קדמוניות היהודים· יוסף בן מתתיהו
ספר א · פרק ב
תולדות בני האדם ועשרה הדורות אחריו עד המבול.
והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה׳, ותוסף ללדת בן ותקרא את שמו הבל באמרה הֶבל ימינו ואֵבל על הארץ. גם בנות ילדה חוה לאדם אישה. וקין והבל נפרדו איש מאחיו במחשבותיהם ומעשיהם, הבל הצעיר היה רעה צאן וַיְשַׁו ה׳ לנגדו תמיד וילך בדרכיו, וקין היה עבד אדמה ואין פחד אלהים לנגד עיניו. ויהי מקץ ימים וַיִוָעֲדוּ שניהם להביא מנחה לה׳, קין הביא את מנחתו מפרי האדמה ומפרי העץ, והבל הביא מחלב צאנו ומבכריהם*), וישע ה׳ אל הבל ואל מנחתו אשר הביא מצאצאי הטבע ברוח נדיבה, ואל קין הַכֵּלַי וצר העין ואל מנחתו אשר הוציא בחזקת היד מן הארץ, לא שעה. ויחר לקין מאד בראותו כי יתר שאת להבל אחיו ממנו, ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו, ואת גויתו הסתיר בבור ויכס בעפר, ויחשוב כי בזאת יסתר גם עונו, אך ה׳ אלהים אשר אין נסתר מנגד עיניו, ראה את אשר עשה וישאלהו: אי הבל אחיך? הלא שבת אחים ישבתם תמיד יחדו וזה ימים אחדים הנך יושב לבדד, ויחרד קין וידם. אך עד מהרה הרהיב בנפשו עז ויען ויאמר: גם בעיני יפלא הדבר — וכאשר האיץ בו ה׳ להגיד לו אי הבל, חרה לקין ויען עַזוּת: גם אנכי לא ידעתי איהו! השומר אחי אנכי או אֹמְנוֹ ומלמדו אשר מספר צעדיו אדע? אז דבר אליו ה׳ באפו: התדמה בנפשך כי ממני יפלא דבר? או אם יסתר פועל רע במסתרים אני לא אראה פעלו? הנה קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה לקחת נקם מיד שופכם! ועתה כי עשית זאת ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך! כי תעבוד את האדמה לא תסף תת כחה לך, נע ונד תהיה בארץ, אז יכנע לבב קין הערל ויחל את פני ה׳ בזבח ומנחה, גם התודה על עונו ויאמר: אהה גדול עוני מנשוא! ויאמר אליו ה׳: לא תמות — אך פקד אפקוד עונך עד דור השביעי—. ויגרש אותו ואת אשתו וַיַרְגִיזֵם ממנוחתם להיות נעים ונדים בארץ. ויירא קין מפני החיות הטורפות השואפות לדמים, ויאמר: הה ה׳! הן גרשת אותי היום ממקום מנוחתי להתנודד ברחבי ארץ, והיה כל חיה רעה אשר תמצאני אהי טרף לְשִׁנֶיהָ. וישם ה׳ לקין אות להיות מוראו וחתיתו על כל חיתו טרף, וישלחהו להתנודד בארץ מבלי מצוא מנוח לנפשו העשוקה בדמי הבל אחיו. אמנם אחרי התנודדו ימים רבים בארץ, הניח לו ה׳ מרגזו ויתנהו לשבת בארץ נוד, ושם בנה לו קין בית לשבתו ויולד בנים ובנות. אך גם אז לא היטיב את דרכיו ואת מעלליו, ויוסף עוד הרע, ויתמכר לשרירות לבו הרע, עָשַׁק עֹשֶק ויחמוס ויגזול ויעש כל תועבות ה׳ אשר שנא, גם הסית את רעיו לפלס חמס ידיהם בארץ, ולהנזר לתענוגות בשרים וחמדות נְמִבְזוֹת, ויעזור להם בכל דבר פשע וחטאה. הוא היה הראשון אשר הפריע את נעימות חיי הַתֹּם והיושר אשר היו בני האדם עד הימים ההם, בהמציאו את דרכי המדות והמשקולת למדוד ולשקול כל דבר מאכל אשר יאכל, ובלמדו את בני האדם אהבת בצע מעשקות וזמה ועגבים. הוא היה הראשון אשר הציב גבולות לשדות וגנים ואשר בנה עיר מושב מוקפת חומה. בעיר ההיא הושיב בחזקת היד בני חוֹרִים ויכניעם תחת ידו, ואת שם העיר קרא כשם בנו בכורו חנוך. וחנוך ילד את עירד, ועירד ילד את מחויאל, ומחייאל ילד את מתושאל, ומתושאל ילד את למך, ולמך היה הראשון אשר לקח לו שתי נשים, שם האחת עדה ושם השנית צלה, ושתיהן ילדו לו שבעה ושבעים בנים*) מבני עדה מהֻלל שֵׁם יָבָל אבי כל יושב אהל ומקנה, ושם יוּבָל אבי כל תופש כנור ועוגב. ומבני צלה היה תובל קין*) אשר גבר על אחיו בכח ידיו ואמץ זרועו ויהי אבי כל חרש ברזל ומוציא כלי קרב למעשיהם, ובכחו וגבורתו גם בכח כלי המשחית אשר המציא, הפיל אימתו ופחדו על כל סביביו ולא נבצרה ממנו כל מזמה אשר יזם לעשות. ולמך אשר ידע דעת עליון, ידע גם את האָלה ואת נקמת שדי הרובצת עוד עליו ועל בניו עד דור השביעי בגלל קין אשר שפך את דמי הבל אחיו, ויספר זאת גם לעדה וצלה נשיו*)--.
ובני קין הרבו הָרֵעַ וישחיתו דרכם על הארץ לַמְרוֹת פי ה׳ גם בעוד אשר היה אדם אביהם בחיים חיתו ומה גם אחרי מותו. כי הם היו זרע מרעים ויתחרו אך להרע ויגורו מלחמות כל היום וידיהם דמים מלאו, ואם לפעמים השיב אחד מהם את ידיו מרצח וְשֶׁפֶך דם, התעיב לעומת זה עלילה בחמס וגזל ובחמדות נתעבות שכם אחד על אחיו המרצחים.
והנה כאשר הרבו בני קין לעשות הרע בעיני ה', כן הרבו בני שת לעשות הטוב והישר בעיני אלהים. כי אחרי אשר נרצח הבל ואחרי אשר גֹרַשׁ קין מעל פני האדמה, נשאר האדם ערירי, ויתעצב מאד אל לבו, ויכסוף להוליד בנים אחרים אשר ירשו את הארץ אחריו, ואז היה בן שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת, באמרו כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין, ויהיו ימי אדם אחרי הולידו את שת שמונה מאות שנה ויולד בנים ובנות. ואנחנו לא נספר בזה תולדות כל הבנים ההם, כי יארכו מאד הדברים, ורק אדות שת בחיר הבנים ההמה, נטיף בזה אמרים קצרים; שת היה איש צדיק תמים בדורותיו, מימי עלומיו הלך במעגלי צדק, ועד יומו האחרון התהלך את האלהים, וגם את בניו הדריך בדרכי ה׳ הישרים, וילמדם לעשות אך טוב וחסד. והבנים אשר הקשיבו למצותיו ישבו שאננים בארץ מולדתם ויתענגו על רוב שלום כל ימי חייהם הם היו אבות כל יודעי חקות השמים והליכות הכוכבים והמזלות, ומדאגה בדבר פן תשכחנה הידיעות הנכבדות ההנה בדורות הבאים — כי אדם הראשון נִבָּא כבר כי בחרות אף ה׳ על רֹעַ מעללי בני דורות הבאים, יביא עליהם מבול מים מבול אש לכלותם מעל פני האדמה — על כן הקימו בני שת שני עמודים גדולים, האחד עמוד לבנים והאחד עמוד אבנים, ויחרתו עליהם את דברי החכמות והמדעים אשר המציאו ברוחב לבבם, באמרם אם יביא ה׳ מבול מים על הארץ וימח את עמוד הלבנים, והיה עמוד האבן לפליטה ודורות יולדו יראו את הרשום עליו בכתב אמת ויביאו לבב חכמה. ועל עמוד האבן חצבו בעט ברזל ועופרת ויודיעו כי הציבו גם עמוד לבנים כדמותו וכצלמו, ואם לא ימצא עוד בארץ, ידעו כי שטף מי המבול גרפו—. ועמוד אבן ההוא נצב עוד בארץ ארם (סוריא) עד היום הזה.