קדושת יום טוב (ליפמן)· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין
חלק שני · סימן לט
בענין דנ"ל ישוב קושית התוספות וקושית דגאון טורי אבן:
שם בא"ד אבל קשה דבמסכת תמיד תנן ושתי חצוצרות של כסף בידם וכו' עכ"ל בספרים שלפנינו ליתא של כסף בהדיא אלא שתי חצוצרות בידם סתם ובתויו"ט הגיה של כסף ע"פ דברי התוספות אלו יע"ש ואמנם אפי' לפי גי' התוס' לא ידענא מאי קושיא דמ"מ היכי מוכח מהתם דאיכא עיכובא בשל כסף דילמא כשירים הם מכל דבר שעושין מהם כלי שרת ומיהו של כסף היו משום דאין עניות במקום עשירות כמו במנורה כשהעשירו עשו של כסף אע"ג דבשל כסף ליכא מצוה טפי משאר מתכות דדוקא זהב הוא דהוי מצוה לכתחלה כדכתיב קרא אבל בכסף לא מצינו דליהוי מצוה מן התורה לכתחלה טפי משאר מתכות אלא ודאי משום דאין עניות במקום עשירות הוא דעשאוה משל כסף ואין לומר דאי כשירים מכל דבר והא דעשאוה משל כסף היינו משום דאין עניות במקום עשירות א"כ ה"ל למיעבד של זהב ז"א דאמרינן בר"ה (דף כ"ז) אהא דתנן שם בשופר של ר"ה דפיו מצופה זהב ובשל תענית מצופה כסף ופריך מ"ש התם דזהב ומ"ש הכא דכסף ומשני אב"א וכו' ואב"א התורה חסה על ממונן של ישראל א"ה התם נמי ניעבד דכסף אפ"ה כבוד יו"ט עדיף אלמא היכא דליכא כבוד יו"ט לא עבדינן של זהב משום דהתורה חסה על ממונן ש"י ולא אמרינן בזה אין עניות במקום עשירות והא דאמרינן בתמיד [דף ל"א] אהך דשולחן מכדי אין עניות במקום עשירות היינו משום דהיה של שיש דהוי דרך עניות טפי אבל של כסף אין זה דרך עניות תדע דהתם גופי' קאמר בהאי לישנא מכדי אין עניות וכו' ניעבדי' דכסף ניעבדי' דזהב אלמא אי הוי עבדינן דכסף לא הוי קשה הא אין עניות וכו' ויתיישב בזה מה שהקשה בס' טורי אבן בר"ה שם אהא דמשני התורה חסה וכו' מהך דמנחות לקמן [דף פ"ט] גבי נרות של מנורה כו' א"ד כו' א"ד מלמעלה למטה משום דאין עניות במקום עשירות והקשה שם בטו"א הא תקיעת שופרות עם חצוצרות בתענית היה במקדש ולא אמרינן אין עניות משום חסה עכ"ל ולפי דברינו דבשל כסף לא אמרי' אין עניות כו' יתיישב קושייתו והא דגבי מנורה כשחזרו והעשירו עשאוה של זהב היינו משום דבמנורה מצוה לכתחלה מן התורה לעשותה של זהב אבל בשאר כלי המקדש משל כסף לשל זהב לא אמרינן אין עניות במקום עשירות אדרבא אמרינן התורה חסה על ממונן ש"י וגם בטעם שכתב בטורי אבן שם דלא אמרינן התם אין עניות וכו' נמי א"ש דלא עבדי חצוצרות של זהב:
ועוד נראה דלא אפשר לעשותן של זהב משום הא דאמרינן בר"ה [דף כ"ו ע"א] מפני מה אין כ"ג נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים דאין קטיגור נעשה סניגור ומסקינן עלה דשופר כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי יע"ש והני חצוצרות דקרבן ודאי דלזכרון קאתו כדכתיב בקרא להדיא ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם וגו' והיו לכם לזכרון וגו' ועיין בשורי אבן שהוכיח שם דהאי לזכרון קאתי דאמרינן בשופר היינו נמי מהאי קרא דוהיו לכם לזכרון יע"ש ועיקר קרא בחצוצרות דקרבן הוא דכתיב וכיון דאינהו לזכרון קאתו משום הכי לא עבדינן של זהב דאין קטיגור נעשה סניגור והא דתנן בשופר של ר"ה דמקדש שהי' פיו מצופה זהב ע"כ צ"ל כיון שהוא עצמו אינו של זהב אלא של עץ ופיו בלבד מצופה זהב לא איכפת לן כיון דאין הקול שהוא לזכרון יוצא מזהב שהוא כקטיגור וכדאמרינן שם דשלא במקום הנחת הפה תנן ואפילו במקום הנחת הפה אין הקול יוצא מן הזהב אלא משום דהוי חציצה יע"ש אבל כולי' דזהב ודאי לא עבדינן היכא דלזכרון קאתי וכדמוכח שם [דף כ"ו] וא"ש בפשיטות הך דחצוצרות שהיו של כסף ולא של זהב ומ"מ ליכא למידק מינה דלדורות של כסף מעכב כמו בשל משה ולא קשיא מידי אהך דע"ז דאיכא למימ' דכשרים מכל דבר אפילו מקרנים ומ"מ עשו של כסף משום דאין עניות במקום עשירות ואפשר לומר משום דמפרש במתני' להדיא של כסף משמע להו דשל כסף מעכב דאל"כ למה לי' למיתני שהיו של כסף ליתני סתמא ושתי חצוצרות בידם יהיו ממה שיהיו מה תועלת בזה לידע אם היו של כסף או דבר אחר כיון דלענין מצוה אין חילוק ומיהו באמת אין זה ראיה כלל דבכמה דברים מצינו דקתני בכלי המקדש ממה היו ואיך היו אעפ"י שאין בהם לא משום מצוה לכתחלה ולא משום עיכוב אלא משום הידור מצוה ונויה ודאין עניות במקום עשירות כגון הך דשופר של ר"ה שהי' פיו מצופה זהב ושל תענית שהי' פיו מצופה כסף וכן כמה כלי שרת דקחשיב דהוו של זהב אעפ"י שאין בהם מצוה מן התורה מפורש כי אם משום הידור בלבד וכן כתב הרמב"ם בפ"א מהל' ביה"ב הל' י"ט יע"ש ואפשר לומר דכוונת התוס' כן הוא משום דבשמעתין יש לפרש דהא דדרשינן גבי חצוצרות דכשירות לו ופסולות לדורות דה"פ בשל כסף כשירות לו בלבד ופסולות לדורות ומשום הכי א"ש דכשירות נמי מקרני' כיון דאית לן דרשא בהדיא דלדורות לא יהיו של כסף ממילא דמכל דבר כשר אלא דאם כן קכה הא דקתני בתמיד ושתי חצוצרות של כסף הא לדורות פסולות משל כסף אלא ודאי ע"כ דהא דדרשינן פסולות לדורות היינו אותן של משה עצמן דקרא הוא דפסולין לדורות אבל בשל כסף ליכא מיעוטא לדורות וכיון דליכא מיעוטא ממילא אית לן למימר דאין חילוק כלל לענין דינא בין אותן של משה לאותן דלדורות דמנ"ל לחלק ונימא דלדורות נמי של כסף מעכב כמו באותן של משה ועיין מ"ש מזה לעיל אדברי הרמב"ם מה שיש להקשות על זה וליישב בדוחק ואין להאריך ודוק: