אור ברסלב

קדמוניות היהודים· יוסף בן מתתיהו

ספר ב

ספר א

פרק א

ויהי אחרי מות יצחק, ויחלקו בניו את מושבותם ולא החזיקו עוד בנחלתם הראשונה; ויעזוב עשו את חברון העיר ויתנה לאחיו, וילך וישב בהר שעיר וימלוך על אדום. ויקרא את שם הארץ על שמו, כי 'אדום' נקרא; ועל דבר זה בא לו שמו: ויהי היום ויבוא מעמל הציד והוא רעב מאוד (והוא עודנו נער בשנים), וימצא את אחיו שופת נזיד עדשים לארוחתו, ואדום אדום מראה הנזיד. ותכל נפשו אליו, ויאמר אל אחיו תנה לי נא לאכול ממנו; אך הוא ניצל את רעבון אחיו ויאלצהו לוותר לו על בכורתו, והוא נאנק מן הרעב, ויתן לו אותה בשבועה. על כן, בעבור אדמומיות הנזיד הזה, קראו לו אנשי דורו דרך שחוק 'אדום', כי כן יקראו העברים לדבר אדום; וזה השם אשר ניתן לארץ; ואולם היוונים הטיבו את הגייתו לאוזן ויקראוה אידומאה.

ויוולדו לו חמישה בנים; יעוש, יעלם וקורח נולדו לו מאישה אחת ושמה אהליבמה; ואולם מן הנותרים, אליפז נולד לו מעדה, ורעואל מבשמת; ואלה היו בני עשו. ולאליפז נולדו חמישה בנים בני חורין: תימן, אומר, צפו, געתם וקנז; כי עמלק לא בן אישה היה, כי אם בן פילגש ושמה תמנע. ואלה ישבו בחבל ארץ אדום הנקרא גבליטיס, ובחבל הנקרא על שם עמלק, עמלקיטיס; כי רחבת ידיים הייתה ארץ אדום, ותשמור על שמה הכולל לכל הארץ, ואולם חבליה השונים נקראו איש איש על שם יושביו.

פרק ב

ויהי כי זכה יעקב לגדולה ולשלווה אשר לא ידע כמעט איש לפניו. ויעשר מכל יושבי הארץ ההיא; ויהי למופת ולקנאה על בניו אנשי החיל, כי לא חסרו כל טובה, ויאמצו ידיהם במלאכה ויוכלו לשאת סבל ועמל, ויהיו נבוני לבב. והאלוהים פקח עינו עליו לטובה לכלכל את אושרו, ויוצא מתוך הצרה אשר נדמתה למרה מכל את הברכות הגדולות ביותר; וישימהו לעילה אשר בגללה יצאו אבותינו ממצרים, הוא וזרעו אחריו. וזה דבר המעשה: ויהי כאשר ילדה רחל ליעקב את יוסף, ויאהב יעקב את בנו מכל אחיו, כי יפה תואר וחסון היה וגם טוב שכל, ויגדל בתבונתו מכולם. ותעורר אהבת האב את קנאת אחיו ואת שנאתם; וכן גם החלומות אשר חלם ויספרם לאביו ולהם, אשר הגידו מראש את גדולתו, כי טבע בני אדם לקנא גם בשאר בשרם הקרוב אליהם ביותר על הצלחתם. ואלה מראות הלילה אשר חזה יוסף בשנתו:

ויהי בעיצומם של ימי הקציר, וישלח האב את יוסף עם אחיו לאסוף את תבואת הארץ. ויחלום חלום, והנה המראה עצום ורב ממראות הלילה הרגילים אשר נראה בשנתנו; ויקם משנתו ויספר לאחיו למען ישפטו ויגידו את פתרונו. ויאמר אליהם: הנה חזיתי אמש, והנה אלומתי עומדת ניצבת במקום אשר שמתיה, והנה אלומותיכם ממהרות לרוץ ותשתחווין לה, כעבדים המשתחווים לאדוניהם. ויהי אך הבינו אחיו כי החזון מנבא לו עטרת שלטון ועושר רב, וכי כוחו יקום עליהם למורת רוחם, לא פתרו ליוסף את חלומו, ויתראו כלא ידעו פשרו; אך בליבם התפללו כי לא יבוא ולא יהיה אף קצה מן הדבר אשר יָגְרוּ ממנו; ויוסיפו עוד שְׂנֹא אותו על דבר זה.

ואולם האלוהים, להפר עליהם את קנאתם, הוסיף וישלח חזון שני אל יוסף, נשגב ופלאי מן הראשון; כי כה נראה אליו בחלומו, והנה השמש לוקח עמו את הירח ואת שאר הכוכבים, וירדו ארצה וישתחוו לו. ויספר את המראה אל אביו בנוכחות אחיו, כי טרם ידע לחשוד ברעת לבבם, ויבקש מאביו לפתור לו את פשרו. וייטב החלום בעיני יעקב; כי שמר את הנבואה בלבו, וברוב חכמתו ובינתו ירד לסוף דעתה. וישמח יעקב על הגדולות אשר בִּשְּׂרָה, כי העידה על אושר בנו באחרית הימים; וכי בברכת שדי תבוא העת אשר ינשא וירומם, ויהי ראוי להשתחוויית הוריו ואחיו. כי דימה בלבו אשר השמש והירח כאביו ואמו המה; הירח כאמו, המשפעת ברכה ומזון לכל חי; והשמש כאביו, הנותן בהם צורה ועוצמה; וכי הכוכבים כאחיו המה, כי אחד עשר במספרם, ככוכבי מרום השואבים את כוחם מן השמש והירח

כזאת פתר יעקב את המראה, וברוב תבונה פתר. ואולם הפתרונים האלה הביאו יגון רב על אחי יוסף; ויהי בעיניהם כאיש נכרי אשר לו נועדו כל הטובות אשר הורו החלומות, ולא כאח בשר ודם אשר אך נכון הוא כי יחלקו עמו נחלה; וכאשר היו שותפים לו באב אחד, כן ראוי היה כי יחלקו עמו את הברכה. ויוועצו יחדיו להמית את הנער; וכאשר הקימו את עצתם, ויהי אך תם אסיף התבואה, ויסעו שכמה, אל ארץ טובה למרעה הצאן והבקר; וירעו שם את מקניהם, ולא הגידו לאביהם כי נסעו שמה. ויחרד לב אביהם עליהם מאוד, כי לא ידע את שלום בניו, ואין ציר ואין מגיד מן העדרים להודיעו את אשר קורה אותם; ועל כי ירא עליהם עד מאוד, וישלח את יוסף אל הצאן, לראות את שלום אחיו ולהשיב לו דבר.

פרק ג

ויראו האחים את אחיהם מרחוק, וישמחו לקראתו לא כשמחת איש אל אחיו ולא כהקביל פני שָׁלוּחַ מאת אביהם, כי אם כאויב אשר נתנוֹ האלוהים בידם; ויאמרו איש אל אחיו: לכו ונהרגהו, ואל נשמט את העת הזאת מידנו. וירא ראובן הבכור את זדון לבם כי נועצו להרע, ויבקש להניאם מדרכם. ויוכיחם על התועבה הגדולה אשר הם אומרים לעשות, לאמור: רעה תהיה זאת בעיני אלוהים, ופשע באדם, גם לוּ נכרי היה האיש אשר תכו נפש; אף כי לשפוך דם אחיכם, שיקוץ הוא, כי בזאת תעשקו את אביכם בְּשַׁכְּלוֹ את בנו, וגם אמו תבכה ותיבָּהֵל על בנה אשר לא כדרך כל הארץ יילקח ממנה. וישבעם לאמור: שומו נא לבכם לנפשותיכם, וראו את הרעה אשר תמצאכם בהמיתכם נער טוב כזה, והוא קטון אחיכם. יראו נא את האלוהים, הצופה ומביט אל המזימות אשר יזמתם על אחיכם; כי יחפוץ בכם אם תרפו מן הדבר ושבתם מדרככם; ואם תוסיפו להרע, תשיגכם פורענות מאת ה' על דם אחיכם, יען חיללתם את עינו המשוטטת בכל הארץ, אשר לא תעלים עין מכל הנעשה, אם במדבר ואם בעיר; כי בכל מקום אשר אדם שם, ידע כי גם האלוהים שם. ויוסף לדבר אליהם לאמור: הנה רוחכם תהי לכם לאויב אם תעשו את הנבלה הזאת, ולא תימלטו ממשפטה, אם רוח נכונה היא בקרבכם, ואם רוח עוועים תקחכם אחרי שפככם דם אחיכם. ויוסף על דבריו הראשונים ויאמר: הלא לא צדקה היא להכות אח, גם אם הרע לכם, כי טוב לכסות על פשע קרובים; ואתם אומרים להמית את יוסף אשר לא חטא לכם דבר, ונער הוא, וראוי לרחמים ולחמלה. וכי המיתכם אותו מקנאתכם בטובתו לבוא, ירע מעשיכם שבעתיים; הלא בשר מבשרכם הוא, ובשמוח הוא תקחו גם אתם חֶלֶק כְּחֵלֶק מברכתו; על כן דעו כי חרון אף ה' יבער בכם מאוד אם תהרגו את אשר בחר לו האלוהים לטובה, ובהמיתכם אותו תשיבו את יד ה' מלתת לו את שאלתו.

כדברים האלה וכהמה דיבר ראובן, ויתחנן אליהם להשיב חמתם מהרוג את אחיהם. ויהי כראותו כי קשה ערפם ולא שמעו לקולו, וימהרו לעשות את המעשה, ויועץ אותם להקל את מעלם בדרך אשר יעבירו את יוסף. ויאמר אליהם: כאשר דיברתי אליכם בראשונה לבלתי עשות נקמה, כן עתה, באשר גמרתם אומר להמית את אחיכם, תקל חטאתכם מעט אם תשמעו בקולי עתה; כי העצה הזאת תמלא את תאוותכם אשר אצתם לה, אך תסיר מכם את כובד האשמה. ויאמר אליהם: אל נא תשלחו בו יד להמיתו, כי אם השליכוהו אל הבור, וימת בו; ולא תגאלו את כפיכם בדם. וישמעו אליו הנערים, וייטב הדבר בעיניהם; ויקח ראובן את הנער ויאסרהו בעבותות, ויורידהו בלאט אל הבור, והבור ריק ואין בו מים. ויהי אחרי עשותו זאת, וילך למסעיו לבקש נאות דשא לרעות את צאנו.

ויהי אחרי לכת ראובן, וירא יהודה, ואף הוא מבני יעקב, והנה אורחת ערבים מזרע ישמעאל נושאים נכאת וצרי מן הגלעד להוריד מצרים. ויאמר אל אחיו למשות את יוסף מן הבור ולמוכרו לישמעאלים; כי אמר, אם ימות בארץ נכריה הרחק ממנו, וניקינו מן המעשה האכזרי הזה. וייטב הדבר בעיניהם, ויעלו את יוסף מן הבור וימכרוהו לסוחרים בעשרים כסף; והוא אז נער בן שבע עשרה שנה. וישב ראובן אל הבור בלילה, כי חפץ להציל את יוסף בסתר מאחיו; ויקרא אליו, ואין קול ואין קשב, ויירא פן כילו בו אחיו רעה אחרי לכתו. ויזעק מרה באוזני אחיו; ויהי כהגידם לו את אשר עשו, ויחדל ראובן מאבלו.

ויהי אחרי עשות אחי יוסף את הדבר הזה, ויוועצו יחדיו מה לעשות לבלתי יעלה עליהם חשד מאת אביהם. והנה פשטו מעל יוסף את כותנתו אשר עליו טרם הורידוהו אל הבור, וייעצו לקרוע את הכותונת לגזרים ולטובלה בדם שעיר עזים. ויאמרו להביאה אל אביהם ולהראותה לו, למען יאמין כי חיה רעה אכלתהו. ויהי כעשותם כן, ויבואו אל הזקן, אך הדבר כבר בא לאוזניו טרם בואם. ויאמרו אליו: לא ראינו את יוסף ולא ידענו איזו רעה מצאתהו, אך את כותנתו מצאנו קרועה לגזרים ומגואלת בדם; ועל כן דימינו בנפשנו כי בין חיות רעות נפל ויאבד, אם אכן זו הכותונת אשר עליו בצאתו מן הבית. ויעקב קיווה בראשונה כי אך בשבי נפל בנו; אך עתה זנח את תוחלתו, וירא בכותונת אות ומופת כי מת, כי זכור זכר היטב כי זו הכותונת אשר הלבּישו בשלחוֹ אותו אל אחיו. ומאז קונן על הנער כעל מת, וכאב אשר לו אך בן יחיד, ולא מצא תנחומים בשאר בניו; וכה רב היה יגונו על הרעה הזאת גם בטרם פגש באחי יוסף, כאשר אך שיער בנפשו כי חיה רעה טרפה את יוסף. וישב אבל וחפוי ראש, ושק על מתניו, ולא מצא מרגוע גם כאשר קמו בניו לנחמו, וגם ברבות הימים לא רפה כאבו.

תוכן העניינים

קדמוניות היהודים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה