קדמוניות היהודים· יוסף בן מתתיהו
ספר א · פרק ד
דור הפלגה ופלגות הלשונות
שֵׁם, יפת וחם בני נח אשר נולדו מאה שנה לפני המבול, היו הראשונים אשר הרהיבו בנפשם עז לרדת אחר המבול מראשי ההרים אל הבקעות, גם חזקו את ידי יתר האנשים לעשות כאשר עשו הם, הבקעה הראשונה אשר אִווּ למושב להם, היא הבקעה הגדולה אשר בארץ שנער. אך ה׳ החפץ בטובת האדם, צוה אותם לבל ישבו צפופים במקום ההוא, רק יפוצו ברחבי תבל וישבו ברחבה, כי בשבתם איש אצל אחיו במקום אחד, תהי מריבה ביניהם, ואיש את אחיו ידחקון, כי לא ישא אותם, המקום לשבת יחדו, ובהפרדם במרחבי התבל תפרוץ גם עבודת האדמה בכל מקומות מושבותיהם, ינוב חילם ודגנם ותירושם ירבו להחיות עמים רבים, אולם האנשים ההם היו חסרי לב ולא האזינו למצות ה׳, ועל כן באה עליהם רעה כפי רֹע מעלליהם. ויהי כאשר החלו לָרֹב בבקעה ההיא ומספרם הלך הָלֹך וגדול, צוה אותם ה׳ שנית ללכת למרחבי ארץ ולבקש להם משכנות מבטחים, אך הם לא שמעו בקולו גם בפעם הזאת. כי הם נואלו ולא האמינו כי כל טובם בא להם מיד האל הטוב המטיב לכל, ויתאמרו כי בכחם ועצם ידם עשו להם חיל, ותחת עבוד אלהים על כל הטוב אשר היטיב עמהם, הכעיסוהו עוד במזמות רֶשַׁע כֶּסֶל, ויחשבו מחשבת אָוֶן כי רק בשנאתו אותם יחפוץ להפיצם בארצות רבות, לבעבור יקל לו אז להנחֵת ידו עליהם ולדכאם תחת רגליו.
למחשבת רעה וחטאת מרי כזאת הדיח עוד אותם נמרוד נכד חם, ביתר עָז, כי בהיותו עז נפש וגבור עריץ, פתה אותם להאמין כי לא יד ה׳ רק ידם עשתה להם כל החיל אשר להם, כי ה׳ אויב ומתנקם הוא לבני האדם, וכל מחשבות לבו רק רע עליהם כל הימים. גם הבטיח להם כי הוא (נמרוד) יהי זרֹעם לבקרים ויצילם מיד ה׳ בכל עת אשר יחפוץ להרע להם ולהשחיתם, באמרו כי הוא יבנה להם מגדל רם ונשא אשר שיאו יניע עד לב השמים ומי המבול לא יגיעו עד מְרוֹם קצו, ואז יקח נקם מאת ה׳ על אשר המית את אבותיהם וישחיתם במי המבול.
וכל עם הארץ נפתו לדברי נמרוד ויתמכרו לבנות את המגדל ולהתגרות באלהים, ובהיות מספרם רב ועצום מאד, לא נבצרה מהם את אשר יזמו לעשות, ובימים לא כבירים התנשא המגדל ושיאו לעב הגיע. אך בהיותו רחב במאד מאד, לא נכר גבהו וְשִׂיא חָסנו ורומו למראה עינים. המגדל נבנה מלבנים שרופות אשר נָטוֹחוּ בַּכֹּפֶר אשה אל אחותה עד כי שטף מים רבים לא יכלו לגעת בו לרעה, וירא ה׳ את מעשיהם וינאץ, ואף כי היה להם משפט מות על הכעיסם את ה' ולא לקחו מוסר מאבותיהם אשר נִמחו במי המבול, בכל זאת לא אבה ה׳ השחיתם, רק בלל את שפתם עד כי לא שמעו איש את שפת רעהו. המקום אשר בנו שם את המגדל, יקרא כעת בשם בבל, כי שם בלל ה׳ את שפת כל הארץ. בנין המגדל ופלגות הלשונות, נזכרו גם בדברי הנביאה לגוים הנקובה בשם סיבילה, הלא כה דבריה: בהיות כל הארץ שפה אחת, בנו בני האדם מגדל גבוה מאד לעלות בו אל השמים. אך האלהים הטיל סער גדול וחזק בארץ, ויהרוס את המגדל, גם ברא לכל אחד מבוני המגדל ניב שפתים שונה מניב שפת רעהו, ועל כן נקראה גם העיר אשר נבנתה על המקום ההוא בשם בבל, כי שם בלל אלהים את שפת הארץ ויפלג את לשונות בני האדם. בקעת שנער נזכרה גם בדברי הספר העסטיאאוס, ואלה דבריו: רבים אומרים כי הכהנים אשר נשארו עוד בחיים, לקחו את קדשי צעאוס ענאליוס ויביאום אל שנער בארץ בבל.