קדמוניות היהודים· יוסף בן מתתיהו
ספר ב · פרק ג
ויראו האחים את אחיהם מרחוק, וישמחו לקראתו לא כשמחת איש אל אחיו ולא כהקביל פני שָׁלוּחַ מאת אביהם, כי אם כאויב אשר נתנוֹ האלוהים בידם; ויאמרו איש אל אחיו: לכו ונהרגהו, ואל נשמט את העת הזאת מידנו. וירא ראובן הבכור את זדון לבם כי נועצו להרע, ויבקש להניאם מדרכם. ויוכיחם על התועבה הגדולה אשר הם אומרים לעשות, לאמור: רעה תהיה זאת בעיני אלוהים, ופשע באדם, גם לוּ נכרי היה האיש אשר תכו נפש; אף כי לשפוך דם אחיכם, שיקוץ הוא, כי בזאת תעשקו את אביכם בְּשַׁכְּלוֹ את בנו, וגם אמו תבכה ותיבָּהֵל על בנה אשר לא כדרך כל הארץ יילקח ממנה. וישבעם לאמור: שומו נא לבכם לנפשותיכם, וראו את הרעה אשר תמצאכם בהמיתכם נער טוב כזה, והוא קטון אחיכם. יראו נא את האלוהים, הצופה ומביט אל המזימות אשר יזמתם על אחיכם; כי יחפוץ בכם אם תרפו מן הדבר ושבתם מדרככם; ואם תוסיפו להרע, תשיגכם פורענות מאת ה' על דם אחיכם, יען חיללתם את עינו המשוטטת בכל הארץ, אשר לא תעלים עין מכל הנעשה, אם במדבר ואם בעיר; כי בכל מקום אשר אדם שם, ידע כי גם האלוהים שם. ויוסף לדבר אליהם לאמור: הנה רוחכם תהי לכם לאויב אם תעשו את הנבלה הזאת, ולא תימלטו ממשפטה, אם רוח נכונה היא בקרבכם, ואם רוח עוועים תקחכם אחרי שפככם דם אחיכם. ויוסף על דבריו הראשונים ויאמר: הלא לא צדקה היא להכות אח, גם אם הרע לכם, כי טוב לכסות על פשע קרובים; ואתם אומרים להמית את יוסף אשר לא חטא לכם דבר, ונער הוא, וראוי לרחמים ולחמלה. וכי המיתכם אותו מקנאתכם בטובתו לבוא, ירע מעשיכם שבעתיים; הלא בשר מבשרכם הוא, ובשמוח הוא תקחו גם אתם חֶלֶק כְּחֵלֶק מברכתו; על כן דעו כי חרון אף ה' יבער בכם מאוד אם תהרגו את אשר בחר לו האלוהים לטובה, ובהמיתכם אותו תשיבו את יד ה' מלתת לו את שאלתו.
כדברים האלה וכהמה דיבר ראובן, ויתחנן אליהם להשיב חמתם מהרוג את אחיהם. ויהי כראותו כי קשה ערפם ולא שמעו לקולו, וימהרו לעשות את המעשה, ויועץ אותם להקל את מעלם בדרך אשר יעבירו את יוסף. ויאמר אליהם: כאשר דיברתי אליכם בראשונה לבלתי עשות נקמה, כן עתה, באשר גמרתם אומר להמית את אחיכם, תקל חטאתכם מעט אם תשמעו בקולי עתה; כי העצה הזאת תמלא את תאוותכם אשר אצתם לה, אך תסיר מכם את כובד האשמה. ויאמר אליהם: אל נא תשלחו בו יד להמיתו, כי אם השליכוהו אל הבור, וימת בו; ולא תגאלו את כפיכם בדם. וישמעו אליו הנערים, וייטב הדבר בעיניהם; ויקח ראובן את הנער ויאסרהו בעבותות, ויורידהו בלאט אל הבור, והבור ריק ואין בו מים. ויהי אחרי עשותו זאת, וילך למסעיו לבקש נאות דשא לרעות את צאנו.
ויהי אחרי לכת ראובן, וירא יהודה, ואף הוא מבני יעקב, והנה אורחת ערבים מזרע ישמעאל נושאים נכאת וצרי מן הגלעד להוריד מצרים. ויאמר אל אחיו למשות את יוסף מן הבור ולמוכרו לישמעאלים; כי אמר, אם ימות בארץ נכריה הרחק ממנו, וניקינו מן המעשה האכזרי הזה. וייטב הדבר בעיניהם, ויעלו את יוסף מן הבור וימכרוהו לסוחרים בעשרים כסף; והוא אז נער בן שבע עשרה שנה. וישב ראובן אל הבור בלילה, כי חפץ להציל את יוסף בסתר מאחיו; ויקרא אליו, ואין קול ואין קשב, ויירא פן כילו בו אחיו רעה אחרי לכתו. ויזעק מרה באוזני אחיו; ויהי כהגידם לו את אשר עשו, ויחדל ראובן מאבלו.
ויהי אחרי עשות אחי יוסף את הדבר הזה, ויוועצו יחדיו מה לעשות לבלתי יעלה עליהם חשד מאת אביהם. והנה פשטו מעל יוסף את כותנתו אשר עליו טרם הורידוהו אל הבור, וייעצו לקרוע את הכותונת לגזרים ולטובלה בדם שעיר עזים. ויאמרו להביאה אל אביהם ולהראותה לו, למען יאמין כי חיה רעה אכלתהו. ויהי כעשותם כן, ויבואו אל הזקן, אך הדבר כבר בא לאוזניו טרם בואם. ויאמרו אליו: לא ראינו את יוסף ולא ידענו איזו רעה מצאתהו, אך את כותנתו מצאנו קרועה לגזרים ומגואלת בדם; ועל כן דימינו בנפשנו כי בין חיות רעות נפל ויאבד, אם אכן זו הכותונת אשר עליו בצאתו מן הבית. ויעקב קיווה בראשונה כי אך בשבי נפל בנו; אך עתה זנח את תוחלתו, וירא בכותונת אות ומופת כי מת, כי זכור זכר היטב כי זו הכותונת אשר הלבּישו בשלחוֹ אותו אל אחיו. ומאז קונן על הנער כעל מת, וכאב אשר לו אך בן יחיד, ולא מצא תנחומים בשאר בניו; וכה רב היה יגונו על הרעה הזאת גם בטרם פגש באחי יוסף, כאשר אך שיער בנפשו כי חיה רעה טרפה את יוסף. וישב אבל וחפוי ראש, ושק על מתניו, ולא מצא מרגוע גם כאשר קמו בניו לנחמו, וגם ברבות הימים לא רפה כאבו.