו היו תחת ממשלתם וממשלת בניהם ואחרי כן תחת ממשלת המוקדונים, על כן לא היה ביכלתם אחרי זה להגביהו לגובה הראשון. אמנם אחרי ברצון אלקים הייתי עליכם לראש, ושלום היה במעוננו ימים רבים, גם קניתי הון ועושר רב ומסים ממדינות, ועל כל אלה הלא שלמים אתי הרומיים המושלים כמעט בכל מרחבי תבל, הנני היום לתקן את המעוות, אשר נעשה אז לצורך השעה לפי מצבנו, ויען היינו משועבדים בימים מקדם. ועתה הנני להשיב תודה לאלקינו בלב תמים, על חסדו ואמתו אשר עשה עמדי, בתתו את הממלכה הזאת בידי. בבנותי את בית מקדשו על מתכונתו כפי שאת ידי וכחי.
ב. כזאת היה דבר הורדוס אל בני עמו, ורבים מהם נבהלו מאד לכל הדברים האלה. יען בפתע פתאום באו לתוך אזניהם. ויען לא נתנו בם אמון על כן לא עלץ לבם בקרבם כי אם רוח עוצב בם. כי יראו לנפשם פן יהרוס את הבית העומד מבלי יכולת להשיבו על כנו במלואו כמחשבת לבו. ובעיניהם היה הפחד הזה גדול מנשוא. כי לדעתם היתה המלאכה הזאת רבה מאד בלי מצרים. ויהי בנטות לב העם כה וכה, וידבר אליהם המלך לאמר: כי הוא לא יהרוס את הבית הישן טרם יהיה נכון בידו כל דבר וחפץ לחדש בנינו על תלו. וכאשר הבטיח אותם זאת מראש כן מלא את הבטחתו. ויאסוף אלף עגלות לשאת בתוכם אבנים לבנין, ויבחר עשרת אלפים איש חכמי לב עושי במלאכה, ויקן אלף בגדי שרד לאלף כהנים לשרת בקדש, ומהם נתן ללמוד מלאכת חרשת אבן וחרשת עץ, ואחרי הכינו כל דבר לצרכו ראשונה אז החלה המלאכה.
ג. אז הרס הורדוס את אבני היסוד הישן ויתן אבנים אחרים תחתיהם, ועליהם בנה את הבית הקדוש. ארכו מאה אמה וקומתו עשרים אמה יותר, אלה העשרים אמה אחרי רפו יסודותיהם נהרסו, ואלה המה אשר התאמצנו לכונן עוד פעם בימי נירון. והנה האבנים אשר מהם נבנה הבית היו לבנים וקשים, אורך כל אחת מהן חמשה ועשרים אמה, קומתה שמונה באמה, ורחבה כמו שתים עשרה אמה. וכל מבנה הבית גם מבנה סטיו המלכותי נפחתו בקומתם מצדיהם, אמנם באמצעם גבהו מאד עד כי נראו לכל השוכנים בארץ הרבה פרסאות למרחוק. ובפרט לאלה השוכנים ממולם, ולאלה ההולכים וקרבים נכחם. דלתות היו לבית ומשקופים עליהם כקומת הבית. כלם היו הדורים בקליעות רקמה ופרחי ארגמן ועמודים מרוקמים. ועל ראשיהם מתחת מעשה הכותרות היה פרוש גפן של זהב, ואשכלותיו היו תלויים מגובה גדול. גדלם ומלאכתם היו מעשה פלא לעין כל אדם, בהביטם אל עצמם ואל המלאכה הרבה וכל הנכלל בהם. את כל הבית הקיף בסטוים גדולים והכל בערך הראוי, והוציא עליהם כסף לרוב מכל אשר היו לפניו, עד כי לא נמצא איש לפניו אשר פאר את הבית כמוהו. קיר גדולה נעשה לשניהם, והקיר הזאת עצמה היתה גדולה מאד, וכמלאכתה לא נשמע לאדם מלפנים. ההר היה צור חזק עולה בגבעה, ושפתו יורדת בשיפוע לקראת העיר קדמה עד כי היה למישור. הוא ההר אשר על פי ה’ הקיפו שלמה מלכנו הראשון בחומה, וראש החומה ממעל לה סביב סביב היה מעשה אומן משכיל. גם בקצה ההר מלמטה בנה קיר, מוקפת בקעה עמוקה. ובעבר האחת לפאת תימנה עשה גל אבנים גדול ויחבר אותם בעופרת להיות אחד וגם האבנים התיכונים נשלבו יחדו עד כי גבה הגל הזה עד למרבה. והבנין הרבוע וקומתו גם המה גדלו עד מאד, עד כי פני האבנים הגדולים והעצומים נראו מבחוץ, וגם נאחזו האבנים האלה בבריחי ברזל מבית לבל תזח מחברתם עד עולם. אחרי כלות מלאכת היסוד באופן האמור, וחובר עם ראש ההר בחוברת, עשה אותם למישור אחד. וימלא גם את כל בדקי החומה, ויעש כלה ישרה ונכונה. ההר הזה הוקף בחומה ארבע סטדיה (סטדיה הוא לערך מאה ושמונים וחמש מטר, או שש מאות רגל) סביב, אורך כל פאה סטדיה אחת. אמנם בתוך החומה הזאת בראשה ממעל לה בנה עוד קיר אבנים אחרת וסטיו כפול לפאת קדמה כאורך הקיר, ובתוכה נבנה הבית הקדוש. פני הסטיו הזה היו מול שערי המקדש, ונהדר מלפנים על ידי המלכים. וסביב כל המקדש שמו במערכה את המלקוח והשלל אשר לקחו מאת הגוים, כל אלה הקדישו לבנין הורדוס מלבד אשר לקח הוא בבזה מאת הערביים בידו החזקה.
ד. ולפאת צפונה מן הבית היה בית מבצר, וכותליו [רבועים] וחזקים מאד מאד. המבצר הזה נבנה על פי מלכי החשמונאים אשר היו כהנים לפני הורדוס גם המה. אשר בשם "בריס" קראוהו ובתוך המבצר הזה היו טמונים בגדי השרד אשר ילבש הכהן הגדול רק בהקריבו קרבן לה’. בגדי שרד האלה הניח הורדוס במקום הזה, ואחרי מותו היו בידי הרומיים, עד בוא טיביריאוס קיסר אשר בימי מלכותו בבוא ויטיליוס שר ארם לירושלים וכאשר ההמון יצאו לקראתו לכבדהו, נדב לבו לעשות אתם חסד על טוב לבבם אשר הראוהו. ועל כן כאשר שאלו ממנו לתת את בגדי הכהונה בידם, אז כתב על אודותם לטיביריאוס קיסר, והוא מלא את בקשתו. וכה נשארו אלה בגדי השרד בידי העברים עד מות מלך אגריפס. אז קאסיוס לאנגינוס שר ארם בימים ההם, וקוספיוס פאדוס פקיד ארץ יהודה, צוו את היהודים להביא את הבגדים לתוך מגדל אנטוניו. באמרם כי מן הנכון להטמינם בידם כאשר היו מקדם. אמנם היהודים שלחו צירים אל קלדיוס קיסר לפצור בו להניחם במקומם, ובבואם שמה הנה מלך אגריפס הצעיר היושב אז ברומי שחר פני הקיסר גם הוא ויעש כדבריהם, ויצו לֹויטיליוס שר ארם להניחם בידם כלבבם. לפני היום ההוא היו טמונים ונצורים וחתומים בטבעת הכהן הגדול ובטבעת אוצרות בית המקדש. אלה הממונים על האוצרות היו הולכים תמיד לפני החגים והמועדים אל שר צבא הרומי, והם בדקו חותמתם וקבלו את הבגדים. ובכלות החג הושבו כלם למקומם, אחרי הראותם חותמת דומה לשר צבא הרומי, ואז הונחו שמה. והנה כל התלאות אשר מצאונו באחרית הימים בגללם הלא תעידנה על נכון כי אמת דברתי. וה"בריס" הזה כאשר התחזק ע"י הורדוס ביתר שאת מאשר היה מקדם לשמור ולנצור הבית הקדוש, קראו מגדל אנטוניו, על שם אוהבו אנטוניו מושל הרומי.
ה. ולפאת ימה מחצרות הבית ארבעה שערים. מן השער הראשון דרך להיכל המלך, על ידי אורח ישר מעל העמק. בשני שערים יבואו אל מגרשי העיר, ובשער האחרון יבואו אל חלק אחר מהעיר במורד במדרגות רבות דרך העמק ומשם יעפילו לעלות שוב דרך הגבעה. כי תבנית העיר היתה מול הבית כתבנית תיאטרון, ומוקפת עמק גדול לכל פאת תימנה. ובפני הבית הרביעי, לפנות נגבה, היו ב’ שערים באמצעה, גם סטיו המלכותי, שהיו לה שלשה חלקים נמשכים לארכו מן עמק קדם אל עמק ים, ושם ספו תמו ולא יכלו להמשיכו עוד. ונכון הוא להזכיר את הסטיו הזה הזה מכל דבר אחר תחת השמש, כי אחרי שהיה העמק אשר עליו עמוק עמוק מאד, עד כי קרקע הארץ נסתרה מעין האדם בהביטו לתוך חלל העמק ממעל, הנה הסטיו בקומתו העצומה בנוי לתלפיות על ראש העמק, ואם ישקיף איש ממרומי קרתו, או בגובה שתי הקומות, ישנה את טעמו, ומראה עיניו לא תוכל השיג את העמק הנורא הזה. ארבעה טורי עמודים היו לסטיו הזה אלו כנגד אלו, והטור הרביעי שקוע בתוך הקיר הבנויה כמו כן מאבנים, ועובי כל אחד מהעמודים היה כדי ששלשה אנשים בפרוש זרועיהם לארכם ובאחוז ידיהם יחדו יסובו עמוד אחד סביב, וגבהם היו עשרים ושבעה רגל, והיה עטור כפול בתחתיתו. סך כל העמודים היה מאה וששים ושנים, הכותרות אשר על ראש העמודים היו בסגנון קורינטי, ויהיו לנס ולפלא בעיני הרואים מפני גדלות המראה הכללי. בין ארבע טורי העמודים האלה היו שלש נתיבות להתהלך בהם בלב הסטיו, השנים מהם היו זה כנגד זה, ותבנית אחד להם, רוחב כל אחד שלשים רגל וארכו סטדיה וקומתו חמשים רגל. אמנם הנתיב האמצעי מן הסטיו היו רחבו פעם אחת וחצי מרוחב שאר הנתיבות, וקומתו היתה כפלים, כי גבה מאד על גובה צדדיו. הגגים נעשו בחרשת עץ עד להפליא ממינו ציורים שונים, ראש הגג האמצעית גבה הרבה מאשר היה בצדדים. וקיר פני הבית היתה מפוארה עם קורות רובצות על העמודים השקועים בתוך הקיר, ופני הקיר עשוי מאבנים חלקים לטושים. ותגדל יפיפיתה מאד עד כי כל השומע לה לא האמין בלבבו, וכל רואיה השתוממו עליה. כן היה החצר החיצון, ובפנים החצר הזה לא רחק ממנו החצר השני, אשר יעלו אליו במעט מעלות, וסביב החצר הפנימי הזה קיר אבנים ועליה כתוב לאמר כי כל נכרי לא יקרב אל תוכו פן יומת. בחצר הפנימי הזה היו שלשה שערים בקיר הדרומי ושלשה שערים בקיר הצפוני, כלם נבדלים זה מזה מרחק שוה, אמנם לפאת קדמה מזרחה היה שער אחד גדול, בו יבואו הטהורים עם נשיהם. אבל לפנים מזה היה המקום הקדוש, שלא היה רשות להנשים ליכנס לשם, ועוד הלאה מזה היה חצר שלישי ובו לא יבואו כי אם הכהנים. שם היה המקדש, ולפניו היה מזבח אשר עליו נקריב קרבנותינו ועולותנו לאלהים. המלך הורדוס לא בא אל כל השלשה חצרות הללו, כי לא היה כהן, אמנם עסק בהסטוים ויתר חצרות הבית, וכל אלה בנה הורדוס בשמונה שנים.
ו. אמנם הבית בעצמו נבנה בידי הכהנים בשנה אחת וששה חדשים, ובכלות הבנין כל העם שמחו מאד ויתנו תודה אל האלהים ראשונה, ואחרונה אל המלך על רוב שקידתו, כלם היו שמחים וטובי לב וחוגגים על מבנה הבית החדש. ויזבח המלך זבחים לאלהים בקר שלש מאות, וכן עשו כל העם כל איש כאשר תשיג ידו, לא יספרו הזבחים ולא ימנו מרוב, כי אין ביכלתנו להגיד את כלם. יען היום אשר בו כלו את מלאכת הבית היה גם יום שבת המלך על כסא מלכותו, ובו יחוגו העם חג מדי שנה בשנה, ואחרי היה החג פי שנים על כן גדלה בו השמחה כפליים.
ז. גם בנה המלך נתיב נסתר ההולך מאנטוניו לחצר הקדש הפנימי לשער המזרח. ועל ראשו בנה מגדל, למען יוכל ללכת דרך מערה אל המקדש, להיות למבטח ולמעוז בכל עת ימצאו קושרים בעם למרוד במלכיהם. גם יסופר כי כל ימי מבנה הבית לא ירד גשם ומטר ביום, ורק בלילה היו יורה ומלקוש על כן לא חדלה המלאכה. כזאת ספרו לנו אבותינו, וכל המאמין בזרוע אלהים יודע בטח כי לא תקצר ידו מעשות הדבר הזה.
סוף הספר