קדמוניות היהודים· יוסף בן מתתיהו
ספר א · פרק י
אברהם הכה את האשורים ויצל את לוט ואת אנשי סדום.
ויבא אחד מפליטי המלחמה ויגד לאברהם כי נגפו הסדומים במלחמה וכי נשבה לוט בן אחיו, ויצר לו מאד, וירק את חניכיו ילידי ביתו וירדוף אחרי האשורים וישיגם בלילה החמישי אצל דן (הוא מעין מים הנקרא בשם הזה), ויפל עליהם פתאֹם ויך אחדים מהם בעודם ישנים לבטח, ורבים מהם אשר היו שכורי יין, החריד וינוסו מפניו. וביום המחרת רדף אחריהם עד עיר חובה אשר בגבול דמשק, וַיָשֶׁב את כל הרכוש, וגם את לוט ואת רכושו השיב, וגם את הנשים ואת העם אשר לקחו האשורים בשביה. במלחמה ההיא הוכיח אברהם לעיני כל כי לא ברוב אנשי חיל יתגבר תמיד הלוחם במלחמה, רק במהירות ובאמץ רוח יצליח הגבור גם במתי מעט. כי אברהם התגבר על ארבעת מלכי אשור ההם רק בשלש מאות ושמונה עשר איש אשר ברגליו ושלשה אוהביו ענר אשכל וממרא. ופליטי מחנה האשורים שבו בבושת פנים לארצם.
אחרי אשר הציל אברהם את אנשי סדום ואת לוט בן אחיו, שב אל מקומו בשלום. ויצא מלך סדום לקראתו עד המקום הנקרא בשם שדה המלך*), ושם קדם גם מלכי־צדק מלך שלם את פניו. ומלכי־צדק היה איש צדיק וכשמו כן הוא, ועל כן נבחר מאת אנשי המקום למלך גם לכהן לאל עליון. ושלם נקראה אחרי כן בשם ירושלים. מלכי־צדק הוציא לחם ויין רב לאנשי החיל אשר לאברהם, ובעת אשר אכלו לחם הִלַל את אברהם על גבורתו ואמץ לבו, ויודה לה׳ על אשר מגן צריו בידו, ואברהם נתן למלכי־צדק מעשר מכל השלל אשר בידו*). ומלך סדום אמר לאברהם תן לי את האנשים אשר הצלת אותם מידי שוביהם ואת כל הרכוש והשלל קח לך, אך אברהם נשבע בשם ה׳ כי לא יקח מחוט ועד שרוך נעל מכל הרכוש אשר השיב, רק אשר אכלו הנערים וחלק שלשת מרעיו אשר הלכו אתו במלחמה, והם ענר אשכל וממרא, הם יקחו את חלקם.
המעשה הטוב הזה אשר עשה אברהם, מצא חן בעיני ה׳, ויבטיחהו שכר רב ורב טוב על צדקתו ותֹם לבבו. אך אברהם דבר במר נפשו: ה׳ אלהים ומה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי יורש אותי — והנה דבר ה׳ אליו: לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך, והיה זרעך ככוכבי השמים אשר לא יוכל איש לספור אותם. ואברהם הקריב קרבן לה׳ על הבטחתו הנאמנה, והקרבן ההוא היה על פי ה׳ אשר צוהו כי יקח לו עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משֻלש ותור וגוזל, ויבתר אותם אברהם בַּתָּוֶך כאשר צוהו ה׳, אך את הצפור (התור והגוזל) לא בתר. ובטרם הֻקם המזבח עופפו הצפרים הטורפות סביבות הפגרים לשתות את דמיהם, והנה קול קורא אל אברהם: ידֹע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ מצרים*) ועבדום וענו אותם, ואחרי כן יתגברו על אויביהם גם יכניעו את הכנענים תחת ידיהם ויירשו את ארצם ואת עריהם.
בימים ההם ישב אברהם אצל האֵלה (אייכע) הנקוב בשם אגיגעס:*) (הוא מקום בארץ כנען בקרבת עיר חברון), ודאגה שברה לבו כי עודנו הולך ערירי, ויתפלל תמיד אל ה׳ לברך אותו בבן אשר יירשנו, ויענהו ה׳ ויבטיחהו שנית כי הבן אשר יצא מחלציו הוא יירשהו וִיהִי מאֻשר בארץ כל הימים. ושרה אשת אברהם לקחה על פי ה׳ את שפחתה הגר המצרית ותתן אותה לאישה למען תלד לו בנים ולא ילך עוד ערירי וְתִבָּנֶה גם היא ממנה. ויבא אברהם אל הגר ותהר, ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה, בתקותה כי בנה אשר תלד יירש את אברהם אביו, והשפחה תירש גברתה. וירע הדבר בעיני שרה, ותתאונן באזני אברהם על שפחתה, ויאמר אברהם אליה הנה שפחתך בידך עשי לה הטוב בעיניך, ותענה שרה ותברח מפניה ותצעק אל ה׳ לרחם עליה. ובהיותה תעה במדבר וימצאה מלאך ה׳ ויצוה לשוב אל גברתה ולהתענות תחת ידיה, גם לתת לה כבוד כבתחלה ותקל ידה מעליה, כי הרעה אשר מצאה אותה, היא רק על אשר שכחה את הטוב אשר עשתה שרה עמה בתתה אותה בחיק אישה, ותגמול לה עוד רעה והמירה את כבודה בקלון, ואם תמרה את פי ה׳ ולא תשוב אל גברתה, תלך לאבדון במדבר ההוא ותשחית את נפשה, אך אם תשוב אל גברתה, תלד בן אשר בימים הבאים יפרוץ מאד ויירש ארץ רחבת ידים וזרעו לא יספר מרב. ותשמע הגר בקול מלאך ה׳ ותשב אל בית אברהם, ושרה לא יספה עוד לענותה, ואחרי ימים מעטים ילדה בן, ויקרא אברהם את שמו ישמעאל, כי שמע האל בעני הגר—.
ואברהם בן שמונים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל. ובהיותו בן תשעים ותשע שנה*), נראה אליו ה׳ ויבטיחהו כי שרה אשתו תלד לו בן ויקרא את שמו יצחק, גם הבטיחהו כי מחלצי הבן ההוא יצאו עמים גדולים ומלכים אדירים אשר ירשו בחרבם ובקשתם את כל ארץ כנען מצידון עד מצרים. ואז צוהו לבל יתחתנו בניו בגויי הארצות ולהִמול להם כל זכר בן שמונת ימים. הטעם למצות מילה אכתוב במקום אחר בספר הזה. ואברהם שאל את פי ה׳ על ישמעאל בנו מה יהי גורלו בתבל, ויענהו ה׳ כי יברך גם אותו ויפרהו וירבהו במאד מאד ויתנהו לגוי גדול. ויודה אברהם לה׳ על חסדו ואמתו, ובהיותו בן תשעים ותשע שנה מל את ערלת בשרו, וימול גם את ישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה גם כל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בן נכר נמולו אתו.