אור ברסלב
קדושת יום טוב (ליפמן) חלק שני › סימן מג

קדושת יום טוב (ליפמן)· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין

חלק שני · סימן מג

סימן מב

פלפול כדין תבואה הלקוחה מן הכותי ואם מעשרין מחד דרבנן אתרי דרבנן או איפכא (שם ל"א ע"א בגמרא):

קסבר לא הי' קנין לעובד כוכבים בא"י כו' וכתבו בתוס' בד"ה קסבר אין קנין כו' וא"ת והא מיפטר כו' וי"ל דמ"מ דמי לחיוב כו' ועוד כל לקוח דרבנן הוא כדדרשינן תבואת זרעך ולא לקוח עכ"ל. בגיטין דף מ"ז איתא ישראל ועובד כוכבים שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי וכו' וע"ש בפירש"י וקשיא לי מאי איריא ישראל ועובד כוכבים אפילו ישראל וישראל נמי כיון דס"ל לרבי אין ברירה א"כ לאחר שחלקו הוי בחלק כל א' מחצה שלו ומחצה של חבירו דהוי לקוח דלמאן דאמר אין ברירה אמרינן באחין שחלקו דלקוחות הן וכיון דלקוח פטור מדאורייתא הוי נמי בכל חלק טבל וחולין מעורבין כמו בשל ישראל ועובד כוכבים דחלקו של עובד כוכבים פטור מדאורייתא וחייב מדרבנן כדמוכח בסוגיין וה"נ בישראל וישראל חלק חבירו דהוי לקוח בידו מיפטר מדאורייתא וחייב מדרבנן ומיהו בזה יש לומר דלהכי נקט ישראל ועובד כוכבים דבישראל וישראל שפיר מצי מפרשי תרומות ומעשרות קודם שיחלוקו דתרוייהו חיובי מחייבי דאורייתא והוי לי' כולי' טבל דאורייתא משא"כ בישראל ועובד כוכבים מיהו גם בישראל וכותי קודם שחלקו איכא תקנתא להפריש על חלקו ממקום אחר דחיובי מחייב חלקו ודאי בכל מקום שהוא וגם מיני' ובי' יכול להפריש לפירש"י אבל לפי' התוס' אי אפשר להפריש מיני' ובי' מיהו ממנו על טבל אחר ודאי א"א להפריש גם לפירש"י אפי' קודם שחלקו משא"כ בישראל וישראל. ואמנם אכתי קשיא מה שפירש"י שם דגם הלוקח מן הנכרי חייב לעשר מפני שחלק ישראל מעורב בו וע"כ מדאוריי' קאמר וצריך להפריש נמי מיני' ובי' מפני שמעורב של ישראל בשל עובד כוכבים דאי מדרבנן בלא"ה נמי חייב ואפילו כולו דעובד כוכבים ואפילו יש קנין וכדמוכח סוגיין וא"כ קשיא אמאי חייב הלוקח חלקו של עובד כוכבים מדאורייתא ואפילו יש כאן מחצה של ישראל שותפו מ"מ לגבי האי הו"ל לקוח דפטור מדאוריי' וא"כ כולו הו"ל פטור מדאוריי' וחייב מדרבנן ואין חילוק בחלקו של עובד כוכבים בין רבי כרשב"ג דלתרוייהו אין כאן חיוב דאורייתא כלל ומדרבנן לתרוייהו מחייב ולפיר"ת דבסמוך א"ש דמיירי התם בלוקח מן הכותי קודם מירוח דבכה"ג בשל ישראל חייב מדאורייתא אבל לפירמב"ם דס"ל איפכא דדוקא אחר מירוח בשל ישראל חייב מדאורייתא והתם ליכא לפרושי דמיירי בלוקח מן הכותי אחר מירוח דא"כ הרי מירוח הכותי פוטר מדאורייתא ואפילו בשל ישראל ואפשר לומר דס"ל לתרוייהו דמירוח הכותי אינו פוטר כיון דס"ל יש קנין שפיר מצי סברי כן מיהו התם בעי למימר דסברי תרוייהו אין קנין וא"כ ע"כ ס"ל דמירוח הכותי פוטר וכמ"ש התוס' כאן ואפשר לומר דמיירי שנתמרחו קודם שחלקו ומירחום עדיין בשותפות דחלקו של ישראל שהוא ביד הכותי הו"ל מירוח ישראל וישראל זה הלוקח מן הכותי אחר מירוח ישראל חייב מדאורייתא בהך דישראל ואין להאריך כאן ודוק:

ועיין במשנה למלך בפ"א מהל' תרומות מה שכתב להשיג על דברי תשובת מהרימ"ט במ"ש דהא דלוקח פטור מן התורה היינו דווקא במעשר ראשון אבל בתרומה ותרומת מעשר חייב מן התורה והשיג עליו מדברי התוס' דבכורות יע"ש ובאמת גם מדברי התוס' דכאן יש להוכיח כן דגם בתרומת מעשר פטור מדאורייתא דאל"כ היכי הו"מ למימר ליקח מן הישראל טבל גמור דא"כ האיך יעשה בתרומת המעשר דהו"ל מן החיוב על הפטור וזה פשוט:

ועיין עוד במל"מ בפ"ה מהל' תרומות ושם האריך בפירוש סוגיא זו וראיתי שכתב שם בסוף דבריו בשם תשובת מהר"מ דאין מעשרין מחד דרבנן על תרי דרבנן דזה הוי חיוב טפי והו"ל מן החיוב על הפטור ולפ"ז נראה דה"ה וכ"ש דאין מעשרין מתרי דרבנן אחד דרבנן דהוי כמן הפטור על החיוב. ולפ"ז קשיא טובא הא דא"ל לך קח מן השוק וכו' קסבר רוב ע"ה מעשרין הא האי הו"ל תרי דרבנן דכל לקוח פטור מדאורייתא והכא ודאי בממורחין מיירי דאז הם מתחייבין במעשר דבכה"ג אמרינן רוב ע"ה מעשרין הן דלא שייך אלא אחר המירוח וכמ"ש התוס' להדיא בבכורות דף י"א ע"ב ד"ה טבלים וכו' והוא פשוט. וא"כ לפיר"ת בכה"ג כל לקוח אפי' טבל גמור פטור מדאורייתא ואינו חייב אלא מדרבנן ועוד דרוב ע"ה מעשרין הם ומדאורייתא ה"ל חולין מתוקנים דאזלינן בתר רובא ומדרבנן הוא דלא אזלינן כאן בתר רובא והו"ל תרי דרבנן והאיך התיר לו לעשר על טבל ודאי המעורב דלא הוי אלא חד דרבנן והנראה בעיני דמהר"י מפרש להך דר"ש שזורי שנתערב לו טבל בטבל דרבנן דהיינו בתבואה שלקחה ממורחת מאחרים דהשתא שנתערב הו"ל נמי דרבנן ובזה מתפרשת כל הסוגיא שפיר ומיושב כל מה שהקשו התוס' כאן וא"צ לשום דוחק. והיינו דקאמר ליה לך קח מן השוק דהוי נמי תרי דרבנן וכמ"ש ופריך ולימא ליה קח מן הכותי דהוי נמי תרי דרבנן חדא דיש קנין לכותי להפקיע. ועוד כל לקוח אפי' מישראל הוי דרבנן. ומשני דאין קנין לכותי ולא הוי כאן אלא חד דרבנן והיינו משום דהוי לקוח אחר המירוח ואפילו אי מירוח הכותי פוטר לא הוי נמי אלא חד דרבנן דהיינו מפני שהוא לוקח אחר המירוח דקודם המירוח היתה חייבת מדאורייתא אי לקחה מכותי כיון דאין קנין לכותי ומשום לקוח נמי לא מיפטר כיון שלקחה קודם המירוח ומחמת שלקחה אחר המירוח הוא דמפטר מדאורייתא ואין חילוק בזה כלל בין מירוח הכותי לבין מירוח הישראל דבתרוייהו מיפטר מדאורייתא משום לוקח אחר המירוח ולא שייך בענין זה כלל מירוח הכותי פוטר ולא שייך אלא כגון שלקח הנכרי מישראל תבואה במוץ שלה ומירחה וחזר אותו ישראל ולקח ממנו אחר המירוח דבכה"ג בישראל חיובי מחייב מדאורייתא ובכותי פטור. ועיין בזה בתוס' לקמן דף ס"ו אבל בלוקח מתבואה של כותי עצמו למאן דאמר אין קנין אחר המירוח אין חילוק בין מירוח הכותי למירוח ישראל דבתרוייהו מפטר משום מירוח המוכר וקודם מירוח בתרוייהו חיובי מחייב מדאורייתא. וכיון שכן אי ס"ל אין קנין לא הוי כאן אלא חד דרבנן ואפילו אי מירוח הכותי פוטר משום דגנך ולא דיגון כותי קרא ודאי לאו בכה"ג מיירי דלוקח מכותי תבואתו אחר המירוח דבכה"ג אפי' מישראל פטור משום לקוח אחר המירוח וקרא ע"כ אתי לכה"ג דכתיבנא וכמ"ש התוס' לקמן וא"כ בכה"ג לא הוי אלא חד דרבנן ומשו"ה לא מצי עשורי מיניה אהך מעורב דהוי תרי דרבנן ובהכי א"ש בפשיטות דלא אמר ליה ליקח טבל ממורח דהוי דרבנן משום לקוח כיון דלא הוי אלא חד דרבנן. ומה שלא א"ל ליקח מעציץ שאינו נקוב דאע"ג דהוי נמי תרי דרבנן דהיינו לקוח ועוד שהוא עצמו מעציץ שאינו נקוב זה אינו קושיא כלל דאולי לא היה כל כך תבואה ממורחת מעציץ שאינו נקוב ובכה"ג נמי י"ל אתבואת חוץ לארץ ועוד בתבואת ח"ל יש חילוק בין הקרובים והרחוקים דהרחוקים פטורים אפילו מדרבנן וכמ"ש התוס' בע"ג פרק רבי ישמעאל ובכמה מקומות ואפשר למטעי משו"ה לא קאמר לי' ומתיישב הכל. וגם איכא דאמרי נמי מתפרש בענין זה דא"ל קח מן הכותי וסבר יש קנין דהוי תרי דרבנן ופריך ולימא לי' קח מן השוק ומשני קסבר אין רוב ע"ה מעשרין ולא הוי אלא חד דרבנן משום לקוח כן נראה לי לפרש הסוגיא לשיטת מהר"מ אבל התוס' דכאן ע"כ לא ס"ל האי סברא דע"כ ס"ל דמיירי הכא בטבל גמור מתבואה דידי' דהוי טבל דאורייתא והוי חד דרבנן דאל"כ לא הוי קשה להו מכל לקוח דרבנן דהתם ודאי לא הוי אלא חד דרבנן וכיון שכן דבטבל גמור מיירי הכא א"כ מאי קשיא להו לימא קח מעציץ שאינו נקוב דהתם הוי תרי דרבנן וכן נמי תבואת ח"ל הוי תרי דרבנן אלא ודאי לא ס"ל לחלק בהכי והיינו משום דמפרשי דבטבל גמור מתבואתו מיירי וקאמר לך קח מן השוק דהוי תרי דרבנן ש"מ דאין לחלק כלל ודוק:

ודע דלשיטת התוס' דס"ל דאין מפרישין מעציץ שאינו נקוב וכן משאר טבל דרבנן על טבל גמור שנתערב כ"א מדמאי או מלקוח מן הנכרי למ"ד דיש קנין יש להקשות הא דקיי"ל דטבל שנתערב בחולין לא בטיל משום דהוי דבר שיש לו מתירין וכדתניא בנדרים דף נ"ח כ"ד שיש לו מתירין כגון טבל וכו' ואמאי הוי דבר שיל"מ הא אי אפשר להפריש עליו לא מיני' ובי' ולא ממקום אחר דהך דהכא דאמר לי' קח מן השוק ע"כ מיירי בטבל שכבר. הופרש ממנו תרומה גדולה וכמש"ל וכן מצאתי בר"ש בפ"ג דחלה שכתב כן להדיא דהאי טבל דהכא ע"כ מיירי בשכבר הופרש ממנו תרומה גדולה ומטעמא דכתיבנא לעיל בס"ד אבל התם דקתני טבל סתם משמע בפשיטות דבכל טבל איירי דאפילו טבל גמור מקרי דבר שיל"מ ואטבל גמור הטבול לתרומה א"א להפריש עליו מדמאי דדמאי א"צ להפריש ממנו תרומה כלל דלא נחשדו ע"ה על התרומה ולמאן דאמר יש קנין ביד עובד כוכבים וכו' א"ש דאפשר להפריש עליו משל עובד כוכבים אבל למ"ד אין קנין דאי אפשר להפריש עליו משל כותי קשיא אמאי מקרי דבר שיש לו מתירין וכעין קושיא זו הקשה הר"ש בפרק ג' דחלה אהך דזיתי מסיק שנתערבו בזיתי ניקוף יע"ש וכל מה שתירץ שם לא שייך הכא דמה שתי' שם דמפריש ממנו תחלה תרומה גדולה התם א"ש דמיירי שעושה ממנו תחלה יין ושמן דביין ושמן קיי"ל דיש בילה ויכול להפריש שפיר תרומה גדולה תחלה מיניה וביה וכמ"ש שם הר"ש גופיה דבהכי מתפרשי בעושה מהן יין ושמן תחלה דבכה"ג קיי"ל יש בילה יע"ש אבל התם דמיירי בכל טבל ובטבל דתבואה א"א להפריש כלל מיניה וביה דהא קיי"ל בר"ה דף י"ג ע"ב דלכל אין בילה ואיכא למיחש דילמא כולו דמפריש חולין הוי והו"ל מן הפטור על החיוב. ומה שתירץ נמי דמיירי ברוב מן הטבל יע"ש אהך ודאי א"א לתרץ כן דהתם קתני דאין הטבל מתבטל בחולין וע"כ מיירי ביש הרבה חולין דאפי' באלף לא בטיל מה"ט דהוי דבר שיל"מ. מיהו נראה דהך ברייתה דנדרים ר"ש קתני לה ור"ש סבר דיש קנין לכותי כדאי' בירוש' דדמאי והביאו התוס' לקמן דף ס"ו והר"ש בפ"ה דדמאי ואע"ג דבהך דמפרש הירושלמי דר"מ ס"ל דאין קנין פליג הש"ס דידן אירושלמי וכמ"ש התוס' והר"ש שם יע"ש. מיהו בהך דמפרש דלר"ש יש קנין לא מצינו בש"ס דילן דפליג. ובזה מתיישב היטב סוגיא דע"ג דף ע"ג, דמפרש התם טעמא דטבל אוסר בכ"ש משום דכהיתרו כך איסורו וכדשמואל דאמר חטה אחת פוטרת את הכרי והקשו בתוס' שם למה ליה האי טעמא תיפוק ליה דהוי דבר שיל"מ ולפמ"ש יתיישב היטב דהוצרך שפיר להאי טעמא למאי דקיי"ל דאין קנין לכותי וכמ"ש הרמב"ם בפ"א מהלכות תרומות והטור והסמ"ג ועיין בב"י סי' של"א וא"כ טבל גמור הטבול לתרומה שנתערב בחולין אין לו תקנה כלל להפריש עליו ממקום אחר וגם מיניה וביה א"א להפריש בטבל דתבואה למאי דקיי"ל בר"ה לכל אין בילה ולא מיקרי דשיל"מ כלל וע"כ הוצרך לטעמא דכהיתרו כך איסורו כן נראה לי פשוט לשיטת התוס' דכאן והתוס' שם שהוצרכו לדחוק דנפק"מ היכא שאין הבעלים שם ע"כ צ"ל דלא ס"ל כשיטת התוס' דכאן אלא ס"ל כשיטתם בנדרים וכשיטת הרא"ש שם שכתבו דמפרישין מעציץ שאינו נקוב על טבל המעורב ברוב חולין יע"ש ולפ"ז כל טבל מקרי דשיל"מ אליבא דכו"ע. ועוד אפ"ל דגם לשיטת התוס' דכאן איכא תקנתא בכל טבל שנתערב בחולין לכו"ע דהיינו שירבה עוד טבל לכאן עד שיהא הטבל רובא ויתחייב מדאורייתא ויכול להפריש עליו ממק"א מטבל דאורייתא ואע"ג דבאיסור קיי"ל אין מבטלין איסור לכתחילה ואסור להרבות בהיתר הכא לאו ביטול איסור הוי אלא ביטול היתר הוא דהוי ובכה"ג ודאי מותר להרבות כדי למצוא תקנתא להך דנתערב:

עוד ראיתי במל"מ שם שהקשה אהך דשמעתין דקאמר ליה לך קח מן השוק ועשר עליו והא תנן בפ"ה דדמאי בכמה משניות דאין תורמין מן הדמאי שלקח מע"ה זה על שלקח מע"ה אחר וקתני נמי שאם תרם מן הדמאי על הדמאי תרומה ויחזור ויתרום ואע"ג דתרוייהו פטורין מדאורייתא וחייבין מדרבנן ובעלמא תורמין מחיוב דרבנן על חיוב דרבנן כגון מעציץ שאינו נקוב על תבואת ח"ל או מירוח הנכרי או איפכא אפ"ה בדמאי כיון דחיובא מדרבנן משום ספיקא הוי אין תורמין מזה על זה דחיישינן שמא זה עישר וזה לא עישר וא"כ היאך קאמר קח מן השוק ועשר עליו ואמאי לא ניחוש דילמא זה לא עישר והוי מן החיוב על הפטור. והנה לכאורה היה נראה ליישב לשיטת התוס' משום דהכא ליכא תקנתא בענין אחר והתם משום דיכול להפריש מיניה וביה לא התירו לו להפריש מדמאי אחר ומצינו נמי חילוק ביבמות דף פ"ט דמחלק בין שוגג למזיד דבשוגג תרומה וא"צ לחזור ולתרום ובמזיד תרומה ויחזור ויתרום וה"נ איכא לחלק דהיכא דליכא תקנתא בענין אחר מותר אפילו לכתחילה וא"ש ללישנא קמא דפריך ולימא ליה קח מן הכותי כלומר כיון דאיכא תקנתא ליקח מן הכותי הו"ל למימר הא ולא היה לו להתיר ליקח מן השוק ומשני דקסבר אין קנין וליכא תקנתא כי אם בדמאי מיהו לאידך לישנא לא א"ש דקאמר לך קח מן הכותי ומאי פריך ולימא לך קח מן השוק ולמה ליה לשנויי נמי קסבר אין רוב' ע"ה מעשרין תיפוק ליה דאפילו רוב ע"ה מעשרין אפ"ה כיון דאיכא תקנתא בשל כותי דס"ל יש קנין א"ש דלא התיר לו ליקח מן השוק כמו שאין תורמין מן הדמאי על הדמאי דחיישינן דילמא זה עישר וזה לא עישר וה"נ אית לן למיחש דילמא לא עישר והו"ל מן החיוב על הפטור והיה אפשר לתרץ דבלאו"ה יש לעיין בסוגיא זו מ"ש דללישנא קמא עדיפא ליה תקנתא דליקח מן הכותי אי יש קנין מהך דליקח מן השוק דמשום הכי פריך ולימא לך קח מן הכותי ולאידך לישנא הוי איפכא דעדיפא ליה הך דליקח מן השוק אי רוב ע"ה מעשרין מהך דליקח מן הכותי אפילו ס"ל יש קנין דמשו"ה פריך ולימא ליה קח מן השוק והיה נראה לפרש דקשיא ליה להש"ס דהו"ל למימר תרוייהו ומשום דילמא לא משכח האי ליעבד אידך ומדלא קאמר ליה אלא חד משמע דליכא תקנתא אלא בהאי והשתא א"ש גם לאידך לישנא דפריך ולימא ליה קח מן השוק כלומר דהו"ל למימר נמי הא דאי לא משכח ליקח מן הכותי יקח מן השוק כיון דליכא תקנתא בענין אחר שפיר מצי להפריש מדמאי על זה התערובת אי הוי ס"ל רוב ע"ה מעשרין הם והוצרך לשנויי דס"ל אין רוב ע"ה מעשרין. ואמנם נראה דלא צריכינן לכל זה דבפשיטות ניחא דהא לז כל לקוח הוא מדרבנן ומה שלא התיר נו ליקח טבל גמור היינו משום דדמי לחיוב טפי מהך דתערובת ונראה כמן החיוב על הפטור ומשו"ה קאמר לו ליקח מן השוק דמאי דכיון דרוב ע"ה מעשרין אינו דומה לחיוב טפי מהך דתערוב' וכיון שכן תו לא איכפת לן כלל מהאי ספיקא דילמא זה לא עישר דאפי' לא עישר אין כאן אלא חיוב דרבנן דהו"ל לקוח ושפיר מעשר מחיוב דרבנן אחיוב דרבנן ואין כאן תקלה כלל. ואהני הך דרוב ע"ה מעשרין לענין זה שאינו דומה לחיוב טפי מהך דתערובת ואינו נראה כמן החיוב על הפטור ובהא ליכא ספיקא כלל דודאי אינו נראה לבריות דמי לחיוב כיון שידוע דרוב ע"ה מעשרין הם וקמי שמיא נמי שפיר הוה אפילו זה לא עישר דמ"מ אין כאן אלא חיוב דרבנן וזה התערובת נמי חייב מדרבנן ותרוייהו שוים ולא דמי להך דהתם ואע"ג דהך דהתם נמי בלוקח מיירי מ"מ כיון דתרוייהו דמאי הם ואם זה לא עישר וזה עישר הו"ל האי חייב מדרבנן והאי פטור לגמרי דחולין גמור הוי ומיהו איפכא איכא למידק דניחוש דילמא האי דלקח מן השוק מע"ה מעושר הוא והוי חולין גמור והו"ל פטור לגמרי ומפריש מן הפטור לגמרי על החיוב דרבנן. ואמנם נראה דלא קשיא מידי דמ"מ כיון דחייבו חכמים להפריש דמאי אע"ג דרוב ע"ה מעשרין משו"ה הו"ל לעולם מחויב דרבנן ואפילו זה עישר מ"מ חיובא דרבנן עליה דהא בלא"ה הו"ל למיזל בתר רובא ומעושר הוא אלא דחייבוהו חכמים לעשר וא"כ אינו יוצא לעולם מתורת חיוב דרבנן דומיא דמבוטל ברוב דחיוביה קיל מכל שאר חיובי דרבנן דהא אין מעשרין משאר חיוב דרבנן עליו משא"כ בתורם מדמאי על דמאי דאם זה עישר וזה לא עישר הו"ל האי טבל גמור אפי' הו"ל לקוח מ"מ טבל גמור דרבנן הוי דהו"ל אינו מעושר כלל וזה שעישר אינו טבל כלל ואע"ג דאיכא עליה קצת חיוב דרבנן מ"מ אין שם טבל עליו דהרי כבר הופרש ממנו מעשר וחיוביה קיל טפי והוי כפטור לגבי האי דלא עישר כלל אבל הך תערובת דהכא חיוביה מדרבנן ולאו שם טבל עליו דהרי רובו חולין מתוקנים הויין וגם אין שם חולין מתוקנים עליו כיון דיש כאן מיעוט טבל ודאי ומדרבנן חיישינן להאי מיעוטא שלא יתבטל ברוב ומשו"ה מעשרין עליו מדמאי הלקוח דבין הוא לא עישר בין הוא עישר אין חיובו רחוק מחיוב דהאי תערובת דאם לא עישר מ"מ אין חיובו אלא מדרבנן משום דלקוח הוי ואינו דומה לחיוב נמי משום דרוב ע"ה מעשרין הם ואית לן למיזל בתר רובא דלא למיחש כלל דילמא לא עישר ואין חיובו רחוק מהאי דתערובת ואי נמי עישר מ"מ חיוב דרבנן עליו קצת וכמ"ש ואין פטורו רחוק מפטור דתערובת כיון דהאי דתערובת לאו שם טבל עליו וכמ"ש. ובזה מתיישב דלא תיקשי נמי כיון דדמאי שם ספק עליו וחיוביה מספיקא הוא דהוי א"כ היאך יעשר ממנו על תערובת זה דממ"נ לאו שפיר הוי דאם הוא אינו מעושר הרי הוי מן הדומה לחיוב על הדומה לפטור ואם הוא מעושר הרי הוי מן הפטור לגמרי על המחויב דרבנן ולפמ"ש א"ש דלעולם אין החיוב והפטור רחוק מהאי דתערובת אבל בדמאי על דמאי אם זה מעושר וזה אינו מעושר החיוב והפטור רחוק זה מזה דזה טבל גמור מדרבנן מיהת הוי שהרי לא נתקן כלל וזה חולין מתוקנים הוי ומשו"ה אין מעשרין לכתחלה מזה על זה. כן נראה לי:

ועיין במל"מ במה שכתב דהתם איכא חשש איסור תורה משא"כ הכא יע"ש ותמיהני היכי משכחת לה התם חשש איסור תורה הא כל דמאי לקוח הוי ואחר מירוח וכמש"ל בשם התוס' דבכורות ולא משכחת שם איסור תורה כלל ואין להאריך ובמש' כניחא לי' הא דמספקא לי' לרב יימר ב"ש אי הלכ' כר"ש שזורי אף בהא ואף למ"ש לעיל בס"ד דע"כ אי אר"ח הלכה כרש"ש אף בהא כלישנא קמא ס"ל מ"מ מאי נ"מ בזה דאי לענין רוב ע"ה מעשרין הם הא כבר פסק ר"ח כרש"ש בתרומת מעשר והתם ע"כ משום דרוב ע"ה מעשרין הוי וכמש"ל. ועוד דאיכא כמה סתמי משנה דס"ל רוב ע"ה מעשרין הם ואי לענין הך דאין קנין נמי לא ניחא חדא דלא שייך בזה הלכה כיון דלא אמר בזה מידי ואנן הוא דדייקינן דהכי ס"ל לר"ט מדלא אמר ליה ליקח מן הכותי. ותו דהא בהדיא קאמר ר"ח בבכורות דאין קנין לכותי ומאי מספקא לרב יימר ב"ש אי אמר ר"ח הלכה כרש"ש בזה ולפי מ"ש ניחא דמספקא ליה בהא דהתיר לעשר מן הדמאי על התערובת ואע"ג דדמאי ספק מעושר ספק אינו מעושר ואין מעשרין מדמאי על דמאי והכא לא חשש להך ספיקא לענין לעשר ממנו על התערובת ובהא מספקא ליה אי הלכה כמותו בזה או לא. כן נראה לענ"ד והוא נכון ודוק היטב:

תוכן העניינים

קדושת יום טוב (ליפמן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה