קדמוניות היהודים· יוסף בן מתתיהו
ספר א · פרק ג
המבול. נח ובניו בבקעת שנער אחר המבול.
בני שת התהלכו במסלות ישרים ומעגלי צדק שבעה דורות, וה׳ האיר פניו אליהם וירק להם ברכות עד בלי די. אך דור השמיני סרו מארחות אבותיהם הטובים ויעשו הרע בעיני אלהים ואדם, ויתמכרו ללכת בדרכי לבם, וינזרו לְבֹשֶת וישחיתו דרכם על הארץ, עד כי חרה בם אף ה׳ עד להשחית. גם מלאכי אלהים*) הרעו אז לעשות, כי גם הם חמדו את יפי בנות האדם בלבבם, ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו, ויולידו בנים סוררים ומורים, אשר בטחו בכח ידיהם וזרוע עֻזם, ויבוזו לכל ארחות צדק, ויעשו אך הרע בעיני ה׳ והם דומים להנפילים אשר פי היוָנים יקבם בשם גינאנטים (גיגאנטען).
ונח ראה את רעה בני האדם, וירע לו רעה גדולה מאד ויפלו פניו, וימַלא פיו תוכחות ויוכיחם על דרכיהם הרעים ומעלליהם הנשחתים, אך כל עמלו נשאר מָעַל, כי הם בזו לו לעגו לו, ולא הקשיבו אל כל דבריו. אז ירא נח פן יבער כמעט אף הרשעים ההם ויהרגו אותו ואת אשתו ובניו וכל אנשי ביתו, וישם על לבו לעזוב את הארץ ההיא ולהרחיק נדוד לארצות נכריות. ונח מצא חן בעיני ה׳, כי היה איש צדיק תמים בדורותיו, ויהי מָגֵן לו ולא מִגֵן אותו בידי צוררי נפשו, אך באנשי רשע ההם חרה אפו ויאמר להשחיתם ואתם יחד את כל האדם, ולהקים תחתיהם אנשים טובים וישרים, ועל כן היתה ראשית מעשהו להקציר את ימי חיי האדם עד מאה ועשרים שנה, תחת אשר עד הימים ההם היו ימי חייהם כאלף שנים, ואחרי כן הביא עליהם מבול מים וימח את כל היקום, ורק את נח הציל ממי המבול, ויצוהו לעשות לו תבה בעלת*) ארבע מכפלות, שלש מאות אמה ארך דחבה, חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה, גם צוהו להביא אתו אל התבה מכל מאכל אשר נאכל, ומכל החי שבעה שבעה זכר ונקבה לחיות זרע על פני האדמה אחר המבול. כתלי התבה היו חזקים ומוצקים, גם מכסה התבה חזקה מאד לבל יגיע שטף מי המבול אל תוכה, ויעש נח ככל אשר צוהו ה׳, ויבא הוא ושם וחם ויפת בניו ואשתו ושלשת נשי בניו אל התבה, המה וכל החיה והבהמה וכל הרמש וכל העוף כאשר צוה ה׳, ויסגור ה׳ בעדם. נח היה הדור העשירי לאדם הראשון, כי הוא היה בן למך, בן מתושלח, בן חנוך, בן ירד, בן מהללאל, בן קינן, בן אנוש, בן שת, בן אדם.
בשנת שש מאות שנה לחיי נח היה המבול על הארץ, בחדש השני אשר המקדונים יקראו לו בשם דְיוֹם והעברים בשם מרחשון, כי כן חלקו המצרים את חדשי השנה, ועל פי המחלקה הזאת יחשב החדש הזה לחדש השני בשנה, אך על פי תורת משה יחשב חדש אייר לחדש השני בשנה כי החדש הראשון הוא ניסן, החדש אשר היונים יקראו אותו בשם קסאנטינוס (Xantinus), יען כי בו יצאו בני ישראל ממצרים, ורֻבי המצות בעניני עבודת אלהים תעשינה על פי החשבון הזה לחדשי השנה, אולם בכל דברי ממכר וקנין ובבל הנהגות המדינה, נחשוב את חדש תשרי להחדש הראשון בשנה, ולפי החשבון הזה חדש מרחשון הוא החדש השני 1)—. ובעדות תורת משה הוחל המבול בשבעה עשר יום לחדש הזה 2). מיום ברוא ה׳ את האדם עד המבול עברו 3) אלף ושש מאות וחמשים ושש שנים. החשבון הזה נמצא בתורת משה אם נחשוב את שני חיי האנשים הַמְצֻיָנִים והמהֻללים אשר היו בדורות עולמים ההם. והחשבון ההוא נחשוב מראשית עד אחרית ימי חייהם על הארץ.
כי אדם הראשון אשר חי תשע מאות ושלשים שנה, הוליד את שת בהיותו בן שלשים ומאת שנה 4), ושת היה בן חמש שנים ומאת שנה בהולידו את אנוש 5), ואנוש אשר חי חמש שנים ותשע מאות שנה, הוליד בהיותו בן תשעים שנה את קינן 6) ויתן את ממשלתו בידו. קינן חי תשע מאות ועשר שנה, ובהיותו בן שבעים שנה הוליד את מהללאל 7). מהללאל חי חמש ותשעים שנה ושמונה מאות שנה, ובהיותו בן חמש שנים וששים שנה הוליד את ירד 1). ירד חי שתים וששים שנה ותשע מאות שנה, ובהיותו בן מאה וששים ושתים שנים הוליד את חנוך. וחנוך היה בו חמש וששים שנה ושלש מאות שנה ויקחהו אלהים ולא נדע עוד ממנו דבר, ובהיותו בן חמש וששים שנה הוליד את מתושלח, ומתושלח בהיותו בן מאה ושמנים ושבע שנים הוליד את למך ויתן את ממשלתו בידו אחרי מָשְׁלוֹ הוא לבדו תשע וששים שנה ותשע מאות שנה. ולמך משל על בני האדם שבע ושבעים שנה ושבע מאות שנה, ואז נתן את ממשלתו ביד נח בנו אשר נולד לו בהיותו בן שתים ושמנים שנה ומאת שנה, וְנֹחַ משל תשע מאות וחמשים שנה. ואם נחשוב את שנות הדורות ההם באופן הזה אשר יֵצא כאור מספר השנים מאדם עד המבול, הלא הוא 2) אלף ושש מאות וחמשים ושש שנים, אך אין לנו לחקור ולחפש אחרי אחרית בני הדורות ההם (אשר ימי חייהם נמשכו עד שִלֵשים ועד רִבֵּעִים) רק לחשוב ראשית ימי חייהם ומתי נולדו—.
אחרי תת ה׳ אותות לבני האדם כי ישובו מדרכיהם ומהחמס אשר בכפיהם, ולא שבו, המטיר ה׳ מטרות עז מן השמים ארבעים יום וארבעים לילה מבלי הפוגה, עד אשר גברו המים חמש עשרה אמה על הארץ, ויגוע כל האדם וימח כל היקום אשר על פני האדמה. חמשים ומאת יום גברו המים, ולתקופת השנה בחדש השביעי בשבעה עשר לחדש 3) הלכו המים הָלוֹך וחסור, ותנח התבה על אחד ההרים בארץ ארמיניה 4), ויפתח נח את חלון התבה וירא כי במקומות אחדים חרבו מעט פני האדמה, ותחי רוחו. ואחרי ימים מעטים שלח את הָעֹרב מן התבה לראות אם המצא תמצא יבשת ארץ אשר יוכל לשבת בה. אך העֹרב ראה כי המים יכסו עוד את פני הארץ וישב אל נח לתוך התבה, ויחל נח שבעת ימים וישלח את היונה לראות הקלו המים מעל הארץ, ותשב גם היא אליו, כי לא מצאה מנוח לכף רגלה כי מים על פני כל הארץ, ויחל עוד שבעת ימים ויוסף שלח את היונה, ותבוא אליו לעת ערב טבולה בַבוֹץ וענף עץ זית בפיה, וידע נח כי קלו המים מעל הארץ, וייחל עוד שבעת ימים אחרים ויוצא את כל החיה אשר אתו בתבה החוצה, ואחרי כן יצא גם הוא ואשתו ובניו ונשיהם מן התבה; אך לפני צאתו ממנה, הביא קרבן לה׳, ויאכל הוא ובניו מבשר הזבח*). המקום אשר נחה עליו תבת נח יקראו הארמינים בשם אפובאטעריון, ופתרונו מוצא (אויסגאנג), כי שם יצא נח וכל אשר אתו מן התבה, ואנשי המקום יַרְאוֹ עד היום את שארית הפליטה אשר נשארה שם מתבת נח.
זולת תורת משה יספרו גם סופרי העמים את דבר המבול והתבה איש איש בלשון עמו; בין הסופרים ההם, יכתוב בעראסוס הכשדי*) אדות המבול כדברים האלה: ״רבים אומרים כי על הרי קודרו בארץ ארמיניה יִמָצְאו עוד קרשים אחדים מקרשי התבה אשר עשה נח, ואנשי המקום יקחו מהם כֹּפר (האַרץ) לרפאות חליים רבים ושונים״. גם הירונימוס המצרי אשר כתב דברי ימי הצוֹרים, גם מנאַזעס ועוד סופרים רבים כתבו את דבר המבול והתבה ככל הכתוב בספר תורת משה. גם הסופר הנודע ניקולויס הדמשקי יכתוב בחלק התשעים וששה מספרו הגדול כדברים האלה: ״ממעל לנפת מיליאַס יתנשא בארץ ארמיניה הר גבוה אשר יִקָרֵא בשם באַריס, ואשר על פי הגדה עתיקה ברחו שם אנשים רבים בימי המבול וימלטו ממות; ואיש אחד עלה בתבה על ראש ההר ההוא וינצל ממי המבול, ושרידים מהתבה ההיא נמצאו שם ימים רבים, ואולי הוא האיש נח כפי המסֻפר בספר תורת משה״.
ונח בצאתו מן התבה היה ירא פן יוסיף ה׳ להביא מבול על הארץ מדי שנה בשנה, ויבן מזבח לה׳ ויעל עליו עֹלֹת ויחל את פני ה׳ לבל ישוב לשחת עוד את האדם, ובפקדו אפו על הרשעים לא יספה גם את הצדיקים אתם יחד, ואז תכון תבל והאדמה תעבד ותזרע, גם יִבָּנוּ בתים ובני האדם יחַדשו ימיהם כקדם ויחיו חיי נעם כבשנים קדמוניות לפני המבול, גם יאריכו ימים על הארץ כימי אבותיהם הראשונים.
וישע ה׳ אל נח ואל קרבנו, וישמע בקול תפלתו, ויבטיחהו למלאות את שאלתו, כי מצא חן בעיניו בגלל צדקתו ותֹם לבבו. גם גלה את אזנו כי הוא לא יחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכיו וחיה, ולא ברצונו הביא את המבול לשחת כל בשר, רק בני האדם בחמס ידיהם ורע מעלליהם הֵסַבּוּ בנפשותם וכגמול ידם נעשה להם. ולו חפץ להשיב אנוש עד דכא ולכלותם מעל פני האדמה בשנאתו אותם, כי אז לא ברא אותם, כי טוב לבלתי תת חיים להאדם מאשר לשוב ולקחת ממנו מהר את החיים אשר נתן לו. אך יען כי נאץ נאצוני האנשים ההם, הוסיף ה׳ דבר אל נח, ויכעיסוני ברעתם וזדונם, הִמריצוני לעשות בהם שפטים ולהשיב גמול להם. אולם מעתה ועד עולם לא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ואני רחום וחנון, ורחמי על כל מעשי, גם נעתרתי אל תפלתך אשר התפללת בעד בני האדם, ולמענך למענך לא אשוב עוד להשחיתם. ואם אביא לפעמים סער מתחולל וגשם שוטף על הארץ, אל יפֹּל לב האדם, כי לא אביא עוד מבול למחות את כל היקום מתחת השמים. אך אתם אל תוסיפו לשפוך עוד דמי אדם, ואם יזיד אנוש לשפוך דם אדם, גם דמו ישפך. ולעומת זאת אתיר את ידכם לשפוך דמי חיה בהמה ועוף ולאכול את בשרם, וכל רמש אשר הוא חי נתתי לכם לאכלה, כירק עשב לפנים נתתי לכם עתה את כל, אפס כי לא תאכלו עם בשרם גם את דמם, כי הדם הוא הנפש בכל בעלי החיים. ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים ודגי הים, כי כל שַׁתִּי תחת רגליכם. ולאות ברית ביני וביניכם לבל יכרת כל בשר עוד ממי המבול, נתתי את קשתי בענן (הקשת היא בעיני היהודים כלי נשק האלהים וקשת גבורתו), והיה בענני ענן עם סער ומטר סוחף על הארץ, ונראתה הקשת בענן, וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל נפש חיה, ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר. אחרי הדברים האלה, נעלה כבוד ה׳ מעל נח.
ויחי נח אחר המבול שלש מאות שנה וחמשים שנה, וַיְכַל בטוב ימיו ושנותיו בנעימים, ויהי כל ימי נח תשע מאות שנה וחמשים שנה וימת. והנה מקום אתי להזהיר את הקורא לבל יעוז לפסוח על שתי הסעפים בדבר מספר שנות אבותינו הראשונים אשר חיו עד תשע מאות וששים שנה תחת אשר ימי שנותינו על הארץ רק שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה, כי תורת ה׳ תמימה היא וכל דבריה אמת ואמונה, ובאמונה אֹמֶן האריכו הדורות ההם ימים ככל אשר תספר תורתנו, יען כי מצאו חן בעיני האלהים בהתהלכם לפניו בתם לבבם וצדקת נפשם, גם יען אשר הם לא התגאלו במאכל תאוה ומשקה שכרון, כי מאכלם בריאה וְשִׁקוּיָם מים חיים. אף לזאת האריך ה׳ את ימי חייהם לבעבור ילמדו עשות משפט וצדקה בארץ, ולבעבור תהי לאל ידם להתחקות על שרשי רגלי החכמות והמדעים, ולהוציא לאור את חקרי לבבם בהליכות הספירות וחקות צבא השמים, אשר לא היתה לאל ידם לבוא עד תכליתם אם לא האריכו ימים עד תשע מאות שנה למצער. גם סופרי היונים ויתר העמים יעידו כי בני הדורות הקדמונים האריכו ימים מאד ככל הכתוב בתורה, וכן יעיד גם מאַנעטאָ אשר כתב דברי ימי המצרים, גם בעראזוס אשר כתב דברי ימי הכשדים, גם הסופר מאכוס והסופר העסטיאֶאוס, גם הסופר היראָנימוס המצרי אשר כתב דברי ימי הצורים. והסופרים הנודעים העזיאס, העקאטאאוס העלאניקוס, אקוזילאאוס, עפארוס וניקולויס יכתבו כי בני הדורות ההם האריכו ימים יותר עוד מאשר כתוב בתורה, כי לפי דבריהם חיו עד אלף שנים.