קדושת יום טוב (ליפמן)· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין
חלק שני · סימן לז
בענין הנ"ל (שם שם בתוספות)
דבור המתחיל אלא לגרדומין וכו' ואור"ת דעכשיו שנותנים ד' חוטים ב' משום לבן וב' משום תכלת וכו' עכ"ל נראה דדעת ר"ת דלרבנן דס"ל דאין מעכבין זא"ז שתי מצות הם ולדידן דאין לנו תכלת עבדינן לבן לחוד דאין מעכבין זה את זה ויצא מיהת ידי מצות לבן ולמצות לבן סגי בב' חוטים היינו לזכר דמצות תכלת בעלמא אבל בדיעבד יצא ידי לבן בב' חוטים בלבד ומהם אם לא נפסקו אלא שני חוטים כשר הוא דלמצות לבן א"צ אלא ב' חוטין אבל אם נפסק ג' פסול דבפחות מב' חוטין שלמים גם ידי לבן לא יצא מיהו נראה דלפי"ז אפילו נפסקו ב' חוטים לגמרי ולא נשתייר מהם כ"ע נמי כשר הוי דאף על גב דהכא אמרינן דבעינן בגרדומי' שנשתיירו כ"ע היינו לרבי ובתכלת ולבן דמעכב זא"ז ותרוייהו בעינן אבל לרבנן דס"ל דא"מ זא"ז ובשני חוטי לבן לחוד נמי יצא ידי מצות לבן ואנן דעבדינן ד' חוטין אינו אלא משום זכר לתכלת אפי' נפסקו הני לגמרי נמי כשר והיינו דכתב אם נפסקו ג' חוטים שמא הם מג' חוטים וכו' ונפסקו לגמרי משמע ומדכתב דהחששא הוא שמא הם מג' חוטים משמע דאי הוי ידעינן שהם מב' חוטין הי' כשר ואע"ג דהשתא חוט א' מהד' חוטין איפסק לגמרי ולא נשתייר בו כדי עניבה דהרי שני כפולי איפסקו לגמרי ואפ"ה כשר אבל אי הוי ס"ל לר"ת דלרבנן דס"ל אין מעכבין זא"ז נמי מצוה א' הם ומה"ט אפי' מלבן לחוד בעינן ד' וכמש"ל בס"ד בר"פ וכן כתבו התוס' בסמוך סברא זו דלפ"ז כל הד' חוטין הם למצות ציצית כמו לרבי תכלת ולבן והשתא כמו לרבי בעינן ב' חוטים שלמים ובגרדומי' בעינן שישתייר כ"ע ה"נ לרבנן בין דאיכא תכלת ולבן בין דליכא אלא לבן לחוד דבפחות מד' חוטין לא מתכשר ציצית וע"כ בעינן נמי בגרדומי' שיור כ"ע וא"כ אפילו הג' חוטין מהכפולים שנפסקו הם מב' חוטין נמי פסול דהרי חוט א' ע"כ לא נשתייר בו כדי עניבה מיהו איכא למימר דס"ל לר"ת דכדי עניבה דבעינן סמוך לכנף הוא וכמ"ש התוס' בסמוך אפי' נפסקו ג' חוטין מן הכפולים חוץ לקשר אחרון בסמוך לקשר אכתי נשתייר בהם כדי עניבה. מיהו מלשון שכתב ב' משום לבן וב' משום תכלת משמע דס"ל לרבנן שתי מצות הם ולא מעכבי אהדדי וידי מצות לבן יוצא בב' חוטין ודעבדינן ד' משום זכר לתכלת דאי ס"ל מצוה א' הן כל הד' משום לבן הוי דידי מצות לבן לא יצא בפחות מד' וכיון שכן נראה בפשיטות דאם נפסקו ב' חוטין מהכפולים אפי' לא נשתייר בהם כ"ע נמי כשר דאפילו הנך ב' מחוט א' הם אפ"ה כשר כיון דלרבנן בשתים מלבן נמי יצא ידי מצות לבן לשיטתו דס"ל לרבנן ב' מצות הם וכן נראה להדיא מדברי התוס' בסמוך דאי ב' מצות הם בשתים מלבן סגי ואידך ב' דעבדינן לא מעכבי כלל אע"ג דליתנהו וה"נ אי איפסקו שתים מהד' חוטין דלא מעכבי דלא גרע מליתנהו כן היה נ"ל לדעת ר"ת:
אבל הטור באו"ח סי' י"ב כתב לשיטת ר"ת אם נפסקו ב' חוטים מהכפולים כשר והוא שנשתייר בהו כ"ע יע"ש וכן כתב הרא"ש להדיא בדברי ר"ת דאם נפסקו ב' מן החוטין הכפולים כשר אם נשתייר בהם כדי עניבה יע"ש ולפ"ז ע"כ צ"ל דס"ל לר"ת דכל הד' חוטין מעכבין אפילו אי עביד לבן לחוד ולפ"ז צריך לפרש מ"ש ב' משום לבן וב' משום תכלת אע"ג דידי מצות לבן לא יצא אלא א"כ יש כאן ד' חוטין מ"מ אי הוי תכלת הוי סגי בב' חוטי לבן והשתא משום דאין כאן תכלת הוא דבעינן ד' הו"ל ב' משום תכלת מפני שהמה במקום התכלת שהם משלימין ד' חוטין בהדי לבן וס"ל לר"ת דיש לד' חוטין אלו דין התכלת והלבן בזמן דהוי תכלת דאמרינן הכא דאי איגרדום חד וקאי אידך כשר והוא דאשתיור בגרדומי' כדי עניבה וה"נ השתא לדידן דלית לן אלא לבן ושתים מהם במקום תכלת ה"נ אי איגרדום שתים ונשאר בהם כדי עניבה כשר וע"ז דקדקו התוס' דע"כ לא אמרינן הכא דאי איגרדום חד וקאי אידך דכשר אלא לרבי דס"ל דתכלת ולבן מצוה א' הם מועיל השלם להך דאיגרדום למיחשבי' כאלו איתי' בעיני' אבל לרבנן דס"ל שתי מצות הן אין השלם מועיל לחבירו כלום והנך דאיגרדום כמאן דליתנהו דמי ובזמן דהוי תכלת ולבן אי איגרדום תכלת וקאי לבן אין הלבן השלם מועיל לתכלת כלום והנך תכלת דאיגרדום כמאן דליתנהו דמי ואין כאן אלא שני חוטי לבן והשתא לרבנן בכה"ג ידי תכלת ודאי לא יצא אלא אפי' ידי לבן נמי לא יצא דאע"ג דאין מעכבין זא"ז מ"מ ד' חוטין בעינן לעיכובא והרי הכא אין כאן אלא ב' חוטין ה"נ השתא לדידן דאין לנו תכלת ועבדינן ד' חוטין מלבן ב' במקום תכלת וב' משום לבן יש להם דין זה דאין השלם מועיל להנך דאיגרדום והנך גרדומי' כמאן דליתנהו דמי ופסול דד' חוטין מעכבין ואע"ג דהשתא אין כאן שתי מצות דהרי אין כאן אלא מצות לבן בלבד מ"מ כיון דב' מהם במקום תכלת הויין יש ליתן להם דין התכלת והלבן וכמו בתכלת ולבן אם נפסקו שני חוטים אפי' אי נשתייר בהו כ"ע פסולים לרבנן דשתי מצות הם ואין השלם מועיל לחבירו ה"נ השתא דכולהו לבן כיון דב' מהם במקום תכלת הו"ל כשתי מצות ואין השלם מועיל להאי דנפסק והוי כמאן דליתנהו ואין כאן ד' חוטין:
ואמנם מה שיש לעיין בזה דנהי דלרבנן תכלת ולבן שתי מצות הם היינו דבלבן בלא תכלת יצא ידי לבן וכן בתכלת בלא לבן יצא ידי תכלת אבל לענין מנין החוטין כיון דבחד מינייהו נמי ד' חוטין בעינן ולא יצא ידי מצות א' מהם אלא א"כ יש בו ד' חוטין וכשהם שניהם ביחד בד' חוטין בתרויי' סגי א"כ לענין מנין הד' חוטין גם לרבנן תכלת ולבן מצוה א' הם דהא לא יצא ידי מצות לבן בלא ב' החוטין של תכלת דמשלים מנין הד' חוטין וכן לא יצא ידי תכלת בלא ב' החוטין של לבן דמשלים מנין הד' חוטין וא"כ היכא דאיגרדום חד מינייהו נהי דידי מצות האי דאיגרדום לא יצא דלענין זה לא מהני השלם למיחשבינהו כמאן דאיתנהו אבל לענין לצאת ידי האי דקיים דהיינו להשלים מנין הד' חוטין מ"ט לא מהני השלם להאי דאיגרדום דהא לענין מנין החוטין מצוה א' הם דלא יצא ידי א' מהם בלא השלמת מנין החוטין של אידך והשתא לימא דאהני השלם להאי דאיגרדום למהוי כאלו איתיה בעיני' להשלים מיהת מנין הד' חוטין ויצא מיהת ידי מצותו של השלם ומיהו בזה יש לומר כיון דלא מהני השלם להאי דאיגרדום לענין לצאת ידי מצות האי דאיגרדום כיון דשתי מצות הם ה"נ לא מהני לענין להשלים מנין הד' חוטין אע"ג דלענין זה מצוה א' הם דלא מהני השלם להחשיב להאי דאיגרדום לחצאין וכמו דלא מהני למצוה דאידך ה"נ לא מהני למצוה דנפשי' ואמנם אכתי הניחא בזמן דהוו תכלת ולבן ואיגרדום תכלת שפיר איכא למימר מגו דלא מהני הלבן לתכלת דאיגרדום למיחשבי' לצאת ידי תכלת לא מהני נמי למיחשבי' לענין להשלים הד' חוטין לצאת ידי הלבן אלא השתא דאין לנו תכלת וכל הד' חוטין הם לבן מ"ט לא מהני השלם להאי דאיגרדום למיחשביה להשלים הד' חוטין לצאת ידי מצות לבן דלענין זה מצוה א' הם וכולן להשלים מנין ד' חוטין לצאת ידי מצות לבן הוא דאתי ומגו אין כאן ואפשר דזהו כוונת התוס' שכתבו ומיהו נראה למאי דבעינן בלבן נמי ד' חוטין א"כ חד מצוה נינהו וכו' ואמנם פשט לשון התוס' לא משמע כן ותו קשיא לי מנ"ל להתוס' להוציא פשט הסוגיא מדרך ההלכה דנימא דכל הסוגיא הוי דלא כהלכתא הך דבני ר"ח ודפריש שמואל שיור גרדומים וכן כל הנך בעיות דבעינן בשיעור כדי עניבה וכן כל הנך דלקמן דף ל"ט דאיתמר משמי' דרב אם נפסק החוט מעיקרו כל הנך לדברי התוס' הם דלא כהלכתא דלרבנן אין חילוק כלל בין נשתייר כ"ע בין לא נשתייר ולא משכחת לה גרדומין כשירים לרבנן כלל מנ"ל כן הא איכא למימר איפכא אע"ג דלרבנן תכלת ולבן שתי מצות הן מ"מ כיון דידי א' מהם לא יצא אלא א"כ יש בו מנין ד' חוטין ומהני כל א' לחבירו להשלים מנין ד' חוטין ולענין השלמת המנין הוי להו מיהת מצוה א' ומהני השלם להאי דאיגרדום למיחשבי' כאלו איתי' בעין להשלים מנין ד' חוטין לצאת ידי מצות השלם ומגו דמהני לענין זה מהני נמי למיחשבי' כאילו איתנהו בעין לצאת ידי מצות האי דאיגרדום גופי' והשתא אתי הכל שפיר אליבא דהלכתא ואין לומר דמשו"ה פשיטא להו להתוס' דלרבנן אין השלם מועיל להנך דאיגרדום אפי' להשלים מנין ד' חוטין דמצוה א' הן דאינו מועיל למצוה דאידך ולא אמרינן איפכא וכמ"ש משום דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אית להו למימר מגו לחומרא דהא מצינו בכעין זה דאית לן למימר מגו להחמיר ומגו להקל ואמרינן לי' להקל בסוכה דף ז' דאמר רב' סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כשר מגו דהוי דופן למבוי הוי דופן לסוכה ופי' שם הרא"ש והר"ן דבמידי דאורייתא מיירי התם ואליבא דמ"ד לחי משום מחיצה והזורק לתוכו חייב מדאורייתא אמרינן מגו דהוי דופן למבוי הוי דופן לסוכה ואע"ג דבלאו מגו לא מהני לסוכה אפי' מדאורייתא ומה"ט בחול פסולה ואפ"ה בשבת כשירה משום מגו יע"ש ואפי' לפי מה שפירשו התוס' שם דמיירי בכה"ג דמדאורייתא הסוכה כשירה בלא מגו ומדרבנן הוא דפסולה יע"ש ע"כ לא כתבו כן אלא משום דס"ל דלענין שבת נמי לא מהני האי לחי אלא לאיסור דרבנן ולזה הוצרכו התוס' לפרש דלענין סוכה נמי במידי דרבנן מיירי יע"ש אבל אי הוי מהני לענין שבת במידי דאורייתא הוי ניחא להו דאפילו במידי דאורייתא מהני לענין סוכה מטעם מגו אלמא אע"ג דאיכא למימר איפכא מגו דלא מהני לסוכה לא מהני לשבת דהוי להחמיר אמרינן לי' בכה"ג דהוי להקל ולא להחמיר ואם כן הכא נמי מאי קושיא אי אמרינן האי מגו להקל ומגו דמהני למצות לבן השלם להשלים המנין מהני נמי למצות תכלת.
אמנם באמת גם שם הקשה הר"ן מ"ש דאמרינן האי מגו להקל ולא אמרינן לי' איפכא להחמיר ותירץ שם משום דבאידך דרב' דאמרינן מגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת התם ע"כ א"א לומר איפכא וכמ"ש שם לעיל מינה דהרי אמרה תורה לעשות סוכה כזו לכל שבעת הימים והרי שבת בכלל שבעת הימים אלמא דגם בשבת כשירה ולא אמרינן מגו להחמיר ואי אפשר נמי שתתיר המחיצה לחצאין ממילא דאית לן למימר איפכא מגו דמהני לסוכה מהני לשבת ומינה ילפינן דאית לן למימר בענין מחיצה דשבת וסוכה מגו להקל ולענין מבוי שיש לו לחי נמי אמרינן מגו דהוי מחיצה לשבת וכו' דהוי להקל יע"ש ודוקא לענין זה הוא דאמרינן להקל אע"ג דאיכא למימר להחמיר משום דגלי קרא גבי שבת וסוכה אבל בעלמא בכה"ג ודאי מסברא אית לן למימר מגו להחמיר ולא להקל במידי דאורייתא דבכל כה"ג היכא דאיכא למדרש להקל ולהחמיר במידי דאורייתא דרשינן לי' להחמיר. ואמנם אכתי יש לעיין דהכא פשיטא להו להתוס' דכמו דלא מהני הלבן השלם לתכלת דאיגרדום לצאת ידי מצות תכלת ה"נ לא מהני ליה להשלימו למנין ד' חוטין לענין לצאת ידי מצות לבן מטעם דאית לן מגו דלא מהני וכו' וזה סותר למ"ש לעיל בע"א ד"ה התכלת וכו' שכתבו שם לתרץ אהא דאמרינן דחיסר מצות לבן וקיים מצות תכלת אע"ג דאין כאן אלא ב' חוטי תכלת מ"מ אע"ג דלמצות לבן לא מהני אפ"ה מהני להכשיר תכלת להשלים מנין הד' חוטין יע"ש ולא אמרינן מגו דלא מהני לגבי' דנפשי' לא מהני נמי לגבי' דחברי' וזה היפך מסברתם דכאן מיהו כיון דהך דלעיל לא קיימא למסקנא לא איכפת להו אי קאמרינן בכה"ג אע"ג דבאמת לא מסתבר כן ובהכי מתיישב מה שדקדקו התוס' לעיל ד"ה לרבי וכו' דלמסקנא לא נצטרך לתירוץ דרב יהודה דלפי מ"ש גם למסקנא צריך לומר כתי' דרב יהודה דגם לרבנן אין לפרש דחיסר מצוה דלבן וקיים מצות תכלת דהרי אין בו תכלת אלא ב' חוטין והנך דלבן לא משלים למנין ד' חוטין מגו דלא מהני למצוה דנפשי וכו':
ומיהו באמת כבר כתבתי לעיל בדברי התוס' דע"א בד"ה התכלת וכו' דאינה קושיא מה שהקשו הרי אין כאן אלא ב' חוטין יע"ש במ"ש בס"ד ובאמת סברתם דכאן נכונה טפי דלא מסתבר למיחשבינהו להני חוטין כמו דאיתנהו לחצאין וכעין שכתב הר"ן בהך דדופן סוכה ושבת מיהו כל זה ניחא בזמן דהוו תכלת ולבן ואיגרדום תכלת וקאי לבן דשפיר איכא למימר מגו דלא מהני למצות תכלת דאין השלם מועיל להו דהויין ב' מצות לא מהני נמי להשלים מנין ד"ח לצאת ידי מצות לבן אע"ג דלענין זה מצוה א' הם אבל בזמן הזה דאין לנו אלא לבן וכל הד' חוטין הם לבן ואין כאן שתי מצות כלל מ"ט לא נימא דמהני השלם להנך דאיגרדום להחשיבן כמאן דאיתנהו להשלים מנין ד' חוטין דהשתא ליכא מגו ולא הוי החשיבות לחצאין מיהו גם בזה אפ"ל דנראה להו להתוס' כמו' דמיפסל באיגרדום תכלת וקאי לבן לרבנן דס"ל שתי מצות הן ה"נ השתא דליכא תכלת ועבדינן כל הד' חוטין לבן כיון דהב' מהם הם במקום תכלת לא עדיפא מאלו היו תכלת ממש וכיון דבתכלת ממש הוי מיפסל כל הציצית בכה"ג ה"נ השתא מיפסלו ואע"ג דטעמא ליתא הכא כמו בתכלת מכל מקום כיון דעיקר מצות ציצית הוי בתכלת ולבן ואי עבדינהו כמצותן אינן כשירין בגרדומי' השתא דלא עבדינהו כמצותן כ"ש דאין להכשיר בגרדומי' כלל כן נראה בעיני סברת התוס' בזה ומ"ש התוס' ומיהו נראה למאי דבעינן בלבן נמי ד"ח א"כ חד מצוה נינהו וכו' נ"ל כוונתם בפשיטות למ"ש לעיל בס"ד בדברי רש"י בר"פ באריכות דלמאי דפי' רש"י דבעינן בלבן נמי ד' חוטין ס"ל דלרבנן נמי ס"ל דתכלת ולבן מצוה א' הן וזו היא ג"כ דעת הרמב"ם יע"ש וכן הוא בדברי' הרמב"ם בהלכותיו והביאו ב"י בסי' י"ב וכן כתבתי לעיל בדברי התוס' ד"ה לרבי וכו' דהתוס' נמי ס"ל כן והשתא לפ"ז אתיא כל הסוגיא שפיר אליבא דהלכתא דגם לרבנן מועיל השלם לגרדומין למיהוי כמאן דאיתנהו בעיני' כיון דמצוה א' הם ודברי ר"ת נמי אתיין שפיר לפ"ז:
ואמנם לפ"ז לא א"ש מ"ש אח"ז ומיהו לא מסתבר דסוגיין לא הוי כרבנן וכו' דהא השתא לפי מ"ש דלרבנן נמי מצוה א' נינהו אתיא סוגיא שפיר כרבנן ואפ"ל משום דמספקא להו נמי דילמא לא בעינן אלא ב' דהשתא ודאי שתי מצות הן ונהי דדברי ר"ת מתיישבין בזה מ"מ הסוגיא לא הויא כרבנן דלרבנן נהי דיצא ידי מצות לבן דבב' חוטין סגי מ"מ ידי תכלת ודאי לא יצא ובסוגיא משמע בפשיטות דגרדומי תכלת כשירים היינו לצאת ידי מצות תכלת דלצאת ידי לבן פשיטא כיון דאפילו ליתנהו לגמרי לא מעכבי ועוד מדבעינן ביעור כדי עניבה ש"מ דלהכשירן למצות תכלת הוא דקאמר ופשט לישנא דכשירים נמי משמע הכי וקאי האי ומיהו לא מסתבר אהא דכתבו ואי לא בעינן אלא ב' וכו' דלא מסתבר לומר כן אלא ודאי גם לרבנן ד' בעינן וס"ל נמי דמצוה א' נינהו ובזה ניחא לי נמי לישנא דועוד י"ל שכתבו אח"ז ודוק היטב:
ודע דמדברי הרא"ש נראה להדיא דס"ל דלרבנן דס"ל דאין מעכבין זא"ז שתי מצות הן ואפ"ה בעינן ד' חוטין אפי' מלבן לחוד או מתכלת לחוד יע"ש היטב ומטעם זה דחה דברי ר"ת דס"ל דהאידנא דעבדי' ד' חוטין לבן אם נפסקו שני חוטין כשר דלרבנן דס"ל שתי מצות הן אין השלם מועיל לחבירו יע"ש ולדבריו צ"ל ככל מ"ש לעיל ואמנם לדבריו צריך ישוב הא דאמרינן ומאן תנא דפליג עליה דרבי וכו' שאמר משום ר"י בן נורי אין לו תכלת מטיל לבן דמשמע בפשיטו' דלכתחילה יכול לעשות כן להטיל לבן לחוד וללבוש הטלית ואעפ"י שחיסר עדיין מצות תכלת וע"כ צ"ל כשיט' הר"י שהבאתי לעיל דס"ל דאין איסור בלבישה דטלית בלא ציצית אלא דאח"כ חל עליו מ"ע דציצית וכיון דאין לו אינו עובר בעשה וצ"ל דאפילו איסור דרבנן אין כאן וע"כ צריך לחלק בין הך דהכא להך דשחיטת חיה ועוף ביו"ט היכא דאין לו עפר לכסות דאסור לשחוט והיינו משום דהכא מקיים מיהת מצות לבן בלבישה זו וכשלא ילבש לא יקיים שום מצוה לא אסרו רבנן ואע"ג דהתם נמי איכא מצוה דשמחת יו"ט י"ל דשמחת יו"ט אפשר לקיים בדבר אחר ובשביל מניעה זו לא ידחה שמחת יו"ט לגמרי משא"כ הכא דכשנאסר לו ללבוש בלא תכלת יבטל ממנו מצות ציצית לגמרי לא אסרו רבנן. אמנם לפ"ז קשיא לי טובא הך דלעיל ס"פ הקומץ דאמרינן אפלוגתא דר' ישמעאל ורבנן מאי בינייהו מ"ט לא ניחא ליה בפשיטות דאיכא בינייהו היכא דאין לו כל הד' ציציות אם יטיל הנך דאית ליה ודומיא דהך דתכלת ולבן דפליגי רבי ורבנן ודומיא דהך דתפילין ש"י וש"ר ואפשר ליישב קצת דדוקא אין לו תכלת מטיל לבן ולא אמרינן דלא ילבש עד שיהא לו תכלת משום דתכלת לציצית אינו בנמצא כ"כ וכדאמרינן לקמן דף מ"ג ע"ב מלה"ד למלך וכו' לאחד אמר הבא לי חותם של זהב וכו' ואי נימא דלא ילבשנו עד שיזדמן לו תכלת יתבטל הרבה ממצות ציצית להכי לא אסרו רבנן ללובשו אעפ"י שבלבישה מחסר מצות תכלת מ"מ אם לא ילבשנו יתבטל הרבה ממצות ציצית אבל היכא דהוי איפכא דיש לו תכלת ואין לו לבן יש לומר דאסור מדרבנן ללבוש כן כיון דבקל יכול למצוא לבן מוטב שיתבטל זמן מועט ממצות ציצית דאינן עליו חובה כשלא ילבש טלית בת חיובא משילבש ויחסר מצות לבן בידים דהוי עליו חובה לאחר הלבישה ודוקא נקט אין לו תכלת מטיל לבן אבל איפכא לא דאסור מדרבנן וכמ"ש ודאמרי רבנן אין מעכבין זא"ז דמשמע בין תכלת את הלבן בין לבן את התכלת היינו מדאורייתא אבל מדרבנן יש חילוק ואתי שפיר נמי לעיל דלא אמרינן בפשיטות איכא בינייהו היכא דאין לו כל הד' ציציות אם יטיל ג' וילבשנו משום דלכו"ע אסור ללובשו מדרבנן דבקל יכול למצוא עוד אחד ולא מסתבר לאוקמי דס"ל כרבי דתכלת מעכבת את הלבן ומיירי בשאין לו תכלת לאחרונה ולא ניחא לי' לאוקמי תרוייהו כרבי ולא כרבנן דהלכתא כוותייהו וכבר הארכתי בענין זה בס"ד בס"פ הקומץ ובר"פ בדברי רש"י וכאן קצרתי קצת ובעיון שם יובנו הדברים היטב: